דם,
נשפך ברחובות.
אדם,
נלחם בחרבות.
ילדים,
נלקחים מבתיהם.
עבדים,
לרשע תאוותיהם.
אויר,
חרוך מאש.
מזהיר,
וכמעט מיאש.
מהמיצר,
קורא נכחך.
כשמבצר,
התרסק ונמחה.
אנו,
נלחמנו באחים,
ובנו,
טובחים בזכים.
צועקת,
בת קול ועונה.
דוחקת,
מזהירה ושונה.
בנים,
שובו לאביכם,
דלים.
אך בבתיכם.
הנר,
עודו דולק.
זוהר,
שואג צועק.
ושופר,
שעוד ישמע.
ופר,
תמיד ועולה.
קורבנות,
לא אדם.
ותפילה,
שתצילנו מידם.
אמן.

** מוקדש לכל עמ''י האהובים שקורעים תצמם לשוב הביתה ומקרבים את הגאולה, בזכותכם! **
ברגע של דממה,
דקה.
מן שמיים ואדמה,
מכה.
קולה של גאולה,
שלמה.
כולה ממהרת בהולה,
לשמה.
ומתוך הערפל יופיע,
מלאך.
בדמות אדם מושיע,
מזוכך.
מתוך ליבו של בן,
אהוב.
קול שופר מלובן,
צרוב.
ואני וכל עמי,
נדע.
וכולם יריעו עימי,
ודע.
שאת הגאולה הבאת,
אתה.
כי את עצמך הקרבת,
לעולה.
כשאלול דפק לך,
בדלת.
הדלקת את לבך,
בשלהבת.
וכל עם ישראל,
מודה.
בזכותך בא גואל,
פודה.
כשהכרית היתה ספוגה,
חייכת.
ובלב מלא תוגה,
סלחת.
אז תודה לך,
אח.
כי בעיני אתה,
מלאך.
וכשקשה, אהבתי איתך,
קח.

חץ וקשת,
נשלחה מילה,
חוט ורשת,
מפילה לתוכה,
זה אני,
ששוב פגעתי,
זה אתה,
ששוב הגבת,

עוד דמעה,
שחומקת מעיניי.
עוד טיפה,
ושלחתי ביקורתיי,
עזור אבא,
זה דם אחיי.

איך נקום,
איפה אתה?
שביל רקום,
שהכנת אתה,
ואם לא תבוא,
איך נתעודד,
צא ממחבוא ,
בא לפני מועד.

כי כלו קיצים,
רוצים שלום בעם,
מתוך שדה קוצים,
עוד ישמע רעם,
ושופר שיודיע,
שנאסף הדם.

לכל סוף קודמת התחלה, לכל התחלה עם סוף טוב, קודמים רגעים חשוכים, כואבים, מצמיחים.
ברגעים החשוכים של האדם,
בבדידותו.
ברגעים בהם השקט נדם,
במהותו.
כשנראה שהגיע הסוף,
ואחריו.
כשנראה שאין מה לאסוף,
מבעליו.

ברגעים הללו, לא צריך לעשות,
כלום.
ברגעים הללו, הקול קול נפשות,
עלום.
וכל מה שהאדם יאמר,
לאלוקים.
וכל מה שירגיש יומר,
לחיזוקים.

ברגעים האלה הדרך מתחילה,
נפתחת.
ברגעים האלה הרעה מכלימה,
מודחת.
ברגעים הללו, גם הלא טוב,
הוא סוף.
הוא סוף לרע, שישקע באוב.

הוא סוף.
הוא התחלה.
למשהו חדש, טוב יותר,
למשהו חדש, סוף הסתר.

ברגעים החשוכים של האדם, בבדידותו...

(סליחה שהשיר קצת סתר את המשפט כנ''ל, אבל זה הפרשנות שלי... )

מנגינה שלי, תודותיי.
רחוב חשוך,
וספסל רטוב.
צל נמוך,
מחכה לטוב.
אין דמעות,
רק מים.
ימים ושעות,
ונחמה אין.

ומתןך הערפל,
ברגע קט,
את מופיעה,
הנה באת.
מנגינה שלי.
את מנחמת,
מוחה הדמעות.
את מרחמת,
באהבת אמהות.

מנגינה שלי.
אצלך, יודעת,
אוכל לפרוק,
לקבל דעת.
לא תגלי,
סודותיי אצלך,
ותודה שלי,
אלי ממך.

משתנה. ומהנה.
או שלא.
לחיות במחנה,
במלואו.
קמתי בבוקר,
תודה.
אכלתי ביוקר,
מודה.
הגיע לילה,
ישנתי.
וחוזר חלילה,
הבנתי.

לא הגעתי,
סתם.
לא טבעתי,
בתם.
כי נשלח,
ייעוד.
ויש מלאך,
ותיעוד.

מילה יפה,
להשתנות.
צריך דחיפה,
להתמנות.
ורק נחשוב,
ונאמין.
שאיתה בכוחנו,
להזמין,
טוב לכולם,
ולנו.
אור לעולם
משלנו.

(אחלה נושא, ותודה על האתגרים הללו, שנותנים מקום להתבטאות!...)

אלוווווווול
ושוב,
כמו תמיד.
ישוב,
גם בעתיד.
כן,
עכשיו אלול.

לתקן,
קול צלול.
לרגע,
קורא לי.
מגיע,
אוחז בי.

מפשט,
עקמומית שבלב.
מרטט,
עוצמה משלב.

אבל,
עוד פעם.
טבל,
במי הים.
ושם,
עם הדגים.
אשם,
רק בחגים.

שנה,
ועוד אחת,
חמה,
יובל כמעט.
הפעם,
אני אצליח.
נפעם,
הלב מבטיח.

אולי,
בשנה הבאה.
הלוואי,
בירושלים הבנויה.
אראה,
שהפעם זכיתי.
ואהיה,
כמו שרציתי.
אמן.

||מוקדש לכל מי שכמוני אמממ, לפעמים לא ממש הולך לו, באו נזכור שזה ירידה לצורך עליה....||

צעד אחד עשיתי קדימה,
ואיפה האלם שאמור להפתח?
אתה איתי מימים ימימה,
ואיכן הוא השדה המובטח?
באמת שרציתי, מכל הלב,
ולמה איני שומעת הדפיקות?
כל תשוקתי זה להתקרב,
ואיה דודי עם כל המתנות?

מספרים לי על דמעות שמקרבות,
ושלי הן רק מתסכול.
צועקים לי להתפלל בסליחות,
ואצלי כבר ב"מודה" תקול.
אומרים לי, הריחי האויר,
ולי נכנס רק אבק.
שואלים אותי על הלב האדיר,
ובתוכי ישנו סלע ענק.

כל רצוני הוא לראות את מלכי,
כאן בשדה, ליד פתח האולם.
לפתוח לדודי, לפני שהוא דופק.
לשפוך דמעות יחד עם כולם.
להרגיש את האויר, הלחש השותק,
להכות על הלב, לקול השופר,
לנפץ את הסלעים, לקפוץ על מיכשולים,
אוי, מלכי, איכן אני בתוך כל העולם?????

החלום שלי
בחוץ חורף,
רטוב.
בליבי קיץ,
יבש.
ושם גדל לו עץ.
עץ בלי עלים,
בלי פרחים.
יש לו כמה ענפים,
חסרי מטרה,
יבשים,
ריקים.

על כל ענף- חלום,
על כל חלום- פיסה מליבי.
אין בו הרבה פיסות,
אין בו הרבה חלומות,
ואלו שקימים,
חסרי לחלוחית מציאות,
חסרי מקום של קביעות.

יום אחד העף ינבול,
ענף שעליו יפול.
אבל החלומות, הפיסות,
לא יכולים לנבול.
הם יכולים רק לגדול.

והם יגדלו,
הם יפרחו.
חייב להיות,
לא בחלום, במציאות.

ויום אחד,
כשבחוץ יהיה חורף,
גשום.
בליבי יהיה קיץ,
קסום.
והם, החורף והקיץ,
יתאחדו, ויבוא לי אביב.
אביב מלא חלומות,
על חלום שמתגשם,
על עתיד מלהיב.

הבור עמוק, אין בו מים,
יש אותי, וכאב בעניים.
העקרבים שעוקצים,
והאנשים שחוצים,
קווים אדומים.

קווים אדומים של שקיעה,
אין לי איך לרדת מהעץ,
סימנים בנפשי מקריעה,
עוד רגע והכל מתפוצץ.

הכל מתפוצץ, העשן רעיל,
ומתוך הערפל, ענן של אור,
מושיט לי יד, מגיש מעיל,
מגונן מהגשם, מציל מבור.

מציל מהבור העמוק בחיי,
פותח שער תפילה נעולה,
הופך לים לאהבה כל ימי,
תודה על רגעים, גם של נפילה!

וזה שלי:
נשמה
נשמה,
גבוהה,עצובה.
כלואה,
בוהה, עלובה.
ירדה,
להשלים, לתקן.
כבדה,
בגוף מסכן.
העולם,
סביבה צוחק.
מושלם,
גאה, דוחק.
דוחה,
לא נותן מקום.
מוחה,
המוזר, העקום.
דמעותיה,
עולות לכסא.
עולותיה,
שורפות המכסה.
מעונה,
ואין טעם חטא.
שונה,
רק רוצה לתת.
המבטים,
צורבים את לבה.
הפוזלים,
משחקים אהבה.
והנשמה,
צועקת צורחת.
הומה,
כואבת, מודחת.
מבקשת,
רק קצת הערכה.
מתעקשת,
שתביטו לתוכה.
ואל נא,
תדחו אותה עוד.
קבלוה.
זוהי משאלתה ולא עוד.

אמונת הלב.

קול דממה דקה,
יושבת בודדה, מחכה,
לוחשת לי בצעקה,
שאיש לא ישמע אדוותה,
את אמונת הלב.

את קול סוער ושליו,
שכבה ומתעורר,
ואין איש משער,
מהי אמונת הלב.

והיא לוחשת לי|
קומי צאי,
התנערי מעפר,
היום ולא מחר,
פן יהיה מאוחר.
והיא דואגת לי|
שנרי לא יכבה,
שאורי רק יתרבה.

אבל היום לא שמעתיה,
ודממת אותי מתמיה,
וכי לא הייתי טובה?
וכי איני כבר ראויה?
אויה, אמונת הלב,
אני רוצה להתקרב!

אני קוראת לה,
אמרת לי צאי,
לחשת לי התעוררי,
ואת איכן הלכת?
ומי יהיה לי לשמש,
שיזכיר לי שכבר ממש,
עוד תגיע גאולה.?

וכשהבוקר כבר מגיע,
להתחמם לי הוא מציע,
את חוזרת,
ואומרת,
ומנחמת,
שרק הלכת,
להביא את הגאולה.

הידעת?!
משה פלד שקל ברצינות לפרוש מן הקרירה המוזיקלית,
סיפור מרגש שהגיע אליו גרם לו לשקול זאת שוב....

טוב,
אז שנה הבאה תדעו אודותיי

וזה עוד
תאוריה-של-המוזיקה.pdf
תיאוריה מוזיקלית 18003014 (1).doc
סוגי סולמות.docx

אני לא מבינה איך ככ שלווים לזה,
באותה מידה יכולים להוציא נניח "הקלטה" של ר' גרשון,
ולומר שמצאו את זה והוא אומר שם כך וכך,
או להבדיל הקלטה של ביבי נתניהו שתתסיס את העולם,
זה ממש מסוכן!!
זה מתחיל במוזיקה נחמדה, ונגמר במי יודע אופה...

יש לי כל מיני, אני יכולה להעלות מה שיש לי ותסנן לעצמך,
לא קראתי הכל, כך שאין לי מושג מה הכי טוב, ומקצועי, (אם בכלל) אז אם זה עוזר---

תאוריה מוסיקלית (1).docx
תאוריה מוסיקלית (2).docx
תאוריה מוסיקלית (3).docx

@פונץ-בננה
טוב,
אז דבר ראשון תודה לכל המצביעים, איזה פידבק כיף זה, מעודד ונותן כח.
השיר שכתבתי מתאר אני חושבת את הרגעים של כל אדם,
בהם הוא מרגיש שאין לו כלום, ובאה המוזיקה ומביאה קצת נחמה,
וקצת מצחיק אולי, מקבלת אותנו כמו שאנחנו, תמיד.
שומעת את כל מה שיש לנו לומר,
בידיעה שלעולם לא תעביר הלאה.
וכמו שאמר @אליה-ב הגיע הזמן שנקדיש לה כמה שירים.... אז תודה לכולם, ותודה למקצב על הבמה המדהימה הזו!

הנושא שבחרתי זה נושא שכולנו נפגשים איתו במקום כזה או אחר,
אנשים שונים, מיוחדים.
כבני אדם, אוטומטית כשאנחנו רואים מישהו שונה ממנו משמעותית, אנחנו מרגישים עליונות כלשהי ואפילו בזים לו בנקודה כזו או אחרת, חשבתי פתאם על האנשים האלה, שעולים לאוטובוס וכולם מסתכלים עליהם,
על אלו שהחברה לא מוכנה לקבל, ועל זה שהם בעצם, כמו כולנו,
בני אדם, מרגישים, כואבים, ורוצים שיאהבו אותם.
אז הקדשתי את הנושא הבא להם,
כתבו עליהם מנקודם מבט שלכם, שלהם, תתחברו, ו- תהיו יצירתיים,
אז יאללה, נראה אתכם, הצלחות!!!

שיבוא משיח לפני שהבינה תשתלט עלינו ולא יהיה בנו צורך עוד...

@shin
אם זה לא עובר רדיו,
כנראה זה גם לא עובר מאזינים,
ומאוד חביב ללכת עם האמת הפנימית שלו,
רק שאם הוא רוצה מאזינים הוא צריך לכוון אליהם ולא "לאונק לכם" שהוא כביכול כמו שאמרת עושה לרדיו.