שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
אז...
אחרי שכתבתי כאן שירים 'מדוכאים'
ביקשו ממני לכתוב משו קצת יותר אופטימי...
אז..קצר ו'בשלוף'- מוגש למבקשים..
בקצרה-
זה שיר על העם שלנו מול כל העולם שחוגג סביבנו ללא הפוגה...ניצחון //
כולם נגדנו
שופטים מהצד
רוצים שנפסידאבל בינינו
אנחנו כך לעד
יהיה קשה להפרידרואים עלינו
והלוואי עדי עד
בדרך זו להתמידנושאים עינינו
ביראה וברעד
לאבינו ה-יחידשים חלקנו
שלנצח נצעד
ונכון רק לעתיד...זה הזמן לעשות ת'בלתי אפשרי בגאון
אחר כך- נוכל להניף את דגל הניצחון... -
(פעם ראשונה שאכתוב שיר
מקווה שלא אשלם מחיר
די!!!!!! הס מלהזכיר)לסליחות מוקדם נקום מהמיטה
ונשפוך את סליחותינו ונזיל דמעה
על כמה וכמה אבדותינו בזאת השנהעל המגיפה וחלליה שהמיטה
על הר מירון וקדושיה שעלו בשעה
על שבועות רע ונמהר בקרלין חשהעל רכבל באיטליה המשפחה נכחדה
על הקריסה במיאמי ומבחורינו לא מנעה
על החתן לפני חתונתו שמהריסות רכבו נמשהעל שלושת בחורי חמד שנקטפו במטוס באוקרינה
על החייל שנהרג בדמי דמיו ממחבל נתעב
ועל שומרי החומות שתגן עלינו מבקשים ממךוהנה שוב בא השמיטה
אחרי שש שנות הזריעה
נשבית את ארצנו הקדושהונבקש שבזכות השבתת החיטה
נאמר די לצרות לאבל ולבכיה
ונזכה שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה -
פוסט זה נמחק!
-
-
השיר הזה מוקדש לכל מי שבידו תשובה... וכן לאלו שקצת הרבה יותר קשה להם.
תחל שנה וברכותיה - אמן על כל עמ"י!!!
חבוקה התשובה
אני עומדת מולך,
ושותקת.
מביטה תחתיך,
וזולגת.מפחדת כי אולי -
אין כפרה.
חוששת שוודאי -
אין לי תשובה.אז בוחרת בדמע,
מתחרטת.
מבטיחה כי בפנים,
נאנקת.ולפתע כתפי חמה,
מרגישה.
רטובה היא, מלוחה,
דמעתך.גם אתה בוכה, אבא?
האמנם?!
מילותיי בורחות, ככה,
לאיטן.כעת התשובה אחידה,
מורגשת.
אני כבתך היחידה,
נאבקת.יודעת כי קיבלת,
תשובתי היא בידך.
כאוצר גלום ניחמת,
את בתך האבודה. -
נראה לי שהגיע הזמן להדר את חג הסוכות הבעל"ט.....;)
אז אני מעלה לכאן חיבור שכתבתי בהשראה לילית קסומה באחד מערבי סוכות המטלטלים ביותר שעברו עלי.
זהו חיבור עמוק מאד. אני ממליצה לקרוא במלוא דמיונכם הפרוע. מקווה שתהנו ומעל לכל - הלוואי ותתחזקו!
ויסכה בערפל
רכס הרים, מרהיב ביופי אדמדם
נפרש אל מול עיניו.
פאר פעלים, משרת צרכי האדם-
מיוצר הנפלאות לבריותיו.נשמתו מתייסרת, גרגר חול נבלע
זוג מאזניים יכרע לו הכף.
מחמדתו נעלמת, רוח קרב מכלה
ילחמו הם השניים, ייכנע לו כנף.הזו תשובתך, נותן תורת משה-
תאוריית הצור חצובת המצוות?!
האם כך מצוותך - חוקת העושה
תיגנז בים שחור חצוב התקוות?!צמח חבצלת פלאי בצבץ, הגיח
סולל שביל דק מבין רגבי החול.
'כן כן, אדוני'. הניד תחתיו הפרח
'בעולם שקר זה, אין זוכים לכל'.אך מדוע? נאנק, ההר סביב משחיר
כל שאיפתי למשש באתרוג, לנענע!!
עלי הכותרת קמלו, כבה המאיר.
נסתרים מעשי אלוקינו, אוהב המניע.ישנו אוייב השתול באדמת ידיד, ביצע בדם קר התנקשות מטווח אפס במגן אנושי, ומבוקש ע"י לוחמי הצללים👊
-
רע בעצם טוב:
להלך על ביציים
עם יד על הלב
לאסוף רסיסים
להזהר לא להחתך מהכאבלהלך הלוך ושוב
להתנגש שוב בקיר
להפסיק לחשוב
מה רע מה טוב- העולם כבר יסבירכי מה שרע לי
זה בעצם טוב מולבש
וגם הטוב הוא לא תמיד טוב לי
לפעמים הוא טוב אך לא מלוטשואלוקים רוצה בשבילי
את הטוב ביותר שקיים
הוא לא יוותר לי
לעולם יהיה בשבילי גם שם---להלך בין טוב לטוב
לחשוב שוב על הכל
להבין שכמה רע שרע
בעצם זה טוב יותר מליפול---להלך בין תהום לתהום
על חבל דק מתוח
להפסיק לרגע לנשום
ולנשוף את הכל- לאזור שוב כוחכי מה שרע לי
זה בעצם טוב מולבש
וגם הטוב הוא לא תמיד טוב לי
לפעמים הוא טוב אך לא מלוטשואלוקים רוצה בשבילי
את הטוב ביותר שקיים
הוא לא יוותר לי
תמיד יהיה בשבילי בכל מקום,
גם שם--- -
שיר שכתבתי והלחנתי כשהייתי בבידוד.
בימי המגיפה והמדיה שנכנסה רציני.
לא יכולתי שלא לחשוב על זה... ושכל אחד צריך לדעת (ברמה שלו) איפה לעצור:)
הי, בנ"א רציתי שנזכור ולא נשכח ,
גם בזמנים טרופים כ"כ.שוויתי ד' לנגדי תמיד,
תמיד לנגד עיניי ד' הוא לפניי.
ולא חשוב היכן אני בעולם,
ולא כ"כ מי עוד נמצא איתי שם.אז בקשה תזכיר לי שרציתי שלא נשכח,
דווקא בזמנים טרופים כ"כ. (שוויתי ד'...)
(חבל שא"א לשתף את המנגינה המשרתת את המילים יפה)
-
עוד שיר- כשלמדתי בבית הספר גרתי בחו"ל תקופה וזה מה שחיברתי ביום חורפי מתגעגע וקר.
(משיריי הראשונים)כשאתם יושבים בארץ, ואני פה בדד
כשלכם נעים וטוב ולנו כפור ברד.
כשיש חיים ברחובות אנשים וילדים.
מסתובבים בחנויות מחפשים קונים בגדיםואני כאן בבית מצפה ומחכה
מחלוני בחדר את עיניי לא מתיקה
וחוץ מגז ופיח שנפלט מרכבים
עיני אינן רואות את מכריי האהובים.ולי קר בלב ועצוב בנשמה שכולם בירושלים ואני לא שמה.
ואני כאן מתפללת שהמשיח יבוא מייחלת.
(המנגינה מוכרת אבל כרגע לא זוכרת את שם השיר) -
פוסט זה נמחק!
-
ואם לא אכפת לכם
another one:
נכתב דווקא בהשראת השירים של הזמר איציק ויינגרטן- שהם מרוממים ומלמדים!העיקר מה שחשוב להיות אופטימי,
בשעת ניסיון קשה בתוך הלב.
העיקר מה שחשוב להיות אופטימי,
גם כשחיצים נשלחים וזה כואב.
כי העיקר מה שחשוב להיות אופטימי,
ונכון זה לא תמיד פשוט,
אך כדי להמשיך ולהצליח,
תזכור - השמחה זו המהות.אז תקום, תאמין ותראה כי טוב,
ד' לך לא מפסיק לדאוג.
הוא מכין לך את הישועה,
ועוד יבוא היום ותגיע השעה.
-
מוכשרת על- איזה הזוי המילים שכתבת!!! איך הייתי צריכה לשמוע אותך עכשיו... (על האופטימיות...)
הזכרתם לי שיר מעניין שכתבתי על חוף הים---
חוף:
עצי אורן מתוחים
חיבוק אוויר נושב
הרי עד מכסים
רקיע חף מאורברוח קדים
משברת עצבות
שמש נוגהת בגלים
מותחת כתפי ביציבותרגליים שוקעות בחול
זרועות מחבקות ברכיים
ולב קטן- גדול
מנסה להכיל את השמייםעד אחרון הימים
אוכל כאן לשבת ולבהות
על הגלים שבאים והולכים
על הרגשות שנפתחים בלי תהיותעל שקיעות צבעוניות
וכוכבים שנוצצים בחשיכה שאחרי
על אלפי דמיונות
שרצות בראשי בלי לחשוב לפניעל אמת שמשתקפת
דווקא כאן מול האינסוף
על הבריאה המתחדשת
ועל מהות המושג "חוף"על דפים שמתמלאים
ברגשות קשים וחלומות
ומשאירה אותם כאן
מרוקנת ממני וחוזרת עם כוחות--- -
השיר שכתבתי בדרך חזור ממירון ביום האסון הנורא:
לחן: יובל דייןשם בין ההרים
ובין חיים
אתה עומדשדות פזורים
מלאים בטוב
אתה כבר- שם
מתענגהגעגוע לך-
שורף מבפנים
הקושי ממוטט
מחכה לתחיית מתיםאוהו בלילות
מסתובב בין קירות
בין חלקים של חלומות
עד שתחזור---אוהו צדיק שלי
תביא עלינו רחמים
הלוואי תחזור -לחיים
נאמין באמונה שלימה! -
אני כותבת מה שכתבתי ברגע של חולשה.....
אני משתגעת
ואני לא יודעת למה
אני מופתעת
ואין לי מידע מדוע
אני רוצה כבר לצאת
למצוא את האור
הלוואי והייתי מוצאת
את השורש והמקור
די כבר לשגעונות
אני מפסיקה לרצות
עם הרע לבלות
אני לא מוכנה להיות
די די די עם ההבלים
אני אומרת
מתי כבר אצא מהכבלים
אני שווווווואגת
מתי ינוסו הצללים
אבוא אל הפנים
ואראה פני אלוקים
ואשתה ממים חיים
אי אי אי מה יהיה
מתי אצא
עד מתי לא אנסה
לברוח מזה
ולחזור לעצמי
לשוב אלי
להיות אני
אוי אוי עד מתי
אנא אלוקים
משגיח ממרומים
חלה נא פני אמתך
עזור נא לה
אמן...
-
פוסט זה נמחק!
-
זה שיר שנכתב על אדם שסטה מהדרך-
אבל כמו כל אלה- יש בתוכם אש שבוערת..
לא תמיד אנו רואים את הצד שלו-
אז ישבתי לכתוב על מה שתמיד הוא רוצה לצעוק בשקט...אני כאן
אני רואה אותך מדליקה את הנרות
ואבא יוצא לבית הכנסת, לתפילות...
מכסה את העיינים- זולגות לך דמעות
ליבי לא קרוב- אך שומע ת'דפיקות...אולי אני מתריס ונשמע רחוק
את זועקת:"אתה שקוע עמוק"!!
כיפתי לא נראית, מנסה לצחוק
אבל הדבר היחיד שבא לי - לצעוקאני כאן! אף פעם לא עזבתי...
גם כשנראה שאני הולך בדד
אני כאן! אף פעם לא הלכתי...
זו דרך חיים שאוהב בתוכי לעד!!אני גם על מסלול של בית הספר
רק שאצלי לא הכל הולך כסדר..
אולי תשאלו אם גם אני בסדר??
כואב לי..אנו לא על אותו תדר---השמש שוקעת-
כמו כל יום
נשמתי פוקעת-
ותמשיך להלום...
יוקל לי אם לא יביטו בי רק כמעטפת
כי בתוכי יש אש שתמיד בערה ובוערת...
