שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[א.ה. 2]

שוב אני בחוץ,
קיבלתי עונש.
גם קצת לחוץ,
מנסה את הפחד - לגרש.

היום שוב אחרתי,
אותי הרב הוציא.
על הכללים עברתי,
ונגמרו תירוצים להמציא.

אולי עוד אמצע דרך,
למצוא חן בעיני המורה.
לבא בזמן ולא בערך,
אולי, בכל זאת קורה........

[מיתר]

בית א
גדול עלי הניסיון הזה
נראה שהיצר חתם עם מישו חוזה
לפרק אותי לגמור עד הסוף
ולפזר ת’חתיכות שלא אוכל לאסוף

ואני נסחף ברוח כמו עלה
כמו חומר ביד היצר
ברצותו מוריד וברצותו אותי מעלה
ברצותו מאריך וברצותו מקצר

פזמון
אבל בסוף היום מתחת לכל הקליפות
אני עוד ער, אולי קצת רטוב מהטיפות
ובתוך הלב של אבן יש עוד לב שפועם
שרוצה לעשות רצונך בלבב שלם

בית ב
כבר עייף מהקרב נמאס שוב לנסות
כל היסודות שבניתי מול עיני קורסות
אולי הוא מכונה זקן וכסיל אבל איך הוא מסתער
כמו צעיר וחד עלי הוא גומר

ואני כבר הלכתי עד הקצה
רועה בשדות זרים רואה וחומד
אבל למרות כל הבלבולים אני עדין רוצה
ויודע שאתה בוחן כליות ולב, עומד

פזמון
ורואה איך
בסוף היום מתחת לכל הקליפות
אני עוד ער, אולי קצת רטוב מהטיפות
ובתוך הלב של אבן יש עוד לב שפועם
שרוצה לעשות רצונך בלבב שלם

[ברוריה]

אני ילדה של חורף
עם צעיף על העורף
רצה בין הטיפות
מקפצת בשלוליות
אז מה עם גדלתי
ולא מתאים לגילי
זה נכון
אבל מתרגשת מהמחזה
של חורף סוער כזה
זה נפלא ומהמם
לשבת ליד תנור מחמם
לאכול מרק
כמו בבית אבות....

אני ילדה של חורף
מביטה לשמיים
מייחלת לעוד מים
ואולי גם לשלג
למרות שאני לא בירושלים
או בחרמון
מברכת על כל הטוב

[חיה במקרנצ'יק 0]

אני לא יודעת מה עושים
כשנתקעים
איך את הראש מרימים
כשנופלים

אני לא מכירה את המושג
של להפסיד כדי להצליח
לא מצליחה
אין אצלי ירידה

אם כבר נפלתי
קשה לי לקום
ואם כבר קמתי
קשה לי ליפול

איך בוכים-
ללא דמעות?
איך מחייכים
ובליבי אין שמחות?

והרגליים שלי כואבות
והראש מסוחרר
ואני לא יודעת מה יהיה היום
שלא לדבר על מחר

אבל יש משהו שבו אני אלופה
בלהציג וגם בלהיות הכי שקופה
ופשוט לדבר
עם אבא הטוב
כי ככה אני מרגישה אותו הכי קרוב!

[אפרת]

פוסט זה נמחק!

[איזה קטע]

דור קדם המשיח

הדור שלנו, הוא דור כה מוזר
דור השפע אולי אפילו הבזאר
שפוט השופטים עושים הצעירים
לא מוכנים לסבול שום עיוותים

מעריכים התקרבות של אנשים רחוקים
מזלזלים במצוות של אנשים קרובים
מורדים במוסכמות, פורצים הסייגים
דוגלים בחופש, לא מקיימים הכללים

קצת חצופים, קצת מזלזלים,
את אחרים קצת פחות מעריכים
שופטים בחומרה אנשים נכבדים על טעויות
מחפשים להם עברות, אפילו בנרות

מתייחסים אל הפרט ולא אל הכלל
רואים העולם בצבעי שחור לבן
אך שלא תטעו, אותם אני אוהבת
כי אחרי הכל אליהם אני שייכת

דור כה נפלא של קדם המשיח
דור שלא מסכים לסבול טשטושים
דור שלא מקבל דבר שצבוע הוא מריח
דור שמחפש רק אמת ללא עיוותים

אמנם הוא קצת חוצפן, נכון,
אך זה בגלל ששונה הוא שלהם ההיגיון
הוא מרחם על חלשים, לא חומל על חזקים
רק בגלל שרוצה את כולם מושלמים

Spoiler

תרגום חלק מהשורות (למי שלא הבין):
-דור השפע אולי אפילו הבזאר-הכל אצלו מעורבב, אמת ושקר, שחור ולבן, צודק וטועה, עברות ומנהגים ועוד הרבה....
-שפוט השופטים עושים הצעירים-אומרים על אלו שמוכיחים אותם שהם בעצמם לא מושלמים ועוברים על אותם דברים בדיוק וכו'
-מעריכים התקרבות של אנשים רחוקים, מזלזלים במצוות של אנשים קרובים-בגלל שהם רוצים את כולם מושלמים הם כאילו מדרבנים אנשים שיותר קשה להם ומעריכים אותם (וזה מאד טוב) אבל אנשים שקל להם (או שהם כבר עבדו על עצמם) הם מצפים מהם ליותר ולא מעריכים אפילו דברים מאד קשים

[הללויה]

עולם נמלט

[בית 1]
קול גדול ולא יסף
הד קולו לא נאסף
לא נחלש ולא עומעם
מיום שבו נולד העם
הלבבות היו מרעידים
מבעבעים כל הורידים
קול גדול גורל נורא
לבריות מעלבום תורה
[פזמון]
הן
גבוה מגבוהים ירדתי תתקע"ד דורות
ובכל תהום נגעתי בתר"ך אורות
כל מחשבה שמעתי כל הד נקלש
כנות שבנאום דרמטי כל פרפור חלש
[בית 2]
המון עם תמיד נמלט
לאיזה צד? לא הוחלט
אין מנוס לבריחתו
בונה כל יום את מפלטו
וקול תורה בהם פועם
והיומיום בהם רועם
מציב חומות ומגדלים
כמו לגרוף את הגלים
[קדם פזמון]
תגידו לי מה, תכננתם כבר כמה?
ובכלל כבר ניסיתם, תגידו לי למה?
[פזמון]
גבוה מגבוהים ירדתי תתקע"ד דורות
ובכל תהום נגעתי בתר"ך אורות
כל מחשבה שמעתי כל הד נקלש
כנות שבנאום דרמטי כל פרפור חלש
[בית 3]
ילד קט נולד אתמול
וכבר שומע אותו הקול
קול גדול קול נורא
לבריות מעלבון תורה
האם מן העולם הזה
הקול הרעם והמחזה?
הלא תדע ילד קט
עולמך עולם נמלט

[פודרה 0]

אני רוצה להיות עבד שלך
לא עבד של החברה
לקיים מצוותך בשמחה
לא משועבד לסביבה
אני רוצה לזרום לעשות
בלי מחשבות מעופפות
על מי יביט מתי יסתכל

[מוכשרת על]

@פודרה-0 דבר ראשון הכנות והמסר ממש יפים! התחברתי.
והבתים הקצרים פשוט דורשים המשך

---

והלוואי וזה יהיה המצב לתמיד,
בכנות ובתום רק רצונך נמלא.
והלוואי לא ניפול ואתה גם תעיד,
שכוונתי לטובה- הרי ממך לא ייפלא...

[חיה במקרנצ'יק 0]

הלוואי
שכל רצונותיי אגשים
שאדע מהם חלומותיי ולא בדמיון אותם אשים
ואדע איך להגשים אותם.

הלוואי
שאבין מה טוב פחות או יותר
ואקיים את זה תמיד ולא אוותר
לטוב ולמוטב

הלוואי
שהחיים היו לי נראים
כמו שהם נראים לאחרים
טובים תמיד ומושלמים

הלוואי
שתמיד אבחר בחיים
שאצליח תמיד להפנים
שאני בסך הכל אחד האנשים.

והכי חשוב-
שאם לא ילך לי כמו שאני רוצה
אז כמו שהולך יהיה לי פצצה
ואהיה שמחה עם זה!

[ברוריה]

אם רק תמיד הייתי יכולה
לכבוש את העולם
לא לפחד ממילים
וממבטים
בלי לחשוש ממה יגידו
אזי הייתי כבר גדולה

אם רק הייתי מעיזה
ללכת לבד
ללמוד עוד
ממעשי אחרים
ולנסות בלי לשנות
ולהיות עצמאית
אזי הייתי כבר יכולה

אבל אנחנו תלויים
לא רק במה שאנו רוצים
יש לנו חובה וגם זכות
לא לעשות כל מה שבא לנו
יש לנו אחריות

[פודרה 0]

ריבונו של עולם
אנא גלה לי את צפונות ליבי
לא רוצה לשקר לא רוצה לברוח מעצמי
כי רק לעשות רצונך חפצתי
אנא גלה לי מה מניע אותי
כדי שבאמת אוכל לשנות את דרכי

[מיתר]

בית א
כי כבר מאסתי ברע
והבנתי שהכל הבל
ושכל דרך מהירה
מובילה בסוף לסבל
אז התחלתי לחפש
לעצמי אמת ברורה
ואת הכל לאפס
לפשוט וללבוש צורה

אז איך פתאום
אני את עצמי מוצא
מתפתה מהחטא לטעום
ושוב אותו רוצה

פזמון
ואיך דוקא שחשבתי
שעכשיו הכל בטוח
ועד שאליך שבתי
מהמרחב הפתוח
שוב פעם מתמודד
עם אותם הניסיונות
ואין מה שיעודד
ויציל מנפילות

בית ב
כי כבר באתי עד אליך
וכבר פתחת לי תדלת
וטעמתי מדברך
והפקתי גם תועלת
וטעמתי מהטוב
והרגשתי שזה זה
והתחלתי כבר לכתוב
ופשוט לסגור חוזה

אז איך פתאום
אני את עצמי מוצא
כך באמצע היום
שוב אל הרחוב יוצא

פזמון
ואיך דוקא שחשבתי
שעכשיו הכל בטוח
ועד שאליך שבתי
מהמרחב הפתוח
שוב פעם מתמודד
עם אותם הניסיונות
ואין מה שיעודד
ויציל מנפילות

אולי רק לדעת
שאתה שם מסתכל עלי
וכל הקשיים זה נסיונוות
שאתה שלחת אלי
ובסוף כשנגיע
לחוף מבטחים
נבין הכל
ואת משמעות החיים

[פודרה 0]

שיר שכתבתי על המשגיח שלי הרב אליהו פפופר זצ"ל
"ר' אליהו"
לרגל יום היארצייט הראשון למורינו המשגיח ר' אליהו פפויפר זצ"ל אמרי האעלה את רגשותיי וזיכרונותיי על הכתב למען לא ישכחו ממני לעולמים.

בצידי הבית מדרש יושב ופניו מאירים
רכון על הגמרא שקוע כל כולו בדפים
אבל כשתלמיד יעבור ישאל שאלה
יענה הוא בנחת ושמחה.

גם כשלצעוק ולגעור מוכרחים
לדאוג שאל הבית מדרש נכנסים
בבית מדרש בפנים תמיד החיוך יהיה על הפנים
כאילו לא היה כלום לפני מספר רגעים
לא היה זה אלא כעס הפנים.

לא נשכח את אהבתו אלינו התלמידים
ממש כמו אב שדואג לילדים
את הכבוד שרחש לנו תלמידו
לכל בחור וזה לא היה תלוי בהצלחותיו
לעולם נזכור הלואי ונלמד מדרכיו.
ת.נ.צ.ב.ה

[הללויה]

שחרר את ליבך שלך. - יתמלא פתאום שמחה. - תן לרקוד, תן לרעוד. - תן לעצמך עוד, עוד.
דברים הופכים לבטוחים. - חפצים נהיים שמחים. - אפילו אם תברח, או תשכח. - תהנה כל כך.
לא תדע אם ולמה. - לא חיית כך ימים ימימה. - וכשתחשוב, יותר טוב. - תבין שכך הם הרוב.
עטים רצים על פני הדף. - והספרים שבמדף. - ברורים, מסודרים. - והם רק אומרים:
שחרר את ליבך שלך. - יתמלא פתאום שמחה. - תן לרקוד, תן לרעוד. - תן לעצמך עוד, עוד.

[מיתר]

שיר שכתבתי לפני תקופה ופתאום נתלקתי בו היום וחשבתי שהוא שווה פירסום

כמה כבר אפשר
כמה כבר אפשר להתגלגל
באותו מדרון של ההרגל
כמה כבר אפשר להסתובב
באותו עיגול של כאב
כמה כבר אפשר להתעטף
באותם בגדים של השוטף
כמה כבר אפשר ללכת
באותה משבצת שמועכת

הגיע זמן להשתחרר
להשתנות להיות אחר
לנצל את כל הכוחות שטבועים בך עמוק

הגיע הזמן להתנער
מהעפר לקום מהר
וללכת כי מאוחר אתה עוד צריך להגיע רחוק

[אוהבת מוזיקה 0]

פוסט זה נמחק!

[margalit]

פוסט זה נמחק!

[7 באניאגרם]

איך מתחברים לאמת הפנימית שזועקת ללא קול בלי לשמוע שירים? איך מסוגלים להמשיך בחיים אחרי שנופלים יותר משבע פעמים? איך מקדשים את התאוות הפסולות והופכים אותם למשהו רוחני? איך מגשימים את החלום כשאין לי את עצמי? איך אומרים לא לרוע שעושה לי הרס עצמי וכובש בי כל חלקה טובה? ואיך עוד קוראים לי חכמה שאת הכל מבינה וכישרונית שבהכל מצליחה?

יש לי אלף שאלות ויש לי גם תשובות אבל הם לא מסודרות-אז מי בא לי לעזור להרכיב את הפאזל המסובך הזה?
יש לי אלף ציפיות שלא הגשמתי ומליוני אכזבות ותבוסות במלחמות הפנימיות שאני מנהלת עם עצמי-אז מי מסכים לעזור לי בזה?
ואיך תמיד אני מסתכלת קדימה מקווה יהיה לי טוב לא מקשיבה לעבר שאומר לי להיזהר ונופלת שוב באותו המקום הלזה?
וכמה אני בוהה בעצמי במראה לא מבינה איך אני נראית כל כך קופה אחרי שהשתניתי ודימיתי שהשתפרתי כזה?

למה אני תמיד מסתכלת רק בחצי הריק שלי? למה תמיד אני מתעסקת בהנאות זמניות ומפספסת הזדמנויות גדולות שיכולות להרים אותי? למה אני עסוקה בלברוח ולא מבינה שזה לא פיתרון? למה אני כל הזמן זזה בפזיזות כמו עז טיפשה ולא מבינה שזה תמצית החידלון? למה אני כל כך חכמה ובכל א.ופן לא מבינה שאני לא סתם ילדה אלא בת יחידה של אבא שאוהב אותי על באמת עם כל האנרגיות שאני משקיעה במקום הלא נכון? ואיך אני כותבת כזה שיר שכולו עוסק אצלי רק בכישלון?

יש לי תקוות גדולות לזמנים יפים שאהיה נורמאלית כמו רוב האנשים ולא חתיכת ילדה קטנה שנראית שלא מבינה כלום מחייה ורק רוצה להשתנות אבל אף פעם לא מצליחה ושוב נופלת לתוך הביצה הטובענית הזאת-ואני מבקשת ממך אבא-
אתה יכול לעשות את זה! אתה יכול לעזור לי בזה! אתה יכול להחזיק אותי במקום הלזה! אבל גם להראות לי שזה טוב כזה!

[חיה במקרנצ'יק 0]

וואי, יש לי שיר ישן שחברה שלי כתבה שנה שעברה בערב פסח-שהיינו יחד בתוכנית והרב כפיר שחר סיפר את הסיפור האישי שלו.... והיא כתבה. (הקרדיט לא מגיע לי כי לא אני כתבתי את השיר) השיר במנגינת התקווה:

אני לבד כאן בחדר/נזכרת בכאב החודר.
איך שלוש חיילים/נהרגו מאש לוחמים.
הכאב אותי צובט/את הלב הוא לופת.
טראומה היא לדורות/כל פעם שאני חושבת אני רוצה לבכות.

איך בנות יושבות באולם ושרות/ואני- בא לי רק לבכות
באין רואים, בין הכתלים/כשמעלי נשמעים במרץ שירים.
כפיר איך התעלית על עצמך?/אתה רואה את המוות כל יום למולך!
בטח מייסר אותך-מצפונך/אחרי הכל הם מתו במקומך.

איך לא נשברת, איך אתה חי?/איך לא התרסקת אחרי המחדל?
איך הצלחת מתוך השבר/לקום לגדל דור פאר ולחזק את בנות ישראל?

עוד לא אבדה תקוותנו/בא יבוא משיח צדקנו
יגאל אותנו מייסורינו/יחזיר לנו את מיתנו
שאבדו לנו מחטאינו...**