שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[חיה במקרנצ'יק 0]

הלכתי פעם אחת לתומי ברחוב
לפתע ראיתי מחזה כה טוב
ילדות קטנות משתוללות
אין להן בחייהן שום דאגות

מביאים להן וופלה? שמחות
לא מחפשות ממתק יותר שווה
הן מתחלקות עם האחות
ולא רבות על עוד הוופלה

ואז חשבתי ש:

אני בכלל לא נמנית עם הקנאים
אבל גם לי בא להיות לפעמים
אחת שלא יודעת כלום מהחיים
וכולם דואגים לה ומסירים מכשולים

להיות פעם אחת
אולי אפילו שבוע
ילדונת קטנטונת
נסיכה של אמא

[שירלי]

לא פעם הרגשתי
שאני נשחק
כל מי שאהבתי
פתאום תפס מרחק
כל מה שידעתי
לפינה נדחק
כל מה שעשיתי
כאילו ונמחק
כל מה שרציתי
עודנו נחשק
ועדיין לא הבנתי
את כללי המשחק
אבל אף פעם לא שכחתי
על הכל עוד נצחק

[פונץ' בננה]

הכאב שימצא לו חברים
משפט של הרבה אנשים
שאיתו הולכים , נאבדים, 
מתאבדים.
צורם לשמוע על כאלו מקרים,
וכל זה בגלל אנשים מסוימים -
שאין להם מעצורים ..
הלוואי ויהיה להם כוח 
לצלול לעולם שיהיה בו נוח,
לגדול ולצמוח.
לעלות במדרגות הגבוהות 
ולהגיע שוב אל הפסגות

[היידה מיוזיק 0]

משהו ספונטני שרשמתי לתקופה זו--

---

בין אדם לחברו

לפעמים אפשר להיפגע,
מחץ שאלינו נשלח ופגע,
הותיר אחריו פצע כואב ופתוח,
מה שמשאיר חותם וקושי לסלוח,
איך נוכל להמשיך לאהוב ואחורה לא להסתכל?
בזמן שהאגו עולה ואותי מנצל--
איך נוכל לסלוח לשני באמת ובתמים?
להמשיך קדימה ולא במקום להישאר נטועים?
אמנם הקושי הוא רב, אך נדע להסתכל במבט רחב,
ונבין שאלינו להגיע היה צריך,
הכל משמיים, לאט לאט להתרומם ולהמשיך,
אך על חשבון נפש לא נוותר!
אולי אצלי משהו חסר?
כן גם אצלינו, לפעמים אין לנו מעצורים,
המילים בורחות בלי שליטה לאחרים--
פוצעות פוגעות ומכאיבות,
על השני מותירות צלקות,
על כן וודאי שעלינו להיזהר!
בייחוד בתקופה זו -תקופת העומר,
בין אדם לחברו כמה שזה חשוב ונצרך,
"ואהבת לרעך כמוך"- פשוט לאהוב את השני כמו אח!

[יעל ק.]

אח
כמה שהייתי נותנת
כדי לחזור אחורה 
לבחור אחרת 
לשנות את הטבע
להשמיד עוד מחברת
לכבות את השקר
לגעת בכוכבי הלכת
של פנים הנשמה 
זו המשתוקקת
רק לעוד דקה,
דקה של שקט

---

יעל#

[רבקה]

מובסת

התקדמתי בצעד, לבד,
מסתכלת בחשש לאחור.
למה מרגישה כל-כך בדד,
אמרו לי שכאן שוכן האור.

רק עוד פסע קטן, קדימה.
אתה לוחש לי באוזן, מלטף.
את יכולה ילדה, עלי למעלה,
כאן על יידך, בקושי משתתף.

אני יודעת, אתה פה.
מרגיש את הכאב.
רק אצלי זה עדיין 'לא'.
הייצר כובש את הלב.

אז... זהו? ככה תמיד?
אתמרן בין זירות נסיונות,
בהן צדקי אתה תעיד -
שבאמת נשבר לי מירידות.

אני יודעת, אתה איתי,
מרגיש את החולשה.
רק אצלי נשאר ה'אני',
אנוכית כלפיך, חצופה.

אבל -

מבטיחה שרוצה לשנות,
אתה הרי בוחן כליות ולב.
נשמתי כלואה בין להבות,
של רצון, ייצר הרע, וכאב.

[כוכב לכת]

העולם כל כך עפל ומסתתר
נמאס כבר לרדוף אחרי הצל
מלא פחדים וחרדות
קשה כל כך לחיות
אז---
בא נשמע שירים
נצא לטיולים
נהנה מהחיים
כך נהפוך להיות שמחים
נהיה כמו החיות
בלי שום דאגות

אבל שום דבר לא יעזור יותר מ---
שנאמין רק בו -
שהוא המלך
נשתדל תמיד ללכת על פי הדרך
לבטוח בחסדו
כי הוא עוזר ויעזור
ובאמת הוא ישפיע עלינו
שפע שמחה וששון

[Eti]

פסיעה אחת להתקדם
נבהלת נסוגה.
רוצה כל כך להתקרב
להשאר קשורה.

מנסה לצאת מהרגלים
מהביצה של הנוחות
נקרעת כולי מבפנים
והכל חתום, סגור

מיהו זה שכך עטף
את הלב שלי חומה
מיהו זה שאותי קטף
עקר רגלי מהחממה

מתי אצליח ואפריח
שממות קוצניות
מתי אֶפְתח, ואֶפַּתח
לטיפה של רוחניות.

חוצבת רק עוד צעד
בעיניים עצומות
מתקדמת אל היעד
למול רוחות שורקות

כי כל התקדמות קטנה
גם לה ערך מיוחד
מחזיקה חזק באמונה
לפי הצער – השכר.

[ברוריה]

התחלתי שיר ואני לא מצליחה לסיים אותו אשמח שתעזרו לי

מושיטה ידיים
לדבר שנעלם
מנסה לתפוס
גם מה שמעבר לים
זה רחוק זה קרוב
אני לא יודעת
אבל כנראה זה טוב
שומעת אותו קורא לי
לחזור הביתה
אבל נטשתי מזמן
איך אחזור ככה?

[יעל ק.]

@ברוריה
קודם כל- יש משהו יפה בשיר שנגמר איך שסיימת אותו- הוא משאיר שאלה פתוחה כזו שגורמת לך לחשוב קצת על מה שמאחורי...
בכל אופן- אני לא יודעת איזה מסר את רוצה להעביר, אבל ניסיתי משהו לפי טעמי:)

ליבי בוץ מתקלף
כבר לא מרגיש כאב
הרוח סותרת שערי
האם עדיין אבא,
תבוא לקראתי?

[פודרה 0]

"השבת אבדה"
אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין, הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין, עַד שהקב"ה מֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם. מִן הָכָא, וְיִפְקַח אֱלֹקִים אֶת עֵינֶיהָ וְתֵּרֵא בְּאֵר מַיִם, וְתֵלֵךְ וּתְמַלֵּא אֶת הַחֵמַת.
אבד לי ארנק
אבל זה לא רק
אבד לי הלב
אבדה הנשמה

מבלי שראיתי ממני נפלה
מבלי ששמתי לב הכל נעלם

אבא היקר בורא עולם
הכל שלך גם אני
מן המסלול סטיתי טעיתי
בדרכי אלך התבלבלתי
ממך נאבדתי
צועק אני אלך
השיבינו אבינו לתורתך
לעבודתך קרבינו
קח אותי אלך
גם מבלי סמנים אני חוזר אלך מתקרב

[פודרה 0]

@ברוריה אבא מחכה מביט מחלון מתגעגע
אבא יושב ומצפה מתי כבר תגיע
לרגע לא מפסיק לאהוב
תמיד רוצה אותנו קרוב

[יעל ק.]

בוחרת שלא
לשבור שתיקה לבד
אז אולי תרפו?
תשארו בצד?
תנו לעצמכם לדבר
ואני אצטרף
אל תרגישו אשמים
רק תנו לאמת ברוך להתעטף
תגידו הכל
אך תהיו נימוסיים
הרי לא סתם
שתקתי איתכם שנים...

---

יעל#

[איזה קטע]

בחלומות הלילה תמיד עליתי
אבל במציאות בבוקר שוב טעיתי
שום דבר משמעותי לא עשיתי
ואת הסיפוק לא גיליתי

שוב רבצתי והתבטלתי
שוב במקום להתמודד ברחתי
שוב במקום לשנות התחבאתי
ושוב את הפירות הרקובים אכלתי

ואז, כשהתחלתי לשקול לוותר
תפסתי את עצמי מהר
בשבילי לא בשביל אף אחר
החלטתי להתגבר. להפסיק לוותר

נחושה נלחמתי
גם אם הובסתי
לא התייאשתי
פשוט המשכתי

האמת שעוד לא כבשתי
כי אני עדיין באמצע
הדבר היחיד שהצלחתי
זה להתרומם מהביצה

והאמת...
זה מספיק לי!

[פודרה 0]

**** "יום השואה"
מספיק די לכפיה
איש באמונתו וחיה
כך אתם צועקים
ברגשותינו לא מתחשבים.

ואם אנחנו מאמינים
שהנספים לא רוצים
אותנו עצובים
החנויות שסגורים
להם לא מועילים
אנחנו לומדים מתפללים
זהו הדרך בה אנו זוכרים
אז מדוע אתם כועסים
אם בחורים לטיול יוצאים
וגם על האש קצת מנפנפים
לפגוע ברגשותיכם הם אינם מתכונים
אז מדוע אתם מתרגשים
האם פעם על רגשותינו אתם חושבים????@איצלה

[ברוריה]

יום השואה זהו יום שצרכים להזכר בכל מה שעבר על העם היהודי ובזכות מי אנחנו כאן.

מאחורי גדר ותיל
בגטו ובמחנה
ימים ולילות
באותם צבעים
אפורים שחורים
למרות השמש
וכחול השמים
רשעים גרמנים
קיבלו הוראות
לבצע זוממים
יהודים בארצם
לא רצויים יותר
טלאי צהוב
על בגד לאות
יהודי אני
זאת זהות
מנסים לקיים מצוות
למרות הקשיים והצרות
ניסויים ומכות
והשפלות
למחוק את העם רצו
לכבות את הנצח קיוו
אך לבסוף האמת ניצחה
והייתה לנו הצלה
ותקומה
כי עם הנצח
לא מפחד מדרך ארוכה

[רבקה]

אני לא יודעת אם העליתי את זה כבר או לא לכאן - מאמינה שלא.
השיר הבא מדבר- מסביר על השואה וכרגע זה המומנט הכי מתאים לקרוא אותו:

שואת היהודים

ישיבה על ספסל - בהחלט אסורה,
נקיטת פעולה כהתחלת בסיס ההשפלה.
טלאי מגן צהוב ככתם על החולצה,
מותיר הוא צביטת דאבון, כאב המועקה.
פתיח רע ומר, מפתח השואה.

רחוב מגודר – נוק אאוט על יציאה,
חומות כמצור, גדר תיל על כנה בצורה.
הגטו מחניק, אפוף ריחות מחלה,
עבודות כפייה אוכפו, האנטישמיות עזה.
כך התערפלו חיי משפחות מצוקה.

---

רצח, דם, גצי אש ותועבה בעיניים,
שכול בזג, כספית הקליע ושליפת צפורניים.
מחנות השמדה אפופי עשן אנשי הגפיים,
קור וכפור חברו להשמדה. אוי, המס המים.

היש מילה ובמהותה לתאר את צער השמיים?!

[פודרה 0]

על מה אכתוב היום?
על עוד יום שעבר
על הלב שנשבר
על החפץ שאבד?.
לא!!! היום לא אכתוב על עצב
היום לא אכתוב על כאב
היום אכתוב על תקווה
היום אכתוב על שמחה
מה אכתוב איני יודע
אני יודע זה עוד יגיע

[דודו]

את השיר הבא כבר העליתי בעבר, אבל אז הוא הוא הועלה בהקשר שגרם הוא ימחק [אגב למפרע אני מסכים למחיקה], אך השיר כשלעצמו מצוין, וכיון שהוא מתאים לתקופה אני מעלה אותו.

יש קרבן יחיד
יש קרבן ציבור
יש קרבן תמיד
זה קרבן דיבור

מוטב לו לאדם
יפיל עצמו לאש
ואל יפסיד עולם
כשאי מי יבייש

פזמון:
לשון הרע יותר
אלי לא ידבר
לשון הרע סותר
הורס ומשבר

[אילנית]

עד אשר---

היום הזה כמעט ועבר,
אבל רגע לפני שהוא עובר---
שיר אחד קטנטן לזכרו.
לזכרם.

וחמת המלך
לא תשכך
עד אשר
יוכה
ובכה
יבכה
כל בן
כאוב,
כל אח

עד אשר
תחנק כל
עיירה
מאדי
שנאה
רעילים
עד אשר
ישרפו
יהלכו
וישלטו
בליבו, בגופו
כל יהודי
שועלים

עד אשר
יכלו עדי
עולם
זאבים לבושי
מדים
עד אשר
אני ואתה
ואת
וכולם
לא יליטו
ראש
מקריעת ילדים

עד אשר
טלאי הבושה
ינוחו על
צווארי
הרוצחים
עד אשר
מזבח
של קדושה
ישא על
כפיו
דורות
ניצולים
תאבי נקמה-
מובטחים.

עד אשר
תנוח חרב
וינוחו דמע
ודם
עד אשר
יכונה בשם
רק הראוי
לתואר
הנכסף
"אדם"