שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
הקטע הזה נכתב לבקשת נוי , תהנו ותזדהו
!היא עמוק בתוך ההרצאה
והמחוגים לא מתכוננים למהר
כולנו נשב פה . מצידה עד שקיעת החמה
או לחילופין עד שהשיעור יואיל בטובו להגמרלמחוגים יש את כל הזמן שבעולם
והם יזוזו רק מתי שלהם יתחשק
הסבלנות לחומר כבר מזמן נגמרה לכולם
" ההפסקה ב- 12:00 " קיבלתי לחישה בליוי מרפק" כתינוק הבורח " כבר נכתב ונאמר
כנראה שגם רש"י טעם מטעמו של שעור משעמם ומרטוב , נקצר תהליכים
הערה מהמורה ואיום בשליחה למנהלת
כתיבה ארוכה כאורך השעור
ואין סוף תאריכיםנו , שוין , בסוף זה הסתיים
ולביתנו נמלטנו בששון , שמחה ורווחה
ותמיד נזכור שאת דברי רש"י יש לקיים
ונחתום בברכת " ונסו יגון ואנחה "בהצלחה לכל אלה שמחכה להם מחר הרצאה משמימה בהיסטוריה או כל מקצוע אחר
-
רגע למחשבה...
יש פעמים
אתה רץ וזורם בחיים
מנסה רק להרשים
ועוקף על תחנות
המובילות למטרות
ולא מחשב לרגע ת'השלכותיש פעמים
מרגיש מבולבל ,נבוך
היה לך יום ארוך
ומסתבך סביב עצמך
שעות על גבי שעות
ולא מחשב לרגע ת'תוצאותאז תמתין לרגע ותקלוט:
ש-כל האי נוחות
כל האי פשרות
כל הבלבולים
כל המכשולים
באו -לנסות-אותךהכל מאלוקים
הכל זה מיטביים
גם אם אתה לא מבין
תאמר תודה לבעלים!וכן, יש פעמים
ברגע של זריחה
עולם חדש נברא
רואה הכל וורוד
פחד,מתח ושמחה
על הכל מודה לך!רק צריך לפקוח ת'עיניים ולקלוט:
ששום דבר כאן לא נבין
סמוך עליו, הוא כל יכול
הוא גדול
אדון עולם בטרם כל
רק תחזיק חזק כדי לא ליפול -
השיר הבא נכתב בהשראת מקרה שחוויתי מקרוב.
אני חושבת שהוא מדבר לכל נער ונערה מתבגרים, המרגישים לעיתים קרובות כיצד כולם 'סוגרים עליהם', 'חונקים אותם'.את זה לא אני כתבתי, אלא הנשמה שלכם בעצמה.
מקווה שתתחברו, וגם אם לא - תנסו להבין אחרים, להיכנס לראש שלהם, ולהכיל אותם כמות שהם.
בבקשה, רק הפוגה
שקט, דממה.
רק רגע של אלם.
הכל סביב מהומה,
והוא כפסל, גולם.מה כבר ביקשתי?!
תנו לי הפוגה!
זה כל מה שרציתי,
שנייה של עצירה...רעש,
געש,
צעקות.וויכוחים,
סילופים,
האשמות.שחררו, מתחנן...
הדופק שלי חלש.
תרפו, מקונן,
החוזק בגופי נחלש.והיא הגיעה -
הדממה.
פתאום הופיעה -
בסערה.עיניו עצומות, רק חושך.
האם על כך חלם???
ערפל, מוסתר באובך,
מסתבר שאינו רצוי גם שם.אז הוא נפל, מיואש,
כבר מזמן אינו צורח.
עייף הוא, כוחו מלוטש,
תשוש הוא מלצווח.רק שפתיו הן, לוחשות,
השאלה עצמה נזעקת.
לא, אין מסכים הוא להרפות,
באפיסת כוחות מוחלטת:'יעזור אם רק אבכה,
אשווע לעזרה?
התתנו לי מענה,
גם בעת דממה????' -
#anchor(להרגיש קרוב)
מה לעשות
לספר הכל ולקוות
שהאמת לא תיצור צרות
אחרי כל מה שכבר היהרגש מוכר
כואב אבל לא ממש זר
מפחד שוב להיות מנוכר
בדיוק כמו לפני שנהאלוקים רק אתה יכול
לשכוח
להתנתק מרגשות
רק אתה יכול
לסלוח
ולפתור לי בעיות
אז תן לי רק דבר קטן
להיות כמוך ולחיות כל החיים בטוב
תן לי להרגיש קרובמה לעשות
להיות קרוב אבל רחוק
להרגיש רע שבא לצחוק
ולהבין שהכל כבר קרהזה לא זה
לא מה שהייתי מקווה
מרגיש את הרצון אך לא רוצה
מה שכן זה בטוח לטובהאלוקים רק אתה יכול ...
רוצה קרוב אבל רחוק
שומר דברים שבא למחוק
מפחד מאד אבל שמח
הכל אפור וגם בורח
זה משתלט על כל כולי
זורם בדם שבתוכי
מעלה בי זכרונות
מוריד דמעות
כואב לי!!! -
פוסט זה נמחק!
-
האשכול הזה מיועד לשירים להלחנה בלבד?
-
@חובבת-מוזיקה נראה לי תעברי לפוסט של הביקורת והטיפים ...
-
@אילנית אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
@חובבת-מוזיקה נראה לי תעברי לפוסט של הביקורת והטיפים ...
כלומר?
-
@חובבת-מוזיקה נראה לי שאסור להתכתב כאן ...
-
@חובבת-מוזיקה אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
האשכול הזה מיועד לשירים להלחנה בלבד?
לא רק-
כללית שירים שכותבים.
שימי לב כמו שכבר אמרו לך- הנושא הזה לא כולל דיבורים.
כאן ניתן לדון. -
החיבור הבא נכתב עקב מקרה מזעזע שארע - טעות אנושית של רגע, שבריר ללא חשיבה הגיונית - שהרס חיים שלמים. המקרה הזה נורא-נורא קרוב אליי, ועל כן החלטתי לכתוב על זה. ביקשתי מ @אייצ-ית שתכתוב איתי על זה דוואט כיוון שגם לה יש נגיעות אישיות בעניין.
והנה הדוואט, לפניכם.
תקראו ותתחברו, וגם אם לא - תכוונו אותו כתפילת אנוס, אחד שחייו כבר אינם חיים.
מת בעיר מקלט
לא מצאתי כבר מילים לדבר,
המלחמות שלי עייפו רוצות לישון.
אתם לא מבינים מה אני אומר,
המציאות קרה-בסוף זה יגמר באסון.ואני שותק, כי קשה לי, נמאסתי.
מאסתם בי אתם - חיי אבדו, נרמסו.
כל היופי בילדות, גם נערות איבדתי,
כך בשבריר גדעתי, חיי גם המה נגדעו.אני עוד כאן -מנסה להבין מה נשאר,
זה סוף ההצגה, כבר קיפלו ת'כיסאות.
לא מבדיל בין ימין לשמאל חושך וקר,
ההבנה מחלחלת, כבר כיבו את האורות...נותרתי לבד, בין סוגר אפור וצלמוות,
כל גופי בפריז, בפנים אני רותח.
לא רציתי, לא תכננתי. הפכתי בן מוות.
עיניי הכל, מאשימות, מופנות אליי כאל רוצח.בלילות- מנסה לעכל ת'עבר וההשלכות,
גם בשקט אני לא מוצא את התשובות.
העולם סגר עלי- אני נושם קשה לי לחיות,
נזרקתי לים, ו..שכחו שאני לא יודע לשחות...צורח אליכם באלם, ממקומי שבשפלה,
אלפיי מילים לא יחפו על מלחמתי.
מבקש מכם - קבלו אותה, התשובה,
בשבועה שלא הייתה נוראה כוונתי. -
פוסט זה נמחק!
-
זה עוד שיר שכתבתי רק שהוא לא ממש היה במצב כפית רגיל כי בנוסף לכל כאב לי הראש והייתי בדרך מהצפון לאשדוד (נסיעה של שלוש שעות באוטובוס)
#anchor(כאב ראש)
אני בנסיעה יש כאן רעש
ואין לי רעיון לשיר
וזה מתנגן בקצב של הכביש
ככל שאני מתקרב לעיר
זה עולה מלמטה חוצה את הראשכי כואב לי הראש
וכדורים לא עוזר
רק ללכת לישון
כואב לי הראש
והוא כבר מתפוצץ
ולישון לא עוזר
רק לסמוך על השםועולים לי מילים רק לשיר על רוע
אבל כל מה שעולה כואב
רוצה רק להעיף גבוהה
ולא לשבור לאנשים ת'לב
רק שיצאו לי מהראשכי כואב לי הראש...
-
זה שיר מבולבל כמו הרגשות שלי בתקופה האחרונה אז קחו בהבנה:
לחכות בתחנה
ועברה עוד שנה
וכלום לא השתנהמביט בשעון
לא זה לא חלום
זה אמיתי
הוא יבוא פתאום
זה יקרה עוד היוםיש לי משאלה
להתחיל מהתחלה
בלי זכרונות
שאת הלב שורפותזה מגיע בגלים
כל אותן מילים
יש להם עצות
איך להשתנותהם נותנים כלים
וגם עצות ותרגילים
חושבים שזה יעזור
אם רק אמתין ברמזוראין לי סבלנות
רוצה הכול עכשיו ומיד
למה צריך לחכות
סופרת ת'שעותהמתנה ללא סוף
בסוף אגיע אל החוף -
כל כך הרבה שירים יש כאן על נערים ונערות מתמודדים , כל כך הרבה כבר נכתב , ועדיין זה לא מספיק ...
השיר הבא נכתב בדמע על נערה שהכרתי שכשראיתי אותה מתמודדת - פשוט ראיתי אותה נלחמת מול כל העולם ... היא ההשראה העצובה שלי לשיר הזה ...תסלחי לנו
נותרת בלב הסערה
זרקו את נפשך לבעירה
כולם היו לחיצים - ואת למטרה
השליכו לך מפת דרכים לא ברורה
הדרך היתה בשבילך בלתי עבירה
אני יודעת , פשוט לא נשארה לך ברירה ...
את לא ידעת להציג גיבורה
נשמתך נחשפה קרועה , שבורה
הפכת אט אט לעייפה , גמורהתסלחי לנו
אז ברחת , נטשת
נמלטת מהזירה בדממה , בדהרה
לא כי רצית ושאפת
פשוט כי היית כבולה , קשורהתסלחי לנו
על שלא הושטנו לך תמיד חבל חזרהבבקשה , אל תבחנו פה את החרוזים והשפה . תקראו בשיר הזה את הלב של כל כך הרבה אנשים ...!!!
-
זהו שיר כואב שנכתב בעקבות צורת העולם לקחת אחראיות כהזדמנות להאשים, התנצלות כהזדמנות לרכיבה, ושתיקה כהודאה לאחר אשמה לא ראויה... (האלה שיעמדו מולכם שותקים באדישות אחרי שהוכחתם להם בעיניים אדומות שאתם לא אשמים---) (אחרי שהאשימו אתכם בכ---ל הבעיות שלהם--)
היתולי:
חצי ירח מוטל
על ענני הוד
מנסה להזריח
עלומי סודשקט צורח
מתעתע יללות
סוגר על בריח
חלומות נוגותורק שיכורי רוח
עלים יבשים
מתעופפים בכוח
אמת שוחריםמחפשים מעט לנוח
למצוא דרכים
להשתיק להפיח
זכות ראשוניםאך הרחוב מהתל
מיוסר יותר מידי
באמצעים לא בוחל
לאזוק עלי חייוהשמיים רק בוהים
מצביעים עלי
מצאו אשם מתאים
לבעיותיהם הנוגעים בנגעיורק הגשם הוא היחיד
שמזדהה בדמעות תסכולי
גם אותו נאלצו להפריד
מענני הוד ורוח היתוליגם אותו האשימו
בעזיבתו את הענן
גם עליו דרכו
כי הוא מגמגם קטןגם עליו צחקו
כשהבטיח חפותו
גם אותו זרקו
כשביקש נחמתוושוב העולם תוכו
מתמוגג בוכה
והכל נאלם לעומתו
יפי נפש אחרי צחנת מעשה... -
נהנתי לראות שקיים כזה פורום ואשמח לכתוב כאן שיר שכתבתי בעבר
בית א
האם זה עדר
או חוסר עמוד שידרה
האם זה סדר
או התמכרות לשיגרה
האם זו עדינות
או בכלל בושה
האם זו התגברות
או התפרצות חולשהמהי דעתך
תלוי מה הטרנד
מה נשמע איתך
עונה לפי הסלנג
מה אתה אוהב ללבוש
נעיין בקטלוג האופנה
מה עובר לך בראש
תלוי בעונהפזמון
כמו כולם כולם עושים
ובלי משים
יורדים מהפסים
ואז מחפשים
לחזור על ידי ניסיםלאן רצים כולם
אחרי מנהג העולם
עד שהאופק נעלם
ורק ניצב מולם
תהום ללא סולםבית ב
האם זה אהבה
או נטיה של תאוות
האם זה אכזבה
או הגזמה בציפיות
האם זו צידקות
או השתוללות של המצפון
האם זו גמישות
או סתם חוסר איזוןאיזה נוף יפה
תפנה ת’גב תפוס תמונה
לכל כאב יש רופא
לכל שיר יש מנגינה
חיים של טראנס ומגה
פחות לחיות את הזמן
לחיות רק את הרגע
וגם זה לא במכווןפזמון ...
אשמח לביקורת
תודה -
שיר על חברה שלי שבא לה לצעוק אבל אין לה על מי.
בא לי לצעוק אבל אין לי על מי,
לא מבינה מה העולם בשבילי.
רוצה להיות כמו עוף נודד,
ולטוס הרחק לאיזה אי בודד.מי קבע שצריך ללכת בקו,
ומי אמר לי לעבוד עכשיו.
למה אנשים לא מבינים דברים פשוטים,
ולמה ת'חיים קשה לי להפנים.מנסה להסתדר בין השבילים,
ונגררת אחרי ים האנשים.
אי, מי תקע לי סטיגמה בדרך,
ראיתי בעיניים - אין לה שום ערך.מי הכתיב לי כך את החיים?
לימודים ועבודה, עבודה ונישואים.
למה א"א תמיד להתבטל?
לשכב מול הים - ליהנות מהצל.זה לא ייתכן. שיגעון. בלי צחוק.
נו, בא לי לצעוק. בא לי סתם כך לצעוק.
את המשפט הזה - שבא לה לצעוק אמרה לי לא מזמן, וזה נתן לי השראה לשיר.
כשסיימתי לכתוב, אמרה שצריך להכפיל פי 20!
מה אומרים??
בטוח כל אחד מרגיש את זה מתישהו.
אבל --- אלו החיים. "אדם לעמל יולד" פחות או יותר. -
מה כבר ביקשתי?
קצת לברוח ולהתנתק,
לחיות כאילו אין שעון מתקתק.
לראות כל יום זריחה בכנרת,
ובים שקיעה זוהרת.
לאכול ממתקים בלי סוף,
ואת הקלוריות- שמישהו אחר יאסוף.מה כבר ביקשתי?
ללכת לישון כשהשמש עולה,
ולקום ב 8 לאחר 12 שעות שינה.
לשכב על מצע של עלי שלכת,
ומעלי עצים עם פריחה מלבלבת.
ללכת לטייל במקומות רחוקים,
אבל לא על חשבון הלילות והימים.
לשבת ברוגע ולהנות מהחיים,
בלי דאגות של פרנסה וגידול הילדים.מה כבר ביקשתי?
לבנות לי עולם חדש משלי,
שבו לזמן יש קצב ייחודי.
מבינים אחד את השני בלי צורך לדבר,
והשירים- יפים שם יותר.
הדמעות זולגות רק משמחה,
וכשעצוב תמיד יהיו לצידך.מה כבר ביקשתי?
רק לחיות איך שאני רוצה,
אז איך זה עדיין לא קרה?
