שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[שיר נולד]

Spoiler

פעם העליתי שיר שאמרתי שבדיוק יצא לי בית ראשון דומה מאד באיזה שיר ישן, אז הנה הוא: שיר קליל ונחמד

שקט בנפש פנימה

לא יוצאת לרדיפה
אחר כבוד או תהילה

לא חושבת על מחר
על העבר או :"מה נסגר?!"

לא מחפשת בעיות
טענות או מענות

מנסה לחיות ת'מציאות
לזרום בשטף, בקביעות

רק להחליק עניינים, להבליג, לוותר
לא לשבור גלים, לרטון ולקנטר

כן יוצאת לרדיפה
אחר שלום והצדקה

[חסידייה אוטנטית]

יושבת על החוף
משחקת בגלים
מבקשת להטמע בנוף
לחמוק מן הצללים

הדמעות מתערבבות
במי הים המלוח
הרגשות בה סוערות
נעות עם הרוח

לאהוב את עצמה
היא מבקשת
להיות שלמה
היא נואשת

תן לה ת'כח
לאהוב את עצמה
להפסיק לברוח
להאמין בעצמה

[מישהי רגשנית]

החיים שלי
כן הם קצת מאתגרים
לא רוצה לומר קשים
אבל הם לא כל כך קלים

החיים שלו
קשים פי אלף
ושלה פי מליון
אז למה אני מתמסכנת?

לא-זה לא שלי כל כך קל!
זה שלאחרים יותר קשה-
לא אומר שאני מתמסכנת

אני לא חושבת שזה דבר טוב
אני חושבת שזה אומר רק למה
אנחנו חייבים עכשיו את הגאולה!!

[margalit]

התקשרתי, רציתי להתקרב
ניסיתי לעשות טוב
התקרבתי, לא רציתי לערב
אז נשארתי עם חוב

במה טעיתי? מה אני צריכה לשנות?
מה בסך הכל עשיתי? רוצה שוב להנות
את כולי נתתי, אל תבואו בטענות

עוד לא הבנתי, מנסה לקלוט
האסימון עוד תקוע
קלטתי, מחכים שאנסה לדלות
הוא עוד בזה שקוע

[איזה קטע]

פוסט זה נמחק!

[זברה]

מחכה-

עדיין,
כאילו לא עברה שנה,
ונמחקה לה תמונה ישנה.
כאילו הפרח לא יבש,
והכל שמור בצנצנת דבש.
עדיין,
כאילו החורף לא עבר,
והקיץ המזיע חלומות קבר,
כאילו הרוח רק מלטפת,
והבדידות בשירה מתעטפת.
עדיין,
כאילו שנמס בלב הכפור,
ולא נושמים אותו אוויר אפור.
כאילו שעוד אפשר לחזור,
והמילים לא חלולות כמו צינור.

עדיין,
למרות שהשמש שוקעת,
ותפילה בקושי בוקעת.
למרות שהאמון כבר נשחק.
והרגש הוא כמו משחק.

עדיין,
כל יום מול הזריחה,
ושדות שמחזירים בשתיקה,
כמו ניצנים בפריחה,
וליטוף של גשם, כמו נשיקה,

עדיין,
אני,
מחכה---

[מישהי רגשנית]

די נמאס לי
לחשוב כל היום
כמה כואב לי
כמה אין לי כח
די מידי קשה לי
המרוץ נהיה קשוח
רוצה קצת לנוח

אין הפסקה
לא לרגע מנוחה
אין נשימה
אין הדרגה
הכל בבום סוער ושוצף
ואני-אנה אלך?

אודה ולא אבוש
לפעמים אני מקנאה באנשים
אני מקנאה קנאת סופרים
אני רוצה להיות כמותם
ואני גם מנסה
וככה עולה

אודה ולא אבוש
אני חייבת מחמאות
אני לא יכולה לעבור יום
בלי כמה מילים טובות
אני חייבת אהבה
חייבת הצלחה

עברתי שינויים בחיי
חלק דרסטים חלק פחות
עוצבתי בדייקנות מרשימה
על ידי ימים ולילות
הרבה צחוק ואנחות

אולי לכן אני ככה
לא מבינה מה הפחד
עברתי הרבה אני יודעת
אין לי ממה לחשוש
ואני כן מפחדת
מדברים כל כך קלים
כי אני חוששת
שהם קשים

אני מתחזקת באמונה
שהכל הוא לטובה
ומנסה לשרוד
ולקחת באיזי
להיות הכי
שאני יכולה

[אתי 0]

@מישהי-רגשנית מדהיםםם
כשקטנים יומולדת הוא יום מסיבה, בלונים הפתעות בתוספת עוגה,
כשקטנים יומולדת הוא יום מרגש, חברות, מתנות ואני בדגש,
אבל בת מצווה הוא יום תחנה, עצירה,
מה היה עד אתמול, מה יהיה מהיום ואולי ממחר,
תהא בת המצווה שלך מנוצלת עד תום ויוכנס בה אתמול ומחר והיום...

[אתי 0]

@אתי-0 משהו יפה על הקורונה (שחכנו מה זה |)

בס''ד
חד נגיף חד נגיף
דמצא הסיני בחטיף
דזבין אביו בתרי זוזי
חד נגיף חד נגיף

והלך הסיני לשכן
שוחח עמו והתעניין
וענה לו השכן גם כן.
ולא הרגיש כלל
כי בשיחה נכלל
הנגיף...שנמצא לסיני בחטיף
דזבין אבא ...

ונסע השכן לרומא העיר
לעשות שם עסק מזהיר
ופגש ב''ביזנס מן'' יהיר.
וערכו עסקה גדולה
שבתוכו כללה,
יצור קטן
שהביא השכן לכאן,
שקבל מהסיני – זה נגיף
שנמצא בחטיף
דזבין אביו...חד נגיף...

ובעל העסק עם הכסף במעטפה
נסע הישר לשדה התעופה
להמשיך לגלגל העסקים.
התיישב מאוחרי סב ומזוודה לו
כסופה
שניסה עוד לתפוס שינה חטופה.
וכלל לא ידע כי קבל מתנה
מאיש שישב והגב לו הפנה,
נגיף קטן שקבל בלי הבחנה
משותף לעסק שפגש בשכונה-
שכן סיני שנמצא לו נגיף
מוסתר מעין כל בתוך חטיף3
דזבין אבא...

ובמטוס לו הסב
בנחת ישב
על נכדיו הוא חשב
וממש עכשיו
מפזר לסובביו
ממדינות מזרח ומערב
משהוא בסתר
שהגיע אליו בלי התר
מ''ביזנס מן'' חמור סבר
שקבל מהחבר
שעם השכן הוא דבר
ונמצא לו נגיף
בתוך החטיף
דזבין אבא...

ובארץ ישראל הורים וילדים
לסב מהמטוס הם מחכים
בוחנים היוצאים הדקות מודדים
והנה מזהים הצעדים
של סבא יקר במזוודה כסופה
שהביא גם מתנה עטופה
והעביר לנכדיו בעסקת חבילה
חבילה נוספת במתנה הגדולה
חבילה עליה אף אחד לא גילה
שהעביר לו בעל העסק בלי כל
בהלה
הפתעה שמשותפו לעסק קבלה
שמהשכן הסיני קבל זאת בלא
שמצא לו נגיף
בתוך החטיף דזבין אבא...
ובארץ ישראל במשםחה חשובה
מסתובבת האם בתחושה לא
טובה
יש חם חולשה בגרון גם צריבה
כן יודעות אנו מהיכן כאבה...
מבעל העסק שקבל מהשכן
שפתח עטיפה של חטיף...
ובו נגיף... דזבין אבא...

והאם יראת שמיים חכמה
לו חושבת על שום מה?!
מסבירה היא בטוב טעם ודעת
בדברי חכמה-אמונה גם נטעת!
הקב''ה אב רחום מלא אהבה
רצה לעורר את עמו לתושבה.
ומסובב הדברים ב''דיוק''
מתוכנן
הסבא מחול זה לא העניין
לא היכן הסתובבת ובאיזה מנין.
כי ד' הביא לכאן את הסב
ודאג שבעל העסק ישב מאחוריו
ושלח את השכן לטפל בעסקיו
וגרם שישוחח עם הסיני על
ענייניו
ונתן בראשו לפתוח הנגיף
שקנה לו אביו בשני זוזים

[orly]

ציפור דרור
ציפור חופש
משייטת לה בשמיים
בין כל העננים
פורשת כנפיים
ו-עפה לה למרחקים

הלוואי ואזכה להיות כמו אותה ציפור
לפרוש כנפיים
לשייט בין העננים

בלי לדאוג את דאגת המחר
בלי לדאוג את דאגת ההווה
בלי לדאוג!

להרגיש חופשיה ומשוחררת
חופשיה לבחור
חופשיה להיות
חופשיה!

שאזכה הלוואי ואזכה
לשייט בין העננים
לפרוש כנפיים ולעוף,
לעוף לי למרחקים!

#"עבד ה' הוא לבד חופשי" ריה"ל

[מישהי רגשנית]

פוסט זה נמחק!

[איזה קטע]

פוסט זה נמחק!

[Eti]

כותבת אותך
בעיניים שנשארות יבשות
זוכרת אותך
מתמכרת לאותן התמונות.

רוצה אותך
גם בימים מלאים כאב
חושבת אותך
בגעגוע שצורב את הלב.

אוהבת אותך
למרות שנים שעברו
שומעת אותך
ת'מילים שמעולם לא נאמרו

רואה אותך
גם אם שנים לא נפגשנו
מדמיינת אותך
ועוד הרבה דברים ששכחנו

ומשתוקקת,
ולא שוכחת,
ומתגעגעת----

[מוזיקה זה הדיבור]

פוסט זה נמחק!

[מישהי רגשנית]

איזה צום ארוך
קצת השתגעתי
אני עדיין חדשה
זה לא וויראלי
ביום הזה היה אסון
אני יודעת
והצום סמל לעצבות
אני שומעת

וזה לא אומר שיותר קל לי לצום
אני יודעת שזה לא טוב
שאני מחכה רק לסוף הצום
אני יודעת שאני צריכה להתאבל
ולא לכתוב שיר במקצב
אני צריכה לקרוא/לשמוע סיפורים על החורבן
ולא להתלונן שאני רעבה

אני לא יודעת למה אני ככה
אבל זו המציאות כמה עצוב
בלי המוזיקה אני משתגעת
והצום שלי כל כך עלוב....

Spoiler

אולי זה בעצם החורבן האמיתי, שאני אפילו לא מצטערת על החורבן אלא רק על התקנות שהתקינו לזכרו

[יעל ק.]

היה לי שיר להעלות, אך בעקבות השיר של @מישהי-רגשנית הרגשתי חובה לפתוח לכולנו את העיניים בעניין האבלות בצום-
חברה!!!! לא משנה איך אתה מתאבל- חשבת על אלוקים היום? את מלכה!!!

---

אבל:

מי ידע 
עליבות מהי?
וכי חישבת הכל
להבין מזה רע לי?

מי ידע
אטימות מהי?
וכי מכיר בי אתה הכל
היודע אתה שהשקט שלי לפעמים טוטאלי?

מי ידע
אבלות מהי?
וכי ראית אותי באבלותי
כדי שתקבע איך אבכה
בלקיחת אבדתי?

מי ידע
געגוע מהו?
הוא תמיד שם 
וכי ראיתם עינים צוחקות בימינו?

מי ידע
דרכים מהן?
כל אחד מתאבל
וכי ראית יותר אבל מאחד שעם אזכרתו מתבלבל?

מי ידע
מחשבות מהן?
אתה לא יודע הכל
אך אני את אבלותי בהידור קיימתי...
למרות שהלכתי היום לעבודה כמו אתמול...

---

יעל#

[LOVE ME]

ימי 3 השבועות

לפני הרבה שנים
תקנו לנו החכמים
כמה הלכות ומנהגים
שיזכירו לנו את ימי הגלות המרים

צריכים אנחנו להתאבל
לצום והרבה להתפלל
ואפילו את המנגינות
לנו הגבילו באלו השבועות

כי כשהשכינה בצער
אנחנו נתנהג כאילו זה היה ונגמר?!
כן, צריכים לזכור ירושלים חרבה
ורחוקים מן שכינה ותוהים אנו מתי נזכה בה

אז בואו אחיי
נתקרב כולנו אזיי
אל אבינו מלכינו
אוהבינו
שלנו מחכה לומר
די לצרותינו יאמר

[מישהי רגשנית]

כל החסרונות שלי
הירידות והקשיים שלי
כולם באים אלי בלילה
מחפשים אותי
ולא מניחים

כל השטויות שלי
הכישלונות וגם הבעיות שלי
כולם באים אלי בלילה
מחפשים אותי
ולא מניחים

כל האכזבות שלי
התמיהות השאלות והבושות שלי
כולם באים אלי בלילה
מחפשים אותי
ולא מניחים

מתי ההצלחות שלי
התשובות והמעלות שלי
מתי הם יבואו כבר בבוקר?
מחפשת אותם
ולא מניחה

[יהודי זה הכי]

פעם למעלה
פעם למטה
לא נמאס להתחרות?

פעם עם אבא
פעם עם אמא
לא נמאס להשתוות?

פעם שכלית
פעם רגשית
לא נמאס לההשתנות?

העולם שלנו הוא דינאמי
כל היום בשינויים
אין דבר שנשאר לעולמים

אבל, העולם שלנו הוא וויראלי
כמו בגלגל שרק לרגע הוא עובר
בסוף הכל לאותו מקום חוזר

[היידה מיוזיק 0]

נדמה כהר

בית 1
נדמה כהר,
לא נגמר,
הסוף אי שם,
רחוק כים,
לא רואה אופק.......

בית 2
נדמה כגיגית מלאה מים,
שמרוב עומס תשפך עלי בינתיים,
וכמעט שטובעת בשחייה אל המטרה,
וכבר נהיה חור בסירה.........

פזמון
איך אדע לשחות נכון?
להגיע למטרה לחזון?
איך לא איבהל מהמים?
שאותי מטביעים בינתיים?
אבא תראה אותי,
כמה רצון כנה ואמיתי,
עזור לי להגיע בבטחה,
ולעבור את הכל אפילו בשמחה.

בית 3
ממשיכה הלאה,
עייפות משתלטת,
שוחה קדימה,
למטרה הנכספת,
ואז....

בית 4
מתחילה לראות אופק,
מרגישה כבר את הדופק,
הקושי כבר מאחור,
בסוף המנהרה נראה האור,
חזק מתמיד.......

פזמון...

Spoiler

כתבתי את השיר בעקבות עומס בלימודי המקצוע שלי....
ובעקבות עוד כמה דברים...
מקווה שתתחברו...