שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
חשבתי- גדלתי, התבגרתי, למדתי.
הייתי בטוחה - השתנתי.
דברים שעזבתי, כבר לא מדברים אלי.
געגועים לאנשים דחקתי ודי.אבל אז ברגע אחד,
ראיתי שאין לי כלום להחזיק ביד.
הכל נפל עלי כמו מפל גועש,
הרגלים ישנים חזרו בלי לבקש!
הגעגועים התחילו שוב להציק,
וטיעונים ישנים חזרו להצדיק.כבר אין בי כוחות להילחם!
צעקתי בקול אילם.
רוצה להרים ידיים ולפרוש,
נמאס כל הזמן לנסות יעדים לכבוש.
איך כל החומה שבניתי נפלה?
זה מה שנקרא כאבי גדילה?!?! -
השיר נכתב בהשראה נדירה של שיחה עם מורה מדהימה (באמת!)
אל המורה מתקשרת
הבת מתקשה
במה לא אדע
אתייעץ אברר
האותיות לה מסתבכות
הניקוד קופץ
והיא אין לה כוח לקרוא
רוצה לשחק לצייר להשתולל
מה קרה? מתי תקרא?המורה שיעורי בית נותנת
לבת לאימא
די נגמרה לי הסבלנות
חזרתי מאוחר מהעבודה
לעשות שיעורים אני צריכה
סליחה? זה לאימא או לתלמידה?
אני קצת מתקשה
המורה קחי אחריות
לקחת לי את החירות
אולי מחר אחזיר את הבנות לגן
אין שיעורים אין בלאגןאני צריכה לזכור זה כיתה א'
גם אני הייתי שם פעם
לא יכולה לחזור לשם
הפעם זאת מהדורה ב'
(אבל כפולה יש לי תאומות!) -
את החיבור הזה כתבתי, מתוך ראשה של בחורה 'שקצת קשה לה'--- כזו שונה מכולם, לא משנה באיזה נושא.
אבל היא שונה, ולאחרים זה קצת 'צורם'....
זהו השיח שלה - כלפיי אלו שלא חושבים כמותה ודואגים לה מאד מאחורי הגב, במקום להניח שם משענת.||כמובן שניתן להמיר ללשון זכר;). וואו כמה יש מהם---||
דברו, ואני במקומי מונחת
אני אחת כזו,
שלא אכפת לה.
מין בחורה כזו,
שמדברים עליה.אבל כבר למדתי,
לשתוק, לאטום.
מזמן שהורגלתי,
שפתיי בכח לחתום.לפעמים באלי לצעוק,
'לא טוב לי'. הפסיקו!
אבל מה יעזור לזעוק,
הרי לעולם לא תפסיקו.אז דברו. שחררו,
לשונכם כחרצובה..
תרכלו, כן, תאמרו,
שאני עוד איזו בחורה.אתם טובים יותר,
אני ה'היא' השונה.
פיכם את השטן מעורר,
מלחש לשון הרע.ואני אמשיך לעמוד,
בדום, כך זקופה.
ניצוצות חוזק אאגוד,
ממשנת הגאווה.ישנו אוייב השתול באדמת ידיד, ביצע בדם קר התנקשות מטווח אפס במגן אנושי, ומבוקש ע"י לוחמי הצללים👊
-
#anchor(מנגינת החיים)
שיר שכתבתי בדואט עם עוד מישהי על הזדהות והכלה דרך המוזיקה היפה.
בית א:
רקמתי חלומות. על במה וקהל.
מנגנת על גיטרה.
פורטת את הלב.שברת בי חומות. וזה לא כלכך קל.
שמעתי אותך שרה.
פורקת לך כאב
מבטאת תחושותייך בהם נוגה ועצב
רצית שהכל ילך לפי הקצב
מראה את חולשותייך חשופה מרגשות.
חשבת שזה כמו פצע -מחלים גם תתחושות.
פזמון:
מנגינה יוצאת מתוך הנפש. יורדת לחיי
מנגינה יוצאת ומרגשת. מוחה את דמעותיי
ואין שום דבר שיותר יפה ממנה
ואין לי בעולם שום דבר כמוהמנגינה יוצאת ולוחשת. יהיה טוב
מנגינה נוגעת מלטפת. השם קרוב
ואני משתדל להאמין בכל ישותי
ועוד רגע קט זה יהיה מציאותי
בית ב:
חשבתי שהצלחתי לעבור את הקצף
מחקתי תשירים
המשכתי בדרכים
הלכת לתומך ושוב נתקלת בנגף
ראינו כבר מקרים
כולנו כאן אחים. -
זה שיר שכתבתי על מישו שקרה לו מקרה טרגי בקרבה ראשונה
אינינו
בית א'
אני כאן אבל אני שם
התרגלתי למשו והוא נעלם
אין לי את מי לשתף
אין לי עם מי לדברמוצף מחשבות
צלקות של הלב
מוצא את עצמי
יושב וכותבכותב על עבר
על דבר שנגמר
על תחושה מתגברת
על לב שנשברפזמון
דייי דייי
אינלי כח
דייי דייי
אינלי כח
זה כואב וחד
אני מפוחד
ומרגיש לבד
דייי דייי
זה קשה לשכוח
דייי דייי
זה קשה לשכוח
את מה שקרה
כל מה שהיה
אינינווווובית ב'
אני כאן אבל אני שם
עומד מרחוק בודד ונפעם
אין את זה יותר
אין שידור חוזרחורט צלקות
מזכרות של תקופה
הם נשארו על הלב
כמו מחיצה שקופהשקופה כמו דמעה
שזולגת במחאה
על הגוף ועל הנשמה
שנשטפו בדממה -
-
ואני מוסיפה רק עוד בית אחד לשיר הקודם שלי .
ואם אף לרגע אחד תסירי המסכה
ותחזרי להתעטף בחום וילדותיות של שמחה
אני אזהה זאת, אקבל אותך כתינוקת בברכהועד אז - פנים מבוגרות ואחריות תמשיכי לשאת
ואני מבטיחה בניתיים לא להתערב
לקבל קשישותך בשתיקה, בהבנה
להפנים ילדותך שנקטעה בסליחה, באמונה . -
שיר שחברה מהממת כתבה -הקרדיט הוא לה..
אבא השיר הזה נכתב אליך
רק הלב שלי ואני בידך
חושבת רבות לאיזה כיוון לפנות?
מלא שאלות, מלא תהיות
אני רק רוצה את התשובות
רק סימן קטן
שאחד לפנות להיכן
חברות הן לא באמת טובות
רואים אחרי מעשים ומריבות
זורקות מילה פה ושם
שורטות את ליבי הקטן
ואני ילדה קטנה ורגישה
עומדת בוכה ונטושה
מביטה לשמים מסתכלת אליך
רוצה להרגיש את קרבתך
את היד שלך בתוך הלב
כדי שלא יהיה לי יותר כואב
שאדע שאתה ידיד הנפש שלי
ורק אתה רוצה את טוב הלב שלי
שלא ינצלו אותי
וארגיש פתאום לטיפה מעלי
לטיפה של אור אמונה ופורקן
אור גדול מאיר הכול
רק אתה הכי גדול
אבא יקר אבא שלי
אתה הכי חשוב בשבילי
נותן לי את האור בחיים
אני אוהבת אותך
אבא שבמרומים!
טוהר. -
פוסט זה נמחק!
-
(לא שלי)
|-בשעון החול הזה ישנו מעבר
דקיק חד, פרוזדור צר
ובתוכו ניגרים, גרגרים.
הזמן אוזל
ונוזל
דולף
זולף
וחולף
טיפין
ט י פ י ן
ומבכה את הטרקלין
את שפך רגעי החולין.
הפרוזדור צר, הפכו חולותיו לזהב!-| -
את החיבור הבא כתבתי לאחר שיחה עם בחורה ש'קצת-הרבה' קשה לה להאמין כי היא נולדה כ'חרדיה', כביכול ללא אפשרות בחירה - והיא דורשת תשובות. לאט-לאט היא משתקמת, ב"ה עם עזרה והכוונה.
ואת מה שאתם תקראו - זהו שיר ליבה. מה שהיא מלמלת לעצמה ולאחרים הרבה, שיפנימו ויקבלו.רק יכילו---
#anchor( תענו לי בכנות)
לאחרונה אני נמצאת,
בפלונטר מטורף.
מחפשת, לא מוצאת,
את הקשר המסועף.אומרים שזה הגיל,
את מתבגרת חמודה.
אני עונה שזה רגיל,
כי אני מזמן כבר בחורה.יש אלוקים, והוא גדול.
אני ביתו, כזו קטנה.
האם באמת לי הוא ימחול,
כאשר דעתי שוב משתנה?אתם עונים לי וודאי,
אבל האמון שלי רופף.
אתם אומרים לי שכדאי,
לדעת לאן הלב שואף.אבל אני לא כמו כולם,
מורידה ראש, ומקבלת.
דורשת תשובה מהעולם,
להוכיח תשובתכם המעודדת.והלוואי שאמצא,
אקבל מבוקשי.
כי נותרתי ללא מוצא,
כך במדבר שאול לבדי. -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
אבא תעזור לי
בית א'
יושב כותב עוזב
את הכל
בוכה כי לא רוצה
שוב ליפול
המחשבה שוב עוברת
אותי היא מלטפת
אמרתי תחושה מתוקה
וזה היה על צלקתפזמון
אבא רק אתה יודע מה עובר עליי
איך אני מרגיש ביום בהיר בצהריים
רק אתה מבין מה מציק שלא מתייחסים אליי
מוצף מחדש בזכרונות שמכאיבים ורק מביט לשמים
אבא תעזור ליבית ב'
זוכר אומר תופר
את הקרעים
אבל מתגעגע לתחושה
לפעמים
להרגיש איך שהלב
שוב נקרע
להציף את הכל
לעצמי בחזרהפזמון
אבא רק אתה... -
פוסט זה נמחק!
-
נכתב אודות השמיטה הפורשת עלינו את כנפיה אט אט ...
אין שומע לי ומפסיד.
בחורף של רוח וסער
ובקיץ של שמש ובהראין שומע לי ומפסיד
בדרכים רצופות, סלולות ובטוחות
ובגאיות מאובקות, אפלות וחשוכותאין שומע לי ומפסיד
בים רוגע, בבטחון שליו
ובאחיזת הקרש, שמא יטבע הלבאין שומע לי ומפסיד
בשנים של רגיעה, בטחון והבנה
ובשנה אחת. שנת האמונה. -
פוסט זה נמחק!
