שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
"שער הכניסה"
"אז אל תשאלו למה ברחתי מהעיר...
הצבתם גבולות-אמרתם "מיינסטרים"
ניסיתי לחזור בדרך לא הכי מקובלת
הילכתי צולע בין הקודש לסטנדרים
אמרתם 'סגור' אתה נראה אחרת..."אתה אומר הצבנו גבולות
אמרנו אתה נראה אחרת
אז הנה אני קושיא מקשה
אם זה באמת לא משנה
הלבוש והמראה
אז מה אכפת לך אותנו לכבד
לא אמרנו בבת אחת תשתנה?מדוע ברחת מדוע לא חיכית
מדוע את כל הכלים שברת
האם אתה בטוח שכולם סגרו עליך את הדרך פנימה
האם לא היה אחד שקרא לך בוא כנס הביתה
כי לפעמים אתה מרגיש כל כך רע עם עצמך
עד שאתה בטוח שכולם רוצים ברעתך?עדין לא אבדה התקווה
תמיד פתוחה דלת הכניסה
גם אם היא פלדלת תמיד אפשר לפורצה
טעינו נבקש גם סליחה
תמשיך באהלינו לשכון השלווה -
יושבת בקרון
מביטה בחלון
איך הזמן חולף
עף טס
לא הספקתי כלום
כולם חולפים מהר על פני
מספיקים המון
לא מביטים שיש מי שנשאר אחרון
לא מעניין אותם המצב של השני
שקועים בעצמם
בכיף של חיים
ורק אני באותו מצב נשארת
לא מבינה איך יוצאים מהבוץ
מנסה לצלצל בפעמון
שהנהג יפתח לי דלת
שיתן לי לרדת
אבל אופס הנהג לא שמע את הפעמון
ולא עצר לי בתחנה
ועוד פעם חוזר חלילה
רואה אנשים עסוקים בשלהם
לא נותנים דעתם על אלה שנתקעו מאחורה
למה לי זה קורה
כל פעם מחדש
שאני לא בקצב של כולם
ונשארת בפיגור אחריהם
מי זה הנהג הזה שלא נותן לי לרדת
למרות שצלצלתי בפעמון? -
למרות שבדרך כלל אני מפרסם ביום ראשון, אתמול היה לי עיסוקים מעניינים, אם יצא מזה משהו כנראה תדעו מזה שבוע הבא.
ועל השיר עצמו... https://miktzav.com/post/60991 אגב, המבנה שלו פחות מסודר מהרגיל, אבל זה יושב על הלחן בול! תאמינו לי...גם באבנים שבורות יש שלם בפנים
וחוץ מכל החסרונות יש טוב על הפנים
וזה נכון שאין מושלם
אבל זה רוב העולםנה נה נה לזכור לחשוב טוב
נה נה נה לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נה...זה לא אומר להיות נאיבי, זה לא
נאיבי מי שחי רק את הצד שלו
זה לא נקרא להיות פסיבי, זה לא
פסיבי מי שמאוהב בקולונה נה נה לזכור לחשוב טוב
נה נה נה לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נה...זה גם לא שאין בעולם רע
זה לא שהכאב הוא לא צרה
זה שיש בעולם בחירה
אני בטוב, אני לא ברע -לזכור לחשוב טוב
לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נהבחלומות אני בדיוק כך
אני מאמין, אני לא ציני מלוכלך
ויש לי נשמה, אני לא עוד שורד
מה שעלה שוב לא ירדלזכור לחשוב טוב
לראות זה לחשוב טוב -
קצת התלבטתי אם לשתף, ובסוף החלטתי שכן, מקווה שתאהבו ותבינו את מה שמאחורי.
בין המיית גלים,
וציוץ של ציפורים.
לבד, מול ים גדול,
ולא ממש כחול.
וגליו קרבים,
מתנפצים ברעשים אדירים
כמו מזמינים להיכנס למעמקים
להוריד את הראש, ולהיכנע.
ככה, בלי שום מלחמה,
בלי לצחצח חרבות,
ובלי רעשי הקרבות.
ככה, בקול דממה דקה,
מתחלף הדגל בראש התורן
מלבן לשחור,
משלם לשבור.בין המיית הגלים
וציוץ של ציפורים
לבד, מול ים גדול
שכבר ממש לא כחול
רוצה להרים את הראש מהמיים
ולצעוק לשמיים,
שיישלח הכוח מלמעלה
וכבר לא אכנע בשניה
ששוב ישמע קול החרבות
ואעמוד בגבורה בקרבות,
וגם אם אפול למטה
עדיין יישאר הדגל למעלה
השחור יוחלף בלבן,
והשברים יתאחדו.ושם, לבד על החוך,
עם המיית הגלים,
וציוץ הציפורים
מול הים הכחול
אסתכל לבפנים
ואדע, שגם אם נפלתי
ישנה תקווה
זה יהיה קשה
אבל אני עוד אקום
ובליבי יתנגן מארש ניצחון...אבל עד אז, אני אמשיך ליפול
ומבוך של שאלות יקשה עלי לקום
לא תמיד אני ארגיש טעם מר של כישלון
כי לפעמים נוח להישאר בבור,
אבל בפנים עמוק
תמיד יישאר הזיכרון
של ים גדול, שלא תמיד היה כחול
ודגל שלפעמים היה שחור
ואז, כשכמעט יתפזרו השברים
ויראה כמעט בלתי אפשרי לאחד את הקרעים
אני אנסה לקום,
ולא תמיד אצליח,
אבל הסוף יהיה טוב, (כמעט) בטוח... -
גם כששחור אמא תמיד
אומרת שזה דבש
גם אפור זה שילוב
זה השחור לבן החדש
גם קפה מר כלכך
אבל בסוף טעם נרכש
גם מסטיק זה טעים
אחרי שעה הוא לא מורגשאז מתי תבין
הכל עיניין של מבט
בסוף יהיה טוב
אם זה לא טוב
זה לא הסוף
מתי תגיד
אבא תן לי כח
במקום
אבא אין לי כח
תחייה ת'רגעקח תחלום שלך
תחייה אותו גם במציאות
קח תלב שלך
ותלך אחריו מזה לא תמות
קח מה שיש לך
ותהנה מזה בכל הזדמנות
קח תהגיון שבך
זרוק אותו תרוץ על חוטרק אז תבין
הכל עיניין של מבט
בסוף יהיה טוב
אם זה לא טוב
זה לא הסוף
רק כך תגיד
אבא תן לי כח
במקום
אבא אין לי כח
רק אז תחייה ת'רגע -
כתבתי את השיר הראשון בחיי אחריי שגיריתם אותי כ''כ בשירים שכתבתם אני אפילו לא מנסה להתחרות כי אני לא מגיעה לקרסוליים שלכם אבל הייתי חייבת לשתף...
תמיד זכרי זאת בתי
שמאחוריי כל כאב
עומד אב אוהב
שמחכה רק לך
לדמעותייך שלך
כשמסביב ערפל
וכאב מערפל
מתחבא רק טוב
מאבא רחום ואהובתמיד זכרי זאת בתי!!
שאני מאחורייך
מוחה דמעותייך
ומחכה רק לך-
ב-י-ת-י!!!!!!! -
פוסט זה נמחק!
-
ס סודי ביותר התייחס לנושא זה ב
-
משאירה לכם 'לשבור' את הראש למה התכוונתי בכל מילה ושורה בחיבור הבא----
קצת קשוח...#anchor(אבא, אמא, אתם כאן?!)
ידו אחוזה היטב בזו של אבא,
השנייה לופתת את שמלת אימו.
הוא מרגיש בטוח בצעד קדימה,
אל פנים קרון הומה, זקן בן יומו.הרכבת שורצת, בליל של קולות,
מושבים פנויים כלל אין בנמצא.
עמוס הקרון, משפחות- משפחות,
ידו נלפתת סביב יד אביו החסונה..שמלת אימו פתאום, כך, נעלמה,
גם היא כבר אינה נראית בסביבתו.
אבא, היכן אמא? קולו עולה בצעקה,
אבל אבא לא שמע, רפתה אחיזתו.לפתע, נעלמו כולם. דמם הקרון,
האורות בו כבו, כך אחד אחרי חברו.
שקט, דממה, אפלה . לבדו הילדון,
בין מושבים ריקים, יחד עם פחד ליבו.חפץ לצעוק, לצרוח. להרים קול,
אולם פיו חתום הוא, דלתות נעולות.
הוא שואל בשקט, לא נשמע לכל,
בקושי ששפתיו הקפוצות נענות.אבא, אמא,
אתם כאן?!
איך ולמה....
נעלמו כולם?....והם לא עונים, השקט רק אומר,
שב כמוני, ככה. ואל תעשה דבר.
אבל דמעותיו מעידות כי הוא אוסר,
לחקות התנהגות של השקט הנמהר.אבא, תענה!!!!
אמא?? בואי!!!!
למה אתה לא עונה??
אמא, הבטחת לי!!!!דמדומים ענו לו בפצפוצי גלגל,
הרכבת החלה לנוע קדימה.
הוא מסתכל סביב, בודק מעל,
מגלה כי ידו בין שמלה של אמא. -
#anchor(עשרה בטבת)
היום העשרה בטבת,
ה 100 מראש השנה.
מה יהיה איתנו,
מה תיהיה הגזרה.האם נזכה לבנייה,
לגאולה שלימה.
או שח"ו לחורבן,
בך הברירה.כי כעת הוא יום דינך,
מה הספקת,
מה מגיע לך,
איך ומתי.כן כן אל יאוש,
תתפלל תצום,
חזור אליו ותזכה
לטוב- בוודאי.--
ולמי שהשראה מענינת אותו:||רבי משה פיינשטין זצ"ל כותב שי' בטבת הוא תמיד היום ה- 100 מראש השנה, וזה הצום היחיד שלא דוחים לעולם. אילו הוא היה יכול לצאת בשבת, היו צמים אותו בשבת. כשהוא חל ביום שישי, צמים בשישי, גם כשהצום זולג לתוך השבת. והוא תמיד יום המאה, כי הוא גורלי.
מדוע? במילים שלו: בכל דור ודור כשמגיע עשרה בטבת כשהתחיל למעלה משפט החורבן, כל שנה יושב בית דין של מעלה וגוזר [לא עלינו] החורבן הכללי והפרטי של כל שנה ושנה. ועל צרה שעברה לא צמים בשבת ולא ביום שישי. אבל תענית עשרה בטבת, שהוא על ביטול הצרה העתידה –עונג הוא, ודוחה את השבת.
מילים מופלאות. צום תשעה באב, שבעה עשר בתמוז וגם צום גדליה הם כולם לזכר חורבן שאירע, ואילו עשרה בטבת הוא צום שבא כדי לבטל את החורבן שחס ושלום לא נגזר על השנה הזאת, על הכלל או על הפרט. בכל י' בטבת יושב הקב"ה ודן על בניין או חורבן: האישה הזו – האם היא תיבנה השנה? האם יהיה לה בן זוג? פרי בטן? ילדים בני-תורה? בניין או חורבן? זה יום שמחליט עבורך!
עשרה בטבת גורלי לעתיד ולכן הוא עונג, לא עונש. לא צמים כדי לכפר על חטא קדום אלא על מנת להתפלל לקב"ה: בבקשה - הבא לי שנת בניין! אם מקור החורבן החל בעשרה בטבת, עשה לי את היום הזה למקור השמחה!
עשרה בטבת הוא הצום הקל ביותר מכל צומות החורבן. מי שקשה לה לצום, ותיכף באה המיגרנה, והיא או טו טו מתעלפת, לא צריכה לצום. מה כן? להצטמצם. להוריד את המינון של הלשון הרע והמחשבות הלא טובות. להזְליג דמעה אחת והכי חשוב – תפילה ששוברת לקב"ה את הלב.|| -
מתקשה להגדיר את השיר הזה... יש פה את שריפת ביהמ"ק, גלות וגעגוע.... משאירה אתכם למצוא את החיבורים...
דם נמרח בלהבות נוגסות
שובל של עשן מלווה עליונים
קרעי זהב, זעקות מכסות
אלפי דורות בוכיים, נשעניםאש שחורה על גבי אדומה
כונסת כנפייה הקצוצות באבל
מבצר פרוץ בשתיקת מלחמה
דמעות רותחות ממעל. הבלרוח שוככת במזוודות ארוזות
מלאות נדידה, אהבה פוצעת
על הרצפה, גופות שזזות
תפילת לב ועם. המגעת?||בתחילה התכוונתי לא להסביר... לתת לכנפי דמיונכם לשאת אתכם לכל מקום, מבלי להגביל,
אז-- באמת. אתן לכם להבין כפי שתבינו ותחשבו בדעתכם... רק אוסיף ש...
כשאני כתבתי את השיר טמנתי בו מאורעים וצרות רבות. ובינהם על פי הסדר-
שריפת ביהמ"ק. משרפות. אינקווזיציה. שיפת התלמוד. ליל הבדולח. עשרת הרוגי מלכות. מאורעות תתנ"ו, פרעות ת"ח ות"ט. פרעות חברון. גלויות. פיגועים. אסון מירון. הרוגי ביתר. ועוד ועוד....
מאחלת שעוד לפני שתצליחו לקשר הכל. כבר נשמע כולנו תרועת שופר ו... אמן!!!! || -
זה יצא ממש חופר. אתם לא חייבים לקרוא. פשוט הייתי חייבת לפרוק את זה
#(מכתב לחברה שהרחקה לה פתאום)
חברה שלי
זו שאני מכירה
קצת התרחקה לה ופתאום גדלה...
מחברת שירים
מילים עם עומק
בינות לגלים סוערים
מתמודדת באומץ
בוחרת בחירות עם השלכות
כבר לגמרי לא ילדה
יודעת להחליט ואולי גם לטעות
ובכל מקרה להמשיך הלאה
לא נותנת לקשיים להכניע
לא מורידה ראש
ממשיכה ללכת באומץ מדמיע
בדרך עוד פסגות לכבוש
את גדלת
ומי שהכרתי חמקה בין האצבעות
אני מתגעגעת
אבל אוהבת יותר את הזאת
נכון שאותה אני לא מכירה
והיא ממעיטה בדיבור
אבל יש לה עומק שראוי להערכה
גם אם ממעיטה להראות בציבור...
הדבר היחיד שבגללו היא תסתכל לאחור
הוא לראות עד כמה רחוק התקדמה
אז רק רציתי לומר שאפו
ובאמת בנית את עצמך
אבל תגדלי ועוד ותביני
ששלום אינו כואב
אלא אם כן זה השלום האחרון
מהלב שלי....
אוהבת אותך..... -
זה שיר שכתבתי לעבודה בספרות... אבל אני חושבת שיש לו מסר עצום,
אז החלטתי לשתף אותו עם אחרים!העצל הינו מוכן
לנוח כל היום
לרכון על השולחן
העצל חייו הוא חי
ואומר תסתכלו עליי
כיף לי טוב לי
מה לי לעבוד?
ללכת, לעמוד
מה לי ללמוד?
מה ההשכלה
אם יכול אני לכייף בשמחהאך אינו מאושר
כי יש גבול לכל דבר
אם ינוח כל היום
ולא יהיו גבולות,
ישב ולא יהיו לו עבודות,
יתבטל ויחפש
רק להתנער מאחריות
יחלום לו חלומות
ישכח מהמציאות
ישאר כל חייו כסיל
''העיוור בחושך יעפיל''הזריז אינו פזיז
עם המטרה אל מול עיניו!
ועל ידי כך זוכה לאושר רב..
הוא יודע האמת
שעל ידי העבודה
באה השמחה
האמונה הקשיים
מביאים את הבנייה...אינו נח, ורץ לעובודות
מחפש ומאתר
את הדרך למצוות
חבל על כל דקה
של ביזבוז וחוסר עשייה
הזריז תמיד חושב
לא מתעצל וגם לומד,
על דרך החיים
ומתמלא בשבח ומעשים טובים! -
וניסתי
ונכשלתי
ושוב ניסתי
ושוב נכשלתי
מה עכשיו?
תמיד זה יהיה המצב?
באמת אין לי סיכוי?
הרי הטוב מבחינתי רצוי?!
ואחרי ששוב נפלתי
פתאום הבנתי
הרצון הוא העיקר
בעניי ד' הוא כ"כ יקר
לכן לא אמשיך לחכות
ליום שבו אקצור הצלחות
אלא אמשיך לנסות,
אשאף רק לרצות
להתחיל, לפחות,
את חלקי לעשות
ולהשאיר בידיו ת'תוצאות -
פוסט זה נמחק!
-
השעה 5:56 אני כבר ארבע שעות במיטה אבל כל פעם שאני נרדם אני מתעורר בבהלה מוזרה זה הביא לי מוזה לשיר קטן אז פשוט כתבתי... נראלי שאני יקרא לזה -
השכמותהשכמות
הראש מלא תמונות
העיניים רטובות
זיעה קרה ולא דמעות
מבולבל
קמתי מתוסכל
רק נרדמתי אם בכלל
כאילו יש בי משו מקוללומה כבר רציתי
ניסיתי לישון לא הייתי
עם בקשות גדולות
ומה כבר רציתי
זמן איכות עם עצמי
ולא נרדם כבר שעותמוקצן
דו קרב עם השטן
אומר דברים, לא מובן
גם הכאב כבר קטן
גומר
מביט בעצמי לא זוכר
במראה אדם, מבטו דוקר
לא שם לב והזמן עובר -
נכתב בהשראת המזג האוויר הנפלא שבא אלינו תודה ה'
רואה מהחלון את הטיפות רוקדות בחוץ
ואני בפנים מביטה מתפעלת
איזה יופי וחן יש בכל טיפה
כל אחת יורדת לבד
אבל יחד עם כולן
פתאום קרן שמש זורחת בין העננים
מציצה פולשת בביישנות
כאילו שואלת אם יכולה לצאת להאיר
לפתע יוצאת במלוא הדרה
בעוד הגשם עדיין יורד באטיות
ולפתע רואים גם קשת יפה נמרחת בשמים
וצובעת את הרקיע בשבע צבעים זוהרים
איזה כיף בא החורף על כל נפלאותיו
כמה יפה נראה העולם אז
אפרורי אבל נקי
עוד מעט יתחלפו העונות
צרכים להנות מכל אחת מהן
ולהודות על עולם נפלא
מה רבו מעשיך
לומר תמיד -
ס סודי ביותר התייחס לנושא זה ב
-
פוסט זה נמחק!
-
לכל אחד יש הדרך לפרוק-
יש את ההוא שצריך רק לספר,
ישנו ההוא שיפתח בפני חבר,
ויש אחר שמדחיק ובליבו שומר
ויש אותי שאת הרגש מהלב מעבירה
לדף של המחברת ,
את רגשותיי מנציחה
ובסוף גם מזדהים עם הרגש בכתיבה.הלב הוא לא מחסן,
אמר לי איש חכם...
הלב הוא רק איבר,
שביר ומסוכן!
את רצונות הלב
צריך להגשים,
לתת לו חופשיות
על מנת להיות אנשים בריאים.לשמור בפנים לא להוציא
זה דבר רע ונוראי.
אז אני את כל הקושי
פורקת לדפים..
קוראים את השירים שלי
אומרים לי הם יפים!
אך כל הזמן אומרים לי
אולי תכתבי שירים שמחים?!חושבים היא ממורמרת,
אבל זה לא נכון!
על עצמי אני שומרת
ברגעים של חוסר בטחון!
אני באמת ילדה שמחה,
לא צריכה להוכיח לאחרים,
ולפחות אני לא מאחסנת,
את הרגשות בפנים!
כי הלב הוא לא המקום
לאחסון שברים!!!
