בחדרו של הרופא
הראש שלי דופק
כמו מסילת רכבת,
הלב שלי צועק
אני רוצה ללכת.
הרופא שלי בדק
אם אצלי הכל בסדר,
הוא אומר שזה מוזר
על פניו הכל לפי הספר.
אבל תכל'ס זה כואב,
לא יודע אם זה לב
או לא.
מתיישב
מולו,
דורש שיתחייב
תשובות.
לאט הוא מתקרב, הוא מביט לי בעיניים,
הוא שואל מתי ניסיתי לדבר עם השמיים,
האם עבר רק יום או שחלפו עברו יומיים,
הוא אמר לי תנסה כל יום פעם פעמיים,
התסמינים שלך רומזים על מחסור שם בקרביים,
לא מחסור של אוכל וגם לא מחסור של מים,
אין לך מקום יציב כשהזרם קצת גובר,
אין לך מקום נעים כשגל העצב לא עובר.
הבטתי ברופא בעיניים פעורות,
האם אתה רופא של גוף או אולי של נפשות,
זה נכון שזה חסר לי עוגן מים עמוקים,
אולי תספר לי על חנות שמוכרים שם עוגנים,
אני מרגיש כמו הטיטאניק מתנודד על סף טביעה,
בירכתיים יש דליפה, קורא קריאה של מצוקה.
אין באופק אף ספינה
לבד נאבק בגלים,
האם עדיין יש תקווה
מסביבי גלים שוצפים.
יש אי רחוק אליו חותר,
חגורת הצלה אני חוגר,
יש כריש זה לא עוזר,
אני הולך ולא חוזר...
למה עזבתי את החוף
בלי לדעת מה הסוף???
כל זה בדמיון שלי יכול להציל עצמי ברגע,
רוצה אבל לא מסוגל הרגל מזמן הפך לטבע,
הרופא עודו יושב מולי,
צועק שזה לא אמיתי,
אני מתחיל לשקוע,
אני מתחיל לטבוע,
גלים גלים של רוע,
כריש ענק פוער הלוע...
אני טובע בבית
לא יודע מה אני עושה,
כך נראית חווית שייט
בחדרו של הרופא.
||תכננתי לסיים את זה בנימה קצת יותר אופטימית, אבל לא הלך... אם מישהו רוצה להוסיף עוד בית, בהצלחה...||