שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
אבא, קשה לי
עצוב לי
אני מרגישה רחוקה ממךשומעת את הלב שלי
קורא לי
אומר לי שאני לא שלךאומר לי
התרחקתי
עזבי את הכול ודיאבל השכל שלי
מחזיר אותי
אומר לי שאתה עדיין כאןאתה עדיין כאן
עדיין אוהב אותי
למרות הכול
כל מה שעשיתי
אתה עדיין כאן
אז למה הלב שלי -
החופש לחיות עם שאלות.
אני חושבת שזו ההגדרה של חירות.
לא להיות משועבדת לשכל, ולא ללב.
יש משהו מעלי, קוראים לו אמת...מה זו הבחירה?
ההפרדה בין טוב לרע?
מהי האמת? ומי קבע?
מי אמר שהכול באמת קרה?
אולי את חיה בבועה שיום אחד תתפוצץ?
אולי את לא באמת חיה דווקא באמת?
איך את מדברת על נצח, על גאולה,
בביטחון כזה חזק שזה יקרה כל דקה?
את יודעת כמה שקר יש בעולם?
למה נראה לך שיש אלוקים בכלל?
תסתכלי כמה רוע, איך דווקא הרשעים שולטים,
זו שאלה עתיקה. למה דווקא הצדיקים סובלים?
תגידי, דקה, מה זו אמונה?
מה זה אלוקים? מה זו השגחה?
יש לך באמת תשובה ברורה?
את חרדית כי נולדת כך, או חרדית מבחירה?אני לא נרתעת משאלות
אפילו שלא לכולן יש לי תשובות
זה לא אומר כלום. אני לא יודעת הרבה!
ואלוקים כזה חכם, שלא אבין אותו גם אם ארצה.
רק, מה שברור: כן, יש אלוקים!
בעיניים הגשמיות שלנו לא את הכול אנו רואים.
זה לא אומר כלום. גם את השכל שלי אני לא רואה.
אני יודעת שיש לי ממנו רק בגלל שרואים אותו בלמידה.
יש דברים בחיים שרואים אותם רק מהתוצאות
ככה אלוקים. כך גם התורה, והנבואות.
העולם משוכלל כל כך. ברור שמישהו ברא אותו.
הוא לא נברא מעצמו. זה ברור כל כך. לא?
בתורה יש אינספור רמזים וסודות (הצופן התנ"כי, כדאי לך לראות...)
היא דבר אלוקי. אי אפשר שלא לראות.
וכל הנבואות של פעם שהיום קורות...
קיצור. עם כאלו הוכחות, לא צריך עוד תשובות.
אז כן, אני חרדית גאה!
נולדתי כך, ונשארתי מבחירה. -
את כשל"פ?-\פסח תשפ"ה 2025
בין הנקיונות והשטיפות
לקרצופי הספות,
לניקוי יסודי של הכסאות.
בין ריחות הנקיון
לניחוחות החג,
כשאוכלים בחוץ
והמטבח כבר הברק.
בין הנקיונות
והסידורים לחג
כשתחושת התעלות נגנבת
ואת אי שם מחפשת....אז-
קחי רגע לעצמך,
לנפש שבתוכך
והתבונני-
על מהות החג,
על כל פרט ופרט,
על המצות על המצוות,
על יפין של ההלכות
על הרוח הרוחנית
על הנפש הפנימית
על הזכות להיות שייכת
לעם סגולה, בני מלאכים
תרי"ג מצוות, מוסר ומעשים,
הרי אם בורא עולם
היה מצווה לקדש
על כוס של חומץ
או לאכול כזית שרצים
ודאיי היינו אוכלים, לא?
היה קשה,
ולא נעים..
אבל זה הצווי- אז עושים!אז כעת, כשבורא עולם
אותנו צווה
לקדש על כוס של יין,
לאכול כזית מצה
סעודות כיד המלך..
קחי בזה חלק!!וננקה-
את הלב מבפנים,
מכל הסדקים
מכל הכתמים
מכל הליכלוכים.פסח-
זמן להיטהר,
זמן לשמר
את הלב.
זה גם זמן להתבונן
על היופי, על המהות
על החרות, על הגדלות!את חלק מהעם-
שזכה להטהר, להגאל!פסח פה!
הכל נקי,ריחני, רוחני
הבית, התבשילים...
איך את מבפנים??!!התקשרה אליי שבוע שעבר עורכת עיתון מסויים, ובקשה שאכתוב סיפור לחג..., ופתאום- בלאק אאוט!!
נעלמה לי ההשראה, לא היה לי נושא, לא הייתה לי עלילה- חוסר השראה!!
אז פשוט ישבתי והיידיים שלי הקלידו את השיר הזה, ככה בלי לשים לב...,
וזה יצא משמיים- בסוף זה מה שהיה חסר לה בדיוק בעיתון....- שיר!
פסח כשר ושמח לכולם- תהנו מהרגעים האלה שהבית נקי כבר, ותכינו את עצמכם מבפנים
-
ממצמצת בפראות
צובטת את עצמה
רוצה להאמין שמדובר בחלום
אך המציאות מכה בההיא התעלמה
מכל קריאת אזהרה
שניתנה בכל צומת
משכך כאביםוהיום זה היכה בה
מכל כיון מכל צומת
אבל היום ניתנה לה אפשרות
לחזור להיות היאלהיות גאה בילדה שהיא
באישה שהיא הפכה להיות
מאישה כאובה ונפחדת
לאישה חזקה ואמיצהשגם הפעם תתמודד
ותנצח
ותחזור עם כתר
גאה בך מלכה!! -
-
אורות דמדומים, השמש מתעתעת
קולות רחוקים, צרחה שנבלעת
טוב לי בפנים, ובכל זאת נקרעת
זה משחק של שנים, ואני לא נרגעת.רק רציתי ת'אור, והאמנתי שהוא בא.
ככה החיים, חצי אור-חצי חשיכה.
אבל לא הכול חד משמעית, טוב או רע.
יש גם 2 זמנים מבלבלים: זריחה ושקיעה.לא יודעת מה יש יותר עכשיו.
לכאורה, דווקא אור.
ובכל זאת, הלב שלי מותש.
מידי הרבה זמן ראה שחור.בחוץ עוד עוטה מסיכה,
בפנים לאט מתקרבת.
מקווה שכשתיעלם החשיכה,
אצליח לצאת אל השמש.אמן.
-
הרמוניה של צלילים
חום, קור
חוסר באור,
זמן לחפש,
זמן לגשש,
זמן לנטש
את הפגמים-מהלב בתוך
משברי החיים
לחפש ברוח
את החום, הלחות
ולשנות מציאות
זו לא אפשרות!לראות את הטוב,
לקום מעמקי הבור
לשחק עם הרגשות...להשתוקק לגדול
בלי לחדול!להמשיך לצמוח,
בעקבות הרוח....שברים דוממים,
אנספור פגמים
בלב, בנפש
בנגלה, בנסתר
בקיים, בנעלם.במקום להתמקד שם-
אוספת השברים
צועדת עם התרמילים.התמודדות
זו עוד אבן דרך
ליעד הנכסף!כל שבר, מתאחה.
כל פצע- מתרפא.
כל לב-
מצפה, מחכה,
לרגע שיוכל
לאסוף הקשיים
ולחבר מהם-הרמוניה של צלילים
כל פעם מתרגשת מהשיר הזה, הוא מצמרר אותי, ומחבר בי משהו...
נכתב לי ככה... בהשראה מסיפור מצמרר- שפתח לי משהו בלב.
השיר הזה עמוק, ואפילו מאוד!
יש בו אנספור תובנות...אם מצאתם אותם- קחו אותם לדרך.
@הדרי -
****יש לאן לחזור
בחוץ טיפות של גשם
הלב בוער כמו תנור
עננים שחורים באופק
כבר לא רואה ברורזה מגיע
ממקום עמוק
השנאה צבעה באדום
כל שדה ירוקלפעמים
זה כל כך קשה להכיל את השונה
להבין את השני
אולי כי ,,,,,,,
בעצם
אני לא
מבין את עצמיאז יצאתי מהבית
יצאתי אל הקור
רוצה לפעמים להרגיש
שיש לי לאן לחזור**** -
עוד שם
אני עוד שם
עדיין לא שחררתיהשכל תוקף - "תהיה רציונלי"
אך הלב עוד סוער, אמוציונלי.מסוחרר מהלופ של נופל וקם
הנשמה זועקת
כול לילה יורקת דםאבל לא, לא שיניתי
אפילו לא בגרםאחטא ואשוב
אכול חרטה
אך אשוב ואחטאנראה שכלום לא ישתנה
הלב מזמן כבר לא עונהשום דבר לא עזר
כול חבר מרגיש פתאום זרהניקוטין לא קבר
היגון לא נגמר
אז למען השם
מה עוד נשאר!סליחה שיצא לי דיכאוני כזה, פשוט פריקה והצפת רגשות קטנה...
-
דווקא מהשבר בונים
שחשוך מבפנים,
שהכל מתרסק
העולם נופל
כל הטוב חומק.מתעתע, דומע.
חיים שלמים
מתפוררים.
תקוות שנבנו-
נמסו.
כבניין גדול
שמתנוסס.מנסה לברוח מהמציאות
להעלם,
לברוח
בעקבות הרוח.דומי נפשי
וחפשי קרן אור
נגני לך
שיר של מזמור.כי בכל עת
יהיו לך קשיים,
מסכים שנופלים
מאבקים.וזכרי נפשי
כי ממנו,
הכל מאיתו יתברך,
וכשזה הוא- זה טוב!כי דווקא מהשבר בונים,
תקוות לחיים שם מוצאים.נחמה, נפש שבורה
דומעת,
בתוך עצמה-
מתפרקת,וגדולתך נפשי-
לאסוף השברים הדוממים
לחפש את אלוקים,
בצללים, בהבטים,
בשעות הקשות
שהכל הרוס,
וחשוך.
דווקא משם-
לבנות.והכל יחדיו זו הרמוניה
חורבן ובנין,
גלות וגאולה.נכתב בהשראת סדרת הספרים האחרונה של ליבי קליין (@טותיייי
..)
ספרים שהם עולם שלם, של תובנות וערכים!
תודה לך ליבי, על הסדרה המדהימה הזו, פידבק על השיר, ותובנות לדרך..)) -
כאב חשוף
🩸אני ילדה קטנה
ילדה של החיים
חולמת על אהבה
בעולם של זאבים
מישירה מבט
לא מפחדת מקשיים
אבל לאט-לאט
הכוחות שלי אוזליםאני ילדה קטנה
ילדה של החיים
תמיד במלחמה
גם כשלא רואים
זה הלב שלי
שלא מכיר כלל אנשים
איך העולם שלי
נבנה ממשבריםוסתם כי גיליתי היום
שמשהו באמת היה לי
וכבר תקופה שאין לי מקום
כי משהו פנימי נשבר בי
ואיך מתוך הקושי והכאוס
אף פעם באמת לא וויתרתי
ובאת שקשה לא להרוס
אבל מתוך הקושי הזה צמחתיואיך למרות הכול
אני לא שמחה
למרות שהעולם שלי טוב
ויש התקדמות בזירה
כל עוד אפ'חד לא אוהב אותי
אני לא יכולה
לא יכולה להרים את עצמי
כי הגוף במלחמהאיך לא ליפול עכשיו
איך להמשיך לחייך
איך הכול נחרב
אבל מה זה משנה?
תחייכי עוד קצת
ותשלימי מטלות
נו, ממש עוד מעט,
וכבר יהיו לך חברות.ומה זה משנה,
שאין לי משפחה.
כלומר אין לי קשר.
ואין לי אהבה.
ומה זה משנה,
אסור להתלונן!
העולם יפה,
מה הלב שלי מתבכיין?אוף רוצה לקום
אני כל כך רוצה
אבל העולם שלי עקום
והלב במנוסה
שאתכחש לרגשות
זה לא ממש יעזור
כואב לי ברמות
זו מציאות שאי אפשר לסתורזו כבר שנה שלימה
שאני שוחה בתוך העצב
חולמת על משפחה
או על מישהו אחר
מישהו אמיתי
שייתן לי כבר מקום
כי אני בגיהנום
נלחמת איתי כל היום
לא להרגיש ולא לחשובזה מסוכן מידי.
כן, אני מבינה...
איבדתי הרבה כל כך.
אסור לי ליפול! להיכנע!
אני חייבת להחזיק-
אז בכוח איתנים-
אני אוספת את השברים
ומסתירה אותם. כי חייבת להרשים.כי מי יאהב אותי,
אם לא אהיה כה חזקה?
זה יהיה הסוף שלי,
אבל אסור שאף אחד יידע.
בתוך הלב שלי,
יש כזאת'י מלחמה.
לא מבינה אותי.
הכול זה שקר אשליה.המוח לא מבין,
ולא זורם עם החרדות.
גם ללב שלי,
נמאס ככה לחיות.
אז לאט-לאט,
קמה מתוך ההריסות,
מקווה כל כך,
שתשחרר לי את החסימות.מתפללת לאבא,
היחיד שבאמת אוהב,
שיתן לי תשובה כבר,
פיתרון אמיתי לכאב,
כי אנ'בנאדם חזק
אבל אנ'לא רוצה לשרוד
אני רוצה לחיות אותך
תעזור לי לעלותאבאלה תבין
באמת אנ'רק ילדה
ומול מגדל של שקרים
אני מרגישה קצת חשופה
באמת אני
רק רוצה קצת אהבה
רק רוצה לחוש כבר רצויה
שמישהו אחד פה בעולם
צריך אותי כברשאני אחסר אם אני אעלם...
ומתוך הכאב
אני אוספת את השברים
מחייכת באמת
חיוך של חזקים
נכון כואב, שורט!
אבל אני לא אכנע.
לא איבדתי עוד שליטה.
גם עמוק במלחמה.
עוד זוכרת שיש אותך.ואם יש אותך-
יש סיבה להילחם.
להתקדם.
להתקיים.
ועוד יבוא לו אחד,
שאצליח לחיות כבר באמת.
בעזרת ד'.
