שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

חסידייה אוטנטית

העולם יפה, וורוד,
שמיים בהירים, מלאי הוד,
הכל כך מתהלכים בכבוד,

למדתי כבר
שלא כל הנוצץ-זהב
בועטים בי כבפרח בר
כל טיפת אהבה בולעת ברעב,

רוצה לפרוח
מהמציאות להפסיק לברוח
מדמיינת עצמי כמטאור
מפיץ רק אור,

לפתוח בחיים חדשים,
להראות לכל אותם אנשים,
שעל אף הבעיטות שבעטו
להשפיל ולדחוק להטו,

ששמי יטהר בעולם
אוכל לצעוד בראש מורם
את האמת יראו כולם

כי אבא שלי הוא מלך העולם----

מוכשרת על

מה מחכה לי?!

שיר שחברה שלי כתבה ומאוד אהבתי. ביקשתי ממנה לפרסם!
תגידו מה דעתכם.

מלאת אמונה
גדושת כאב
מבפנים שלמה
געגוע צורב

בלבול גדול
איפה השכל
בלגן בראש
ומה אם הרגש

חשבתי שמצאתי
ראיתי את הסוף
בדמיוני כבר רציתי
את היהלום לאסוף

האור בקצה
בעוצמה נצנץ
חיוך מרוצה
העיז לבצבץ

קולטת שאני קטנה
לא מבינה באנשים
מתעקשת על האבחנה
מחוסר יכולת להגשים

קולטת מה מחכה לי ביושר
אם זה נקרא מעט
מוצפת עד גדות באושר
מלדמיין מה שממתין בלאט...

איזה קטע

יש לה סיכוי?

הדמעות נוטפות
על לחי חיוורת
אין לה תקוות
מרגישה ילדה כושלת

ביטחונה העצמי
בירידה תלולה
אין לה ביטוי אישי
וגם אין לה לזה שום ציפיה

יושבת בכיתה בוהה במורה
עצובה על שנולדה
לא מאמינה שיש לה סיכוי
חושבת רק על הכישלון הצפוי

היא לא אוהבת ללכת לכיתה
וכשהולכת בלית ברירה
יושבת ומחכה רק לסיום היום
בכל הפסקה מרגישה איום

עד שהשינוי הגיע
נחוש ומפתיע
היא לא יכלה לסבול
והחליטה לעמול

היא הפסיקה להזניח
למדה את עצמה להכריח
להצטרף למשחקים, לדבר עם חברות
הכריחה את עצמה להשתנות

השינוי עבד בבום
אבל גם נעלם ונשכח
הוא נשאר זיכרון עמום
והיא בכתה כל כך

המצב החברתי שלה
כבר לא כמו שהיה
היא התחילה להשתנות
פתאום היא באמת התחילה לחיות!

והיא רק רוצה
שהוא יחזור ויעזור
הוא היה כל כך נפלא...
והמצב חזר להיות נורא.

אז היא מנסה להתקיים
משאריות שנותרו מהשינוי
אבל העתיד מאיים
והיא מתפללת לסוף הריפוי

נשר

זריחה

מרגיש נופל
מחפש את הקרן שבוקעת
בים האפל

אבל זוכר טוב
שבכל יום שמגיע
לאחר שמחשיך הרחוב
תזרח השמש ברקיע

רוצה להתקרב אליך
לקבל קצת כוח
להסתופף בצילך
להרגיש בטוח

תן לי מעט אור
בחושך, באפלה
גרש את השחור
והבא את הגאולה

קוקו

לא סתם זה נכתב בשלש לפנות בוקר עם נדנודי שינה
היתיי נותן לזה גרוע מינוס אבל הייתי חייב לשחרר קצת
אז הנה התוצאה לפניכם

אני רוצה לעשות רצונך השלם
להישאר ולא להיעלם
לעבור את הגל גם כשמולי ים
לגלות את אורך לגלות שאתה קיים

בלי מחצות שמסתירות מלראתך
בלי שלוחים שיהיו במקומך
לעמוד מולך ולהגיד באתי
לא לחשוב איך חייתי

רצוני האמיתי מסתתר אי שם
רצוני לאהבה תתורגם
אהבה שאין לה סוף
לא כמו הים שנגמר בחוף

אבל בינתיים עומד נכלם
עומד מבויש מלך העולם
רצון שהתנפץ לרסיסים
רצון שהתפזר לחליקים

כחלום שהתממש בחלקו
בחצי הריק שלו
כבלון שהוציאו את האוויר
תרשמו עלי מאד שביר

אבל תזכרו כולם את רצוני בתחילה
גם בזמנים קשים במחילה..
כי בסופו של דבר לזה אחזור
אחרי שעוד כמה גלים אעבור.

קרדיט ל@מוכשרת-על (אמר במשפטים שאהבתם משירי המשתמשים.

על המשפט האחרון

חסידייה אוטנטית

החלפתי משקפיים
כי כבר שרפו לי העיניים
הדבר היחיד ששכן שם היה רק מים

התמכרתי לרחמים עצמיים
לא הבנתי למה כולם אליי אצבע מפנים
ואלו, רק נדו בראשם-השינוי צריך לבוא מבפנים
ואני טמנתי ת'ראש בכרית לא רוצה ת'אמת בפנים

וזהו! נמאס לי לראות שחור
כל החיים ליהות תקועה בחור
תמיד חלמתי ורציתי אור
לא רציתי להבין שאני רק צריכה לבחור

פתאום ראיתי ת'יופי בחיים
גיליתי שהעולם מלא בצבעים
וסתם הרסתי לעצמי ת'חיים

נשר

כמו פרח שגודל
לא עוצר ולא נובל
רץ לא מסתכל
והכל הוא מקבל

ממשיך הוא לנסות
גם כשהכל נראה אבוד
להניע עולמות
גם כשהמצב ירוד

כי הוא יודע
וגם שומע
בסוף הכל יגמר
ויסתדר
אחרי ענן תבוא השמש
אחרי החושך יבוא האור
ואז הכל יגמר
וגם זה יעבור

מישהי רגשנית

צעקה שקטה
קורעת הדממה
מתוך החשיכה
מזנקת ומאירה

זעקה אמיתית
בלב הישימון
אמירה של יהודי
שנתקע בלי פיתרון

הקניבלים
כמעט לידו נמצאים
חיות טורפות
מתקרבות, נוהמות.

הוא לבד
בדד
אין מי שיעזור
ולא מי שיביא מזור

כולו מסוחרר
איבד את המחר
עסוק בלקדוח
לא מצליח לנוח

שאגות מפחידות
צרחות פראיות
בתוך הראש דופקים פטישים
בצרה הוא זועק אל הממרומים

"שמע ישראל"
הוא מתבלבל
זה היה הוא שזעק?
הוא, שמבית אבא כל כך רחק?
"השם אלוקינו השם אחד!"
כן, זה הוא, האתאיסט
הוא זעק! אין עוד אף אחד!

השם אם רק תוציא אותי
אני אאמין בך באמונה שלימה!
השם בבקשה תגאל אותי!
אני תקוע בארץ עוינת וזרה!

ולפתע,ניצוץ אור מבליח במוחו
מחליט לפסוע לאורו
הולך לאורך דרך לא ברורה
תוהה אם הוא סתם עושה ההליכה

הכל שמם, אין אות חיים
הוא מפחד שילך ישר לקניבלים
אבל אין שום תועלת בלהיתקע
אז הוא ממשיך ללכת, על אף החשיכה.

ואז הוא מגלה סימן חיים
כביש, יש פה אנשים!
הוא הולך בצידו נזהר מבורות
ובסוף הדרך מגיע לעיר החלומות

ילד חוכם

שיר שנכתב לאחר מאורע משמח מאוד:

זה לא חלום, זה קרה היום.
זה שווה מליון, אי אפשר שלא לצהול.

כמה חיכינו והנא זה בא
ברוך השם זה קרה!

למה כמה היה נורא
עכשיו אנו מצרה - לרווחה

כמה התפללנו והנה זכינו
הנה הנה התבטלה הגזירה

כמה כמה שמחה ואורה
היום היום משעבוד לגאולה!

margalit

שיר שכתבתי על מקרה מאוד ספציפי
אבל אני חושבת שהוא יכול להתחבר להרבה מאוד חויות...

קשה עכשיו לשמוח
קשה לשכוח את כל מה שקרה
אולי זה רק זמני...
למה זאת אני? למה אני בוכה?
מחכה שהכל יעבור
זה בור! איך נכנסתי אליו?
אני יודעת שהוא שם
בטוח הוא רשם וזוכר לחזור
אז למה שוב אני בוכה?
למה רק אני זוכה לכל כך הרבה דמעות

נשר

תחיה!

רק שחור הוא רואה
כמים שאין להם סוף
בבכי הוא גועה
מה יהיה הסוף

תרגע מהר אדם ניפגש מחר
ואז תראה שהכל הסתדר
תחשוב שרק בך אבא הגדול בחר
להיות לו לבן להיכנס לחדר

זה לא כזה קשה לראות וורוד תמיד
להיות רק בשמחה זו לא עוד מטלה
תבין שאת העולם כולו רק אתה מעמיד
גם אם נפלת תמיד תוכל להתחיל מהתחלה

מישהי רגשנית

שהחינו
וקימנו
והגיענו
שהצלחנו
ועברנו
ונשארנו
למרות סבלנו
על אף קשיינו
שרדנו
ולבסוף אמרנו
שהחינו

זברה

על הקצה---

על הקצה,
בין ארמון לתהום.
רוצה, לא רוצה,
זה בא לי פתאום.

על הקצה,
נפערו שם סדקים.
מחפש, לא מוצא,
ענף אחד עם פרחים.

על הקצה,
מתנדנד כבר שנים.
מנסה, מרצה,
פוצע שוב את הפנים.

על הקצה,
ביד חוט שנקרע.
נכנס ויוצא,
מהטוב אל הרע...

. . . . . . .

שם אני עומד, מגרד את הגבול.
מתרחק מתנתק.
מתחבר לבלבול.
שם אני עומד, מול תהום, כבול.
עם פחד משתק.
מחכה שיבוא מבול...

נשר

חשבתי שאני יכול
חשבתי שאני מוצלח
לרגע לא חשבתי לעמול
בסוף יצאתי מצוברח.

ניסיתי והשקעתי
אך לשווא - התאכזבתי.
אמנם ציון טוב ראיתי
את המכה - כבר חזיתי.

כי לרגע שכחתי,
לרגע חשבתי,
שאולי אני יכול.
אולי אצליח אם אעמול.

אך להתפלל - לא זכרתי,
לא ראיתי - ניסיתי,
שכחתי להתפלל ולהודות,
לקב"ה קל ההודאות.

יעל ק.

נותנת לי:

לוחמת צדק
שוברת חומות
רק כדי לראות את הסדק
ממנו נשפכים האורות
שמסנוורים את השקט תדיר
באלפי ניצוצות וותק
שמלהטטים בחושך
בלחישות אש ומנגינות נוגות

שוחרת חופש
רק כדי לטעום
להרגיש את התענוג
שבעמוק לנשום
שבלשבור את השגרה
של מי התהום
של לרקוע רגליים
על העלטה וגהינום

סוגדת לשלווה
זו שמקדשת חלומות
של אהבה
עושה מאמצים
של טיהור אשמה
להוכיח לעצמי
שמגיע לי ואני ראויה

ונוטעת תקווה
בלב פועם בשאגות פחד
נותנת לאמון לזרות בי
גם קווצה של נחת

מסכימה לרצון להשיב
ולאמת לחבק חזק
נותנת לתת לי
מה שרציתי תמיד
ושהשטן קטל ושתק---

יעל#

שירלי

היא יושבת על החוף
מתבוננת לה בנוף
הגלים למולה מתנפצים
וחם, אבל קר לה מבפנים

היא חושבת על עצמה
מחפשת נחמה
מרגישה כ"כ לבד
לא חשובה לאף אחד

ואני רוצה לומר לה- תתחזקי ילדה
התקווה עוד לא אבדה
תביני שאת גיבורה
לד' את כ"כ יקרה

את גיבורה בכך שאת לוחמת
לא מוותרת, תמיד חולמת
את מלאה בטוב
תתחילי עליו לחשוב

את גיבורה בעצם היותך
על שמצאת את דרכך
אל תתני לרגעי דכדוך לנצח
תרגיעי את הלב הצורח

תזכרי יש בך אוצר
חשבי לשם מה הוא נוצר
תראי שיש תכלית וסיבה
ויום יבוא ותחושי את האהבה

כי את גיבורה...

מוזיקה זה הדיבור

פוסט זה נמחק!

מוזיקה זה הדיבור

פוסט זה נמחק!

חסידייה אוטנטית

זה נכון שאני מתבגר
ולילות ארוכים שאני ער,
זה נכון שאני מתבגר
וגם אני כמוכם מקווה שזה יחלוף מהר

זה נכון שקצת הטשטשה לי הראות
אבל זה לא אומר שזנחתי את המהות
זה נכון שאני מפגין עצמאות
ולעיתים קרובות נרשמת העדרות

זה שאני בורח לעיתים קרובות
כי אני פשוט לא מצליח להכיל ת'אכזבות
אני רואה את העיניים שלכם כואבות
ואילו שלי פי שניים מתרטבות

אבל אל תשכחו שאני רק תושב חדש
אז אל תכריזו עליי כל כך מהר נואש
אני אוהב אתכם הכי בעולם
אבל גם לא חרש לביקורות של כולם
אני מאוד משתדל לעשות רצון השם
אבל רק צריך קצת ת'אמון שלכם---

זה מכתב שכתבתי להורים שלי למרות שהם בחיים לא יראו את זה

נשר

איחורים| לבחורים שבינינו...
הוא רץ מהר
טרוף נשימה,
את זיעתו ניגר
במטלית לחה.

הן גם כבר אתמול - לתפילת השחר -
את הרגעים זכר,
כשלא הגיע בזמן,
הראש ישיבה - מתחת לשפמו רטן.

לא נעים להגיע ל"ובא לציון - אשרי",
הרהר הוא בבושה,
טוב שהוא כבר אחרי -
ניחם עצמו בתקווה.

הנה- בשערי הישיבה הוא נכנס,
לאַחֶר - כבר נמאס.
את ההרגשה הטובה - שהיום קם הוא מוקדם,
לא ישכח לעולם.