שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
השעה 5:56 אני כבר ארבע שעות במיטה אבל כל פעם שאני נרדם אני מתעורר בבהלה מוזרה זה הביא לי מוזה לשיר קטן אז פשוט כתבתי... נראלי שאני יקרא לזה -
השכמותהשכמות
הראש מלא תמונות
העיניים רטובות
זיעה קרה ולא דמעות
מבולבל
קמתי מתוסכל
רק נרדמתי אם בכלל
כאילו יש בי משו מקוללומה כבר רציתי
ניסיתי לישון לא הייתי
עם בקשות גדולות
ומה כבר רציתי
זמן איכות עם עצמי
ולא נרדם כבר שעותמוקצן
דו קרב עם השטן
אומר דברים, לא מובן
גם הכאב כבר קטן
גומר
מביט בעצמי לא זוכר
במראה אדם, מבטו דוקר
לא שם לב והזמן עובר -
נכתב בהשראת המזג האוויר הנפלא שבא אלינו תודה ה'
רואה מהחלון את הטיפות רוקדות בחוץ
ואני בפנים מביטה מתפעלת
איזה יופי וחן יש בכל טיפה
כל אחת יורדת לבד
אבל יחד עם כולן
פתאום קרן שמש זורחת בין העננים
מציצה פולשת בביישנות
כאילו שואלת אם יכולה לצאת להאיר
לפתע יוצאת במלוא הדרה
בעוד הגשם עדיין יורד באטיות
ולפתע רואים גם קשת יפה נמרחת בשמים
וצובעת את הרקיע בשבע צבעים זוהרים
איזה כיף בא החורף על כל נפלאותיו
כמה יפה נראה העולם אז
אפרורי אבל נקי
עוד מעט יתחלפו העונות
צרכים להנות מכל אחת מהן
ולהודות על עולם נפלא
מה רבו מעשיך
לומר תמיד -
ס סודי ביותר התייחס לנושא זה ב
-
פוסט זה נמחק!
-
לכל אחד יש הדרך לפרוק-
יש את ההוא שצריך רק לספר,
ישנו ההוא שיפתח בפני חבר,
ויש אחר שמדחיק ובליבו שומר
ויש אותי שאת הרגש מהלב מעבירה
לדף של המחברת ,
את רגשותיי מנציחה
ובסוף גם מזדהים עם הרגש בכתיבה.הלב הוא לא מחסן,
אמר לי איש חכם...
הלב הוא רק איבר,
שביר ומסוכן!
את רצונות הלב
צריך להגשים,
לתת לו חופשיות
על מנת להיות אנשים בריאים.לשמור בפנים לא להוציא
זה דבר רע ונוראי.
אז אני את כל הקושי
פורקת לדפים..
קוראים את השירים שלי
אומרים לי הם יפים!
אך כל הזמן אומרים לי
אולי תכתבי שירים שמחים?!חושבים היא ממורמרת,
אבל זה לא נכון!
על עצמי אני שומרת
ברגעים של חוסר בטחון!
אני באמת ילדה שמחה,
לא צריכה להוכיח לאחרים,
ולפחות אני לא מאחסנת,
את הרגשות בפנים!
כי הלב הוא לא המקום
לאחסון שברים!!! -
קול דודי דופק
פורט על מיתרי הלב
חורש אלי קולו של אבאלה אוהב
לוחש בתוך אוזניי
בואי ילדתי אליי
תמיד תוכלי לחסות בצל כנפייאבא
איך הסתרתי הקולות
גם לא זיהיתי מנגינות
אבא
לא הבנתי איתותים
לא אזנתי לצלילים
הדחקתי המיליםשקט של בדידות
כמו תו בלי מנגינה
כל מילה דממה
זועק היה ליבך בנה
אלוקים אליך קרא
ואת החרשת את צרך הרע
נסחפת אך את שכחת הלב נשבעאבא
סוף דבר קולך נשמע
אמת פנימית אמת שלך
חוזרת אליך. -
כל פעם שאני כותב שיר אני מעלה אבל הפעם מאד חששתי למרות התמיכה והאהדה כי זה באמת הלב שלי והדברים שפחדתי לאמר אבל היום החלטתי לכתוב על זה כי זה התפוצץ לי בפנים בעוצמה שאי אפשר להסביר אז בבקשה תשתדלו להיות רגישים עם זה
(אני מעלה עם דופק מאתיים מפחד על התגובות)בוקר בא מחכה שיעבור
כל דקה ממוטטת
דיבורים כבר לא רק באוזן
שמועות רצות בכל מקום
רוצחים אותי הלוך חזור
ואני יושב בשקט
הכל מעניין כשאני התוכן
קובר את הראש ו"סותם"
כבר אינלי כלום בעולם
נהייתי אפס מול כולם
אני הלכלוך היבש
בנאדם מתעפש
סתם אפחד שבור מכל כיווןנושם את הכאב
מנגן את הצרחות שלי
ייללת זאב
קטנה מול הפחדים שבי
עליי מתלחששים
והיחיד שלא נמצא במראה
להקה של צבועים
חושפים עבר מודחק מכניסים לצרה
והעבר שלי לא תמים
אבל בשבילי הוא כמו סם
רוצה ללכת איתו למקומות רחוקים
ולהשאיר אותו שם
והלוואי היו נותנים לי רק הזדמנותמקבל עוד סתירה ושותק
מתקלח בדם ודמעות
צלקת חדשה לפסיפס בעור
עוד שיר ולחן נכתב
חורט בבשר ושוב מוחק
התרגלתי כבר לבכות
רואה רק נקודות של שחור
רוצה למות צריך מכתב
כנראה שאני פגם עודפים
ילד סנטר בכלוב לקופים
כבשה יותר מידי שחורה
החור של החגורה
מישו חסר ישע עתיד ואיזוןהתקדמתי
השתניתי
רסיסי לב אספתי
לא רציתי לוותר
חלמתי שהכל יגמר
לראות שאפחד לא זוכר
אבל בסוף הכל חוזר
ואי אפשר לברוח למקום אחרעריכה: אני עדיין לא מאמין שהעליתי את זה בסוף....
-
טוב, את השיר הזה כתבתי אחרי שממש ממש התאכזבתי, אל תצפו שאני יסביר עליו משהו, רק תאמינו לי שהמרירות מוצדקת.
זו הפעם הראשונה שאני מזדהה עם מה שמי שהו אמר לי שלשום, שהוא מרגיש שמה שנכתב לא מעביר את מה שהוא מרגיש בשלמות, הכל חלקי.
אז הנה:
Welcome to my life, המקום שבו הכל מתפוצץ בפנים.
[בית ראשון]
זה כבר קבוע. אולי לא ידוע.
תמיד אני נופל מגובה נשר
במתכונת שחוזרת. יהלומים במחרוזת
רק חבל שבסוף משום מה אין גם קשרעין אחת בוכה אחת צוחקת
יש בזה עדיפות על השקט
נכון שנס שהתגלה עכשיו
יודעים מה? זה לא משפר את המצב
[פזמון]
או הו הו או אומרים שאין שום יאוש בעולם
או הו הו או זה נכון אצל כולם
אבל אצלי זה טעות זה מתפוצץ לי בפרצוף
התקווה היא אחות האכזבה, ובשיתוף
[בית שני]
כמו יולדת נפלים, משחקים מעולים
כמו לכתוב את הבית ואז אין פזמון לשיר
זה השד שבצללים. עכברים דמויי פילים
אלוקים והשטן נמצאים עם המחירוזה מעייף כל כך, אתה יודע?
זה כמו להלחין מלא ואז לשכוח להשמיע
תן לי נימוק אחד ללא לשקוע
כי כנראה הטוב שלי תמיד מתחיל ברוע
[פזמון]
או הו הו או אומרים שאין שום יאוש בעולם
או הו הו או זה נכון אצל כולם
אבל אצלי זה טעות זה מתפוצץ לי בפרצוף
התקווה היא אחות האכזבה, ובשיתוף
[גשר]
אולי יום אחד יתברר שמהדרך גם עוד יצא משהו
שרק מה שאמרתי ישפיע איכשהו על מי שהו
אסור לסמוך על כנראה אסור לחיות רק בהווה
אני עוצם עניים ובוכה ועדיין מאמין שזה שווה
[פזמון]
או הו הו או אומרים שאין שום יאוש בעולם
או הו הו או זה נכון אצל כולם
אבל אצלי זה טעות זה מתפוצץ לי בפרצוף
התקווה היא אחות האכזבה, ובשיתוףהללויה לעולם!
-
מ מוכשרת על התייחס לנושא זה ב
-
אני וכתיבה
איזו הרגעה
צורך בסיסי לנשמה
הפך לי אוויר לנשימה
תמיד אהבתי לכתוב
אך הרגש הזה בי נרדם
לא ידעתי עוד
לא חשבתי שאחזור
על זה לעבוד,
אעבוד ואשקוד
על היכולת לכתובהכתיבה אותי משלימה
בכל קושי או שמחה
על הדף את הרגש פורקת
ובדיוק כמו העלים בשלכת
את הרגש על הדפים משחררת...אני נהנת
כותבת ומסתפקת
כל רגש הוא חומר
מהטוב ועד הרע
את החומר לכתיבה
אני לוקחת מחיי
לוקחת מכל התגברות בימיי
פורקת את כל מה שעל גבי
וזה עוזר לי ומשלים אותי..
אני כותבת את רצוני,
את מי אני
את קשיי, ועברי.
מהלב מוציאה
ומשקיעה בכתיבה
ובעזרת ה'
את פירות העבודה
אקטוף תמיד רק בשמחה! -
כבר נחנו
ורבצנו
ולא עשינו
שום דבר.
כבר נשארנו
במקום.
המחיר היה
יקר.
כבר ויתרנו
וזלזלנו
ולא היה לנו
אכפת.
כבר בחרנו
בנמוך
וברחנו ממשפט.
כבר טעמנו
מהכל.
ומיצינו
הפסדים.
כבר בכוונה
טעינו.
ופספנו
יעדים.
כבר הבנו
את הכל
והסקנו מסקנות.
וצעדנו כבר
בכל
הדרכים המסוכנות.
ועכשיו בסוף השביל
אם נקשיב לרגע
לנו.
לרצון שמתחנן הוא
כבר לומר,
הגענו.
לטוב שמחכה לו
כבר כל כך המון
זמנים.
לאמת שהיא צועקת
כבר, מכל
השנים.
ואז נגיד בשקט
עכשיו,
בבקשה
בואו כבר
נתחיל ללכת
בדרך
הקשה. -
אני הולכת,
שומעת דיבורים.
אני עומדת,
רואה ת'מבטים.
אנ יושבת,
מרגישה כבר לא נעים.
לא נעים לי מעצמי,
לא נעים מאחרים!אז אשאל,
מה עשיתי לכם רע?
מי נתן לכם אפשרות,
לדבר עליי, אין לכם זכות
אתם נתפסים על טעויות של אנשים
הורסים את כל מה שאחרים בונים
הורסים את הגבולות, ת'אמונות
הורסים חיים שלמים...
אחריי זה בתמימות שואלים-
למה אין לך אמונה באחרים?
למה מפריעים לך מבטים קטנים?
אומרים לי, חופרים לי-
לא נורא כולנו אנשים,
עושם טעויות ונופלים,
אחריי שנופלים מתחרטים,
אחריי שמתחרטים קמים...
אז איך אוכל לקום
אם אתם מוסיפים לי עוד,
עוד על גבי, עוד משא לסחוב!
בחיי אלמד לקום, אך אלמד יציבה לעמוד?אז אנשים טובים רק תחשבו-
לפני שאתם מדברים,
לפני שאתם מביטים,
לפני שאתם לא מבינים,
אתם לא יודעים מה אחרים עוברים,
מה הנסיונות ומה הקשיים,
מה המחשבות ומה המעשים,
מאיפה אנשים את עצמם מרימים!
יכול היה להיות גרוע
הרבה הרבה יותר,
אבל אני עומדת שם
בחרתי לא לוותר
ואם הייתי מקשיבה לריכולים
איך הייתי מצליחה להרים את עצמי מן הקרשים?!
הרי בסוף כל יום, כשעוברות השעות
כולנו רוצים להיות צדיקים,
כולנו רוצים לעמוד בנסיונות
להיות הכי קרובים לאלוקים! -
כתבתי את השיר ביום מאוד כואב שלי אבל אני בשונה מכולם הייתי חייבת לסיים באופטימיות...
בתקווה לאחוזדמעה נושרת ברוח
טעמה מלוחרוצה לצרוח
מרגישה כעלה נדף ברוח
אך בוחרת בדממה
בעין המהומההעין רטובה
כמהה לאהבה
הלב דופק
באין נחמה באופקמתאמצת בתקווה לאחוז
לנסות לאזור עוז
להרים ת'ראש מעל לגל
לסובב קדימה ת'גלגללהיישיר מבט אופטימי
גם כשסביבי לא נראה איי מי
ליישם 13 עקריי אמונה
גם כשהמציאות נדמיית מענהכי בכל שחור
מסתתר גם אור
תפקידנו לשאת תפילה ברגשות הומים
ואת השאר נותיר ליושב במרומים||שלי=שלכם בלי העידוד שלכם בחיים לא הייתי מנסה אפילו...||
-
סתם שיר שכתבתי במוזה לא מזוהה ביום חמישי האחרון בשיעור (מעניין דווקא
)
קצת מעלעוד יום חלף
תקופה עברה ביעףרוח קלילה נושבת
מוצאת ת'צמי יושבת
מהרהרת על תקופה
רוצה לאפס קופהלקום וקצת להשתנות
עם ערכים להתמנותלהאמין, לרצות, לבחור
בלי להביט לאחורלעלות את המוראל
להגביה ת'צמי קצת מעלמתקופה של בערך
לערך -
פוסט זה נמחק!
-
@הללויה
@אייצ-ית אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:שים לב שלא כל שיר מתאים לפורום!!
עד עכשיו נשמרה כאן הרמה הגבוהה בכתיבה!!
אל תורידו אותה...
גם אם זה חרוזים, לא אומר שכל דבר ראוי לפרסם.
לטובתנו, שלא ינעל הנושא.
להזכירכם.. זה כבר קרה... -
יש תקופות בחיים
בהן מתרבים הקשיים
הכל נראה שחור
כאילו אין שום אור
הכל פועל לרעתי
כאילו אפ'חד לא איתיאני מנסה בכל הכח
לשפר ת'מצב רוח
אבל זה לא מצליח
והחיוך יוצא מרוחאיך אפשר את הכאב לאחות?
נגמרו לי כבר הכוחות!!
אני אובדת עצות
לא יודעת מה לעשותאני רוצה לצרוח
שאין לי עוד כח
אבל הצעקה יוצאת חלשה
דומה יותר ללחישהאף אחד לא שומע
אף אחד לא יודע
מי בכלל שם לב
שלי כל כך כואב?השאלה מהדהדת במוחי
והתשובה עולה מתוכי-
אבא שאוהב אותי הכי
הוא מרגיש אותי
ומצטער יחד איתיהתשובה הזו נותנת לי כח
להמשיך לפרוח ולשמוח
ובע"זה לא לשכוח
גם כשאין לי מצב רוח:
אבאלה אוהב אתי
ותמיד תמיד נמצא איתי! -
כל דקה
כל שנייה
כל נשימה
גם במכאוב
גם מתוך האוב
להעלות על נס
את כל המתרחש
גם כשקשה
גם מתוך האפילה
כשהולכת על הקצה
ונורא קשה
זה קצת מפחיד
אולי אפול
לתוך תהום
הרגשות כך סוחפים
ומאבקים לא נגמרים
להודות לך איך אוכל
הרי הכאב ממעמקים עולה
חותך את הנשמה
לבד לא אוכל להצליח
לצלוח את הקשיים
לאחות את הפצעים
מי לי יחבוש
מי איתי יהיה תמיד
אף אחד לא באמת יחזק אותי
כל אחד עסוק בעצמו
רק בחייו ואם לאחר קשה
וזקוקים לעזרה זה קשה לבקש
אבל ממנו מכל יכול
תמיד אפשר לבקש
