שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

מישהי רגשנית

שהחינו
וקימנו
והגיענו
שהצלחנו
ועברנו
ונשארנו
למרות סבלנו
על אף קשיינו
שרדנו
ולבסוף אמרנו
שהחינו

זברה

על הקצה---

על הקצה,
בין ארמון לתהום.
רוצה, לא רוצה,
זה בא לי פתאום.

על הקצה,
נפערו שם סדקים.
מחפש, לא מוצא,
ענף אחד עם פרחים.

על הקצה,
מתנדנד כבר שנים.
מנסה, מרצה,
פוצע שוב את הפנים.

על הקצה,
ביד חוט שנקרע.
נכנס ויוצא,
מהטוב אל הרע...

. . . . . . .

שם אני עומד, מגרד את הגבול.
מתרחק מתנתק.
מתחבר לבלבול.
שם אני עומד, מול תהום, כבול.
עם פחד משתק.
מחכה שיבוא מבול...

נשר

חשבתי שאני יכול
חשבתי שאני מוצלח
לרגע לא חשבתי לעמול
בסוף יצאתי מצוברח.

ניסיתי והשקעתי
אך לשווא - התאכזבתי.
אמנם ציון טוב ראיתי
את המכה - כבר חזיתי.

כי לרגע שכחתי,
לרגע חשבתי,
שאולי אני יכול.
אולי אצליח אם אעמול.

אך להתפלל - לא זכרתי,
לא ראיתי - ניסיתי,
שכחתי להתפלל ולהודות,
לקב"ה קל ההודאות.

יעל ק.

נותנת לי:

לוחמת צדק
שוברת חומות
רק כדי לראות את הסדק
ממנו נשפכים האורות
שמסנוורים את השקט תדיר
באלפי ניצוצות וותק
שמלהטטים בחושך
בלחישות אש ומנגינות נוגות

שוחרת חופש
רק כדי לטעום
להרגיש את התענוג
שבעמוק לנשום
שבלשבור את השגרה
של מי התהום
של לרקוע רגליים
על העלטה וגהינום

סוגדת לשלווה
זו שמקדשת חלומות
של אהבה
עושה מאמצים
של טיהור אשמה
להוכיח לעצמי
שמגיע לי ואני ראויה

ונוטעת תקווה
בלב פועם בשאגות פחד
נותנת לאמון לזרות בי
גם קווצה של נחת

מסכימה לרצון להשיב
ולאמת לחבק חזק
נותנת לתת לי
מה שרציתי תמיד
ושהשטן קטל ושתק---

יעל#

שירלי

היא יושבת על החוף
מתבוננת לה בנוף
הגלים למולה מתנפצים
וחם, אבל קר לה מבפנים

היא חושבת על עצמה
מחפשת נחמה
מרגישה כ"כ לבד
לא חשובה לאף אחד

ואני רוצה לומר לה- תתחזקי ילדה
התקווה עוד לא אבדה
תביני שאת גיבורה
לד' את כ"כ יקרה

את גיבורה בכך שאת לוחמת
לא מוותרת, תמיד חולמת
את מלאה בטוב
תתחילי עליו לחשוב

את גיבורה בעצם היותך
על שמצאת את דרכך
אל תתני לרגעי דכדוך לנצח
תרגיעי את הלב הצורח

תזכרי יש בך אוצר
חשבי לשם מה הוא נוצר
תראי שיש תכלית וסיבה
ויום יבוא ותחושי את האהבה

כי את גיבורה...

מוזיקה זה הדיבור

פוסט זה נמחק!

מוזיקה זה הדיבור

פוסט זה נמחק!

חסידייה אוטנטית

זה נכון שאני מתבגר
ולילות ארוכים שאני ער,
זה נכון שאני מתבגר
וגם אני כמוכם מקווה שזה יחלוף מהר

זה נכון שקצת הטשטשה לי הראות
אבל זה לא אומר שזנחתי את המהות
זה נכון שאני מפגין עצמאות
ולעיתים קרובות נרשמת העדרות

זה שאני בורח לעיתים קרובות
כי אני פשוט לא מצליח להכיל ת'אכזבות
אני רואה את העיניים שלכם כואבות
ואילו שלי פי שניים מתרטבות

אבל אל תשכחו שאני רק תושב חדש
אז אל תכריזו עליי כל כך מהר נואש
אני אוהב אתכם הכי בעולם
אבל גם לא חרש לביקורות של כולם
אני מאוד משתדל לעשות רצון השם
אבל רק צריך קצת ת'אמון שלכם---

זה מכתב שכתבתי להורים שלי למרות שהם בחיים לא יראו את זה

נשר

איחורים| לבחורים שבינינו...
הוא רץ מהר
טרוף נשימה,
את זיעתו ניגר
במטלית לחה.

הן גם כבר אתמול - לתפילת השחר -
את הרגעים זכר,
כשלא הגיע בזמן,
הראש ישיבה - מתחת לשפמו רטן.

לא נעים להגיע ל"ובא לציון - אשרי",
הרהר הוא בבושה,
טוב שהוא כבר אחרי -
ניחם עצמו בתקווה.

הנה- בשערי הישיבה הוא נכנס,
לאַחֶר - כבר נמאס.
את ההרגשה הטובה - שהיום קם הוא מוקדם,
לא ישכח לעולם.

LOVE ME

אני מיוחד יותר מכל אחד

יום אחד שישבתי לי לבד,
ולא היה לידי אף אחד.
ובלב לי התחילו לעלות,
מלא מחשבות לא טובות.

וחשבתי שאני ממש לא אהוב,
והרגשתי שאני ממש כאוב .
ולא מוצא את עצמו בעולם ,
ומרגיש עם כל צעד זה לחצות ים.

אז פתאום כח חדש אליי נשלח ,
ומרץ נעורים בי נזרק ומה שהיה נשכח.
ומתחיל מחדש לראות ת'עולם ,
וגם כשאני נופל אני תמיד קם ....

זה מה שיוצא שלא מצליחים שומדבר ומשמיים כח פתאום נשלח

חסידייה אוטנטית

תן לי לזכור-

תודה על הפנים המחייכות
על קרניים מלטפות
על זוג ידיים אוהבות
על כל הטובות

פזמון
תן לי לזכור את הרגע
גם כשאתה מציף בחבלה או נגע
תמיד תראה לי שאתה נוגע
תמיד תיהיה לי אי של רוגע

לזכור שלא כל החיים
הם חתיכת עצבים
שלרוב הם יפים
תן לי לזכור גם ברגעים קצת מעייפים

פזמון
תן לי לזכור את הרגע
גם כשאתה מציף בחבלה או נגע
תמיד תראה לי שאתה נוגע
תמיד תיהיה לי אי של רוגע

כי אתה האבא הכי טוב!
גם בעת צרה ומכאוב
תן לי לזכור שאתה תמיד כאן קרוב

פזמון...

את השיר הזה כתבתי היום שחזרתי מהסמינר קצת מצוברחת ובאוטובוס ישב מולי תינוק מתוק בערך בן שנה שלא הפסיק לחייך אליי ולא יכלתי שלא לחייך אליו חזרה ולנשק אותו באוויר והמצב רוח שלי נסק וכתבתי את זה כדיי לזכור שאם אני אגיע הבייתה והילדים יוהו עצבנים או הבית מבולגן אני אזכור איזה מלאך ה'שלח לי!

חלום לגדול

יש בחיים
רגעים מפתיעים
ישנם ימים
שלעד נשארים

יש דמיונות
שקורים במציאות
יש חוויות
שאורזים בעדינות

יש איזו דקה
שמעצבת את היום
יש איזו שניה
שמביאה אל פי תהום

יש רגעים
שאני לא מבינה
יש רגעים
שלעצור לא מצליחה

יש רגעים
שאני מבולבלת
יש רגעים
שאני מטורללת

יש רגעים
להם אני מחכה
יש רגעים
אותם אני מכבה

יש רגעים
בהם אני עומדת דמומה, המומה.
ובפי אין אף מילה כתגובה

יש רגעים
שאני לא יודעת מאיפה להביט
ואיך להמשיך, לא יודעת להחליט

יש רגעים
ויש
יש רגעים
שהם אש

ואש היא טובה
ואש היא רעה
וצריך לגלות בכל פעם מה.

מוזיקה זה הדיבור

פוסט זה נמחק!

פונץ' בננה

גם אתה יכול
אתה גדול
צא לכבושש
תראה לכולם
שאתה יכול
נלחמת כבר
בהכל
אתה גיבור
יש לך כוח
תראה לכולם
שאחרי הכל
אפשר גם
לשמוח

תהילוש

זה קורה לי שוב
חוזר אלי בגדול
שוב אותו חלום
שמנפץ את הכל

אולי כל מה שעכשיו
זה רק תחילת הדרך
ואין כאן בערך
שחור או לבן
לא ידוע לאן.

לימודים מפרכים, כל היום ללא הפסקה, גם שכולם בחופש...אבל החלום,אותו חלום ממשיך לפעום ולהזכיר את קיומו. כי הוא רוצה לפרוץ ולהתגשם!
מקווה להמשיך את השיר...

מוזיקה זה הדיבור

פוסט זה נמחק!

הפאר שבי

**************כובש שטח פרטי **************
הוא התחיל לגור אצלי תדיר
לחדור כמו קוץ ולא לתת מנוס
מרגיש חופשי להיות חלק מנפשי
מריץ אותי במדרונות סמויים, אפלים וחשוכים
ובכול זאת מוזר לי ששם נמאכים
נמאכים למוות, נעלמים לעולם
אין נצח, אין עתיד
יש גלגל שמתגלגל בלי מטרה, בלי שום תמורה
מתגלגל במהירות לא נותן זמן לראות
להבין את האות
שחינו חיי חיות!!
שהחיים למען לחיות
ואין למען מה להיות !!!!!!!!!!!!

מי אני ??????

הפאר שבי

השיר כובש שטח פרטי מדבר על היצר הנלחם בנו

נשמתנו המתקטנת

מה אפשר לעשות כדי למצות?
למצות תימים העוברים, החולפים
נעלמים, כלא נבראים
כלא קימים ,בלי רוח וחיים
רק הולכים ובאים
פוסעים הימים, החודשים, השנים
אנו רדומים, אנו ישנים
ישנים ולא חווים, תימים הנעלמים,
החולפים המדפדפים
ופוסעים לימים לא מתוקנים, לימים ריקנים
לעבודה מצטברת,
למהירות מסחררת
והרכבת ממהרת ,דוהרת ,דוהרת
הנשמה הבוערת מאחורה מזדחלת
ומהממת שוב ושוב שימו לב אני מאחרת!!!!!!

איזה קטע

פוסט זה נמחק!

מישהי רגשנית

האם ידעתם
כמה ילדים
לומדים בבתי ספר
ממלכתיים?

כמה ילדים
מנותקים מהמסורת
מלמדים אותם בקושי
מיהו אלוקים?

הידעתם כמה ילדים
יושבים שעות על מסכים
סובלים ומחפשים
מחפשים וסובלים?

למה ניתקו אותם מהיהדות?
למה גורמים להם לחשוב שזה עול?
למה לא נותנים להם הזדמנות
לדעת יותר ולשאול?

יש ארגונים נהדרים
שעוסקים בקירוב רחוקים
אבל עדיין יש עוד המוני ילדים
שהם עדיין מנותקים