שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[שלום לכם]

פוסט זה נמחק!

[הדרי]

שמחה פנימית\פורים תשפ"ה

פורים כבר חלף, עבר
החגיגות נגמרו,
הלב עדיין ממולא-
ספוג בקדושה, בשמחה.

פורים השאיר עקבות...
שמחה למשך כל השנה,
סיפוק מהתפילה שנשמעה...

השמחה החיצונית,
הייתה גם פנימית,
ריחפה באויר,
עטופה בצליל...

מצוות היום-
מלאו את הזמן
הפכו אותו-
לקדוש ומנוצל.

גם שאני לא אחת מהשיכורים-
שרוקדים ושמחים-
הלב מלא מבפנים,

השמש שקעה,
פורים מנופף לשלום-
קורץ והולך-

השאיר לנו את השמחה,
לעוד שנה...

שנזכה תמיד-
להיות מוארים מבפנים

שיר שנוגד קצת את השיר של @שלום-לכם ,
אבל כל אחד ותחושותיו)

[הדרי]

אין דרך חזרה!!

הבטתי בחלון,
שרוחות נשבו ושרקו,
ונתפס מבטי באיש מוזר-
שעמד על גג הבית
ובידיו כרית לבנה
מלאה בנוצות לבנות,
דקות ודלילות.

הוא עמד על הגג,
וברגע אחד--
קרע את בד הכרית
והנוצות החלו לעוף,
הן ריחפו באויר הקריר
ודרך חזרה כבר לא הייתה.

האחת עפה בעקבות הרוח
לאיזה מבנה זנוח,
השניה והשלישית רחפו באויר
ונחו בראשו של צעיר.

שום נוצה כבר לא הייתה לצד חברתה,
כל אחת עפה ליעד אחר משלה.
וידעתי שהכרית לא תחזור לשלמותה.
אכן!, אין דרך חזרה לכל נוצה ונוצה,
גם אם ירצה האיש להחזירן לכרית מאוחדת
אין לא אף דרך אחרת!

והרי כך גם לשון הרע-
אין לאף מילה דרך חזרה
כל מילה שנאמרה אף בשגגה,
עפה לה ברוח כנוצה
וכרגע ביעד לא ידוע...

אז להבא אדע-
ואחשוב לפני כל אמירה
שהיא ככרית הנקרעת
ונוצותייה עפות ומתעופפות
וו-
אין להן דרך חזרה!!

שיר שכתבתי מזמן, (מקווה שכבר לא העלתי אותו בעבר לפה)
האמת ששכחתי ממנו, ופסח.., בין הנקיונות מוצאים הפתעות
שיר עם מסר חזק ממש- קחו אותו חזק בידיים!!!

[יהודי זה הכי]

אבא, קשה לי
עצוב לי
אני מרגישה רחוקה ממך

שומעת את הלב שלי
קורא לי
אומר לי שאני לא שלך

אומר לי
התרחקתי
עזבי את הכול ודי

אבל השכל שלי
מחזיר אותי
אומר לי שאתה עדיין כאן

אתה עדיין כאן
עדיין אוהב אותי
למרות הכול
כל מה שעשיתי
אתה עדיין כאן
אז למה הלב שלי

[מישהי מיוחדת]

החופש לחיות עם שאלות.

אני חושבת שזו ההגדרה של חירות.

לא להיות משועבדת לשכל, ולא ללב.
יש משהו מעלי, קוראים לו אמת...

מה זו הבחירה?
ההפרדה בין טוב לרע?
מהי האמת? ומי קבע?
מי אמר שהכול באמת קרה?
אולי את חיה בבועה שיום אחד תתפוצץ?
אולי את לא באמת חיה דווקא באמת?
איך את מדברת על נצח, על גאולה,
בביטחון כזה חזק שזה יקרה כל דקה?
את יודעת כמה שקר יש בעולם?
למה נראה לך שיש אלוקים בכלל?
תסתכלי כמה רוע, איך דווקא הרשעים שולטים,
זו שאלה עתיקה. למה דווקא הצדיקים סובלים?
תגידי, דקה, מה זו אמונה?
מה זה אלוקים? מה זו השגחה?
יש לך באמת תשובה ברורה?
את חרדית כי נולדת כך, או חרדית מבחירה?

אני לא נרתעת משאלות
אפילו שלא לכולן יש לי תשובות
זה לא אומר כלום. אני לא יודעת הרבה!
ואלוקים כזה חכם, שלא אבין אותו גם אם ארצה.
רק, מה שברור: כן, יש אלוקים!
בעיניים הגשמיות שלנו לא את הכול אנו רואים.
זה לא אומר כלום. גם את השכל שלי אני לא רואה.
אני יודעת שיש לי ממנו רק בגלל שרואים אותו בלמידה.
יש דברים בחיים שרואים אותם רק מהתוצאות
ככה אלוקים. כך גם התורה, והנבואות.
העולם משוכלל כל כך. ברור שמישהו ברא אותו.
הוא לא נברא מעצמו. זה ברור כל כך. לא?
בתורה יש אינספור רמזים וסודות (הצופן התנ"כי, כדאי לך לראות...)
היא דבר אלוקי. אי אפשר שלא לראות.
וכל הנבואות של פעם שהיום קורות...
קיצור. עם כאלו הוכחות, לא צריך עוד תשובות.
אז כן, אני חרדית גאה!
נולדתי כך, ונשארתי מבחירה.

[הדרי]

את כשל"פ?-\פסח תשפ"ה 2025

בין הנקיונות והשטיפות
לקרצופי הספות,
לניקוי יסודי של הכסאות.
בין ריחות הנקיון
לניחוחות החג,
כשאוכלים בחוץ
והמטבח כבר הברק.
בין הנקיונות
והסידורים לחג
כשתחושת התעלות נגנבת
ואת אי שם מחפשת....

אז-
קחי רגע לעצמך,
לנפש שבתוכך
והתבונני-
על מהות החג,
על כל פרט ופרט,
על המצות על המצוות,
על יפין של ההלכות
על הרוח הרוחנית
על הנפש הפנימית
על הזכות להיות שייכת
לעם סגולה, בני מלאכים
תרי"ג מצוות, מוסר ומעשים,
הרי אם בורא עולם
היה מצווה לקדש
על כוס של חומץ
או לאכול כזית שרצים
ודאיי היינו אוכלים, לא?
היה קשה,
ולא נעים..
אבל זה הצווי- אז עושים!

אז כעת, כשבורא עולם
אותנו צווה
לקדש על כוס של יין,
לאכול כזית מצה
סעודות כיד המלך..
קחי בזה חלק!!

וננקה-
את הלב מבפנים,
מכל הסדקים
מכל הכתמים
מכל הליכלוכים.

פסח-
זמן להיטהר,
זמן לשמר
את הלב.
זה גם זמן להתבונן
על היופי, על המהות
על החרות, על הגדלות!

את חלק מהעם-
שזכה להטהר, להגאל!

פסח פה!
הכל נקי,ריחני, רוחני
הבית, התבשילים...
איך את מבפנים??!!

התקשרה אליי שבוע שעבר עורכת עיתון מסויים, ובקשה שאכתוב סיפור לחג..., ופתאום- בלאק אאוט!!
נעלמה לי ההשראה, לא היה לי נושא, לא הייתה לי עלילה- חוסר השראה!!
אז פשוט ישבתי והיידיים שלי הקלידו את השיר הזה, ככה בלי לשים לב...,
וזה יצא משמיים- בסוף זה מה שהיה חסר לה בדיוק בעיתון....- שיר!
פסח כשר ושמח לכולם- תהנו מהרגעים האלה שהבית נקי כבר, ותכינו את עצמכם מבפנים

[חסידייה אוטנטית]

ממצמצת בפראות
צובטת את עצמה
רוצה להאמין שמדובר בחלום
אך המציאות מכה בה

היא התעלמה
מכל קריאת אזהרה
שניתנה בכל צומת
משכך כאבים

והיום זה היכה בה
מכל כיון מכל צומת
אבל היום ניתנה לה אפשרות
לחזור להיות היא

להיות גאה בילדה שהיא
באישה שהיא הפכה להיות
מאישה כאובה ונפחדת
לאישה חזקה ואמיצה

שגם הפעם תתמודד
ותנצח
ותחזור עם כתר
גאה בך מלכה!!

[אילן פ]

ליל הסדר

קשה עוד להגיד
שהכל בסדר
מחפשים
את קצה החוט
לצאת מהגלות
הבן שואל מה נשתנה
מיחלים למתנה בסוף ההמתנה
למצוא את האפיקומן
שצפון
עמוק בנשמה
מבקשים מחי העולמים
את הכח
לאחוז בדרך אמונה
לא להתיאש
להודות על מה שיש
שבחרת בנו לעם
שאהבתנו אהבת עולם

[מישהי מיוחדת]

אורות דמדומים, השמש מתעתעת
קולות רחוקים, צרחה שנבלעת
טוב לי בפנים, ובכל זאת נקרעת
זה משחק של שנים, ואני לא נרגעת.

רק רציתי ת'אור, והאמנתי שהוא בא.
ככה החיים, חצי אור-חצי חשיכה.
אבל לא הכול חד משמעית, טוב או רע.
יש גם 2 זמנים מבלבלים: זריחה ושקיעה.

לא יודעת מה יש יותר עכשיו.
לכאורה, דווקא אור.
ובכל זאת, הלב שלי מותש.
מידי הרבה זמן ראה שחור.

בחוץ עוד עוטה מסיכה,
בפנים לאט מתקרבת.
מקווה שכשתיעלם החשיכה,
אצליח לצאת אל השמש.

אמן.

[הדרי]

הרמוניה של צלילים

חום, קור
חוסר באור,
זמן לחפש,
זמן לגשש,
זמן לנטש
את הפגמים-

מהלב בתוך
משברי החיים
לחפש ברוח
את החום, הלחות
ולשנות מציאות
זו לא אפשרות!

לראות את הטוב,
לקום מעמקי הבור
לשחק עם הרגשות...

להשתוקק לגדול
בלי לחדול!

להמשיך לצמוח,
בעקבות הרוח....

שברים דוממים,
אנספור פגמים
בלב, בנפש
בנגלה, בנסתר
בקיים, בנעלם.

במקום להתמקד שם-
אוספת השברים
צועדת עם התרמילים.

התמודדות
זו עוד אבן דרך
ליעד הנכסף!

כל שבר, מתאחה.
כל פצע- מתרפא.
כל לב-
מצפה, מחכה,
לרגע שיוכל
לאסוף הקשיים
ולחבר מהם-

הרמוניה של צלילים

כל פעם מתרגשת מהשיר הזה, הוא מצמרר אותי, ומחבר בי משהו...
נכתב לי ככה... בהשראה מסיפור מצמרר- שפתח לי משהו בלב.
השיר הזה עמוק, ואפילו מאוד!
יש בו אנספור תובנות...אם מצאתם אותם- קחו אותם לדרך.
@הדרי

[אילן פ]

****יש לאן לחזור

בחוץ טיפות של גשם
הלב בוער כמו תנור
עננים שחורים באופק
כבר לא רואה ברור

זה מגיע
ממקום עמוק
השנאה צבעה באדום
כל שדה ירוק

לפעמים
זה כל כך קשה להכיל את השונה
להבין את השני
אולי כי ,,,,,,,
בעצם
אני לא
מבין את עצמי

אז יצאתי מהבית
יצאתי אל הקור
רוצה לפעמים להרגיש
שיש לי לאן לחזור****

[ילד חוכם]

עוד שם
אני עוד שם
עדיין לא שחררתי

השכל תוקף - "תהיה רציונלי"
אך הלב עוד סוער, אמוציונלי.

מסוחרר מהלופ של נופל וקם
הנשמה זועקת
כול לילה יורקת דם

אבל לא, לא שיניתי
אפילו לא בגרם

אחטא ואשוב
אכול חרטה
אך אשוב ואחטא

נראה שכלום לא ישתנה
הלב מזמן כבר לא עונה

שום דבר לא עזר
כול חבר מרגיש פתאום זר

הניקוטין לא קבר
היגון לא נגמר
אז למען השם
מה עוד נשאר!

סליחה שיצא לי דיכאוני כזה, פשוט פריקה והצפת רגשות קטנה...

[הדרי]

דווקא מהשבר בונים

שחשוך מבפנים,
שהכל מתרסק
העולם נופל
כל הטוב חומק.

מתעתע, דומע.

חיים שלמים
מתפוררים.
תקוות שנבנו-
נמסו.
כבניין גדול
שמתנוסס.

מנסה לברוח מהמציאות
להעלם,
לברוח
בעקבות הרוח.

דומי נפשי
וחפשי קרן אור
נגני לך
שיר של מזמור.

כי בכל עת
יהיו לך קשיים,
מסכים שנופלים
מאבקים.

וזכרי נפשי
כי ממנו,
הכל מאיתו יתברך,
וכשזה הוא- זה טוב!

כי דווקא מהשבר בונים,
תקוות לחיים שם מוצאים.

נחמה, נפש שבורה
דומעת,
בתוך עצמה-
מתפרקת,

וגדולתך נפשי-
לאסוף השברים הדוממים
לחפש את אלוקים,
בצללים, בהבטים,
בשעות הקשות
שהכל הרוס,
וחשוך.
דווקא משם-
לבנות.

והכל יחדיו זו הרמוניה
חורבן ובנין,
גלות וגאולה.

נכתב בהשראת סדרת הספרים האחרונה של ליבי קליין (@טותיייי ..)
ספרים שהם עולם שלם, של תובנות וערכים!
תודה לך ליבי, על הסדרה המדהימה הזו, פידבק על השיר, ותובנות לדרך..))

[מישהי מיוחדת]

כאב חשוף 🩸

אני ילדה קטנה
ילדה של החיים
חולמת על אהבה
בעולם של זאבים
מישירה מבט
לא מפחדת מקשיים
אבל לאט-לאט
הכוחות שלי אוזלים

אני ילדה קטנה
ילדה של החיים
תמיד במלחמה
גם כשלא רואים
זה הלב שלי
שלא מכיר כלל אנשים
איך העולם שלי
נבנה ממשברים

וסתם כי גיליתי היום
שמשהו באמת היה לי
וכבר תקופה שאין לי מקום
כי משהו פנימי נשבר בי
ואיך מתוך הקושי והכאוס
אף פעם באמת לא וויתרתי
ובאת שקשה לא להרוס
אבל מתוך הקושי הזה צמחתי

ואיך למרות הכול
אני לא שמחה
למרות שהעולם שלי טוב
ויש התקדמות בזירה
כל עוד אפ'חד לא אוהב אותי
אני לא יכולה
לא יכולה להרים את עצמי
כי הגוף במלחמה

איך לא ליפול עכשיו
איך להמשיך לחייך
איך הכול נחרב
אבל מה זה משנה?
תחייכי עוד קצת
ותשלימי מטלות
נו, ממש עוד מעט,
וכבר יהיו לך חברות.

ומה זה משנה,
שאין לי משפחה.
כלומר אין לי קשר.
ואין לי אהבה.
ומה זה משנה,
אסור להתלונן!
העולם יפה,
מה הלב שלי מתבכיין?

אוף רוצה לקום
אני כל כך רוצה
אבל העולם שלי עקום
והלב במנוסה
שאתכחש לרגשות
זה לא ממש יעזור
כואב לי ברמות
זו מציאות שאי אפשר לסתור

זו כבר שנה שלימה
שאני שוחה בתוך העצב
חולמת על משפחה
או על מישהו אחר
מישהו אמיתי
שייתן לי כבר מקום
כי אני בגיהנום
נלחמת איתי כל היום
לא להרגיש ולא לחשוב

זה מסוכן מידי.
כן, אני מבינה...
איבדתי הרבה כל כך.
אסור לי ליפול! להיכנע!
אני חייבת להחזיק-
אז בכוח איתנים-
אני אוספת את השברים
ומסתירה אותם. כי חייבת להרשים.

כי מי יאהב אותי,
אם לא אהיה כה חזקה?
זה יהיה הסוף שלי,
אבל אסור שאף אחד יידע.
בתוך הלב שלי,
יש כזאת'י מלחמה.
לא מבינה אותי.
הכול זה שקר אשליה.

המוח לא מבין,
ולא זורם עם החרדות.
גם ללב שלי,
נמאס ככה לחיות.
אז לאט-לאט,
קמה מתוך ההריסות,
מקווה כל כך,
שתשחרר לי את החסימות.

מתפללת לאבא,
היחיד שבאמת אוהב,
שיתן לי תשובה כבר,
פיתרון אמיתי לכאב,
כי אנ'בנאדם חזק
אבל אנ'לא רוצה לשרוד
אני רוצה לחיות אותך
תעזור לי לעלות

אבאלה תבין
באמת אנ'רק ילדה
ומול מגדל של שקרים
אני מרגישה קצת חשופה
באמת אני
רק רוצה קצת אהבה
רק רוצה לחוש כבר רצויה
שמישהו אחד פה בעולם
צריך אותי כבר

שאני אחסר אם אני אעלם...

ומתוך הכאב
אני אוספת את השברים
מחייכת באמת
חיוך של חזקים
נכון כואב, שורט!
אבל אני לא אכנע.
לא איבדתי עוד שליטה.
גם עמוק במלחמה.
עוד זוכרת שיש אותך.

ואם יש אותך-
יש סיבה להילחם.
להתקדם.
להתקיים.
ועוד יבוא לו אחד,
שאצליח לחיות כבר באמת.
בעזרת ד'.

[*2867]

כולנו היינו שם
וראינו את הקולות
וקיבלנו הדיברות
וכמה רצינו ונכספנו
את בוראנו לראות

"רצוננו לראות את מלכנו"
לא מפי משה
לא מפי מלאך
רק השם!!!

ועברו השנים
התורה מדור לדור עוברת
וביום ו' בסיוון
נשמתנו מהדהדת

זהו יום מיוחד!
יום קדוש!
יום שנהיינו יהודים!
יום שאת הפסגה זכינו לכבוש!

ואני
יהודייה קטנה עם לב הומה
שואלת את עצמי
את נשמתי
האם את זוכרת?
נזכרת???
האם על התורה, כראוי, את שומרת?
זה היום נישואים שלך! יום נישואים של כולנו!
אשריינו אשריינו
להיות יהודים זכינו!

ועתה--
האם אני מבינה
את המשמעות הגדולה
של העובדה
שאני יהודיה???

[ילד חוכם]

צויתה פיקודיך

אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד
(תהלים קיט, ד)

אבא, צוית לי פיקודיך
לא תכננתי להפר
רוצה לפסוע בשבילך
אבל קשה לי

כבר קשה להתמודד
העולם סביבי כבד
כבד מדי
כבד עליי
שום דבר כבר לא עובד

צחקתי דקה
ואז בכיתי שעות
זרקתי חכה
ודגתי דמעות

אמצע הלילה
גם בדממה הלב סוער
גם אחרי שכבתה הסיגריה
הכאב עודו בוער

זה לא שיר על עצב
זה הסיפור של הבדידות
אין פה קצב
במנגינת הסיוט

זה לא בדיוק שיר
זהו בכי ממוחזר
על עולם כל כך אכזר
על הלופ שלא נגמר

התרגלתי להשאיר את הנשמה בשירים
התמכרתי להשלך הכול על אחרים
אני לבד בחדר,
אני והנשמה בקצר
הדיכאון לא נח לרגע
הוא רק בונה לו עוד שרירים

אז אבא תן לי ת'כוח
לא להפסיק להלחם
כי מי מבלעדיך
עליי עוד ירחם

אתה צוית פיקודיך לשמור מאוד
אבל בשביל לשמור צריך לעבוד
ואין כמוך ואין בלעדיך
רק תן ת'כוח, שוב לקום ולעמוד

[מישהי מיוחדת]

ניצחון.
ניצחון זה לא שהשני מובס.
ניצחון, זה שאנחנו הצלחנו.
ניצחון זה לא רק מיטוט אירן וחמס.
ניצחון זה לחיות בשלום, בעיקר עם עצמנו.

ניצחון זה להבין את הלקח,
בשביל מה בכלל הקרבנו!
נביא לנו ניצחון של נצח.
נתקרב כבר אל בוראנו.

בוא, ותכריז יחד איתי,
אני ואתה נשנה את העולם.
ניקח איזה חיזוק קטן ופרטי-
ונביא לנו את הניצחון המושלם.

[הדרי]

אבא, לא עוד!\עם כלביא 2025
אבא,
לא עוד
מלחמות,

לא עוד-
הרוגים ובכיות,

אבא
לא עוד
צער,
עוגמה.

אבא,
לא עוד
בבקשה!

מבקשת,
אך לא יודעת מה טוב,

מתחננת,
רק שמור עלינו,
מכל הטירוף שבחוץ
מקור המלחמה,
מהלחץ, מהאימה.

ולא שוכחת להודות-
על הניסים שעשית,
על מלחמות שנלחמת
על ניסים-
גלויים ונסתרים.

על זה
שאתה פה-
בלילות ובימים!

טובעת בטוב שלך,
לעולמים!!

ויודעת, בטוחה-
שכל מה שאתה עושה כאן-
זה לטובה!

"הבוטח בה' חסד יסובבנו"
כי מי קל גדול כמוהו?!

@הדרי

איזה טירוף, כמה ניסים!!, נכון שיש גם צער מסביב,
אנחנו בוחרים איפה ובמה להתמקד:)
אז עכשיו שכולם בבית, קחו את התקופה הזו בצורה שונה, קצת יותר להודות, לשמוח עם הניסים,
בטוחה שבעז"ה יבואו ימים יפים, יש לנו אבא טוב

[*2867]

הי אנשים️
יש כאן שיר שכתבתי בלשון בת כי זה הכי נח לי, אבל התכוונתי לכולם!

לך שמתמודדת ונלחמת עם כולם
ולא נראה שלמסע הזה יש סוף
האיפוק כבר מזמן זורם אצלך בדם
והטוב-לב שלך נהיה חלק מהנוף

יש איינספור מילים שאת לא אומרת
והשתיקות ממלאות לך את המח
יש אלפי תמיכות שלאחרות את נותנת
אבל לעצמך אין לך גם לא חיבוק קטן

ואז ביום כהה אחד כמו משומקום
נהיה וואקום, נסתמות לך הריאות
את לא מבינה, מה קרה פתאום?
ולמה ואיך הלב שלך מכפיל פעימות

ואז במראה את עצמך את לא מזהה
והרעיונות בראש שלך נראים לך כה משונים
בתוך תוכך, מהנשמה, את זועקת לעזרה
ומרגישה אולי קצת שנמאס לך מהחיים

אל תתיאשי אהובה️ תמיד תזכרי!
ד' תמיד תמיד בכל מצב נמצא איתך!
החושך יחלוף, הוא כל כך זמני
ואת גדולה וגדלה מהקשיים שלך!

[הדרי]

מהשגרה לחופשה:

חופש-
קיץ, שמש
טיולים, המולה
בלגן.

שגרה-
-סדר, לימודים.
שלווה.

חופש-
מרגוע לנפש.
לנשמה,
זמן להעריך-
את השגרה!

חופשה נעימה לכולם:)