שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[davidovsk]

פוסט זה נמחק!

[מוכשרת על]

@דוד-ישראלי אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

סתם שאלה למה אתם לא מתקדמים עם כל החיבורים למשהו יותר רציני?

בעיקרון כאן מתדיינים (פה רק מפרסמים שירים)

[טיטו]

ילד של סופות שקטות
רוצה לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפנים

אבל עכשיו רק באלי לברוח
מכל השקרים ואין לי כבר כח
לחיות עם אנשים אז תן לי לשכוח
מכל מה שהיה וכל מה שעבר
מה שכבר אמרו עליו טוב שנגמר
יודע תגלוי אבל גם תנסתר
האמת שאצלי זה כל מה שנשאר

ילד של סופות שקטות
קשה לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפנים

אחרי הכל אצלי זה לא עובר
אם תרצה תאמר game over
אני לא רק רואה אני גם זוכר
מי היה שם כשהייתי צריך עזרה
ומי אהב לראות שנכנסתי לצרה
העיקר בסוף לדעת מי הטוב ומי הרע

ילד של סופות שקטות
אי אפשר לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפנים
אבל עכשיו שובר את הגבולות
ממני אין יותר שתיקות
אני לא מהנשמות האבודות
שלא יודעות להתבטאות
ריקות מבפנים!

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[ברוריה]

אני לא משוררת אבל תמיד כשאני באה לים (בחיפה יש חופים נהדרים) עולים בי שירים ומילים ותמיד הים לוחש שירים רק צרכים להקשיב להם
תגידו לי מה דעתכם על השיר פעם ראשונה שאני מפרסמת שיר

עומדת על חוף
מול ים ללא סוף
גלים מתנפצים
עולים יורדים
לא מפחדים
סוכת המציל בודדה
אין מציל
אין עוזר
דגל שחור
ים סוער
השמים אפורים
הכול סוער
גם בלב פנימה
יש אפילה
קצת חשוך
איפה האור
אולי מחר תזרח השמש
ויאיר יום חדש
הגלים ירגעו
ינוח הים מזעפו
ואני אשוב לביתי

[אייצ'ית]

@ברוריה אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

תגידו לי מה דעתכם על השיר פעם ראשונה שאני מפרסמת שיר

כאן נטו שירים. חוות דעת זה בנושא של הטיפים לכתיבה.

---

שימו לב שגלשתם אובר מהנושא. גם שאפו לניהול הוא במקום אחר..

[אייצ'ית]

זהו חיבור על כל אדם..שקיים בתוכו הילד הקטן ההוא ש'חטף' מכות. ההם שקוראים להם "הכיבשה השחורה" או "הילד השונה", "המוזר בכיתה". ו...לא נשכח את "המסכן שהתקלקל"....
סואו..
לפי שאתם תוקעים תגיות על אנשים...
ולפני שהסטיגמות עפות באוויר...
קחו שניה אולי לקרוא את הצד השני... זה יכול להפוך את כל התמונה.

---

ילד כאפות

הלילה ארוך-נראה שלא נגמר
הכרית ספוגה, הנשמה מדממת
זועק לשקט-רוצה לחיות כבעבר
חולצתי רטובה, דמעתי נושרת

כמו עלה בשלכת עף
זרוק על הארץ יבש
כל יום בתוכי נישרף
למציאות הזו מתכחש

אני ילד כאפות
לא כי אני רוצה
אני ילד כאפות
כי הגעתי לקצה
אני ילד כאפות
שמעצמו לא מרוצה
אני ילד כאפות
שאף פעם לא התרצה

ערכתם סלקציה-אני בצד הניטבח
העברתם עלי ת'אצבע ,אני כאוויר
כיוונתם קליע-אני חש במיטווח
אז אל תשאלו למה ברחתי מהעיר...

הצבתם גבולות-אמרתם "מיינסטרים"
ניסיתי לחזור בדרך לא הכי מקובלת
הילכתי צולע בין הקודש לסטנדרים
אמרתם 'סגור' אתה נראה אחרת...

אני ילד כאפות
לא כי אני רוצה
אני ילד כאפות
כי הגעתי לקצה
אני ילד כאפות
שמעצמו לא מרוצה
אני ילד כאפות
שאף פעם לא התרצה

אז.. בסה"כ-

רוצה להטביע ת'דחף הראשוני
לחשוב בהיגיון של ראש בריא
רק אל תיתקעו לי מקלות בגלגלים
גם ככה סוערים בי שני יצרים....

[נשמה יהודית]

פוסט זה נמחק!

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[רבקה]

מי שמכיר את הסגנון שירים שלי לעיל - ירים גבה, כי יפגוש כעת בסגנון אחר.
תמיד כתבתי על נערים ונערות בסיכון, כאלה שקצת-הרבה קשה להם.
אבל ממקרה שפגשתי מקרוב - הבנתי שלא רק הם סובלים. אלא כל המשפחה, או לפחות חלקה.
לעיתים החיצים מופנים לכיוון הלא נכון, ההורים לא מרוצים פתאום, כועסים ללא קשר, אולם הכל בשל התגובה 'התקה'. - הפניית כעס לאדם הלא נכון בשל נסיבות מסויימות.
כי באמת בתוכם - הם הכי אוהבים אותך שבעולם - אבל התגובה האוטומטית שלהם היא הראשונה שרצו להוציא על בנם ה'סורר' אולם שתקו, כי עליו לא יצעקו.

זו לא אשמתי

נטול מרץ, אפס כוחות, 
עיניו עודן מדממות.
הפגיעה, מילות שורפות,
ונשמתו בים דמעות.

הוא שתק, גופו בהלם,
יודע כי הולך בתלם.
אבא צעק, והוא באלם,
כאבו נורא, חץ אל הגולם.

הרכין ראש, בלע הגוש,
מאיים אותו לחנוק.
אוצר הוא בכח רגש כבוש,
חפץ לצרוח, לצעוק.

מבטיח לך, אני לא אשם.
לוחש מדם ליבו לכרית השותקת.
זה אחי הסורר, יודע השם!
ולמה גם את לא צועקת??!!

כש 'ההוא' נכנס הבייתה,
אבא דומם, רק מעפעף.
שאני אופיע, תתהפך הפלנטה,
כי אבא מותש מ'לשתוק'. עייף. 

אז הוא 'מפיל' הכל עליו,
שכן תם כוחו מבנו ה'קשה'.
נסיונותיו המרים יורה אליו,
יודע שיבלום, כי הוא 'שונה'.

אבא תמשיך,
אני אנסה להבין.
אבא תצעק,
אני אחפש להכיל.

זו לא אשמתך,
אבל גם לא שלי,
תעיד דמעתך,
כשהיא תיגע בשלי.

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[יעל ק.]

בעקבות השיר של אייצית שנגע מאד לליבי נכתב השיר הבא.
הוא מדבר על אותו ילד בודד שחוץ מלשים אותו במצב שלו אף אחד לא עושה כלום...
היום גם הגעתי למסקנה מעניינת-
לפעמים אדם מאשים מישהו אחר בטעויות שלו, אולי הטעויות שהילדים האלה עוברים הם דווקא הטעויות של מי שלא רוצה לקחת את האשמה על כתיפיו?! קרי: מורים או מחנכים שלא ראויים ללמד וכד... ?!?!?!?
(אגב- מורים וכו זה לא חד משמעי, ואני לא באה להכליל, אבל יש הרבה מתוכם (שחוויתי בעצמי) שהוראה היא מהם והלאה.. עצוב..)
הרגשתי צורך עז לכתוב על הילד הזה שמחפש את עצמו בצומת ובמקום לדאוג לו רק מצקצקים כמה הוא טעה בדרך שלו בלי להבין שהטעות האמיתית היא למעוך ילד בלי להבין אותו...

ב"טעות":

נושק לאדמה
מתלכלך במי תהום
שבוי בשנאה
כמו תלוי על גרדום

מנוצח בלי מלחמה
כידון קטן בידיו
חזה מנופח באוויר ההסתרה
משווה לו קומה בין חבריו

תלוי על בלימת הסובבים
והלה לא שווים לו
והוא כמו רוח קדים
מתפרץ נוטש וקם למרות שכלום בו

רק כמה שאריות אבק
של שנאה עצמית וביקורת
רק כמה דלתות מנופצות מהמאבק
שבו כ"שודד" הכתירו אותו במודעה בצומת

רק כמה חברי-סיגריות
הנושקים לאדמת האנושות
רק כמה עונות בצורת
וילד אובד שנמעך ב"טעות"---**

[אילנית]

פוסט זה נמחק!

[ציפור שיר]

@אייצ-ית
מנגינתי
בזמנים של עצב, כמו בשמחה
מחפשת בתוכי את מילות הנשמה,
כשרוצה להביע כאב ואכזבות,
במקום בו המילים לא מספיקות,
לא מכילות, מצומצמות.
אז מגיע הלחן האינסופי,
בו נכנסות כל הרגשות, כל התחושות.
והמנגינה שיוצאת מתוכי,
מביאה נוחם ורוגע לנשמתי.

הלחן הוא שפת ליבי,
לקל בוחן כליות ולב מנגינתי,
רק הוא באמת מבין אותי, רואה גם את הפנים,
את המילים שמרחפות בין התווים והצלילים.
זו שעת רחמים,
נוגעת בשערי שמים,
מהיכל הנגינה מושיטה יד אל היכל תשובה,
תודה לך אבי, על המנגינה.

בזמנים של הסתר, כמו בגאולה,
מתפרצות מתוכי מילות התפילה,
כשרוצה להודות על הרע ועל הטוב,
במקום בו המילים כה מבקשות,
כה נוגעות מתחננות.
אז מגיע הלחן, מציף אותי,
חובר הוא להודיה, לשבח, לבקשות,
והמנגינה שמלווה את תפילתי,
מעוררת את נשמתי.

[ארגנטינה]

פוסט זה נמחק!

[אייצ'ית]

אני מזכירה שכאן נטו שירים ללא תגובות כלל!!

[ארגנטינה]

@אייצ-ית סורי לא ידעתי אז איפה אפשר להגיב?

[אייצ'ית]

@ארגנטינה בטיפים לכתיבה-
https://miktzav.com/topic/707/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94?_=1635191962557

[אילנית]

אני אחות לאח מיוחד . השיר הזה נכתב בצער על היחס שלפעמים הילדים האלה ומשפחותיהם מקבלים מהסביבה .

אתה נולדת
פג , פצפון ומיוחד .
מהרגע הראשון חיוכך נשלח לכל אחד
לא רצית לעולל רע
לא חפצת לעורר קשיים
רצית רק הזדמנות .
פתיחת שער לשכמותך - מיוחדים

ואנחנו קיבלנו
וטיפחנו . ושתקנו . והכלנו
קיבלנו . נשמנו . גדלנו
הבנו את רצונך
הבחנו בשאיפתך

ניסינו להסתיר מעצמנו וממך כל קושי
השתדלנו להראות לאחרים את היופי
החבוי , הנעלם , הקיים

וגדלת , ועלית , ונפלת ונכשלת
העולם הראה לך פנים זעופות
מסביבך סערו הרוחות

רוחות הלעג וחיצי ההתרחקות
לא הצלחנו להשיב לך בהתקרבות

לא תמיד הצלחנו להסביר , להבהיר
למה אם יש לך עיניים קצת מלוכסנות
מיד אתה נכנס לקטגוריית " שונות "

התלבטתי אם לסיים בסוף טוב . אבל נראה לי שהמסר ברור וחזק דיו .

[אילנית]

השיר הזה נכתב על יחס ( או לפעמים האי יחס לצערנו ) בין הילדים להוריהם המבוגרים . כן , אני יודעת , כרגע זה נראה רחוק , אבל יבוא יום וזה היה פחות , אז תזכרו , מאחורי המקל והאצבעות הרועדות ניצב אדם . אדם שעשה בשבילנו כל כך הרבה , מגיע לו בחזרה ! אפילו קצת !

את יושבת
אצבעותייך סורגות
ומבטך נישא בחלל האויר

את יושבת
עינייך משוטטות
בעולם שמסביבך וחיוכך מזהיר

את יושבת
כבר חוית הכל
וראית את כולם

את יושבת
לא עוקבת אחרי כל ההיצעים
מגחכת אחר התקדמות העולם

את יושבת
ההשתכללות השאירה אותך מאחור
ובינתיים את מחכה
ממתינה עד שהכל למקומו יחזור

האמת שציפית שהם יבואו
הילדים , הנכדים , הם הרי ילדים טובים
שישתפו , ישוחחו , יעדכנו אותך
שיטו אוזן , יבינו את מצוקותייך

גם את הקשבת להם בתור קטנטנים
גם כשזה הפך למשעמם ומייגע
שתקת , הבנת , השתתפת , הכלת
גם כשזה נהיה ממש משגע

את יודעת , הם לא רעים
רק קצת , איך לומר - מידי צעירים
עסוקים בעצמם , ממחויבות השתחררו
יום יבוא , את תראי , הם עוד יחזרו

ובינתיים את יושבת
אם הם היו רוצים
כבר היית נעמדת
אבל הם עדיין לא
אז גם את עדיין יושבת

יושבת ומחכה
מחכה שהם יחזרו .

תהנו !!