שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[עופר האיילים]

פוסט זה נמחק!

[פונץ' בננה]

בס"ד
אבא, אדון הסליחות 
קם לפניך כל יום בחצות
לשיר ולהללך 
לבקש סליחתך
תמיד חשוך שניה לפני הזריחה
והנה אני רגע לפני שעת הנעילה 
מתוודה על חטאים
על מעשים לא ראויים 
של שנה שעברה במהרה
ועל רצון להתקרב מהתחלה
כי, מודה, הלכתי נגד הרוח
רציתי להרגיש, להיות פתוח
אבל זה לא נתן בי שום כוח
הלב שלי התחיל לצרוח
הנשמה שבי רצתה לברוח
אז, חוזר אלייך, לקבל מאורך
לשוב בחזרה, כבתחילה.
עזור לי לא לפזול, ליפול, 
תן לי רק לגדול
להבקיע לך עוד גול
של עליה, 
של התקרבות מתוך בחירה ואהבה!

[אליש]

אדון הסליחות
שומע התפילות
שולח לי אותות
שם מתוך הערפל

גם כשלא ברור
והלב שלי שבור
שירתי שירת ברבור
אין עיקר הכל תפל

הוא יודע מה קורה
את דרכי שלי מורה
והקול שלי קורא
עכשיו אליו

שיקבל אותי היום
גם כשאין פה הגיון
כי הילד שנמצא בי
הביתה שב

[בינינו לא משנה]

||ספויילר||
היה לי ממש קשה לכתוב את הסיפור הזה בתור שיר כי הוא דיי סיפור חיים שלי מה שהייתי רוצה להיות למרות, ואני חושבת שלמרות זאת שאין בשיר הזה חרוזים סדירים זה שיר עם מסר מאוד עמוק. נראלי שזה השיר שהכי הרבה עבדתי עליו מכל השירים שכתבתי אי פעם, וכתבתי אז תעשו לייק ותגיבו מה אמר לכם השיר ומה הוא בעיינכם..

אולי עדיף אחרת
היא חיה באשליה,
שאוהבים אותה כולם,
שהיא מועדפת ראשונה,
מוערצת של העולם,

וכולם מדברים,
על ההיא המוזרה,
ומה היא בכלל חושבת לעצמה,
כשרואה בתוכה,
כל מה שהיתה רוצה שיהיה בה,

והיא חושבת,
אם טוב לי עם עצמי,
בעייני אני מושלמת,
ואז לא אכפת לי
מ...

מי שישתוק ולא ידבר,
מי שילחם ולא יוותר,
מי שילחש ולא יספר,
מי שיאמר ת'אמת או ישקר,

אז שילכו כל האנשים,
עם הסיפורים,
על האגו שמתגבר,
על הגאווה שלא מפסיקה לספר

כי לא עדיף שאשב,
ואמצא את חסרונותיי,
אז לא יהיה לי אפילו לב,
ויהיה אכפת לי,

מכל מי ומי,
מה יחשבו,
מה יגידו,
מה יספרו,
ומה יבליגו,
בהזדמנות זו אני רוצה להודות למקצב על הבמה הטובה שהם נותנים לכל הכותבים

[המחבל המחופש]

ישש גיל כזה
שאתה מרגיש בוגר כזה
מסתכל על כולם בגרתי
מה אני כבר גדלתי
כבר לא קטן
בגיל הגן.

הגיל הזה שאתה מרגיש
שנימאס לך ליהות רגיש
לאנשים שלא יעזרו לך
אלה רק יזיקו לך.

ישש גיל כזה שהחברים
זה לא ה א,ב בחיים
יש דברים קודמים.

יש גיל כזה
ששאתה מתחיל לחתוך עם אנשים
שלא מוסיפים לך בחיים כלום.

הגיל הזה שאתה בטוח
שכל החברים שלך
מתנהגים כמו בגן איטה
ואתה כבר מרגיש בכיתה א'.

הגיל הזה מגיע
אחרי שאתה כבר יגע
אחרי שחשבת שעברת את גיל
הטיפש עשרה
אז רק לומר לך
שזה עוד תסמין של הגיל.

Spoiler

סתם זה לא תסמין של הגיל
זה רק מראה שגדלת באמת!

[חינדיקיקי]

קאבר לשיריו של יואלי דיקמן...

שוב מתעורר מתןך אותו חלום
אני עומד צופה מהחלון
זולגות להן הדמעות לאט
על חיים של בערך
על עוד יום שאבד
לאן הולכים כשהלב נסגר
הרחק באופק לא רואים דבר
בלב יש ת'תחושה שזה נגמר
אספר תאמת שהסתרתי תמיד
איך חיכיתי לך אין מילה שתגיד
כבר שנים שאני מייחל
ובלילות בוכה ומתפלל
תן לי את הכוח
מכל האכזבות עכשיו לשכוח
רוצה להתנתק לנוח
נכון עכשיו הלב קצת מאחר
אבל יבוא היום הוא ישתחרר ויתחבר
כי אתה נותן לנו תקווה
תקווה ועוד תקווה הלאה
כשכלום לא נראה
וגבר הכאב
לא נותרה לי ברירה
רק לגדול מהלב
כנגד כל סיכוי שוב נעמד
בקול גדול קורא ה' אחד!

Spoiler

זה מה שיוצא כשמשעמם לי... אבל כשקוראים את זה - בלי המנגינה - דווקא זה יוצא שיר ממש נחמד, לדעתי

[אייל גלבוע 4]

מקווים מחכים
לימים יפים ומאושרים
שנראה לווים מנגנים
ממתקים על עצים כמו בסיפורים

נהפוך העולם
נגשים החלום
לא ניתן שיעבור עוד יום
רוצים שזה יקרה עוד היום

הגאולה עוד מחכה
עוד פעולה
אחת קטנה
והנה הוא כבר בא

[בינינו לא משנה]

פוסט זה נמחק!

[רות רפפורט]

מילים של כאב
זה שיר שכתבתי ב3:30 בלילה אז אני מקווה שהוא יצה יפה(זה שיר עם מנגינה והכול)

הי אני כאן רוצה לומר לכם כמה מילים קטנות
שיספרו לכם עלי כי לי הם קצת קשות

פזמון: אני יודעת שיש לי לב שלא רגיש
אני יודעת שכולם מתייחסים אלי כבן אדם שלא רגיל
אני יודעת שיש לי דברים שקשה לי להוציא מהלב
זה לא כי אני רוצה,זה כי פשוט קשה לספר את כול הכאב

אני כבר לא רוצה לקבל מחמאה
כי אני יודעת שהכול זה המצאה
אולי אם אקבל מאדם שלא אכיר
אז אולי אקבל והעריך

פזמון: אני יודעת שיש לי לב שלא רגיש
אני יודעת שכולם מתייחסים אלי כבן אדם שלא רגיל
אני יודעת שיש לי דברים שקשה לי להוציא מהלב
זה לא כי אני רוצה,זה כי פשוט קשה לספר את כול הכאב

לפעמים עובר לי מחשבה בראש
שאולי עדיף כבר לא לחיות(ח"ס)
אין לי מה לעשות פה בעולם כשכולם מתייחסים אלי כלא בן אדם

פזמון: אני יודעת שיש לב שלא רגיש
אני יודעת שכולם מתייחסים אלי כבן אדם שלא רגיל
אני יודעת שיש לי דברים שקשה לי להוציא מהלב
זה לא כי אני רוצה,זה כי פשוט קשה לספר את כול הכאב

אולי אם אהיה שונה או אדמה אל האחר
אז יקבלו אותי כמו את האחר
דייייייי נמאס לי להיות שונה
רוצה שיקבלו אותי כמתנה

פזמון: אני יודעת שיש לי לב שלא רגיש
אני יודעת שכולם מתייחסים אלי כבן אדם שלא רגיל
אני יודעת שיש לי דברים שקשה לי להוציא מהלב
זה לא כי אני רוצה,זה כי פשוט קשה לספר את כול הכאב

נכון אולי אני כזאת לפעמים
אבל יש גם פעמים שמשתנים

פזמון סופי:(להאט קצב)
עכשיו יש לב רגיש
ואולי תקבלו אותי כבן אדם רגיל
את הכאב יותר לא האכיל
כי בדברים שמחים את הלב נאכיל

[יאיא]

אחר השיטפון

A כמו ארמון בחול שהתפורר ונסוג אל המים
אחר השיטפון נשאר רק זיכרון בידיים
לבנות את הכל לצאת במחול ולשכוח
לא להביט לאחור לשחות אל החום יש לך כח

B כי הנשמה מחכה
תבקש ותמצא היא שלך
כל המרחקים שגמעת לא אבדו לא נותרת לבד
אל תדאג

A שוב החיפזון אל השיגעון בעיניים
ניסית כבר הכל אולי אין פיתרון אולי בינתיים
תופס רגעים קטנים ושמחים, משתנה
עבודת החיים פטנט של שנים, מתמלא

B כי הנשמה מחכה
תבקש ותמצא היא שלך
כל המרחקים שגמעת לא אבדו לא נותרת לבד
אל תדאג

[טותיייי]

השיר הזה נכתב בהשראת ילד מטרייה

רציתי חברה ביסודי
רק שלא תהיה כמו כולם
לא תהיה יפה
אבל שהלב שלה יהיה חכם

שלא תצחק עלי עם חברות
שלא תשקר לי
שלא יהיה צלקות
שתשאל-
מה ישלך?
מה קורה לך?
אני כאן איתך

שתשב לידי סתם כך רק לפטפט
שלא תרכל עלי בהפסקה
שתכתוב איתי על דף ועט
שתהיה לידי שאני זקוקה

שתצחק איתי ביחד על העולם
שלא תהיה צבועה כמו כולם
שתשב לידי לא רק שהמורה אומרת
שתרצה אותי שתגיד שאותי אוהבת

שתכעס המורה
כי אין ברירה
עד שסוף סוף אנלא מוזרה

שגם אם בשיעור אדבר
סוף סוף לחברה אחת אתחבר
שלא בגלל זה עליה אוותר

וככה נשב לנו ביחד בסוף של הכיתה
ילדה עם מחברת ילדה עם שכמייה
לאט לאט נהיה חברות
חברות יפה בלי שום צלקות

בחוץ כולם משחקים
מדברים אחד עם השנ
ישרים שירים
בפנים זאת אני עם עצמי

וחשבתי שיהיה מוזר
לדבר לעצמי
למה העולם הזה אכזר
כל אחד כזר

ואני רק בוכה
מחבקת את עצמי
וחשבתי שכולם
יהיו לצידי
שקרתי שאמרתי
שאוהבת אותי
אבל אם אף אחדלא לידי
אז מתחילה לאט לאט
לשנוא את עצמי

למה כשאף אחד לא אוהב
מרגישה כאב
חושבת שזה קל
לזה להתרגל

העולם הזה לימד אותי
לא לסמוך על אף אחד
נשארת לבדי
עם היומן שלי
כותבת לעצמי
כי זה מה שנשאר לי

היומן והלב
לא רוצה להתאכזב
להאמין ושוב ליפול
מנסה מהכאב לגדול
אבל יודעת
שזה לא הכל...

טוהר

[בינינו לא משנה]

|| שיר על חברה, ולמה אין סוף טוב תשאלו, כי אצלה הוא עוד לא קיים ||
היא בוכה בלילה
ככה רק לכרית
צעקה שלא נשמעת
גם אם תנסה להביט

כי מבחוץ הכל בסדר
ילדה טובה שטוב- לה
מבפנים משועבדת לשקר
ורק מרגישה שרע לה

כי היא מפחדת לספר
מה יקרה אם יגלו
לא רוצה להשבר
ולא רוצה שישמעו

מרגישה עם עצמה רע
כי יודעת שזה לא טוב
עובדת על העולם ועל עצמה
שהאושר יבוא בקרוב

כי מבפנים היא במלכודת
הפחד
שאותה הוא לופת
ממה שיקרה
ההרגל
שאותה הוא שופט מה יבוא אם תשנה
השקר
שורף אותה באש תופת
וכל זה לא אני
אז מה יהיה?!
אם כל זה חלק ממני

אחרי השיר: אני יודעת החרוזים לא משהו אבל בכל זאת אי חושבת שזה שיש סיפור מאחורי השיר מאוד משפיע עליו...

[אדמילים]

ולא
ולו היה
ניתן לשמוע
את השתיקות
ולו היו
הדמעות
הוגות מילים
ולו היינו
יודעים מה
צופנים הקירות
ולו היה
הלילה מתחלף
עם היום

ולו הייתי

[בינינו לא משנה]

||השיר הזה קצת לא ברור אבל אם תכנסו למילים אולי תבינו מאחלת לכולם התחלות טובות ||
לקוות
שנה חדשה
ואני מרשה
לעצמי להיות רגישה
ואוהבת מן הצד

להסתכל
על עם ישראל
איך הוא מייחל
לטוב שכבר אבד

רוצה
כל אחד להיות המוצא
וזה שעד תום ממצה
את קרבת ה' כדי שלא ימעד

ומתרגשת
ולעצמי מאחלת
שבשנה הדופקת
לא אהיה מפוחדת
ולא ארגיש לבד

שלשנה הנכנסת
יכנס גם המשיח
שאותנו ימציח
כהעם שהצליח
בדורו להגאל
ולבסוף גם הרוויח

[MUSIC 2]

החלום שלי
בחוץ חורף,
רטוב.
בליבי קיץ,
יבש.
ושם גדל לו עץ.
עץ בלי עלים,
בלי פרחים.
יש לו כמה ענפים,
חסרי מטרה,
יבשים,
ריקים.

על כל ענף- חלום,
על כל חלום- פיסה מליבי.
אין בו הרבה פיסות,
אין בו הרבה חלומות,
ואלו שקימים,
חסרי לחלוחית מציאות,
חסרי מקום של קביעות.

יום אחד העף ינבול,
ענף שעליו יפול.
אבל החלומות, הפיסות,
לא יכולים לנבול.
הם יכולים רק לגדול.

והם יגדלו,
הם יפרחו.
חייב להיות,
לא בחלום, במציאות.

ויום אחד,
כשבחוץ יהיה חורף,
גשום.
בליבי יהיה קיץ,
קסום.
והם, החורף והקיץ,
יתאחדו, ויבוא לי אביב.
אביב מלא חלומות,
על חלום שמתגשם,
על עתיד מלהיב.

[אבא תודהa]

אלול

השדה שלי
גדול וסביך
גדרות סביב
צבעוני
ססגוני
איתני
כולו שלי
ימים שבועות,
שנים
שרוף
חרוך
חתוך
תלוש
שבור
לא שמור
פריצות סביב
ללא שמירה
חסר הרתעה
איה ההגנה????

ואז ראיתי
הנה הוא בא
שוב.
"איך לא התייאשת"?
שאלתי
"איך בי רצית"?
תהיתי
ואז בעייניו הבטתי
כה טובות
כה אוהבות
אומרות לי בשקט
מצביעות לי בשֶׁלֶט
אלול
אני כאן, בשדה
שלך
וכל ששלך שלי
וכל ששלי,
שלך

Spoiler

מכירים את המושג " המלך בשדה"
נו בטח שכן, מכיתה א' זה מלווה אותנו
אז תמיד שאלתי את עצמי באיזה שדה הוא?
איך אמצא את מלכי אהובי?
היום, בעת שאני יושבת לכתוב ולשוח עם מלכי,
עלתה לי התשובה
אבא נמצא בשדה שלי!! כן, זה החרוך והשרוף עם עשן מלחמות, ועייף מניסיונות
הוא בא עד אלינו ומחכה לנו שרק נביט ובלי מילים,כך פשוטים, נתיני המלך שעליו כל-כך אהובים
אלול פורה לכולנו.

[אליה ב]

שלום לכולם! הנה שיר שכתבתי, כדאי לראות את ההקדמה.
(לפעמים זה נראה שאנחנו מתאמצים הרבה בעבודת ד׳, ולא קורה כלום. מתפללים, מתחננים, מבקשים, מחפשים - וכלום. וכן גם במצבים מסויימים בחיים. עד שנדמה כאילו השער האחרון שהיה אמור להיות פתוח תמיד - נסגר. אבל לפעמים, אם רק נחכה בסבלנות נראה שהוא תמיד היה פתוח לרווחה…)

שער הדמעות

כבר יבשה נפשנו
מלכת בחולות
עוד מחפשות עינינו
את אורך במצולות
עוד ארוכה הדרך
לבקר בהיכלו
על חבל דק רועדת
אמונתנו בלילות

(פיזמון א)
מי סגר לנו את שער הדמעות
כבר אי אפשר יותר זה לא יכול להיות
כי עוד יומם וליל עינינו בוכיות
אז מי סגר לנו את שער הדמעות

כמעט נדם ליבנו
האם קיווינו שווא
אומרים ישנו עוד שער
מי יורינו דרך אליו
נחמו בניי
קולכם אינו נדחה
תראו אם רק תביטו
שער פתוח לרווחה

(פיזמון ב)
עוד ייפתח לכם שער הרחמים
אשוב לשכון בכם לא אלך לעולמים
לא יישן יומם וליל שומר האמונים
עוד ייפתח לכם שער הרחמים
(עוד ייפתח לנו שער הרחמים)

(הזכויות שמורות)
מי ששאל, אכן יש לשיר הזה לחן, כמו לרוב השירים שלי, ואני בעז"ה רוצה לבצע אותו בעצמי ולפרסם...
(תודה לכל המפרגנים! בקשר לקטע של הפזמון המשתנה אתם צודקים, ובדרך כלל הפיזמון בשירים שלי נשאר קבוע, אבל פה הרגשתי שזה עצוב מדי לסיים ככה, הייתי חייב לסיים בנחמה. אגב גם בלחן יש התפתחות, יש עלייה חדה בטונים בחלק מסויים. כשבעז״ה נזכה לפרסם את השיר אשתדל לשלוח תזכורת כאן)

[Anne]

אלול
תמיד אמר
דין ומשפט
וקור שבי פשט

אלול
תמיד אמר
לחמוק מראדר
ושער שנסגר
וצמח עקר
וזמן יקר

אבל

זה לא אלול

אלול זה אבא
שאוהב למרות הכל
אלול זה חיבוק
וצעקה חסרת קול
כי אין לי כל
ולך זה לא משנה
אתה מחכה לי תמיד
שאחזור ואשנה
אלול זה לגבור
על קולות מכשילים
כי גם אם קמו בי
עדי שקר מחרישים
אתה
אבא
שלי

---

וכמה טוב
לבוא בראש השנה
ויום כיפור
להראות כמה חטאתי ועוויתי
ופשעתי
ואבא מחבק
ובוכה איתי
ומנקה
" אם יהיו חטיאכם כשנים, כשלג ילבינו"

Spoiler

תמיד אלול היה בשבילי (ומאמינה שאני לא היחידה) לחמוק מהרדאר כדי לחיות שנה הבאה. אבל השנה הבנתי שזה לא ככה. השם הוא אוהב הרבה הרבה יותר מהורים בני אדם ואם שמענו על הרבה הורים שהבן שלהם מחריב את העולם בערך והם אומרים " אבל בפנים הוא טוב" אז הקב"ה יהיה פחות אוהב ומבין ורחמן מהם??
וזה עשה לי אור בעיניים ובלב!

[053]

המלך, בשדה
לנתינו מצפה
בני בני להם קורא

חודש אלול.
בואי, התעוררי,
מחייך לך,
וצוחק אנוכי
כן. ה' מחכה לבואי

.אני לדודי, מבקשת ממלכי,
תן לי הכוחות,לעבור הנסיונות
,והוא, נותן האורות
.איתם, אפשר רק לעלות

.החזיקי אותם ביתי,
זכרי, את עמוק בליבי.

ובר"ה ובי"כ לאחר העבודה
תבואי להיכלי,
תכנסי ותקבלי,
ודודי לי.

עבדי קשה,גם אם זה מתיש וארוך
זכרי, בשדה, נתנו לך האורות,הכוחות.

אז בואי ביתי
,יורד אנוכי לשדות
לפשוטי העם,
לא רק בארמון, בהיכלות

ומחכה אני להראות לך
את פני השוחקות

Spoiler

נכתב על פי שיחה של הרבי מחבד, שמדברת על זה שבחודש אלול יורד המלך לשדה-לפשוטי העם.
בחודש זה לא צריך לחכות שעות ולעשות מאמצים רבים כדי להיכנס להיכל מלכותו
אלא המלך יורד לשדה ולכלשון הרבי-"מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם

[בינינו לא משנה]

פוסט זה נמחק!