שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
זה שיר שמשהי שאני מכיר כתבה וביקשה שאני אעלה את זה בשבילה...
העיפרון
החיים הם משהו מיוחד,
משהו מוזר.
החיים הם מתנה,
זו זכות וגם חובה.
בחיים יש לא מעט דברים קשים העומדים בדרך,
והם עוצרים אותנו מלהמשיך.
רגשותיו של העיפרון לא כתובות במילים,
הם נמצאות אולי בין השיחים.
הוא שוטף כלים עם דמעותיו,
הוא מצייר על לב שבור,
אפילו המחק שבקצהו לא יכול למחוק או להעלים את רגשותיו.
ממראהו החיצוני ניראה שהכל בסדר,
שיש לו תמיכה מהוריו במאה ואחת אחוזים,
ויש לו סביבה תומכת וכפית,
שהוא מיסטר- אדון מושלם אבל לא!.
גם אם נראה שהחוד שלו חד ונראה טוב,
מבפנים הוא מרגיש כמו סתם עוד עיפרון שמגיע בקופסא ב-3 שקל.
קשה לו להביע את רגשותיו.
הוא מרגיש לעיתים שדוחקים אותו לפינה,
למרות שהוא בין היחידים שמבקשים ממנו למלא תפקידים.
אנני מצליחה לחשוב מה עלה בגורל העיפרון,
האם הצליח הוא בחייו ונשאר עומד ישר כותב וחודו חד,
או שאולי, שכחו ממנו,
וכרגע הוא נמצא עמוק עמוק בתוך המגירה.
לבד ובודד.אולי אם יהיה פידבקים טובים היא תביא לי עוד...
-
||אם את בת, תקראי את זה כנקבה. מיועד גם בשבילך, הכי בעולם!||
#anchor(אישור מהחברה? שתחפש ת'חברים)
היי, תגיד, אתה שם. אתה, כן.
זה שקורא ברגע זה את החיבור.
גם אתה הפסקת להיות 'אני', כן?
אמיתי עם עצמיך, אופי קצת עכור.אומר שלום לאנשים, אבל דוחה.
מחייך באושר, אבל עמוק בוכה.
לוחץ יד, אבל רוצה רק לדחוף,
נמאס לך את כללי העולם לאכוף.כי כך עושים כולם, פתאום אתה?
כמו נטע זר, תתייצב לנגד כולם.
דיעותך שונות, שישפיעו על עתידך,
אך אינך מעז לפרוש אותן מול העולם.כי הינך חושש ממבטיי ה'תדהמה',
מפחד מרגע ניפוץ המיתוס בסביבתך.
נרעד ממכת המחץ הגדולה, המהלומה,
שבוא תבוא עם נשיפות ה'הנה זה בא'.אתה צדיק, לא משנה מה,
גם אם הדרך קצת שונה.
אתה אותו בחור מהשכונה,
אף שדרכך סלולה כיחידה.ואתה תוכיח לכולם שטעו,
ואתה פורח כמו בן מלך.
ותצביע על אלה ש'הלכו',
על פי הקודים, ואין בם ערך.כי אנחנו גדולים מהחיים,
גם אם לא קיבלנו אישור.
לכו על זה הכי חזק חברים,
אבא שלנו מודע לאמת בבירור. -
שמש חורפית
||במיוחד הנמשל...
||את השמש החורפית אני הכי אוהב
ממנה תקווה שואב
היא מופיעה כשקר לי וקודר
והחום שלה אל הלב שלי חודר
וגם אם בפנים גשם שוטף
כשהיא באה נעים ומלטף
בשונה מהשמש הקייצית והרגילה
שהיא טובה ומועילה
אבל המציאות שלה לא מרגשת
ואל הטוב שלה לא זוכרים לגשת
קמים איתה וישנים
יש רק אותה ואין עננים
בואי אלי שמש בחורף אפור
ותרפאי את פצעי הקור
יושב אני ומחכה בכליון
אולי תפצעי לי פתאום בחלון -
פוסט זה נמחק!
-
תודה על כוכב
בתוך החושך הגדול
תודה על הגל
שנתן לי לעבור
תודה על מבול של טעויות
ועל יכולת לתקן
תודה על האהבה
ושאמרת לי כן
תודה על חיוך
ומילה טובה
תודה על דמעות
ששטפו לי את הנשמה
תודה על שירים
שנתנו לי שלווה
תודה על חיבוק אחד
שנתן לי נחמה
תודה על מילים
שריפאו את הלב
תודה על שהעברת לי
את הכאב
תודה שאתה שלי
ואני שלך
תודה אבא כל יום
על האור והחשיכה...
טוהר -
**שיר שכתבתי על חברה **
רואה אותך בכל יום
כל הרצונות שלך
וכל דמעה שאת שופכת זו צלקת
אני לא הולכת לשום מקום
אני פה כשאת נופלת
משוטטת בין השבילים בלי לדעת לאן
תמיד המתין לך כאן
תקראי לי ואבוא מיד
גם כשבחוץ קר וגשום
את אף פעם לא תהיי לבד
גם כשאף אחד לא מבין
אני ואת לא צריכות מילים
כדי להבין את הקשים
אחת ת'שניה נחזק
ומקווה שאת לא שוכחת
ורק בורחת לדמיון
כי תמיד תדעי שאותך תמיד אבין. -
והלכת
פרקת כל עול שיש
וברחת
בלי לומר מילה או לבקש
וסירבת
במשפחה להישאר
וחשבת
שלברוח זה נקרא אושר
ואמרת
שסבלת כלכך
וחלמת
להיות בחופש
והגשמת
את החלום השחור שלך
ובכית
כי זה מה שנשאר לך
אנחנו כאן
מחכים לך
אנחנו פה
מתפללים עליך
שהכל יחזור
ותדעי מה הנכון
ואחרי
שפרקת כל עול שאפשר
אולי תחזרי
ותביני שהאמת כאן
רק בהיהדות
ותחזרי לדרך
במהירות....
טוהר -
צורבות לי העיניים
עיקצוצים ברגליים
נמאס לי מהשלוליות
אז אני זוחלת אל הביצות
קופצת אל המים
כשאני לא יודעת לשחות
מסתכלת אל השמיים
בעיניים מלאות דמעותהשם תציל אותי
מעצמי בעיקר מעצמי
וגם תקרב אותי
אלייך בבקשה אבי
ותעזור לי השם תעזור לי
שזה כבר לא יעניין אותי
ואם זה כן אז אל תשפוט אותי
שאני מאבדת את עצמיולא השם אני לא רעה
אני אפילו קצת טובה
כי תקעת אותי בכזו סביבה
ואני למרות זאת עולה
ותפסיק לי השם בבקשה
את ההתרסה
אני לא מורדת בך מבטיחה
זה סתם מרד בחברהלא יודעת מה לומר
כבר מתביישת לדבר איתך
כל יום הלב נשבר
אבל אני עדיין אוהבת אותך
לא נשאר לי דבר
בעולם חוץ ממך
והיופי של העבר
הוא זה שעושה אותי ככהאני זאת שהרסתי
את עצמי הפלתי
ולא התרוממתי
להיפך, התרסקתי
ולא ניסיתי
להפסיק ת'בכי
אפילו רציתי
להיכנס קצת לדיכיהשם אני מודה לך על הכל
על הסבל ועל החידלון
על השבר ועל הדיכאון
על הלופ ועל השיגעון
רק תעזור לי השם
שאצליח להתרומם
ואם לא אז שאתרגל
ואפסיק עם הסבל -
מצחיקים
אותי האנשים
שטוענים
שהם מושלמיםשקרנים
צבועים
על מי
אתם עובדים?אני רואה
אתכם מסתירים
בתוך החליפה
את השבריםבעולם
עמלים
מי שלא מתאים
עולה למרומיםאז בבקשה
תורידו ת'כובע
תורידו ת'תחושה
של הגובהאתם לא אלוקים
כל היהודים
צדיקים
וקודש קודשיםאל תדגישו
ת'חיצוניות
תתייחסו
לפנימיות -
היום אפרורי
מזג לא ברור
ואני סהרורי
מחפש לי חיבורכמה לדעת
מי אני באמת
להפסיק בגבולות לגעת
ועם עצמי להתעמתכל יום חושש אני
כל יום ופחדיו
שלא ארצה את קוני
שלא אקיים מצוותיווכל פעם מחדש
כשאני עומד בניסיון
הלב שלי נרגש
כאילו נולדתי היוםכמה קטן המרחק
כמה החבל הוא דק
מלטבוע במרירות החטא
ללהתפנק במתיקות הניצחון||בוסרי לגמרי, להתחשב...||
-
למה אני מתחרטת
שספרתי
למה כל דבר
אני שקרתי
למה אני אחת
שמדברת
למה אני אחת
שמשתפת
ואחכ מתחרטת
למה לא שמרתי
הכל על הלב שלי
למה כל פעם
אני מאמינה
ושוב נופלת
למה אני אחת
שלעצמי לא שומרת
למה אני כזאת
אחת שמתחרטת
על כל דבר
שאני עושה
למה אין לי בעצמי
אמונה
למה אני כאן
נלחמת על כל שניה
למה אני כזאת ילדה
שמסובכת
עם עצמה
טוהר -
פוסט זה נמחק!
-
בהשראת הלימודים שלא ניגמרים
לימודים
לימודים
אני קורסת
לא פיזית
אלא נפשית
נגמרתי
דרישות
ודרישות
עבודות
ועבודות
כנראה שכחו
שאני בנאדם
אני לא
רובוט
אלא
בנאדם
בדיוק
כמו כולם
בגרות אחרי
בגרות
מלחיצים
ומותחים
ואין לי שמץ
איך יתחילו
הבגרויות
אבאלהה
סומכת עליך
תעזור לי
קשה לי
אני לא בנויה
ללחץ
בלתי נגמר
מתי יהיה
יום אחד
בשבילי
לשקט שלי
מחכה כבר ליום הזה
לשקט שלי איתך
אבאלה יקר שלי
תודה!
גם על זמני לחץ -
בוקר עצוב
רמות של תיעוב
חלאות אדם
נהרות של דםבדרך היו הם
אברך למדרשו
נער לישיבתו
לא חלמו הם
על השטן בהתגלמותוצרו צעדינו
קמים עלינו להורגנו
אנא אב רחמן
שתבוא כבר גאולתינו||בעקבות הפיגוע היום בירושלים||
-
אם הייתי יודע
כמה כח יש לפה
הייתי משוגע
לא הייתי כזההייתי מתמכר
כל היום אומר
עוד מילה חיובית
עוד מחמאה אמיתיתאם היינו יודעים
כמה כח יש במילים
לא היינו שותקים לעולם
היינו מאירים כל אדםהיום החמיאו לי
ואני לא אחד שמתרגש
אבל איכשהו זה נגע בי
גרם לי לגרש
כל מיני מחשבות שליליות
שחשבתי על עצמי
כל מיני שריטות
שעשיתי לעצמיכי מילה טובה
היא עולה חינם
אבל היא שווה
את כל העולם! -
משתפת אתכם בשיר נוגע שכתבה חברה שלי על הפיגוע הנורא בירושלים...
התמונה הזאת קרעה לי את הלב
🥺
זה מה שכתבתי עכשיו..מה נותר לי ממך
ילדי אהובי
משתי עיניך הטובות
החולמותמה נותר לי ממך
ילדי אהובי
מליבך הרוטט רצונות
ותקוותמעומק מחשבתך
מקסם צחוקך
מהאור במבטך
מסוד אהבתךמה נותר לי ממך
ילדי אהובי
ממגע החיבוק שעוד מוחשי על גבי
מליבך המחפש את חום ליבימרגליך הרצות
נותרו הרצונות
מהיד המבקשת
נותרו רק תפילותוליבי הפצוע נותר לדמם
לידך על המדרכה בצד הכביש
בין רגלי האנשים, לצד המכוניות
שבדהירתם לא יוכלו לקחת
שלעולם לא יוכלו להרגיש
את כל מה היית בשבילי
ילדי שליורק כובע
קורקינט, תפילין
יספרו לעולם בלחישה
על נשמה טהורה
שהייתה כאן
וחזרה ליוצרה בקדושה -
יש לי אולי שמחת חיים
אבל זה לא שאין לי דיכי
אני אלופה בחיקויים
וזה הנס אבל גם הבכי
אני פסימית ואופטימית
חצי דרמטית חצי אפטית
מחפשת מישהו שיציב לי גבולות
כדי לפרוץ ואז לבכותהתרגלתי להבריק
לכל העיניים עלי
התרגלתי להבזיק
עוד חיוך מושלם מידי
ואיך הכל קרה
אני לא אוחזת
חזרתי להתחלה
אני כבר לא כוכבת...מחפשת מישהו שיגיד
אני אוהבת אותך ככה
לא כמו תמיד
אלא כשאת מוזרה
בלי המסיכה
הרגילהכשאת כל כך מחפשת
אבל כל כך מתעלמת
כשאת כך צועקת
שאת לא חייבת...אין לי כח
התייאשתי מהכל
הולכת לנוח
מסכימה קצת לסבול
והלוואי כשאקום
אראה שזה סתם
יחייך אלי כל היקום
יגיד, שיחקת אותה עודפ'ם
