שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
שימו לב מיועד לנשים בלבד!!!!!!!!!!!!!
(אני לא רואה כמעט אף פעם תמונות לכן אין לי מושג אם רואים או לא מצרפת גם במגקוד)
https://send.magicode.me/send-file/file/74a61f2a5b39
e89f43a9d78a558d2398f2a7cc24/view -
@אחות-קטנה
בנטפרי- חסום...עצי אורן מתוחים
חיבוק אוויר נושב
הרי עד מכסים
רקיע חף מאורברוח קדים
משברת עצבות
שמש נוגהת בגלים
מותחת כתפי ביציבותרגליים שוקעות בחול
זרועות מחבקות ברכיים
ולב קטן- גדול
מנסה להכיל את השמייםעד אחרון הימים
אוכל כאן לשבת ולבהות
על הגלים שבאים והולכים
על הרגשות שנפתחים בלי תהיותעל שקיעות צבעוניות
וכוכבים שנוצצים בחשיכה שאחרי
על אלפי דמיונות
שרצות בראשי בלי לחשוב לפניעל אמת שמשתקפת
דווקא כאן מול האינסוף
על הבריאה המתחדשת
ועל מהות המושג "חוף"על דפים שמתמלאים
ברגשות קשים וחלומות
ומשאירה אותם כאן
מרוקנת ממני וחוזרת עם כוחות--- -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
לקראת חודש אלול - ישלי משהו קטנטן להעביר לכם שקרה ממש בימים אלו. אם תתחזקו - והיה זה זכותי.
היום הייתי באוטובוס - עדה למקרה קטנטן שהביא לי המון תובנות לחיים. חייבת לשתף בזה - על מנת שתסיקו את המסר דרך חיבור.
אמא ובנה -בן כ-4- ישבו במושבים על ידי. האמא שואלת את הילד, נפוח הלחיים בעל עיניים התמימות ביקום - "תגיד, התחלתם ללמוד 'אוצרות הלשון?".
והוא עונה לה באגביות, "כן".
אורו עיניה. "וואו. יש לנו בבית ספר נוסף מיותר. יכול להיות שלאחד הילדים חסר עדיין?"
"כן". ידיו ממששות את ידית המושב בסקרנות. "ליאיר".
"מצויין!" ההתלהבות בולטת מתנועותיה הנמרצות. "אם כך נוכל למכור לו את זה ב25 שקל!"
ידיו פסקו מהתעסקותן בעצם השחור, והוא נשא אליה זוג עיניים גדולות שואלות. "למה לא בחינם, אמא?"
היא התחייכה קלות. "מותק שלי. ספר עולה כסף".
"אבל אמא...." קולו תמה באמת, מבטו הכן כובש בתמימות מנותצת. "מצווה לא עושים עם כסף...."את המסקנות - יסיק כל אחד ואחד לבדו. אותי המקרה הזה לימד המון.
אז ישבתי לכתוב משהו....מרוץ, החיים סביב טרפת,
הכל נע על ציר המאה.
חלק רב כבצלחת מעופפת,
אף לא מביט שמאל וימינה.הידיים הפשוטות קדימה,
משוועות למתן, מענה.
העיניים הללו, תשוקה לאמא,
קיבלו יחס קר, ולבם מעונה.חוסר מודעות לזולת, אין.
הפיכת הרגל רע למוטב.
איחוד אחים - יגיע מאין?!
הרי כל כך קשה להיות נאהב.אז כל אחד לחוד - בעצמו,
יסיר את מסיכת
ה'אני'.
יביט ישירות לראי ממולו -
ויבין שגם הוא כלול כ'עני'. -
פוסט זה נמחק!
-
אז חודש אלול כבר תכף בסיומו-
משו חשוב שרציתי להדגיש-
בטוח שלכל אדם יש משעולים בחיים-
ולא תמיד הכל נגיש...הזדמנות:
קר וחשוך- עיינים כבויות
עונת שלכת בשיאו של אלול
עייפתי בדרך- רגלי בוערות
להיות 'קירח' הגזע עלולמזמן כבר לא ילד תמים
המהנהן בחיוב לכל בקשה
האם עודני ממשיך להחכים?
או שמא רק משיב בהקשה...יש מצב שאולי גם טעיתי
בדרכי 'הבטוחה' מפקפק
תשובות כנות לעצמי עניתי
חאלס!! מספיק להתרחק...רוצה לשפוך את שעל הלב
על אף שסטיתי...וזה נכון-
אני יודע שאותי אתה אוהב
כל התקופה הייתי בשיכרוןושוב בלילה כמעט ונשבר
כי הכל בסוף צריך להאמר
אתה אומר לי תירגע! נגמר!
לא חשבתי שככה זה יגמר..ואז אותי מחבק ולא בטעות-
מלטף בחום ולי הוא לוחש
מגיע רק לך בני! הזדמנות!
אני רואה את שבליבך רוחש...עפעפי נעצמות לאיטן-
עכשיו חש בטוח.אני שב אליך אבא אהוב ויקר-
כי בלעדיך יום יום גם בקיץ-קר... -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
משו קטנטן נוסף לאלול-
הרהורי תשובה
לחש, הכל כאן דומם,
ניצבים הכתלים בבכי.
רחש, הן בפנים הומה,
כן. בין כולם נאבדת אני.הנה יום תהפוכות, עבר,
אולם הכל שב על מקומו.
והלוואי שבאמת יועבר,
מצפון נקי רוטט על עמדו.כי ניסיתי, ו.. גם אתה.
אני יודעת, זה יותר קשה.
הנה את, איתי על הסירה,
וההם שם, חלשו במבנה.אז מה אם---
שוב הבטחת, מספיק.
לא אפול שוב לעולם.
אבל מוצף הרגש, מעיק,
כי שבע יפול צדיק וקם.אז...
חזקו מצנף, חגרו מתנים,
הן סולח האלוקים ומרחם.
זקפו ראשכם, שלבו ידיים,
כי אהובים אתם ל'בוראכם'. -
אז...
אחרי שכתבתי כאן שירים 'מדוכאים'
ביקשו ממני לכתוב משו קצת יותר אופטימי...
אז..קצר ו'בשלוף'- מוגש למבקשים..
בקצרה-
זה שיר על העם שלנו מול כל העולם שחוגג סביבנו ללא הפוגה...ניצחון //
כולם נגדנו
שופטים מהצד
רוצים שנפסידאבל בינינו
אנחנו כך לעד
יהיה קשה להפרידרואים עלינו
והלוואי עדי עד
בדרך זו להתמידנושאים עינינו
ביראה וברעד
לאבינו ה-יחידשים חלקנו
שלנצח נצעד
ונכון רק לעתיד...זה הזמן לעשות ת'בלתי אפשרי בגאון
אחר כך- נוכל להניף את דגל הניצחון... -
(פעם ראשונה שאכתוב שיר
מקווה שלא אשלם מחיר
די!!!!!! הס מלהזכיר)לסליחות מוקדם נקום מהמיטה
ונשפוך את סליחותינו ונזיל דמעה
על כמה וכמה אבדותינו בזאת השנהעל המגיפה וחלליה שהמיטה
על הר מירון וקדושיה שעלו בשעה
על שבועות רע ונמהר בקרלין חשהעל רכבל באיטליה המשפחה נכחדה
על הקריסה במיאמי ומבחורינו לא מנעה
על החתן לפני חתונתו שמהריסות רכבו נמשהעל שלושת בחורי חמד שנקטפו במטוס באוקרינה
על החייל שנהרג בדמי דמיו ממחבל נתעב
ועל שומרי החומות שתגן עלינו מבקשים ממךוהנה שוב בא השמיטה
אחרי שש שנות הזריעה
נשבית את ארצנו הקדושהונבקש שבזכות השבתת החיטה
נאמר די לצרות לאבל ולבכיה
ונזכה שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה -
פוסט זה נמחק!
-
-
השיר הזה מוקדש לכל מי שבידו תשובה... וכן לאלו שקצת הרבה יותר קשה להם.
תחל שנה וברכותיה - אמן על כל עמ"י!!!
חבוקה התשובה
אני עומדת מולך,
ושותקת.
מביטה תחתיך,
וזולגת.מפחדת כי אולי -
אין כפרה.
חוששת שוודאי -
אין לי תשובה.אז בוחרת בדמע,
מתחרטת.
מבטיחה כי בפנים,
נאנקת.ולפתע כתפי חמה,
מרגישה.
רטובה היא, מלוחה,
דמעתך.גם אתה בוכה, אבא?
האמנם?!
מילותיי בורחות, ככה,
לאיטן.כעת התשובה אחידה,
מורגשת.
אני כבתך היחידה,
נאבקת.יודעת כי קיבלת,
תשובתי היא בידך.
כאוצר גלום ניחמת,
את בתך האבודה.
