שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

מישהי מיוחדת

פוסט זה נמחק!

מישהי מיוחדת

ילד קטן בעולם גדול
מרגיש מושפל ולא יכול
אם הכול תלוי בכוח הרצון
אז איך הוא נמצא עוד באותו מקום?

ילד קטן בעולם ענק
בתוך הלב שלו יש מאבק
תקוע במקום ומרגיש אבק
בתוך הראש שלו יש רצון חזק

הוא רוצה כבר שינוי
רוצה כבר ללכת מפה
העולם כה צפוי
הוא רוצה לשנות אותו

וכמו ילד קטן שלא מבין דבר
רק יודע לבכות ודי
כך הוא עושה, נשכב על הכר
ומרגיש שהעולם כבד מידי

כי כבר מידי הרבה זמן יש רצון שבוער
וכבר מידי הרבה זמן שהוא עוד תקוע
המוח בין כל המחשבות די מסתחרר
ובלב שלו כל רגש משתולל וזה פרוע

הוא רק רוצה לזוז כבר
אבל לא יודע איך
מרגיש שהוא נתקע במדבר
אין כלום עד האופק

ואז מתוך השקט, מתוך השיברון
ואז מתוך הצדק חסר ההיגיון
ואז מתוך התופת של רגש כישלון
דווקא משם הוא מתחיל ת'ניצחון

עוזב את הכרית ופותח ת'סידור
עוזב את התחתית ומתחיל בשיפור
כרגע אין לו מושג עדיין מהיכן להתחיל
אבל יש מישהו שמנהל והוא אותו מוביל

הדרי

כנגד הטבע

השחר עולה
ואני שוקעת

השמיים מאירים,
ואני עם שברים.

הציפורים מציצות
ואני במחשבות..-

על העתיד,
כמה שהוא מדאיג
שוקעת בעבר-
ובמה שנגמר...

מנסה להיות-
בקצב הזריחה-
לזרוח, ולא לשקוע
לצוף ולא לטבוע
לקום ולא ליפול
לזנק לגבהים
בלי לחדול

וגם כשאני
"כנגד הטבע"
ממשיכה לחיות
וזורמת עם הטבע

השחר עוד יעלה בי
והשמיים יאירו גם לי
והציפורים המציצות
יהיו למנגינה בשבילי
ואני-
יהפוך את כל הקשיים
להרמוניה אחת גדולה
שהאזין לה-
בימים החשוכים..)

מוקדש לכל אלה- ששוקעים בזריחה, שמרגישים שברים..., ששוקעים במחשבות,-
והלוואי,
שתחברו את כל הקשיים למנגינה אחת- שתתנגן לכם בזריחה ובשקיעה..
@הדרי

אביעזרי

חורבן

ישבתי בדד על חומה עזובה / מול אופק צבוע כתום
שקט סביבי דממה עצובה / ויד שנוגעת פתאום

הוא עמד לצידי פניו אל ההר / והעצב בעיניו - איום
נדמה היה כקרון בלי קטר / דוהר הישר אל תהום

ישבנו שתקנו שעה שעתיים / עד השחור שלט במרום
ובשתיקתינו סיפור בן אלפיים / סיפור של כתום ואדום

לפתע עצר והחל מדבר / על העם שחי בחלום
ואיך מילדותו דבר אינו זוכר / מלבד את אותו המקום

שהלך עם אביו על ההר לצפות / להבין קצת מהו הצום
ואיך לא פסקו עיניו מלבכות / ולא פסקו עד היום

’שיבנה בית המקדש במהרה בימינו’
ועד אז - שנזכה להתאבל על החורבן כראוי...

D. A. S.

יהודי זה הכי

אורות דמדומים, השמש מתעתעת
קולות רחוקים, צרחה שנבלעת
נבואות מתגשמות, העיניים עצומות
שינויים מתרחשים, עיננו לא רואות

הלב קצת אדיש וקצת מנסה להתאבל
הגלות זה כבר רגיל, אבל החסר מחלחל
זה נהיה כזה מאבק בין אבלות לשיכחה
איך בתוך כל היומיום עוצרים את הבריחה?

קוראת ספרים מעובדים על החורבן
המוח קורא ומבין אבל הרגש נעלם
ואז תפילת קטנה שמנסה להתחבר
ופתאום אי אפשר בכל הקושי לא להיזכר

זה כואב איך התרחקנו
נעה ונדה בין מחשבות
אבא'לה איך חטאנו
היום הכל זה בחזקות

ובכל זאת, אנחנו ממשיכים לנסות
אני רואה אותנו, אנחנו עם עִם סבלנות
למרות כל הניסיונות, עם כל הנפילות
אנחנו נשארים עם הנצח, גם בגלות

ואוטוטו, למחר, כשיבוא קץ הגאולה
נזכה לשמחה האמיתית והשלימה
וכל דקה של יאוש, של חורבן ושל גלות
כל דקה של ניצחון, גם המאבק על האבלות-

כל דקה כזאת תאיר את כל העולם
ואתה תהיה גאה בנו יותר מכולם.

עכשיו אנחנו נלחמים עליך
מחר אנחנו נבוא אליך

אמן!

מנאששש

לא שלי

ככה אומר
הפתגם הישן
(מאז שאני
עוד ילדונת בגן)
בכל מבוגר
יש ילד קטן

מאז,
גדלתי מהחיים
בקומה
רק השארתי
פינה חמה
לילדה תמה
שיושבת רוב
הזמן בתוכי בדממה...

ולפעמים
כבדה הכתף,
אני יורדת למרתף:
מפנקת אותה
בתופין
מְשֻקלָד
אומרת לה
'בואי!'
נותנת לה יד...
בוכה אתה
בפתע פתאום
אם נפתחת
משומקום
התהום

ו...אם מישהו
פתח לי, נבר
והציץ
לא יראה
שום דבר:
הוא חלם
בהקיץ....

אביעזרי

למה אתה עייף?!

ובכל יום שחולף, עצור ותהרהר

האם אתה עייף, סתם כי היית ער

ומאסה נפשך, בחומר המסחרר

או מותש הנך, מהיותך בוחר

ובין טוב ורע, אתה הולך וחוזר

בחון זאת היטב, לך ושחזר

בעומק הלב, מעשיך ברר

כי לא ניתן להשיב, יום שעובר...

יהודי זה הכי

לקרב את המשיח, מהמקום שלי.

סתם חשבתי לעצמי, לו היה לי כסף
איך הייתי רוצה לתלות באמצע ישראל
איזה מין שלט ענק גדול ומהפנט
שכל מי שיעבור שם יהיה חייב להסתכל
שיהיה כתוב בו באותיות ענק
'השם הוא האלוקים-אין עוד מלבדו!'
וכל מי שיחלוף ליד יראה ויזעק
"השם אנחנו יודעים שאתה פה!"

סתם חשבתי לעצמי, לו היה לי אומץ
אולי הייתה לי יכולת להתקשר לנדיב
לבקש ממנו שיביא לי קצת כסף
שאפרסם באיזה בניין בניו יורק או פריז
"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח"
שכל יהודי שיעבור שם יחשוב ויתבונן
"מה עשיתי אני כדי לראות אותו מגיח?"
ומיד יצטרף ויזעק את השלט בכל הלב

סתם חשבתי לעצמי,
אבל ידעתי את המציאות
אני בן אדם ריאלי
ואין לי כסף או אומץ בכזו כמות

אז חשבתי לגנוז את המחשבות
ומיד התחלתי להתבאס
כי כמה אני רוצה להיות
מאלו שאת הגאולה זוכים לקרב!

ואז נזכרתי בפורום הזה,
שפה כן יש לי קצת במה
ואולי בכמה מילים אני אתן את זה
כי זה כל מה שאני יכולה.

תודה!

מנאששש

לא שלי

בין גלי אימה
לשגרה מדומה
בין אבק של - כוחי
למילה שנחצבת מתוכי
בין בִתְרֵי בִּלְבּוּל
לביצור חומה וגבול

שם,
בתווך
בעורף שהוא
חזית
במלחמת הקיום
האישית
שבע נופלת
ואולי
גם יותר...
אבל קמה
שוב קמה
בלי לוותר

ויום יבא
ובת קול תבשר
בזכותך, אשה בקרב
נגאלו ישראל

מישהי מיוחדת

מנותקת.

מזמן לא הרגשתי את הלב שלי
משהו בתוכי לא מבין אותי
יש בי משהו תוסס וכל כך לא רגוע
המוח שלי פועל על אוטומט בקבוע

תפילה אחת-עוד אחת-עוד אחת. יופי!
תהילים. שיעור תורה. לימוד מִסֶֶפֶר. הצלחתי!
יש יום מלא, ויש סיפוק, ויש שמחה, ואושר.
מרגישה רק טוב. אתה קרוב. הכל מוצלח. סוּפֶּר!

אז למה הלב מתעקש למרוד?
למה הוא מפריע לי ללמוד?
למה כל תפילה זה מאבק?
למה הלב שלי מרגיש נחנק?

רק רציתי אותך, תבוא אלי.
קשה לי, למרות שבסוף כן טוב.
בסופו של דבר, טוב לי כל הזמן,
רק היצר מבלבל פה את הכל.

תעזור לי אבא, כי אני לא יכולה
הרגש שלי נעלם ונהייתי כבויה
תעזור לי אבא, כי כבר אין לי כוח
רוצה להרגיש אותך ולא מעצמי לברוח

תעזור לי אבא, כי יודעת שאתה אמת
יודעת שזה נכון, שהעצב מגיע מחטא
זה גורם לי לבלבול, כי היכן אני טועה?
תעזור לי אבא, אני לא רואה!

תעזור לי השם, זה קשה לבד
אני רוצה לזכור שאתה פה ליד
רוצה להרגיש אותך מחזיק לי ת'יד
אומר-את גיבורה, את יכולה, הידד!

הדרי

לא סתם חגיגה-

יום הולדת-
זה כבר לא בלונים
מתנות עם סרטים
ממתקים ופרסים..
זו לא עוד מסיבה
ללא מטרה-

זה יום,
שלפני שנים
החליטו שם--
שאני צריכה
לרדת לעולם..

ובכל בוקר ובוקר-
שהחזרת לי ת'נשמה
יודעת שיש לי מטרה-
ואתה לא מתייאש ממני
גם כשאני נופלת
ולפעמים נשברת
ודווקא מזה גודלת...

יום הולדת-
זה הזמן שלי להודות
על שנה שעברה-
שבה הגשמתי חלומות!

וזה גם זמן-
לבקש--
שאבצע את שליחותי בעולם
באופן המושלם!!

@הדרי

אז יש לי יומולדת ...
וזה באמת זמן להסתכל על השנה שעברה- ולומר פשוט תודה!!
על שהגשמתי את שתי החלומות הגדולים שלי בשנה האחרונה-ובדרך להגשים ב"ה את החלום הבא!!!..))
על זה שאני ב"ה פה, חיה, בריאה, שלמה!
וזמן לבקש--על העתיד..
והלוואי, שנזכה להבין את השליחות שלנו פה בעולם- לא באנו לפה סתם...

אילן פ

היית חבר
היית לי כמו אח
לפרק את הלב
מכיל כלכך
ופתאום
תפנית
הזמנת מונית
וברחת
למקום
בלי עומס רגשות
בלי התפרקות של שעות קשות
אולי נתפסת על ,,,,,
מילה שאמרתי ,,,
אולי על החצי חיוך שלא גמרתי
ולמדתי שגם לדבר
זה לא פשוט
מילה מיותרת
ואתה סמרטוט
מי ישיב את המילה
מי יחזיר אותי להתחלה
וצריך ללמוד
עוד ,,,
ועוד ,,,
ועוד ,,,

שריוש

עיניים ירוקות

היא עומדת ליד החלון הפתוח,
נזכרת בדבריו: "אני אשוב בטוח."
מחכה לעיניים הירוקות השובבות,
ולבגד הזית שיחזור עם התקוות .

אבל זה לא קרה, הוא עלה בסערה,
והיא בוכה בכאב, שואלת למה זה קרה
היא לא מבינה, למה דווקא הוא נלקח,
העצב חודר עמוק, כמו סכין, לא נשכח.

באים, תומכים, והיא מסרבת להתנחם,
וקול חזק כרעם, "למה הסכמת לו להילחם?"
המצפון ממשיך לזרוע מלח ולתעלל,
ואיו לה מזור לראשונה מחליטה להתפלל,

יושב המרומים, רפאני מכל המכאובים,
מעניה ניגרות דמעות ללא מעצורים.
"אנא תן בליבי המצולק נחמה,
אות שתפיח בי תקווה, ושלווה."

בחלום הוא מגיע, עיניים ירוקות נוצצות,
"אמא, הגעתי אני כאן ,די לדמעות,
אוהב אותך ויודע שהכאב קשה,
מבטיח לך, עוד יגיע יום יפה,

אני ואת נפגש בקץ הימים
ואת כל הרע יימוג כמו אדים.
, אני תמיד איתך,נותן לך את הבטחתי,
אני אחזור אלייך, אל תדאגי, אמא שלי".

מנאששש

לא שלי

בין הרצוי למצוי
בין שלם לחצוי
בין ההצֵעַ לביקוש
בין התקוה ליאוש
בין עשיה להמנעות
בין תהיה לטעות
בין 'לא רע' ל'טוב'
בין יבש לרטוב..

ממששת
מרגישה
מושיטה
שתי כפות...
משתמשת
בתחושה
הולכת
בין טיפות

יהודי זה הכי

המאבק על עצמי.

עייפות, זה הנשק החדש
מן אדישות, כי הגוף שלי מותש.
ומה אכפת לי אם הפסדתי בקרב?
הגוף עייף, וכל השאר לא נחשב.

עייפות זה הנשק היעיל שלו
משתלט על הגוף ומסבך אותו
וכשאני רוצה לתת מקום לנשמה
מוצאת כמעט רק פיהוק וחלום על מיטה

וזה מגוחך, כי העייפות באה רק בזמנים מסויימים.
בזמנים של התחזקות, של מצוות, מעשים טובים.
זה מעיד יותר מכל על השקר ועל האשליה-
אני לא באמת עייפה, רק היצר מנהל מלחמה.

ואם זה מלחמה אז אסור להיכנע
וגם אם הגוף עייף אני עדיין מנסה
כי יודעת שזה מה שאלוקים רוצה
ויודעת שאת הכוחות שלי רק הוא ימלא

ולא השינה.

טותיייי

לפעמים אחרי תקופה
שהתרגלנו לטוב
שוכחים שצריך
להמשיך להודות

לפעמים אחרי החושך
קשה את האור לראות
כי התרגלנו לצמצום
ולא להרבה טובות

לפעמים אחרי שיש קשיים
קשה עליהם להודות
אבל זה היופי בחיים
גם על זה להתוודות

לפעמים אבא מביא קשיים
כי ממנו אנחנו מתרחקים
אם נצעד יד ביד עם אלוקים
נראה רק טוב כל החיים!

טוהר

הדרי

אלול פה- את איתו?!-

את-
שפותחת את הדלת
שפותחת את הלב
שרוצה להתקרב
מתחזקת כמה שיכולה
מתחרטת ומבקשת סליחה...

והוא מחפש אותך-
מדלג על ההרים
מקפץ על הגבהות,
מנסה אותך לראות-
ואת פותחת,
ומזמינה את אלול
אלייך- ללב
ורוצה, שואפת להתקרב

מתחרטת באמת
על כל חטא וחטא
ועכשיו מבטיחה
להתחיל מהתחלה

המלך בשדה-
מחכה לך!!
ידיו פתוחות
ליבו איתך
הוא מאמין בך-
שתרוצי אלייו
ותתרפקי על דודיך..
שתבקשי, שתתחרטי
ואליו תחזרי
מאהבה.
כמו בת לאבא!

הוא חפץ בך..
רוצי לשדה...
הוא שם- מחכה!!

@הדרי

אלול פה!!!- והוא החודש האהוב עליי!!- בואו ננצל אותו- ויש מלא על מה להתפלל..
ראינו מה קרה בשנה הזו..)
שתהיה שנה טובה

טותיייי

פוסט זה נמחק!

טותיייי

אבא למרות כל הקשיים
אני עדיין אחריך
גם אם נפלתי פעמים
ישר קמתי והלכתי אליך

אבא לפעמים מידי בכיתי
כי היה לי קשה להתעורר
גם אם זה היה נראה שנרדמתי
תדע שהלב תמיד היה ער

אבא לפעמים האהבה בי שחקה
או שהנשמה פתאום שתקה
אבל את האמת תמיד ידעה
עד שחזרה בזכות דמעה

אבא תדע שתמיד אותך הרגשתי
למרות שלפעמים שחקו בי
אבא אני יודעת שמכולם אני שונה
אבא אני ילדה של אמונה

טוהר

הדרי

שמיים נפולים-

השמיים נפלו עלייך,
ואף אחד לא בא לתמוך..
ניסת להחזיק אותם לבד,
והם קרסו בסוף,
ואת המשכת להחזיק חזק,
סבלת בתוך-
בחוץ שתקת.

עברו ימים, לילות
בכית לבד,
החזקת חזק-
רצית לצעוק-
ונאלצת לשתוק..
שמרת בסוד-
עמוק בלב
חיכית לתמיכה,
אבל אף אחד לא ידע!

הסוד נשמר לך שנה,
ואז התפרץ לך בשניה-
ניסינו לעזור..
וראינו שחור-
לא מצאנו קרן אור..
רצינו לנחם-
אבל יצא לנו לרחם,
לא מצאנו מילים-
לבטא את הכאב...

ואת קמת,
ותפסת את עצמך חזק!
למדת לשחרר, לספר-
ולהשלים עם הכאב...
מצאת את האור
בתוך הערפל,

והשמיים?-
חזרו למקומם,
את זו-
שהרמת אותם!!

@הדרי