שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
-
לפעמים אחרי החושך רוצים
גם בלילות עם הכוכבים
את הירח הלבן לקחת
כי הכוכבים כבר קטניםאת מרגישה בתוך סערה
ולשחות את לא יודעת
את רוצה לקחת נשימה
ואת בינתיים טובעתיש מילים שאת לא מכניסה
הם שורפים לך את הנשמה
כי לפעמים מילים יכולות לחדור
גם אם יש אש יהיה גם את הקורטוהר
-
לא משעמם
פותח את הרדיו
מהדורת החדשות
הלב מתפוצץ מהבשורות הקשותמלחמה בדרום
מלחמה בצפון
ממשלה מתפרקת
כלכלה מתרסקתהפגנות על כלום
עוד בשורת איוב
"שהותרה לפרסום "משהו פה הזוי
מהמם
מדמם
נגזר עלינו משמיים
שלא נשתעמםורק אתה בורא עולם שומע התפילות
יכול ברגע להפוך לטובה את כל הגזרות
שלא נשתעמם
אבל מסיבות אחרותלקום בבוקר כמו חלום
בשורות טובות בכל מקום
מברית לחתונה
מתנות וישועות ממתינות בכל פינה**אנא השם
שבורי לב מצפים לישועתך
אנא השם
אותנו תנחם
אם כבר נגזר עלינו משמיים
שלא נשתעמם -
תיכף אשוב..))
אבא,
יש את הימים-
שמדברת אתך שעות
בשעות הקטנות
בצרות, בשמחות
תחושה של חיבור
אהבה, וקרבה מתוקה..אבל יש את הימים-
שמדברת עם אחרים
אבל אתך-
לא בדיוק מצליחה..
התפילות ללא כוונות
והשיחות- כבר לא שעות
המילים--כבר לא יוצאות!אז למה עם כולם
מצליחה לדבר, לספר
ואתך נוצרת שתיקה?!
רוצה שוב לחוש קרבה!ויודעת,
שגם שאתך לא מדברת
הרי אתה יודע נסתרות ולב
יודע מה כל אחד עובר
גם כשקשה לי לדבר
אותי אתה אוהב
ויודע שהכל יסתדרואתה מחכה לי,
בתקופה שקשה לי
יודע שתיכף אשוב
לתפילות מהלב
ואחזור להתקרב..ושום תפילה לא לשווא
אני הולכת לדבר אתך עכשיו..)(תסכימו איתי שיש את הימים- שהתפילה בכוונה, באהבה
ויש את הימים- שקשה!- שהתפילה זורמת כזה.., בלי כוונה, קצת יבשה..
וזה קורה כמעט לכולנו....
--לאחרונה כתבתי הרבה שירים, ולא הספקתי להעלות אותם...
ואת השיר הזה החלטתי שאני חייבת להעלות
כי דווקא בתקופות האלה-- שהתפילות לא הכי טובות...
אני יודעת שאני אשוב בסוף לתפילות מהלב...- זה הכל עניין של זמן..)
@הדרי -
עוד יבוא
בית א’ -
עוד יבוא פתאום
עוד יתגשם חלום
שלא היה לו לילה
ואף לא יוםיזרח יפציע ממרום
כמו משום מקום
אל אומה שדי לה
כבר מלחלוםפזמון -
קרב יום אשר הוא לא יום
ולא לילה
שלוות עולמיםבית ב’ -
עוד יירפא הכאב
נעמוד לב אל לב
בתחתית ההר
כבש גם זאבנגור יחדיו נשב
נעבוד בלב שליו
נחזיק עד מחר
הוא מתקרבפזמון -
קרב יום אשר הוא לא יום
ולא לילה
שלוות עולמים
קרב יום אשר הוא לא יום
ולא לילה
היינו כחולמים... -
שקיפות
גוף ונפש
גלוי מול סתום
הקושי עצום
עם לב חתוםחולה בגופו
הכל יחבקו
יפנקו ויבינו
יהיו שםאך מי ילטף
ינחם יחזק
את שבור הנפש?? -
לנסות, לחיות,
למרות הכל להיות.
ונכון שעכשיו קצת קשה,
אבל בסוף הטוב יתגלה.ובינתיים---
עובדת על אמונה,
מבינה שאני קטנה
לא רואה את התמונה
חיה בלי הבנהובינתיים---
מגששת אחר האור
מחפשת לי מזור
האמונה מצליחה לעזור
ובזכותה הטוב יחזורכי,
בגלל שאני בת של מלך
אז אין בכלל שום סיכוי
שאאבד לי את הדרךאני,
רק צריכה לנסות שוב
להפסיק עם ניסיונות החיפוי
והלב כבר לא יהיה עצוב -
בא לי להקיא,
ועדיין זה לא נגמר.
כל כך רציתי להפסיק
אבל עדיין זה נשאר.
נהייתה לי התנגשות
בין האסור אל המותר
ובתוך ההתרחשות
גם הלב שלי נמכר.חיפשתי בכוונה
דברים רעים
חשבתי שהשריטה
תיעלם לי מהחיים
עכשיו לא יכולה
וזה אפילו לא עזר
אני נהייתי סתם חולה
והריגוש הזה עוד נשארלא יכולה לעצום את העיניים
בתוך המוח השריטות כואבות
רק ניסיתי קצת לשרוד בינתיים
אבל נפלתי ועכשיו משלמת בכמויות -
רק מי
רק מי
שהלך את בדרך איתי
שעלה אל על ....... וירד
שרצה לקום ,,,,,,,,,ומעד
רק מי
שראה את הכל
שראה איך שנפלתי לחול
יוכל להבין
את הרצון האמיתי להלבין
איך נפשי מהרע תתנער
מי ידע ?
מי יבין ?
מי יוכל לשער
כי לא היה שם אדם אחר מלבדי
רק אתה צורי
מגן נפשי רוחי ונשמתי
שיודע שנלחמה
עד תמצית כחי
כל הנשמה תאמר ,,,,,
הללויההרעיון בשיר
לא לדון אדם עד שתגיע למעשיו וניסיותיו
כי את זה רק ה יודע -
העצב שנהיה כבר טבע
החסר שחתם על קבע
ימים שעוברים בערפל
קשה לי לא להתקפלמחזיקה חזק בחבל.
בשבילי. בשביל השם.
בוחרת מחדש, מאהבה.
רוצה להיות קרובה.חושך על הלב, על הנשמה.
איזשהו קול צורח בשממה.
צורח, מפר בלי כוח את הדממה.
רק רוצה לנצח במלחמה.והכל נגמר לי פתאום
על הסף של התהום
אני עומדת כמעט לבד
רק אתה כאן מחזיק לי הידפוסעת צעד לאחור
ואז צעד קדימה
מנסה עלי לשמור
מסתכלת שמאלה וימינהעוצמת את העיניים
נזכרת בך
אתה הכל בחיים
אני רוצה אותךוזה קשה, קשה מידי
אבל אני לא נופלת
מחזיקה בכל כוחותי
כי רק אותך אני מבקשת -
עוד יבואו?!
מבול של שאלות
ים של דאגות
נחל של דמעות
אגם של כשלונותכוחות שטמונים
יצרים שגוברים
כשרונות שצצים
רצונות לי קורציםעתיד "שמובטח"
עבר שחלף
הווה שהוא כאן
וזמנו הוא עכשיוהדאגות-
אלו של עכשיו- יחלפו
אך יבואו אחרות,
הדמעות-
יזרמו וגם יעצרו
אך יבואו שוב דמעות
והכשלונות-
יבנו חומות, הצלחותרוצים תמיד
לשלב הבא להתקדם
ובטוחים-
שזה יפתור הרבה מהבעיות
כבר לא יהיו כשלונות
ולא יהיה על מה לבכות
כי כל החיים מלווים קשיים
השאלה-
אך אליהם אנו מביטים?!(לפעמים,
אנחנו רוצים להתקדם לשלב הבא מהר מידי...
כי חושבים שהבעיות של עכשיו יפתרו..
"אין לי כח ללמוד?"- אז יש כאלו שחושבות שחתונה תעזור להם ותביא חיים יפים
צריך להנות מכל שלב בחיים באשר הוא, ולהבין שלכל שלב יש את הקשיים שלו...
וגם עם הקשיים בכל שלב ושלב- יש דרך לדעת להתמודד, ולהביט בצורה שונה
אם באמת תחשבו על זה- ותהנו מהשלב שאתם נמצאים בו
זה יכול להיות בלימודים, בהמתנה לזווג, בהמתנה לילד, ובכל שלב קשה אחר-
תנסו להנות מ "העכשיו" ממה שיש פה.., בטוחה שזה יעזור לכם
לי אישית זה עוזר, להנות מהעכשיו.
...) -
תודה על הכל
~א~
ביום בהיר קרה הנס שלי, ברגע אחד,
הכל הסתובב לי בפנים, בדיוק מיוחד,
יד מכוונת מלמעלה, יד של אבא, ליטפה את לחיי,
זה אותו הרגע בו קיבלתי, מחדש את חיי.פקחתי את עיני לראות הפעם, עולם חדש,
לראות שוב את אותם דברים מפעם, אבל מחדש,
את כל הטוב שמסביבי, את כל האור, את האושר בחיי,
את הנפילות שלא הכרתי, כי אבא שומר עלי.~מעבר~
טוב להודות לה',
ואילו פי מלא שירה אני לא אספיק אפילו להודות על רגע שאני נושם,
טוב להודות לה',
לשיר ולהלל לו עד בלי די כל עוד הנר דולק תמיד לומר תודה.~פזמון~
תודה על הכל,
תודה לך אבא,
על החיים במתנה כל בוקר מחדש ניסים ונפלאות בלי סוף,
תודה על הכל,
תודה לך אבא,
גם על הרגע שאומר תודה מליון שירים אפילו לא יספיקו להודות,
מה כבר אני יכול עוד לעשות,
חוץ מלומר לך אבאל'ה שלי,
תודה על הכל.~ב~
עוד יום בהיר זורחת שמש, הכל כרגיל,
עולם מופלא כמנהגו מאמש, איך שייך להכיל,
כל ציפור כל פרח כל בריה קטנה, בדממה צועקים,
כל היצורים מעידים, ה' הוא האלוקים.פזמון...
-
מאז שמחת תורה עוד לא העזתי עדיין לכתוב שיר ולנסות לתאר תחושות!!!
הגיע הרגע, כתבתי מהלב...~א~
הלוך ושוב, ברחוב, השומם המדמם עדיין,
דמעות כבר לא זולגות, ושוב בושות פתאום לבכות, סתם כך יש מאין.
אבל הלב חצוי, עוד בלי פיצוי, רוצה לצעוק, רק לא לשתוק,
אומרים הזמן רופא, משכך כאב, אבל תאריך מהיומן הוא לא יכול למחוק.~מעבר~
אבא, ילדים שצועקים, נאנקים ומחכים עדיין,
כמה, עד מתי נהיה כאן מושלכים, בבור אחים שמושיטים ידיים.
עם שלם בנים של מלך המלכים, מציפים את העולם בדמעות של מלאכים.~פזמון~
אל ימעטו תלאותינו לפניך,
שוב כבר עלינו בהמון רחמיך,
ונשובה...
מלוך על כל העולם בכבודך,
תראה לכולם שאין עוד מלבדך,
ונשובה...~ב~
כמעט שנה, ולא השתנה, שום דבר לא עבר, עדיין,
צלקות שעוד מכות, שמשתקות, מרתקות ידיים.
אבל הלב כבר התרגל לשכול, גם באחים ללחום הוא כבר יכול,
אומרים הזמן רופא, משכך כאב, אבל צלקות עמוקות הוא לא יכול למחוק.~סיום~
בלב שבור, בלי שום דיבור,
יודע שאתה שומע,
נותן כוחות, להמשיך לצעוד,
עד שכבר יבוא משיח. -
פוסט זה נמחק!
-
פרידה, סוף י"ב:
4 שנים היינו ביחד
צלחנו את גיל ההתבגרות
הם השפיעו עלי יותר מידי
בהתקרבות ובהתרחקותאהבתי אותן, חטפתי בוקס
ברחתי מהן ואז איבדתי אותי
אחר כך התקרבתי, חזרתי בסוף
אבל עוד התרחקתי מהן בתוכיונהיה לי כאב, כי אני לא יודעת להיות חַבֵרה
ועלתה בי שמחה, כי סוף סוף נעלם קצת הרע
ושאלתי את עצמי, למה אני כל כך חסומה?
אהבתי אותן, אבל פחדתי להיות שוב בהן תלויה.זוכרת רגעים טובים כל כך, אבל גם קשים...
היו מחשבות, כמה זה הדדי?
זוכרת ימים שהתרחקתי או שניסיתי להרשים
תמיד זה כאב לי, לא הייתי אני.הלב התרסק, התפרק לשברים
וכמה הן היו נוכחות בתוך המשברים
אהבתי אותן אבל גם כל כך שנאתי
רציתי ללכת, אבל בסוף נשארתי.ואתמול... הייתה פרידה
וכמה שזה כאב לי
ופתאום, עלתה הבנה
שתכל'ס רוצה אותן איתיואיך פתאום זה כואב, הלב שלי נשרט!
אני אוהבת אותן, אבל למה עכשיו??? -
פה בשבילך...
היי אהובה..)
אני יודעת שעברה לך שנה קשה,
שנה של בדידות, הרחקה
שנה של בכיות מתחת לשמיכה,
שנה שנלחמת למעמד חברתי
שנה של מאבק יום יומי
שנה של קשיים שהתגברו
שנה של חלומות- שלא הגשמו.רוצה לומר לך-
שאני כאן בשבילך
וסליחה שזה לא היה לפני
סליחה שלא התייחסתי
ושיחות שלך "סיננתי.."
ומ-לצאת איתך התחמקתי
ומללמוד איתך נמנעתיזה לא היה בכוונה
זה היה מחוסר הבנה
שאת לבד, בודדה!
התמקדתי בחברות שלי
בעולם ובחיים שלי,
ושכחתי להביט גם בך
שרצית, ניסת וחפצת
להישען על מישהי
לפרוק למישהי..סליחה שסגרתי עלייך דלתות
אני אשמה, ולא פחות!
אני כאן בשבילך
ברגעים של אמת
שאת נושאת המון כאב
אני פה...
גם בשעות הקטנות
גם בשעות החשוכות..
מוזמנת להתקשר
כמו כל חברה אחרת שלי
ולשפוך את הלב
לספר, לדבר..
והפעם "לא אסננן.."לפעמים שאין לי מילים, אני פשוט כותבת, שופכת את הסערת רגשות הזו על הדף..
גם כאן- לא היו לי מילים, שקלטתי מה עובר עלייה, ואיך לא עזרתי לה?
זה קרה במחנה, היא התעלפה.., ושם המורות שאלו-
היא אכלה משהו, שתתה?- ואנחנו עמדנו שם, לא יודעות את התשובה..
כי פשוט לא הבטנו עלייה כ"כ, זה לא מרעות- זה מחוסר הבנה,
ומאותו הרגע המצפון שלי התחיל לפעול..., וההחלטה הייתה ברורה-
מהיום לשים לב אלייה יותר, לא לסננן שיחות- פשוט להיות איש במקום שאין איש..
אז אם גם לכם יש את "האחד הזה.."-
תעזרו לו, אל תחכו שחלילה יקרה משהו, ואז יהיה לכם מצפון... -
חדר המתנה
אז יושבים מחכים
בחדר המתנה שעות
בחדר המתנה שניםבשטויות משחקים
ולא יודעים מה לעשות
את הסבלנות מאבדיםשורות ומחשבות
ודמעות וסיפורים
ותמונות ומילים כואבות
וקולות ומעשים
נצחונות והפסדים
אבדות אבודות אבודיםמה יהיה הסוף כאן
לאן כבר עוד אפשר להמשיך
כבר ניסינו להפסיק ולהספיק
את מה שחשוב כאן
ששכחנו והשכחנו תמיד
לא הלכנו לא חדלנו להמתין -
חיוך
הי את, אל תסתירי ת'חיוך שלך
את לא יודעת כמה הוא מאיר
ואולי יש ילדה שצריכה אותך
החיוך שלך מזכיר לה שהיא לא אוויראין לך מושג כמה כוח יש לך
איך את יכולה להרים ולעזור
החיוך שלך, משהו חזק כל כך
תבטיחי לי שתנסי עליו לשמוראת יודעת, גדול המלבין שיניים
החיוך שלך עושה רעש גדול בשמיים
תשמרי עליו, בכל הכוח שלך
בשבילי, בשבילך, בשביל עוד בת.תשמרי עליו עד שתתרגלי לחייך
תמשיכי לשמור עליו גם אחר כך
יבוא היום והחיוך יחלחל
וגם הלב שלך ממנו ישמחתזכרי את זה!
-
הים ואני
הים
נושק לשמים
אך בסוף
מגיע לחוףאני
רגלי כאן בחוף
אך בסוף
ראשי בשמיםהים
סוער בו המים
למראה העיניים
אך בעמקו
רוגע אין סוףאני
למראה העיניים
רגוע בינתיים
אך בתוכי
כמה לשטוףמביט אל הנוף
אל העולם מסביבי
רועש כמו תוף
שקט ועקבי
הכל רגוע
הכל סוער
רוצה לנוע
להשאראינני הים
ודאי לא החוף
לא כמו כולם
לא חי בבלוף
עוד לא מושלם
עוד לא הסוף...
