שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[רבקה]

את החיבור הבא כתבתי לאחר שיחה עם בחורה ש'קצת-הרבה' קשה לה להאמין כי היא נולדה כ'חרדיה', כביכול ללא אפשרות בחירה - והיא דורשת תשובות. לאט-לאט היא משתקמת, ב"ה עם עזרה והכוונה.
ואת מה שאתם תקראו - זהו שיר ליבה. מה שהיא מלמלת לעצמה ולאחרים הרבה, שיפנימו ויקבלו.

רק יכילו---

---

תענו לי בכנות

לאחרונה אני נמצאת,
בפלונטר מטורף.
מחפשת, לא מוצאת,
את הקשר המסועף.

אומרים שזה הגיל,
את מתבגרת חמודה.
אני עונה שזה רגיל,
כי אני מזמן כבר בחורה.

יש אלוקים, והוא גדול.
אני ביתו, כזו קטנה.
האם באמת לי הוא ימחול,
כאשר דעתי שוב משתנה?

אתם עונים לי וודאי,
אבל האמון שלי רופף.
אתם אומרים לי שכדאי,
לדעת לאן הלב שואף.

אבל אני לא כמו כולם,
מורידה ראש, ומקבלת.
דורשת תשובה מהעולם,
להוכיח תשובתכם המעודדת.

והלוואי שאמצא,
אקבל מבוקשי.
כי נותרתי ללא מוצא,
כך במדבר שאול לבדי.

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[אניומיני]

פוסט זה נמחק!

[מנאששש]

פוסט זה נמחק!

[טיטו]

@אניומיני זה לא המקום לדיבורים פה זה העלאת שירים בלבד!

[טיטו]

אבא תעזור לי

בית א'
יושב כותב עוזב
את הכל
בוכה כי לא רוצה
שוב ליפול
המחשבה שוב עוברת
אותי היא מלטפת
אמרתי תחושה מתוקה
וזה היה על צלקת

פזמון
אבא רק אתה יודע מה עובר עליי
איך אני מרגיש ביום בהיר בצהריים
רק אתה מבין מה מציק שלא מתייחסים אליי
מוצף מחדש בזכרונות שמכאיבים ורק מביט לשמים
אבא תעזור לי

בית ב'
זוכר אומר תופר
את הקרעים
אבל מתגעגע לתחושה
לפעמים
להרגיש איך שהלב
שוב נקרע
להציף את הכל
לעצמי בחזרה

פזמון
אבא רק אתה...

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[אילנית]

נכתב אודות השמיטה הפורשת עלינו את כנפיה אט אט ...

אין שומע לי ומפסיד.
בחורף של רוח וסער
ובקיץ של שמש ובהר

אין שומע לי ומפסיד
בדרכים רצופות, סלולות ובטוחות
ובגאיות מאובקות, אפלות וחשוכות

אין שומע לי ומפסיד
בים רוגע, בבטחון שליו
ובאחיזת הקרש, שמא יטבע הלב

אין שומע לי ומפסיד
בשנים של רגיעה, בטחון והבנה
ובשנה אחת. שנת האמונה.

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[טיטו]

ואז זה נגמר
אפחד לא נשאר
כולם ברחו כמו עכבר
כאילו שאני אכזר
והגורל המנוכר
שאוסר מה שמותר
מה שמוכר
נהיה כבר זר
ושוב אני נזכר
איך שהייתי שר
פתאום רואה שמאוחר
זה שום דבר
כי בעבר
עברתי הר
שלא נגמר
אני מוזר
ולב נשבר
זה מה שרציתי לאמר
מבפנים אני נקבר
הכל נגמר

[טיטו]

ככה אנחנו, בדור ה2021. כולנו מבולבלים, לא מוצאים את עצמנו ביום יום. יש רגעים קשים שלעכל אותם גם קצת קשה, במיוחד שאין לצידך אף אדם שיבין אותך.

כתבתי על זה דואט עם @רבקה , מקווה שתתחברו אליו, ותפיקו לקחים עבור הכלל

בית א'
My heart is broken
my heart is pain
they give me all but no tanks
Im wait to rain
that flood my blood
in good feel again
and I wont to go

פזמון:

I need help
but I dont wont that
I need to say
but I dont now what
you only human
but you can do that
becose if you wont
you can be all

בית ב'
I'm sad, crying
who even cares
still, keep going
like no one else

Asks you, really
look at me, talk
your gaze hurts me
stops my walk

Give me a chance
for my future
will be good for us
love me with nature

פזמון:

I need help
but i dont wont that
i need to say
but i dont now what
you only human
but you can do that
becose if you wont
you

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[מיתר]

חישבתי דרכיי
יצא לי שדיי
ככה אי אפשר להמשיך

פשוט תשתנה
אחורה פנה
לחשב מסלול מחדש אתה צריך

ואל תאמר
הנה נגמר
ומיד עסקים כרגיל

כי גם כשהניסיון יחלוף
לא זה לא הסוף
זה רק עכשיו מתחיל

אז תתפוס את עצמך בידיים
כי כל השערים בשמים
ננעלו חוץ משער הדמעות
רק דמעה אחת תמיס את החומות

במלחמת היצר
אין רגע של קצר
הקרב ללא הפוגה

ואף אחד לא אמר ש
זה לא קשה
אבל בכל מאמץ עולים מדרגה

ומול יצרו
האדם אינו יכול לו
ללא עזרת בורא העולם

ואם רק נפתחת
דלת כחודו של מחט
הוא ייפתח פתח כחודו של אולם

אז תתפוס את עצמך...

יש לשיר הזה גם לחן חמוד, אבל נראה לי שגם רק הטקסט שלו יכול לעשות את העבודה.
ושוב פעם אשמח לביקורת.

[מוכשרת על]

כואב לי הראש דמעתי מתגלגלת.
כמה עוד יוכל לשאת אני שואלת
שם הוא מתקבל, פה הוא נדחה.
מערבל הרגשות עובד בלי הפסקה

איך כל הבעיות צצות לידי.
ולמה כמו תמימה אני כזו מין כלי.
שמכניס אותם פנימה ולא מוציא.

כן יש בריאות ומותר להודות.
אבל לא יודעת מתי זה יפגע.
רוצה לבכות את כל הנשמה
ובמקומה נחנקת לה יבבה.

כך ברגע- מחשבה עולה.
וכך היא מטרידה – גם בעבודה.
וזה לא מפסיק לזמזם ולזמזם.
למישו כנראה הרגיש משעמם...

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[ברוריה]

פוסט זה נמחק!

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[אילנית]

את השיר הזה אחי המיוחד לא יקרא ...תקראו אותו לפחות אתם ...

אתה באמת לא אשם
שמפרצופך השונה אני חוששת
ממלמולי רכלניות מתביישת
עזרה ממני אלייך עיתים בוששת
ועם שק של חידלון את עצמי פוגשת

אתה באמת לא אשם
שלזמנים אני קוטעת אותך בצמיחתך
נותרת דמומה לצפות בפריחתך
במקום להושיט יד, לתמוך בהצלחתך
אנא, סלח לי, גם כשאני במצבי בריחה

אתה לפעמים כן קצת אשם
לא מתחשב, ללא הסתכלות והבנה
מתקש להכיל גם אותי בתמונה
דורס אותי בטעות. לא בכוונה
ולפעמים בפיך אני נהיית לצחוק ולשנינה

אז אולי שנינו אשמים- ככל הנראה
ובינתיים, נמשיך לשאת את אשר ביננו קורה ...

[margalit]

אני לא מהאנשים שיש להם אומץ לפרסם כתיבה שלהם
(בכל אופן הכתיבה מראה את מה שיש בלב וזה קצת להיות חשופה...)
אבל לא יודעת למה החלטתי לכתוב פה שיר אחד שלי
אולי האומץ לעוד יבוא בהמשך...

---

זאת הייתה הפעם הראשונה
שקצת איבדתי ת’אמונה
בכיתי כמו בתאונה
זה קרה לאחרונה

האמונה בעצמי קצת אבדה
הרגשתי את החרדה
ידי ברטט רעדה
זה היה ממש טרדה

מי שאוהב לא פוגע
ומי שפוגע לא שווה ת’כאב
מי שאת ליבי יודע
ישמור עליי כמו זאב

התפכחתי, הבנתי הכל
למדתי לשמוע את הקול
עברתי את זה המכשול
כבר לא אכניס לעצמי עוד גול

מתחרטת על מה שקרה
אשים לעצמי את זו המטרה
להתחיל להיות עם בקרה
אקיים את זו ההצהרה

מי שאוהב לא פוגע
ומי שפוגע לא שווה ת’כאב
מי שאת ליבי שומע
ישמור עליי כמו זאב

[זאב]

דברים אחדים/שסוברים אנשים/
וכותבים לפעמים/ונאנחים לפרקים/
וכואבים כאבים עצומים/ולעיתים מיוחדים/
לוקחים חלקיקים/ובונים מגדלים/
גדולים ועזים/ שקורסים ומתנפצים/
ומתפזרים למעמקים/וצצים ועולים/
גונחים וזועקים/ושבים ומתחברים/
ועפים לשחקים/ועולים ועולים/
בצבעים מדהימים/שמחשיכים והולכים/
עד שמתנפצים לרסיסים/בצבעים זוהרים/
שלאיטם נהפכים/לדינזאורים מוזרים/
גדולים וחזקים/שמהלכים אימים/
על האנשים והילדים/העטופים והרועדים/
עד שמתעוותים והולכים/ונהפכים לכבשים/
רכים וענוגים/שמלחכים עשבים/
המתמעטים ומתמעטים/עד שהמבחנים מתחלקים/
והעטים נשלפים/ולמלאותם אנו מתחילים/
ומצליחים?