שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
לפעמים אני שוכח איך זה לוותר
איך להתגבר
על כל מה שעובר
ואיך תמיד אני זה שרוצה לחזור מהר
הולך ולא עוצר
רוצה רק לדבר
לדבר על מה אני בכלל כאן בעולם
בסך הכל בשר ודם
עוד אחד ולא מושלםואז אני נופל ושוקע
הלב שלי עוצר ויודע
שאתה זה שעוזר
שאתה זה ששומר
ואז אני עולה ושומע
מתהלך בחשיכה ודומע
מי מבין מה אני עובר
איך שאני חוזר מהר -
פוסט זה נמחק!
-
#(הנשמה.)
נשמתי מבכה, מרגישה היא בפנים
בודדה היא מאין.
שבורה מעצמה, מסרבת לקום
בשלה היא בנתיים.
אני חיכיתי שנים כמו מדבר לגשמים
נשמה מסתובבת,
וכל זה היה לי חסר, אין לי כלום בחיי.מכל התפילו שעלו לשמיים,
את שלי הוא קיבל
שמע את קולי בליבי
אשא עניים, אליך תמיד אבקש, אתקרב
מכל התפילות שעלו לשמיים
היא חזרה לליבי
כשלי היא עדיין כמהה
את התשובה להכל בחיים.אם היו אומרים לי מזמן להיכן נעלמת
הייתי באה עד אליך
אבל אליי את קשורה,
כבר נכתבנו מזמן בספריי השמיים
אני סחבתי שנים כל דבר שמכביד
ואת מסתובבת
וכל זה היה לי חסר, אין לי כלום בחיי.אנסה בשבילך מכל רע ומכשול
עד נשמתי אותם יעצור
אני אשמור על ערכך
עד שהגוף כבר יכאב.||טוב זה פעם ראשונה שאני כותבת שיר עם מנגינה.....
הוא שיר כל כך נוגע, בי בכל אופן...
לפעמים יש מין הרגשה כזו שהנשמה לא קרובה ללב היא מטיילת מחפשת את עצמה, קשה לה והיא לבד.
וגם לך קשה הכל נופל עלייך...כשהנשמה איתך היא מקבלת את כל הקושי והיא גם שמסייעת לך איתו.
ואז כשהיא חוזרת אחרי תחנונים...את מבטיחה לה, שתשמרי עליה ולא תתני לכל המיכשולים להפיל אותך כי מי שבסוף מטפל במיכשולים האלו זה רק הנשמה.
אני מקווה שהבנתם את הקטע.
|| -
בס"ד
מסע פזיז:הכל היה נראה כ"כ קרוב,
אבל את רוצה פתאום ת'כל לעזוב.
לנסוע הכי רחוק, שנות אור.
ולמצוא כבר אושר..והראש בתוך הבלבול,
ואת עם התחושה של לפני שנה בול.
שאפחד שוב לא מבין,
ונמאס לך בכל אחד מחדש להאמין..בין עולם התמימות-
לאנשים עם ערמומיות,
הולכת ונקטפת,
בורחת רחוק מדי עם הרכבת.תעצרי שניה, אחותי,
כי את עדיין נמצאת עמוק בתוכי.
אל תהיי פזיזה, נעבור את זה יד ביד,
ונצחק על זה בסוף ביחד, מהצד.את עוד תראי את הטוב,
את תרגישי באמת מזה לאהוב.
אחרי מסע ארוך שיגמר,
נראה קרן אור שלנצח ישאר.כי ככה זה בחיים, דברים טובים
באים אחרי מניעות וקשיים.
לא סתם בחר בך האלוקים,
הוא רצה להאיר לך תפנים.אז עכשיו,
תעופי הכי רחוק שאת יכולה.
ותודי לו כל שניה ושניה,
כי רק בזכותו את עדיין חזקה.~אבא'לה שלי, תודה רבה~
-
פוסט זה נמחק!
-
לא שלי
אדם,
רגע כאן
וכבר שםכאבק
וכצל
כחלום
הבטלרק היה
ופרח
כמו פגע
וברחואתה
בן אדם
מה לך
עוד נרדםשעותיך
ספורות
אף אם
בגבורותאוטוטו
ואינך
התעיף
עינךואולי
נועדים
רגעים
בודדיםתחנת
מעבר
בין עתיד
לעברלזכור
אין באת
ואן
דרכךומה
מעשיך
על פני
היקוםאם
תיטיב שאת
יהא זה
שללךקנויה
לעולמי
עולמים
זכות קיום -
בין האמת למציאות
אל תפחדי לגלות את עצמך
את לא חיה כאן בטעות
אל תנסי להעלים את עצמךכל החיים שלך הם מרתון
אני לא מבינה למה
מה את משיגה משיגעון
למה את חיה בתוך הדרמה?תשתיקי רק לכמה דקות
את כל המחשבות שלך
תני לעצמך להרפות
להסתגר עם האמת שלךכל סערה סופה לחלוף
אל תתני לגלים אותך לשטוף
יש לך רק מקום אחד לכסוף
ואת תגיעי אליו בסוףכי את מיוחדת
תרשי לעצמך ליפול
זה לא יוריד ממך
רק יתן לך לגדול -
|-חברה השיר הזה מוקדש לכם!!!! תקראו אותו-|
לשתות פונץ בננה
להתפנן על החוף
בלי לשאול מה ולמה
סתם להתגשמעק בנוף
סתם כך בצל האילן
בלי להרגיש פילוסוף,ופתאום חוטף בוםםם
שובל מחשבותיי מסתבך
מה אני עושה ביקום
חושב ולעיתי מתדכדך,סתם משורר מבולבל
מחבל מחופש
סתם עוד יצור מזולזל
קצת לא מאופס,ופתאום אני מוצא אותה
את המרגלית שמסתתרת
וכן אני כבר שומע אותה
את נגינתי שמתגלגלת,גיבור כארי
חזן כרוזנבלט
רץ כצבי
או לפחות מנסהאני ארי גולד
לא סתם אחד
אני בן של מלך
אני המיוחדנשמתי מתנדנדת
בניסיון להוציא את המירב
כאיילה מזמרת
ככוכבים הנופלים בקרב,זה אולי קצת שטותי
ההרגשה שאופפת אותי
אני מרגיש מעל כולם
כרבקה כלתו של אברהם
אני חש כקיסר מזהיר
כטיטוס המצביא האדיר,ובעוד ריחות ההדרים
סביבי נשזרים
אני חושב שזה כדאי
להרגיש יותר מידי
כי זה מחייב אותך
להתנהג למעלה ממך...arigold
מוקדש לכל הכותבים והכותבות כאן במקצב שלמדתי מהם כ"כ המון, @פונץ-בננה @שמעק @אילן-פ @בוםםם @shoval @משורר-מבולבל @המחבל-המחופש @margalit @נגינתי @ארי-רוזנבלט @מתנדנדת @מרב @אילה-הזמרת @כוכבים-נופלים @טותיייי @רבקה @טיטו @הדרי ויש גם כאלה שלמדתי מהם המון אבל לא הצלחתי להכניס את שמם לשיר @אריה-93 @אייצ-ית @מא1 @הללויה @מנאששש @מוכשרת-על תודה לכם חברי מקצב על השיפור הזה שגרמתם לי!!!||כן כל המודגשים אם לא שמתם לב זה שמות של כותבים מהפורום המטורף הזה.... סורי על התיוג אבל הקדשתי שיר בשבילכם אני חייב שתראו אותו לא סתם עבדתי...||
-
נשארתי עם חור
עמוק ואפל
עם כלא שחור
מבלבל מערפלנותרתי עם לחץ
פועם לי בלב
נאבדתי ביח"ץ
של כישרון תאבמאיצה בעצמי
להתקדם עוד ועוד
לא אוחזת מי אני
שקצת קשה לי לעמודועכשיו---
עכשיו מול מבחן טורף
ויאוש הודף
מנסה להשתנותכי התוצאות שלי
כלל לא בידי
אז כדאי קצת להרפות -
חדש כאן. ברוכים הנמצאים!
לשיר הבא יש גם לחן, חבל שאני לא יכול להעלות לכאן.
אני מתמודד בתחרות "המאסטרו" של טוקר בקול חי, ושם בשלב האודישנים קרתה פדיחה והוא הושמע רק עד הפזמון (שהוא כל הפואנטה).
אבל לא נורא ב"ה העלו אותי שלב גם ככה.
מקווה שתאהבו-אתה גולם הם אמרו לי, לא יודע לעמוד,
לא יודע שום דבר, פספסת את העיקר.
רעש באוזניים, רוחות של סערה,
לאן אפנה עכשיו, אין לי שום ברירה.
עם הגב אל הקיר אני עוצם את העיניים,
משהו בי נשבר, הולך ונסגר.
עם הגב אל הקיר, שוכח מי אני,
סתם גולם מטופש, אין בי, אין בי.
אלא גולם, גולם, גולם.פזמון-
משהו זז בפנים אני פוקח את העיניים.
מותח את השרירים פתאום צומחות לי כנפיים.
עולה לאוויר חותך את השמיים.
מגולם נולד פרפר, פרפר יפה עיניים. -
מאגרפת בדמעות
רסיסים שנשרו
בעיניים פגועות
מתקוות שנופצובוכה ת'שלימות
שנראית מרחוק
יודעת שצביעות
נחבאת שם עמוקנמצאת לבד
בעולם משלי
כשור מועד
מתייחדת עם קונילבד נמצאת
תחת ההמון
לבד עם האמת
ששווה מיליוןאוכלת ת'נשמה
עם כל יום של בדידות
מקיימת ת'לשמה'
עם בוראי כורתת ידידות--- -
פוסט זה נמחק!
-
הולכת נגד המסיתים
לא מקשיבה לשכנועים
מסרבת לשמוע את הדברים
יודעת שהם הורסים
שכבת טומאה מוסיפים
את הנשמה שמתחננת
לקדושה שתשאר תמיד
שלא יכתימו אותה בכתמים
עם כל הקשיים שבחיים
ממשיכה מול כל האנשים
מנסים לפתות במעשים
נכנעת להם לפרקים
אך האמת צורחת מבפנים
הניצוצות בה פועמים
הם נשברים לרסיסים
רוצים רק את אלוקים
לא מוכנים לשמוע לשטן
שמתעתע בכל עת וזמן
לא מוותר לאף אחד
חפץ להכשיל כל אדם
והיא נלחמת בו חזיתית
כל יום מחדש מחליטה להחזיק
לשמור על עצמה לבטח מהמזיקים
מוחקת תכנים לא טובים
עם כל כאבי הלב המייסרים
יודעת שעושה מעשים גדולים
למען הגשמת שאיפותיה
שתתחבר ותאהב את אלוקיה
לא תעזוב אותו אף פעם
תדבק רק בבורא העולם -
פוסט זה נמחק!
-
א ארי גולד התייחס לנושא זה ב
-
ר רחלי.ג. התייחס לנושא זה ב
-
מההתחלה להתחלה או דרך ההתחלה לסוף
אני הולכת
מרגישה את עלי השלכת
רשרושם נשמע באזני
לפתע רואה בנאי
בונה ומוסיף עוד ועוד לבנה
עוד מעט יגיע ללבנה
פתאום רואה ערפל
מרגישה כמו בכרמל
רוצה לחזור להתחלה
להתחיל הכול מהתחלה
הולכת צעד אחורה
מרגישה כול כך מרוצה
עשיתי צעד נכון
נראה לי שזה ממש נבון
רואה את הסוף(שזה היה ההתחלה[זה לא מהשיר])
ושמחה סוף סוף||שמעתי שאסור לכתוב שירים ברצף ,זה נכוןןן???||
-
כבר ניסיתי
כבר הייתי
וכבר מיציתי פההמקום מוכר לי
ממש עולה לי
התחושה, של דז'ה ווועוד פעם, הולך
בשבילים ישנים
שוב פעם דורך
על מרצפות, ושבריםומחשבות מערפלות
שוב ממלאות כל ישותי
איך אפשר להתכסות
בדם שיצא מדמעתילא רוצה להיות כאן
שוב נזכר בתהיות
ימים רעים, זיכרון ישן
חיים מלאים בטעויותלא רוצה ככה לחיות
רוצה לפתוח דף חדש
חף מכל הבעיות
דף נקי ממש -
תקראו את הספולייר:
||מתבסס על המשפט המפורסם
MONEY TIME - זמן זה כסף. אנחנו תמיד במרדף אחרי הזמן, כי זמן הוא דבר יקר.
בין זמן של העולם הזה ובין של העולם הבא...||נופל רודף אחרי העושר
בדרך מאבד את היושר,
מה נשאר לי? הכל בוסר
כל מה שהשגתי רק חוסר,רוקם דמיונות חולם בלילות
שוכח מעצמי מריץ תוכניות,
בונה בליבי מגדלים בחולות
אדריכל של כל הגבעות,ים של תפילה בשתי עיניי
קורא לו לזמן שובה אליי,
פתאום הכל עומד ליפול,
איך אחזיק, אנ'לא יכול,פזמון:
הנני איש העולם הגדול
רץ מכאן לאן כנווד בחול,
תוסס כמו איזה לימון ליים,
כי העולם הוא מאני טיים---
מאני טייםבמרדף אחרי הדים של כבוד,
איבדתי ידידים קרובים מאוד,
במרוץ המטורף, של רצון לעוד
עזבו אותי דמויות של הוד,אולי אני, התנהגתי לא בסדר
נכון אולי גם, הפרתי את הסדר,
ומאז, המון דברים קרו בסתר,
אבל הבנתי, הפנמתי את המסר,תבין תדע, בסוף הכל נשבר
העולם יקר ולא שווה דבר,
כל מה שהשקעת, נמוג נגמר
תלך רק על מה שתמיד נשאר,פזמון:
הנני איש העולם הגדול
רץ מכאן לאן כנווד בחול,
תוסס כמו איזה לימון ליים,
כי העולם הוא מאני טיים---
מאני טייםקח עצה, יש דרך אחרת,
אף אם מוזרה, לא מוסברת
תלך בה, גם בבוא השלכת,
עד שאבא יבוא באשמורת,תשמור קצת על עצמך,
מהילד הקטן שבך,
תחשוב רק קדימה
תהיה מלאך של אמא,עוד מכשול, האם אפול?
בוכה חזק, אל כל יכול,
שלא אתפרק כארמון בחול,
תחזיק אותי, תעזור לגדול,פזמון:
הנני כאן איש העולם הבא,
רץ מכאן לשם, לעוד מצווה,
חטוף ואכול אחת ושתיים,
כי העולם הוא מאני טיים---
מאני טיים -
חתמתי חוזה עם הרע,
הוא אמר שיבוא בהפתעה.
רציתי רק להיות בטוחה.
אז הדחקתי כאב לפינה.נלחמתי באותיות
שיצאו לי רדודות.
התכחשתי לשתיקות
שהחליטו איך לחיות.חילקתי עותקים לרגשות,
פיברקתי לעצמי מלחמות.
זה חוזק להודות בחולשות.
זה גבורה ללמוד מטעויות.ואין בי אמון. בלי סביבה.
כבר רגילה להיות שקופה.
נגמלת, מהדחף לדממה,
מהרצון לשוב חזרה.מסורבלת בלי כישרון.
בורחת עם ביטחון.
לוחמת עוקפת תיכון.
מבולבלת יודעת מה נכוןאז אני כבר לא עמוקה .
אבל שווה גם בתור רדודה.
וכן אני קמה ומודה,
לא, לא הכל רע. -
פוסט זה נמחק!
