שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
-
אני אחות לאח מיוחד . השיר הזה נכתב בצער על היחס שלפעמים הילדים האלה ומשפחותיהם מקבלים מהסביבה .
אתה נולדת
פג , פצפון ומיוחד .
מהרגע הראשון חיוכך נשלח לכל אחד
לא רצית לעולל רע
לא חפצת לעורר קשיים
רצית רק הזדמנות .
פתיחת שער לשכמותך - מיוחדיםואנחנו קיבלנו
וטיפחנו . ושתקנו . והכלנו
קיבלנו . נשמנו . גדלנו
הבנו את רצונך
הבחנו בשאיפתךניסינו להסתיר מעצמנו וממך כל קושי
השתדלנו להראות לאחרים את היופי
החבוי , הנעלם , הקייםוגדלת , ועלית , ונפלת ונכשלת
העולם הראה לך פנים זעופות
מסביבך סערו הרוחותרוחות הלעג וחיצי ההתרחקות
לא הצלחנו להשיב לך בהתקרבותלא תמיד הצלחנו להסביר , להבהיר
למה אם יש לך עיניים קצת מלוכסנות
מיד אתה נכנס לקטגוריית " שונות "התלבטתי אם לסיים בסוף טוב . אבל נראה לי שהמסר ברור וחזק דיו .
-
השיר הזה נכתב על יחס ( או לפעמים האי יחס לצערנו ) בין הילדים להוריהם המבוגרים . כן , אני יודעת , כרגע זה נראה רחוק , אבל יבוא יום וזה היה פחות , אז תזכרו , מאחורי המקל והאצבעות הרועדות ניצב אדם . אדם שעשה בשבילנו כל כך הרבה , מגיע לו בחזרה ! אפילו קצת !
את יושבת
אצבעותייך סורגות
ומבטך נישא בחלל האויראת יושבת
עינייך משוטטות
בעולם שמסביבך וחיוכך מזהיראת יושבת
כבר חוית הכל
וראית את כולםאת יושבת
לא עוקבת אחרי כל ההיצעים
מגחכת אחר התקדמות העולםאת יושבת
ההשתכללות השאירה אותך מאחור
ובינתיים את מחכה
ממתינה עד שהכל למקומו יחזורהאמת שציפית שהם יבואו
הילדים , הנכדים , הם הרי ילדים טובים
שישתפו , ישוחחו , יעדכנו אותך
שיטו אוזן , יבינו את מצוקותייךגם את הקשבת להם בתור קטנטנים
גם כשזה הפך למשעמם ומייגע
שתקת , הבנת , השתתפת , הכלת
גם כשזה נהיה ממש משגעאת יודעת , הם לא רעים
רק קצת , איך לומר - מידי צעירים
עסוקים בעצמם , ממחויבות השתחררו
יום יבוא , את תראי , הם עוד יחזרוובינתיים את יושבת
אם הם היו רוצים
כבר היית נעמדת
אבל הם עדיין לא
אז גם את עדיין יושבתיושבת ומחכה
מחכה שהם יחזרו .תהנו !!
-
הקטע הזה נכתב לבקשת נוי , תהנו ותזדהו
!היא עמוק בתוך ההרצאה
והמחוגים לא מתכוננים למהר
כולנו נשב פה . מצידה עד שקיעת החמה
או לחילופין עד שהשיעור יואיל בטובו להגמרלמחוגים יש את כל הזמן שבעולם
והם יזוזו רק מתי שלהם יתחשק
הסבלנות לחומר כבר מזמן נגמרה לכולם
" ההפסקה ב- 12:00 " קיבלתי לחישה בליוי מרפק" כתינוק הבורח " כבר נכתב ונאמר
כנראה שגם רש"י טעם מטעמו של שעור משעמם ומרטוב , נקצר תהליכים
הערה מהמורה ואיום בשליחה למנהלת
כתיבה ארוכה כאורך השעור
ואין סוף תאריכיםנו , שוין , בסוף זה הסתיים
ולביתנו נמלטנו בששון , שמחה ורווחה
ותמיד נזכור שאת דברי רש"י יש לקיים
ונחתום בברכת " ונסו יגון ואנחה "בהצלחה לכל אלה שמחכה להם מחר הרצאה משמימה בהיסטוריה או כל מקצוע אחר
-
רגע למחשבה...
יש פעמים
אתה רץ וזורם בחיים
מנסה רק להרשים
ועוקף על תחנות
המובילות למטרות
ולא מחשב לרגע ת'השלכותיש פעמים
מרגיש מבולבל ,נבוך
היה לך יום ארוך
ומסתבך סביב עצמך
שעות על גבי שעות
ולא מחשב לרגע ת'תוצאותאז תמתין לרגע ותקלוט:
ש-כל האי נוחות
כל האי פשרות
כל הבלבולים
כל המכשולים
באו -לנסות-אותךהכל מאלוקים
הכל זה מיטביים
גם אם אתה לא מבין
תאמר תודה לבעלים!וכן, יש פעמים
ברגע של זריחה
עולם חדש נברא
רואה הכל וורוד
פחד,מתח ושמחה
על הכל מודה לך!רק צריך לפקוח ת'עיניים ולקלוט:
ששום דבר כאן לא נבין
סמוך עליו, הוא כל יכול
הוא גדול
אדון עולם בטרם כל
רק תחזיק חזק כדי לא ליפול -
השיר הבא נכתב בהשראת מקרה שחוויתי מקרוב.
אני חושבת שהוא מדבר לכל נער ונערה מתבגרים, המרגישים לעיתים קרובות כיצד כולם 'סוגרים עליהם', 'חונקים אותם'.את זה לא אני כתבתי, אלא הנשמה שלכם בעצמה.
מקווה שתתחברו, וגם אם לא - תנסו להבין אחרים, להיכנס לראש שלהם, ולהכיל אותם כמות שהם.
בבקשה, רק הפוגה
שקט, דממה.
רק רגע של אלם.
הכל סביב מהומה,
והוא כפסל, גולם.מה כבר ביקשתי?!
תנו לי הפוגה!
זה כל מה שרציתי,
שנייה של עצירה...רעש,
געש,
צעקות.וויכוחים,
סילופים,
האשמות.שחררו, מתחנן...
הדופק שלי חלש.
תרפו, מקונן,
החוזק בגופי נחלש.והיא הגיעה -
הדממה.
פתאום הופיעה -
בסערה.עיניו עצומות, רק חושך.
האם על כך חלם???
ערפל, מוסתר באובך,
מסתבר שאינו רצוי גם שם.אז הוא נפל, מיואש,
כבר מזמן אינו צורח.
עייף הוא, כוחו מלוטש,
תשוש הוא מלצווח.רק שפתיו הן, לוחשות,
השאלה עצמה נזעקת.
לא, אין מסכים הוא להרפות,
באפיסת כוחות מוחלטת:'יעזור אם רק אבכה,
אשווע לעזרה?
התתנו לי מענה,
גם בעת דממה????' -
#anchor(להרגיש קרוב)
מה לעשות
לספר הכל ולקוות
שהאמת לא תיצור צרות
אחרי כל מה שכבר היהרגש מוכר
כואב אבל לא ממש זר
מפחד שוב להיות מנוכר
בדיוק כמו לפני שנהאלוקים רק אתה יכול
לשכוח
להתנתק מרגשות
רק אתה יכול
לסלוח
ולפתור לי בעיות
אז תן לי רק דבר קטן
להיות כמוך ולחיות כל החיים בטוב
תן לי להרגיש קרובמה לעשות
להיות קרוב אבל רחוק
להרגיש רע שבא לצחוק
ולהבין שהכל כבר קרהזה לא זה
לא מה שהייתי מקווה
מרגיש את הרצון אך לא רוצה
מה שכן זה בטוח לטובהאלוקים רק אתה יכול ...
רוצה קרוב אבל רחוק
שומר דברים שבא למחוק
מפחד מאד אבל שמח
הכל אפור וגם בורח
זה משתלט על כל כולי
זורם בדם שבתוכי
מעלה בי זכרונות
מוריד דמעות
כואב לי!!! -
פוסט זה נמחק!
-
האשכול הזה מיועד לשירים להלחנה בלבד?
-
@חובבת-מוזיקה נראה לי תעברי לפוסט של הביקורת והטיפים ...
-
@אילנית אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
@חובבת-מוזיקה נראה לי תעברי לפוסט של הביקורת והטיפים ...
כלומר?
-
@חובבת-מוזיקה נראה לי שאסור להתכתב כאן ...
-
@חובבת-מוזיקה אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
האשכול הזה מיועד לשירים להלחנה בלבד?
לא רק-
כללית שירים שכותבים.
שימי לב כמו שכבר אמרו לך- הנושא הזה לא כולל דיבורים.
כאן ניתן לדון. -
החיבור הבא נכתב עקב מקרה מזעזע שארע - טעות אנושית של רגע, שבריר ללא חשיבה הגיונית - שהרס חיים שלמים. המקרה הזה נורא-נורא קרוב אליי, ועל כן החלטתי לכתוב על זה. ביקשתי מ @אייצ-ית שתכתוב איתי על זה דוואט כיוון שגם לה יש נגיעות אישיות בעניין.
והנה הדוואט, לפניכם.
תקראו ותתחברו, וגם אם לא - תכוונו אותו כתפילת אנוס, אחד שחייו כבר אינם חיים.
מת בעיר מקלט
לא מצאתי כבר מילים לדבר,
המלחמות שלי עייפו רוצות לישון.
אתם לא מבינים מה אני אומר,
המציאות קרה-בסוף זה יגמר באסון.ואני שותק, כי קשה לי, נמאסתי.
מאסתם בי אתם - חיי אבדו, נרמסו.
כל היופי בילדות, גם נערות איבדתי,
כך בשבריר גדעתי, חיי גם המה נגדעו.אני עוד כאן -מנסה להבין מה נשאר,
זה סוף ההצגה, כבר קיפלו ת'כיסאות.
לא מבדיל בין ימין לשמאל חושך וקר,
ההבנה מחלחלת, כבר כיבו את האורות...נותרתי לבד, בין סוגר אפור וצלמוות,
כל גופי בפריז, בפנים אני רותח.
לא רציתי, לא תכננתי. הפכתי בן מוות.
עיניי הכל, מאשימות, מופנות אליי כאל רוצח.בלילות- מנסה לעכל ת'עבר וההשלכות,
גם בשקט אני לא מוצא את התשובות.
העולם סגר עלי- אני נושם קשה לי לחיות,
נזרקתי לים, ו..שכחו שאני לא יודע לשחות...צורח אליכם באלם, ממקומי שבשפלה,
אלפיי מילים לא יחפו על מלחמתי.
מבקש מכם - קבלו אותה, התשובה,
בשבועה שלא הייתה נוראה כוונתי. -
פוסט זה נמחק!
-
זה עוד שיר שכתבתי רק שהוא לא ממש היה במצב כפית רגיל כי בנוסף לכל כאב לי הראש והייתי בדרך מהצפון לאשדוד (נסיעה של שלוש שעות באוטובוס)
#anchor(כאב ראש)
אני בנסיעה יש כאן רעש
ואין לי רעיון לשיר
וזה מתנגן בקצב של הכביש
ככל שאני מתקרב לעיר
זה עולה מלמטה חוצה את הראשכי כואב לי הראש
וכדורים לא עוזר
רק ללכת לישון
כואב לי הראש
והוא כבר מתפוצץ
ולישון לא עוזר
רק לסמוך על השםועולים לי מילים רק לשיר על רוע
אבל כל מה שעולה כואב
רוצה רק להעיף גבוהה
ולא לשבור לאנשים ת'לב
רק שיצאו לי מהראשכי כואב לי הראש...
-
זה שיר מבולבל כמו הרגשות שלי בתקופה האחרונה אז קחו בהבנה:
לחכות בתחנה
ועברה עוד שנה
וכלום לא השתנהמביט בשעון
לא זה לא חלום
זה אמיתי
הוא יבוא פתאום
זה יקרה עוד היוםיש לי משאלה
להתחיל מהתחלה
בלי זכרונות
שאת הלב שורפותזה מגיע בגלים
כל אותן מילים
יש להם עצות
איך להשתנותהם נותנים כלים
וגם עצות ותרגילים
חושבים שזה יעזור
אם רק אמתין ברמזוראין לי סבלנות
רוצה הכול עכשיו ומיד
למה צריך לחכות
סופרת ת'שעותהמתנה ללא סוף
בסוף אגיע אל החוף
