שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
שיר ערש
"לילה טוב"
לילה טוב, לילה נעים,
שינה ערבה, חלומות מתוקים.
נום בני, עצום עיניים,
ספור כבשים, אחת ושתים.
שן בני, שן בנוח,
אתה צריך, הרבה כוח.
יום חדש מחר מגיע,
בתורה הקדושה, אתה יגע.
אל תדאג, אל תפחד,
השם אחד , ושמו אחד.
הוא שומר עליך, תמיד
דואג לך כבן יחיד.
אימא אוהבת, אימא דואגת,
עליך תמיד היא מתפללת.
שתגדל בתרה, תלמיד חכם,
ירא שמים, מורם מעם,
לילה טוב.... -
אנא התפללו לרפואת הילד בנימין בן רחל איטה,
בן שלוש וחצי שחולה במחלה קשה ולא מוכרת ומוטס השבוע לארה"ב.עקידת בנימין
אל תבכה ילדי אבא לידך
ידך בידי אז תישן בשלוה
המלאך הגואל מכל רע ישמרך
מתחנן לבורא הקשיבה לקול שוועהעשה למען תינוק של בית רבן
שלא טעם- טעם חטא מימיו
נכון אתה רוצה שה תמים לקרבן
אז תמצא איל אחר נאחז בסבך בקרניואלוקים, אלוקים
אל תשלח ידך אל הנער
הוא לא עשה מאומה
גם אם במרום ננעל השער
תאזין לקול דמעהקול ברמה נשמע מחפש לו פתח
רחל מבכה על בנה מאנה להנחם
בנימין ידיד השם תשכון לבטח
כי א-ל מלך רופא נאמן ירחם -
כשהלב בוכה
מחץ שמפלח
הכאב לא נרגע
אין לסוף מפתח
נשימות מהירות
לא נכנע לקושי
בפנים לא נוגעות
מתאמץ ללא דופי
וכולך לא מתפקד
כי התכווץ איבר קטן
אתה חושש, חרד
כאילו אויב מסוכןכי דבר אחד
אותך מכניע
הוא כה מיוחד
אותי הוא מדמיע
קוראים לו רגש
והוא גר בתוך הלב
וכבר מאמש
חובק הוא הכאב
ולא מרפה לרגע
מעביר זרמים בכל הגוף
מראה לי כל פגע
כמו נד בים סוף
וחייב אני דבר אחד
להצליח אותו לרסן
להיזהר מהכאב החד
שעל ליבי מתחיל לנגן -
ושוב בדיוק אותם טעויות
על עצמם הן חוזרות
מחשבות שאותי תמיד מסובבות
לפני מעשה פורחות נעלמות.שוב שכחתי לא למדתי
את הכאב לא זכרתי
והפזיזות שוב מכה בי
בעוצמה טופחת על פנימדוע עד עכשיו לא השכלתי
מטעויות העבר לא למדתי
האם לנצח כך המצב ימשך ?
האם אני כבר יכול להתייאש?
פזמון:
לא לא אל תתייאש
הנר דולק אפשר לתקן
רק אל תכבה את האש -
כשפתאום נגמרת לה תקופה ,
ועוד תפילה עולה למעלה .
מה אני עשיתי התבגרתי בזו התקופה?
היש בי עוד מעלה שנוספה לה.האם היום הייתי כמו אתמול,
או שמשהו השתנה בי היום .
כן כל יום בפני עצמו אותנו מגדל,
וזוהי ברכת הקל שנשלחת ממרום.וכח לכל יום מחדש נשלח,
הוא בא אליי ואומר לי קח.|| מוקדש לאלה שמתקרבים ומריחים את ריח החופש||
-
מבוי סתום
מרגישה שהגעתי למבוי סתום,
הכל בכאילו, לא היה כלום.
הצגה טיפשית - משחק עם חיים,
של בני אדם עם של אחרים.אמון שנפגע, פחד מצמית,
בכי שנגדע, מצב מרטיט.
הלב בונה לו גדרות וחומות,
אבל כ"כ מהר - הן נמסות, מתחממות..אז אל תפילו אותי לייאוש הכאוב,
אל תנדנדו אותי שוב ושוב.
כי נגמר לי להתנדנד יותר!
צריכה לדעת באיזה צד להישאר!ואני יודעת. אבל הלב בוכה,
זה לא קל, להפך זה קשה.
אבל הוא שם למעלה רואה ומביט,
וכמו אב ומלך יושיט לי גם שרביט. -
הוא הלך שם,
מפנה גב מול כולם
הוא צעד שם
בפניו כל הכאב שבעולם.חוף ים וחול רך
מנסה לבעוט, ואין במה
גלים מתנפצים אל חול רך
רוצה לצעוק מתוך הנשמה.נדחק החוצה מהחיים
כאילו מישו תלה עליו שלט
נהדף ממעגל החיים
לא חשבו שיש בו תועלת.כושל, מחבק ברכיים
כבר לא מוצא מקום ללכת
ראש מושפל על הברכיים
ברח, ואפ'חד לא מחפש.לא מוצא כוחות
להתנער להמשיך שוב לחיות
יושב רפוס, חסר כוחות
אפילו העיניים כבר יבשות.אוזר כוח, מחליט להצליח
לא להכנע, לא להכשל.
יודע שיראה לכולם שהצליח
שרק גדל, והתחשל. -
||פתאם אני מוצאת בתוך התיק דף מקומט קטן אני פותחת ורואה את השיר שרשמתי לפני המוןן זמן
דומה מאד לבית הראשון בשיר שרק כתבתי אתמול רק בהפכים..
העלה את השיר הישן בהמשך..(_אי אפשר 2 ביום- נכון?!)אז זה השיר שכתבתי אתמול||#anchor(אמת מכוסה)
רודף אחר כבוד,אחר הילה
מחפש משמעות,
דרך חדשהלא מרוצה משום דבר
הטעם של עוד-
עדיין לא נגמרעד שמחליט
לקחת צעד קדימה
לעצור הכל
להביט לנפש פנימההכל הבל הבלים
תחפושת שלימה
אמת מכוסהאם תבחר למצוא,תמצא.
תוריד ת'כובע ,ת'מקטרת
מתחת לגלימה או למגבעת בוהקתתניח את התחפושת בצד
תשאר עם אמת זוהרת לעד! -
פוסט זה נמחק!
-
זה יבוא
החלום הגדול עוד יתגשם
זה יקרה
את כל התפילות הוא למעלה רושם
הוא יבוא
עוד תראי שהתפילות לא שבות
זה יקרה
אף פעם אל תפסיקי לקוות
זה יבוא
היום הגדול יבוא במפתיע
זה יקרה
השמלה הלבנה בקרוב תגיע
הוא יבוא
כי גם הוא מצפה ומתפלל
זה יקרה
ונשיר כולם הלל -
תקופה של פיגועים
למה אנשים צריכים לחיות בפחדים
העולם מסובב
אנשים מבולבלים
וגם בפחדים
מי יעזור??
יש רק אחד שיכול לעזור
ולכוון את העולם לסדר את האנשים
להציל מפיגועים
ה ’ה ’ה’ הוא אלוקים
נותן את הכוח לחיות
אנשים פשוט לא מבינים שזה ניסים שאנחנו חיים
כל הניסים הדיבורים הניצולים החולים
זה הכול רק ניסים
מהשם האלוקים -
העצב העמוק
שחונק
בחוץ יש צחוק
אבל זה לא באמת...בתוך הלב הנשמה מתייסרת
רוצה לצאת בית הסוהר
כל יום אני מתפללת
השם תפתח לי צוהר
אני רוצה טוהר
פתח לי את השעראני רוצה באמת ובתמים
להיות צדיקה
שבני יהיו תלמידי חכמים
שבעלי ישקד רק על התורה
אני רוצה...די אבאל'ה כמה?
די אבאל'ה למה?
כמה צרות למה רדיפות
שבעתי מספיקמה ביקשתי?
לשבת בבנינך
לחזות באורך
להיות בקרבתך.תתן לי את בקשתי?
בבקשה!! -
חתונה זה יום קדוש ונרגש,
כל אחד ליום זה ממש נכסף.
ואצלינו היהודים למרות הקשיים והגלויות,
זה אותה החתונה מדורי דורות.כבר אלפי שנים כלה מכוסה,
ועומדים חתן וכלה תחת חופה.
שבעה סיבובים מסתובבים ,
ואז הרי הם מקודשים .טבעת ושבירת הכוס,
כי אנחנו זוכרים חורבן והרס.
ועיקר נאחל טוב לזוג מאושר,
שיזכו הם להקים דור בדרך הישר.||כתבתי את זה עקב 2 חתונות שיש לי היום||
-
בעולם שכולו שקרים
הדברים פה לא ברורים
הכל זה הצגה
ואנחו שחקנים
לא נגמרה החגיגה
אך אנחנו הקטנים
לא מבינים את העולם
לא הכל מושלם
את זה יודעים כולם
השקר מנצח אך אין כמו האמת
וכמו שכבר אמרו
מושלם רק מי שמת
אך מתי כבר התגלו
הפנים המכוסות
מתי כבר יתכלו
כל המסכות
שמפריעות
את האמת לראות
את האור מסתירות
רוצה לחיות את החיים
בלי כל השקרים
ימים הולכים ימים באים
אך שיהיו מתוקים ולא מרים -
הסתובבתי סביב הזנב
ידעתי שבאיזה שהוא שלב
בסוף אבכה על החלב
אמרתי- אני מבינה
הכל בסדר, מאמינה
אבל בלב ריקנות
וזה מציק בעקשנות
אז ברחתי שעה שעתיים
לא העזתי להסתכל לפחד בעניים
התכחשתי לרגשות כואבים
הדחקתי הכל בפנים
עד שהסכמתי להיות אמיצה
ולהודות חרישית:
אני אנושית
אפילו שיותר קל לי להרגיש חזקה
להשתיק כל פעם את הצעקה
ולהתעלם מהזעקה
אפילו שקשה לי לחשוף את הלב
לשפוך את הכאב
לספר מה שקשה לבורא עולם
לקבל ממנו חבישה לפצעים כולם
להפסיק להצטעצע בפניו
להעמיד פנים שאני מסתדרת בלעדיו.אז לא, אבא. לא עוד.
אני כן צריכה אותך
לא יכולה בלעדיך
מסכימה להרגיש ילדה שלך
להתרפק על החיבוק שלך
להפסיק לנסות להסתדר בעצמי
ולהבין שהכאב הוא לגיטימי
בסוף הסכמתי להיות אני
בדיוק כמו שאני
בלי מסכות
בלי הצטעצעויות
בסוף הבנתי
שאולי אני לא גיבורה כמו שחשבתי
אבל אני גם לא רוצה!
לא רוצה להסתדר לבד
טוב לי להשען עליך
להרגיש ילדה שלך
סוף סוף לא צריכה להסתתר
לא צריכה לשקר
יכולה להסיר את הלבוש
להרגיש בן אנוש
ולתת לך את פצעי לחבוש||יצא לי קצת מבולבל, מקווה שתבינו את מה שרציתי להעביר...||
-
#anchor(חיי על בלימה, בורח)
יושב הוא על צלע ההר,
צופה בסופה שמתחוללת.
תחתיו העם נראה נמהר,
הארץ עוד רגע מתהפכת.הוא הספיק לברוח, באומץ,
טיפס, נחוש, במעלה הפסגה.
יידע הוא כי יישארו שם קומץ,
שיינצלו רק הם מן המהפכה.לפתע מביט סביבו, מופתע.
הכל עומד על מקומו, כבתחילה.
לא מלחמה, אפילו לא סערה,
הארץ נותרה תחתיו שלווה.המהפכה היא בליבך, ילדון,
נאלצת במהרה רגלך לכתת.
ברחת אתה, מקת הכידון,
שהציבו אל מולך 'אנשיי האמת'.אז אני אשאר כאן, בקצה,
כי בין כך או כך אבדו עליי חיי.
טעויות ששגיתי עלו לבורא,
אך לא האמנתם לדמעותיי.אבל יש את ההוא, המלאך,
שתמיד חייך בהבנה, חמימות.
את ליבו העניק לי בתום כאח,
בלי תנאים של 'חוקי ההסתדרות'.ואיתו אני עוד רוצה לדבר,
לא חפץ לצערו אפילו בשגגה.
לספר לו עד כמה שהיה לחבר,
אמין כל כך, מציל בעת צרה.אז אוותר עלייך פסגה,
כי ישנו אחד שמצפה לי.
אל תחכי לי, בבקשה,
כי לברוח שוב -
לעולם הוא לא ייתן לי.
מוקדש לאלה שמתייחסים גם למי שנראה קצת 'פחות' ולא [?] יודעים כי מצילים עולם ומלואו.
כל המציל נפש אחת מישראל - כאילו קיים עולם מלא. ואת זה לא אני המצאתי;)
