מקווה שזה יעזור לכמה שיותר אנשים! לא היה פשוט לפתוח את הנושא הזה,
ובכל זאת זה נושא שנוגע ללב אז זה שווה לשתף בו, וקרדיט מלאאא על הכתיבה של כל השיר הזה ל- @טיטו .

דיברתי רציתי לפרוק לשתף
נתתי אמון והוא נשבר לי בפנים
חשפתי את הלב שפכתי בשטף
וסיפרו לאחרים מה עובר עליי בפנים
סך הכל רציתי להיות ילדה טובה
ישבתי בכיתי הרגשתי חשופה
לא הכרתי רע רק חום ואהבה
עד אותו יום שהתחילה הסופה

ולא ביקשתי כלום
רק חיפשתי תמיכה
לא חשבתי לבכות
מתחת לשמיכה
רציתי רק פורקן
מזור ללב
קיבלתי במקום
תקופה של כאב

זה כאב עד ימים של סבל
כל האישיות שלי התרסקה ברגע
אני לא משווה אך הרגשתי באבל
רציתי לעזוב הרגשתי נגע
איך הכל עבר באמת לא יודעת
בסופו של יום הייתי אז תמימה
נזכרת בזה מוצאת עצמי דומעת
לא ניסיתי להכחיש הסכמתי בדממה

ולא ביקשתי כלום...

הכל נגמר מודה לאלוקים
התגברתי על משבר בחיים
הצלחתי לשתף לדבר עם ההורים
תודה עליהם תודה על חברים
הסקתי מסקנה ממה שעברתי
הבנתי מי נשאר איתי כל הזמן
לא אחזור לספר למי שדיברתי
אבטח באלוקים שישאר איתי כאן
אשמור על השלהבת שתדריך אותי לאן

ולא ביקשתי כלום..

יש לי חברה ילדה כלכך טובה
לא מזמן ספרה לי על פרידה
פרידה קשה וקרובה
אך פרידה כי אין ברירה
פרידה מכל מה שחשוב לה מהטוב והרע
פרידה מאנשים קרובים
מחברות, האחים וההורים
פרידה מכל הטוב שלה היה

היא לא מבינה ת'כאב שנמצא
שעבר בי כאשר לי היא ספרה
ספרה שתעזוב ותלך לבדה
אמרה זה לטובה כדי לעזור לחברה
התחילה לבכות ואותי היא חבקה
ניסיתי לעודד אך לא היתה בפי מילה
הוצפתי רק רגשות כעס ובכיה

נסיתי להבין ולא הצלחתי
בתוך תוכי באמת נפגעתי
היא בחרה באחרת
ועליי היא מוותרת
בכיתי בסתר
הרגשתי במחרתרת
ניסיתי לחייך
להגיד שהכול בסדר
שאני מבינה שהכול בא מהלב ומעבר
אבל בסופו של היום בכיתי בחדר

היא חברה טובה, חברה נאמנה
כלכך הרבה פעמים בשבילי היא היתה
היתה שם תמיד, בכל בכי ודמעה
בכל חיוך וצחוק על הרצפה
אמרתי לה שיושב על ליבי
שפגועה אני ולא מבינה
שאלתי שאלות
היו המון אי הבנות
מה לה לעזוב לטובת האחרת
שתפתח את המכתבים במחברת
ותקרא איך אני מרגישה ומה אני עוברת

ניסיתי לדבר בהגיון
אך הותקפתי שיגעון
שיגעון של עצבות, עצבות ודיכאון
אז נואשת הלכתי לישון
כדי להעביר ת'כאב שבפנים
ניסיתי לחשוב מה מסתתר מאחורי מעשים
מה הסיבה, מה התשובה
למה לעזוב היא כלכך להוטה
למה היא חייבת?
למה לי את זה היא עושה?

חלמתי חלומות ולא באו פתרונות
והבכי שהיה פתח בי חלונות
חלונות בנשמה ,בגבול ההבנה
והבנתי כמה שהיא מדהימה
היא רק דאגה וניסתה כל דרך שונה
לעזוב אותי היא לא רצתה
היא הרגישה רעה
כאשר היתה טובה
כי מכל צד היתה חברה
הבחירה היתה קשה
אך לא היתה לה ברירה...

ועדיין היא חברתי הטובה!!!!

אם לא אנסה איך אדע?
איך אדע מה טוב לי ומה רע
איזה מעשים לעשות כדאי
ועל איזה מעשים לומר דיי!
איך לדבר אני אמורה,
איך להתלבש,
איך להתסכל על עצמי במראה
איך אדע אם איני מתנסה?

לא אדע מה טוב ומה רע...
לטעום אני רוצה
אם זה רע
אז אני חפצה
ללמוד לבד
לא אושיט יותר את היד
לא אקח עזרה!

ידע מוריד את התמימות
רק מטוב אפ'חד לא ימות
אז תשארי כאן
ללכת אין לאן
תשארי קרובה
תהיי ילדה טובה

בסופו של יום עושה סיכום
מבינה בעצם לא עשיתי כלום
לא נתנו לי לגעת
אל תחפשי אקשן ושגעת,
לא ייתן לך כלום
לראות את כל היקום...

עטפו אותי שמרו חזק
אל תצאי, אל תקראי את המבזק
את יהלום, דבר יקר
קחי מעיל שלא יהיה לך קר.
כבר חמש שנים אותו דבר!

לא אצליח להבין
את דרך החיים
אם כל חיי
חייתי בנעימים
דיבורים של אחרים
אותי לא מספקים
אני רוצה לנסות
לראות בפנים
גם אם אפול
אלמד ממעשים!

אני הולכת,
שומעת דיבורים.
אני עומדת,
רואה ת'מבטים.
אנ יושבת,
מרגישה כבר לא נעים.
לא נעים לי מעצמי,
לא נעים מאחרים!

אז אשאל,
מה עשיתי לכם רע?
מי נתן לכם אפשרות,
לדבר עליי, אין לכם זכות
אתם נתפסים על טעויות של אנשים
הורסים את כל מה שאחרים בונים
הורסים את הגבולות, ת'אמונות
הורסים חיים שלמים...
אחריי זה בתמימות שואלים-
למה אין לך אמונה באחרים?
למה מפריעים לך מבטים קטנים?
אומרים לי, חופרים לי-
לא נורא כולנו אנשים,
עושם טעויות ונופלים,
אחריי שנופלים מתחרטים,
אחריי שמתחרטים קמים...
אז איך אוכל לקום
אם אתם מוסיפים לי עוד,
עוד על גבי, עוד משא לסחוב!
בחיי אלמד לקום, אך אלמד יציבה לעמוד?

אז אנשים טובים רק תחשבו-
לפני שאתם מדברים,
לפני שאתם מביטים,
לפני שאתם לא מבינים,
אתם לא יודעים מה אחרים עוברים,
מה הנסיונות ומה הקשיים,
מה המחשבות ומה המעשים,
מאיפה אנשים את עצמם מרימים!
יכול היה להיות גרוע
הרבה הרבה יותר,
אבל אני עומדת שם
בחרתי לא לוותר
ואם הייתי מקשיבה לריכולים
איך הייתי מצליחה להרים את עצמי מן הקרשים?!
הרי בסוף כל יום, כשעוברות השעות
כולנו רוצים להיות צדיקים,
כולנו רוצים לעמוד בנסיונות
להיות הכי קרובים לאלוקים!

ואם אספר לכם על חיי?
אם אומר מילותיי
אומר שקשה או שטוב לי מידיי
האחרים לא מבינים
אני מנסה להסביר
אבל כואב לי בפנים
עוזרת כוחות מסבירה
אך זו שאלה ועוד שאלה
מה לענות אני אמורה?
את האמת? את השקר?
אוליי את האמת וקצת מהשקר?
אני שולחת שאלותיי
אל האוויר בחדר...
עובדת על עצמי שהכול בסדר
ובכנות לי זה לא קל
לבוא לזרוק מילותיי אל החלל
אני לא מסוגלת
סביב עצמי מסתובבת
על עצמי אני עובדת
לא פשוט לי לשתף
זה קשה לי ששופטים
ששופטים בלי לדעת, להכיר
אחריי שתכירו תגידו
לא ידענו, מאיפה לנו?
אבל דבר אחד אתם יכולים לעשות
דבר אחד שאתם כן יכולים לשלוט
ונכון זה דורש עבודת המידות
אך בבקשה- תפסיקו לשפוט!!

מנסה לעמוד לא ליפול
אני יודעת שמילם הן לא הכול
יש רגשות מסתתרים עמוק בפנים
מתחבאים מאוחרי קירות וסורגים
יש רגעים מה קרה אותי שואלים
-''כלום לא קרה תודה לאלוקים...''
מנסה לחייך לעמוד יציבה
לא להראות את החולשה
כי מי שחלשה כבר לא חזקה

לא אחשוף חולשותיי
לא אתן להם לראות
את דמעותיי
לא אתן להם לפתוח עוד קלפים עליי
במשחק הזה אני היא הזוכה
וזהו אני כבר לא ילדה אני לא בוכה
מסוגלת לפתור בעיותיי גם בלי עזרתם
לא אוהבת לשתף בכל דבר שזז וקם

וכאשר עושה מאמץ ולשתף מנסה
לא מבינים אז למה,
למה בלשתף אני מתנסה?
עושה מאמץ נושמת נשימה
וברגע אחד מתחרטת חרטה
על שהתחילה השיחה
על שנאמרו בה הדברים
מה זה עוזר אם הם לא מבינים?
וחושבים שאני היא הטיפשה
עוד ילדה קטנה שתבקע מהביצה
היא עוד קטנה מה היא מבינה?
אך די אין אני יותר קטנה
גדלה ומפתחת דעה וחשיבה
יש לי דרך יש לי אומץ
הכול אני מנסה
ולפי כך לומדת על הטוב וגם הרע!

אני וכתיבה
איזו הרגעה
צורך בסיסי לנשמה
הפך לי אוויר לנשימה
תמיד אהבתי לכתוב
אך הרגש הזה בי נרדם
לא ידעתי עוד
לא חשבתי שאחזור
על זה לעבוד,
אעבוד ואשקוד
על היכולת לכתוב

הכתיבה אותי משלימה
בכל קושי או שמחה
על הדף את הרגש פורקת
ובדיוק כמו העלים בשלכת
את הרגש על הדפים משחררת...

אני נהנת
כותבת ומסתפקת
כל רגש הוא חומר
מהטוב ועד הרע
את החומר לכתיבה
אני לוקחת מחיי
לוקחת מכל התגברות בימיי
פורקת את כל מה שעל גבי
וזה עוזר לי ומשלים אותי..
אני כותבת את רצוני,
את מי אני
את קשיי, ועברי.
מהלב מוציאה
ומשקיעה בכתיבה
ובעזרת ה'
את פירות העבודה
אקטוף תמיד רק בשמחה!

אמונה היא דבר מורכב
לא מושג שנכתב ביום אחד
להאמין אנו חייבים
כדי שנאהב את אלוקים
אני משתדלת, ורוצה
בכל ליבי מאמינה
אך כמו כל יהודי גם לי יש שאלות
שואלת, לא מתביישת
הרי איך אמצא תשובות?
שומעת דעות שונות
של אנשים, וגם צדיקים גדולים
ומבינה את האמת
באיזו דרך ללכת
אחרי מה צריך להתנווט
אני הולכת,
לעיתים אני מועדת
ולפעמים חזק נופלת
אבל אני קמה מכושלת מתמיד
ולא נשברת אני חייבת להתמיד!
מהנפילות קמה עם לקחים
ככה לומדת מוסר לחיים
נשארת יציבה ובדרך הישר הולכת
כבת מלך בדרך ה' אני צועדת!

זה שיר שכתבתי לעבודה בספרות... אבל אני חושבת שיש לו מסר עצום,
אז החלטתי לשתף אותו עם אחרים!

העצל הינו מוכן
לנוח כל היום
לרכון על השולחן
העצל חייו הוא חי
ואומר תסתכלו עליי
כיף לי טוב לי
מה לי לעבוד?
ללכת, לעמוד
מה לי ללמוד?
מה ההשכלה
אם יכול אני לכייף בשמחה

אך אינו מאושר
כי יש גבול לכל דבר
אם ינוח כל היום
ולא יהיו גבולות,
ישב ולא יהיו לו עבודות,
יתבטל ויחפש
רק להתנער מאחריות
יחלום לו חלומות
ישכח מהמציאות
ישאר כל חייו כסיל
''העיוור בחושך יעפיל''

הזריז אינו פזיז
עם המטרה אל מול עיניו!
ועל ידי כך זוכה לאושר רב..
הוא יודע האמת
שעל ידי העבודה
באה השמחה
האמונה הקשיים
מביאים את הבנייה...

אינו נח, ורץ לעובודות
מחפש ומאתר
את הדרך למצוות
חבל על כל דקה
של ביזבוז וחוסר עשייה
הזריז תמיד חושב
לא מתעצל וגם לומד,
על דרך החיים
ומתמלא בשבח ומעשים טובים!

לכל אחד יש הדרך לפרוק-
יש את ההוא שצריך רק לספר,
ישנו ההוא שיפתח בפני חבר,
ויש אחר שמדחיק ובליבו שומר
ויש אותי שאת הרגש מהלב מעבירה
לדף של המחברת ,
את רגשותיי מנציחה
ובסוף גם מזדהים עם הרגש בכתיבה.

הלב הוא לא מחסן,
אמר לי איש חכם...
הלב הוא רק איבר,
שביר ומסוכן!
את רצונות הלב
צריך להגשים,
לתת לו חופשיות
על מנת להיות אנשים בריאים.

לשמור בפנים לא להוציא
זה דבר רע ונוראי.
אז אני את כל הקושי
פורקת לדפים..
קוראים את השירים שלי
אומרים לי הם יפים!
אך כל הזמן אומרים לי
אולי תכתבי שירים שמחים?!

חושבים היא ממורמרת,
אבל זה לא נכון!
על עצמי אני שומרת
ברגעים של חוסר בטחון!
אני באמת ילדה שמחה,
לא צריכה להוכיח לאחרים,
ולפחות אני לא מאחסנת,
את הרגשות בפנים!
כי הלב הוא לא המקום
לאחסון שברים!!!

הדרך ארוכה,
הדרך מתישה,
ולא פשוטה..
יש לי יעד-
הוא מניף לי יד,
קורא לי בשמי- בואי,
תתקדמי, עוד קצת
עוד טיפה,
את כבר קרובה!
אני כמעט נופלת,
אך לא מתייאשת.
במטרה אני דובקת,
אני אוזרת כוחות.
לא מתייחסת לתגובות,
לא מתייחסת לביקורות.
אני הולכת יד ביד עם אבא,
רוצה אליו להיות קרובה!
רוצה לעמוד בנסיונות,
ועד סוף העולם
צעד אחר צעד-
אפסע במתינות-
עד שאגיע ליעד.
על חוף מבטחים
מול רוח נושבת,
אמצא לי פינה-
מקום לשבת.

@יוסי-הגאון
תודה רבה!
אני ממש שמחה שזה נגע בך!
מעריכה את הפרגון!

@טיטו
תודההה!!!
גם השירים שלך מממש יפים ונוגעים ללב!
ואני שמחה שהבנת את הכוונות שלי!

@איזה-קטע
וואו וואו! באמת שאני כמעט לא מגיבה על שירים, או קוראת המון שירים כי יש הרבה אבל את השירים שלך קראתי אחד אחד והם נגעו בי כלכך אז תודה כי ממש נהנתי לקרוא אותם, שאפו ענק!!!
והכישרון שלך מטורף!!!