שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
מי שמכיר את הסגנון שירים שלי לעיל - ירים גבה, כי יפגוש כעת בסגנון אחר.
תמיד כתבתי על נערים ונערות בסיכון, כאלה שקצת-הרבה קשה להם.
אבל ממקרה שפגשתי מקרוב - הבנתי שלא רק הם סובלים. אלא כל המשפחה, או לפחות חלקה.
לעיתים החיצים מופנים לכיוון הלא נכון, ההורים לא מרוצים פתאום, כועסים ללא קשר, אולם הכל בשל התגובה 'התקה'. - הפניית כעס לאדם הלא נכון בשל נסיבות מסויימות.
כי באמת בתוכם - הם הכי אוהבים אותך שבעולם - אבל התגובה האוטומטית שלהם היא הראשונה שרצו להוציא על בנם ה'סורר' אולם שתקו, כי עליו לא יצעקו.זו לא אשמתי
נטול מרץ, אפס כוחות,
עיניו עודן מדממות.
הפגיעה, מילות שורפות,
ונשמתו בים דמעות.הוא שתק, גופו בהלם,
יודע כי הולך בתלם.
אבא צעק, והוא באלם,
כאבו נורא, חץ אל הגולם.הרכין ראש, בלע הגוש,
מאיים אותו לחנוק.
אוצר הוא בכח רגש כבוש,
חפץ לצרוח, לצעוק.מבטיח לך, אני לא אשם.
לוחש מדם ליבו לכרית השותקת.
זה אחי הסורר, יודע השם!
ולמה גם את לא צועקת??!!כש 'ההוא' נכנס הבייתה,
אבא דומם, רק מעפעף.
שאני אופיע, תתהפך הפלנטה,
כי אבא מותש מ'לשתוק'. עייף.אז הוא 'מפיל' הכל עליו,
שכן תם כוחו מבנו ה'קשה'.
נסיונותיו המרים יורה אליו,
יודע שיבלום, כי הוא 'שונה'.אבא תמשיך,
אני אנסה להבין.
אבא תצעק,
אני אחפש להכיל.זו לא אשמתך,
אבל גם לא שלי,
תעיד דמעתך,
כשהיא תיגע בשלי. -
פוסט זה נמחק!
-
בעקבות השיר של אייצית שנגע מאד לליבי נכתב השיר הבא.
הוא מדבר על אותו ילד בודד שחוץ מלשים אותו במצב שלו אף אחד לא עושה כלום...
היום גם הגעתי למסקנה מעניינת-
לפעמים אדם מאשים מישהו אחר בטעויות שלו, אולי הטעויות שהילדים האלה עוברים הם דווקא הטעויות של מי שלא רוצה לקחת את האשמה על כתיפיו?! קרי: מורים או מחנכים שלא ראויים ללמד וכד... ?!?!?!?
(אגב- מורים וכו זה לא חד משמעי, ואני לא באה להכליל, אבל יש הרבה מתוכם (שחוויתי בעצמי) שהוראה היא מהם והלאה.. עצוב..)
הרגשתי צורך עז לכתוב על הילד הזה שמחפש את עצמו בצומת ובמקום לדאוג לו רק מצקצקים כמה הוא טעה בדרך שלו בלי להבין שהטעות האמיתית היא למעוך ילד בלי להבין אותו...ב"טעות":
נושק לאדמה
מתלכלך במי תהום
שבוי בשנאה
כמו תלוי על גרדוםמנוצח בלי מלחמה
כידון קטן בידיו
חזה מנופח באוויר ההסתרה
משווה לו קומה בין חבריותלוי על בלימת הסובבים
והלה לא שווים לו
והוא כמו רוח קדים
מתפרץ נוטש וקם למרות שכלום בורק כמה שאריות אבק
של שנאה עצמית וביקורת
רק כמה דלתות מנופצות מהמאבק
שבו כ"שודד" הכתירו אותו במודעה בצומתרק כמה חברי-סיגריות
הנושקים לאדמת האנושות
רק כמה עונות בצורת
וילד אובד שנמעך ב"טעות"---** -
@אייצ-ית
מנגינתי
בזמנים של עצב, כמו בשמחה
מחפשת בתוכי את מילות הנשמה,
כשרוצה להביע כאב ואכזבות,
במקום בו המילים לא מספיקות,
לא מכילות, מצומצמות.
אז מגיע הלחן האינסופי,
בו נכנסות כל הרגשות, כל התחושות.
והמנגינה שיוצאת מתוכי,
מביאה נוחם ורוגע לנשמתי.הלחן הוא שפת ליבי,
לקל בוחן כליות ולב מנגינתי,
רק הוא באמת מבין אותי, רואה גם את הפנים,
את המילים שמרחפות בין התווים והצלילים.
זו שעת רחמים,
נוגעת בשערי שמים,
מהיכל הנגינה מושיטה יד אל היכל תשובה,
תודה לך אבי, על המנגינה.בזמנים של הסתר, כמו בגאולה,
מתפרצות מתוכי מילות התפילה,
כשרוצה להודות על הרע ועל הטוב,
במקום בו המילים כה מבקשות,
כה נוגעות מתחננות.
אז מגיע הלחן, מציף אותי,
חובר הוא להודיה, לשבח, לבקשות,
והמנגינה שמלווה את תפילתי,
מעוררת את נשמתי. -
-
אני אחות לאח מיוחד . השיר הזה נכתב בצער על היחס שלפעמים הילדים האלה ומשפחותיהם מקבלים מהסביבה .
אתה נולדת
פג , פצפון ומיוחד .
מהרגע הראשון חיוכך נשלח לכל אחד
לא רצית לעולל רע
לא חפצת לעורר קשיים
רצית רק הזדמנות .
פתיחת שער לשכמותך - מיוחדיםואנחנו קיבלנו
וטיפחנו . ושתקנו . והכלנו
קיבלנו . נשמנו . גדלנו
הבנו את רצונך
הבחנו בשאיפתךניסינו להסתיר מעצמנו וממך כל קושי
השתדלנו להראות לאחרים את היופי
החבוי , הנעלם , הקייםוגדלת , ועלית , ונפלת ונכשלת
העולם הראה לך פנים זעופות
מסביבך סערו הרוחותרוחות הלעג וחיצי ההתרחקות
לא הצלחנו להשיב לך בהתקרבותלא תמיד הצלחנו להסביר , להבהיר
למה אם יש לך עיניים קצת מלוכסנות
מיד אתה נכנס לקטגוריית " שונות "התלבטתי אם לסיים בסוף טוב . אבל נראה לי שהמסר ברור וחזק דיו .
-
השיר הזה נכתב על יחס ( או לפעמים האי יחס לצערנו ) בין הילדים להוריהם המבוגרים . כן , אני יודעת , כרגע זה נראה רחוק , אבל יבוא יום וזה היה פחות , אז תזכרו , מאחורי המקל והאצבעות הרועדות ניצב אדם . אדם שעשה בשבילנו כל כך הרבה , מגיע לו בחזרה ! אפילו קצת !
את יושבת
אצבעותייך סורגות
ומבטך נישא בחלל האויראת יושבת
עינייך משוטטות
בעולם שמסביבך וחיוכך מזהיראת יושבת
כבר חוית הכל
וראית את כולםאת יושבת
לא עוקבת אחרי כל ההיצעים
מגחכת אחר התקדמות העולםאת יושבת
ההשתכללות השאירה אותך מאחור
ובינתיים את מחכה
ממתינה עד שהכל למקומו יחזורהאמת שציפית שהם יבואו
הילדים , הנכדים , הם הרי ילדים טובים
שישתפו , ישוחחו , יעדכנו אותך
שיטו אוזן , יבינו את מצוקותייךגם את הקשבת להם בתור קטנטנים
גם כשזה הפך למשעמם ומייגע
שתקת , הבנת , השתתפת , הכלת
גם כשזה נהיה ממש משגעאת יודעת , הם לא רעים
רק קצת , איך לומר - מידי צעירים
עסוקים בעצמם , ממחויבות השתחררו
יום יבוא , את תראי , הם עוד יחזרוובינתיים את יושבת
אם הם היו רוצים
כבר היית נעמדת
אבל הם עדיין לא
אז גם את עדיין יושבתיושבת ומחכה
מחכה שהם יחזרו .תהנו !!
-
הקטע הזה נכתב לבקשת נוי , תהנו ותזדהו
!היא עמוק בתוך ההרצאה
והמחוגים לא מתכוננים למהר
כולנו נשב פה . מצידה עד שקיעת החמה
או לחילופין עד שהשיעור יואיל בטובו להגמרלמחוגים יש את כל הזמן שבעולם
והם יזוזו רק מתי שלהם יתחשק
הסבלנות לחומר כבר מזמן נגמרה לכולם
" ההפסקה ב- 12:00 " קיבלתי לחישה בליוי מרפק" כתינוק הבורח " כבר נכתב ונאמר
כנראה שגם רש"י טעם מטעמו של שעור משעמם ומרטוב , נקצר תהליכים
הערה מהמורה ואיום בשליחה למנהלת
כתיבה ארוכה כאורך השעור
ואין סוף תאריכיםנו , שוין , בסוף זה הסתיים
ולביתנו נמלטנו בששון , שמחה ורווחה
ותמיד נזכור שאת דברי רש"י יש לקיים
ונחתום בברכת " ונסו יגון ואנחה "בהצלחה לכל אלה שמחכה להם מחר הרצאה משמימה בהיסטוריה או כל מקצוע אחר
-
רגע למחשבה...
יש פעמים
אתה רץ וזורם בחיים
מנסה רק להרשים
ועוקף על תחנות
המובילות למטרות
ולא מחשב לרגע ת'השלכותיש פעמים
מרגיש מבולבל ,נבוך
היה לך יום ארוך
ומסתבך סביב עצמך
שעות על גבי שעות
ולא מחשב לרגע ת'תוצאותאז תמתין לרגע ותקלוט:
ש-כל האי נוחות
כל האי פשרות
כל הבלבולים
כל המכשולים
באו -לנסות-אותךהכל מאלוקים
הכל זה מיטביים
גם אם אתה לא מבין
תאמר תודה לבעלים!וכן, יש פעמים
ברגע של זריחה
עולם חדש נברא
רואה הכל וורוד
פחד,מתח ושמחה
על הכל מודה לך!רק צריך לפקוח ת'עיניים ולקלוט:
ששום דבר כאן לא נבין
סמוך עליו, הוא כל יכול
הוא גדול
אדון עולם בטרם כל
רק תחזיק חזק כדי לא ליפול -
השיר הבא נכתב בהשראת מקרה שחוויתי מקרוב.
אני חושבת שהוא מדבר לכל נער ונערה מתבגרים, המרגישים לעיתים קרובות כיצד כולם 'סוגרים עליהם', 'חונקים אותם'.את זה לא אני כתבתי, אלא הנשמה שלכם בעצמה.
מקווה שתתחברו, וגם אם לא - תנסו להבין אחרים, להיכנס לראש שלהם, ולהכיל אותם כמות שהם.
בבקשה, רק הפוגה
שקט, דממה.
רק רגע של אלם.
הכל סביב מהומה,
והוא כפסל, גולם.מה כבר ביקשתי?!
תנו לי הפוגה!
זה כל מה שרציתי,
שנייה של עצירה...רעש,
געש,
צעקות.וויכוחים,
סילופים,
האשמות.שחררו, מתחנן...
הדופק שלי חלש.
תרפו, מקונן,
החוזק בגופי נחלש.והיא הגיעה -
הדממה.
פתאום הופיעה -
בסערה.עיניו עצומות, רק חושך.
האם על כך חלם???
ערפל, מוסתר באובך,
מסתבר שאינו רצוי גם שם.אז הוא נפל, מיואש,
כבר מזמן אינו צורח.
עייף הוא, כוחו מלוטש,
תשוש הוא מלצווח.רק שפתיו הן, לוחשות,
השאלה עצמה נזעקת.
לא, אין מסכים הוא להרפות,
באפיסת כוחות מוחלטת:'יעזור אם רק אבכה,
אשווע לעזרה?
התתנו לי מענה,
גם בעת דממה????' -
#anchor(להרגיש קרוב)
מה לעשות
לספר הכל ולקוות
שהאמת לא תיצור צרות
אחרי כל מה שכבר היהרגש מוכר
כואב אבל לא ממש זר
מפחד שוב להיות מנוכר
בדיוק כמו לפני שנהאלוקים רק אתה יכול
לשכוח
להתנתק מרגשות
רק אתה יכול
לסלוח
ולפתור לי בעיות
אז תן לי רק דבר קטן
להיות כמוך ולחיות כל החיים בטוב
תן לי להרגיש קרובמה לעשות
להיות קרוב אבל רחוק
להרגיש רע שבא לצחוק
ולהבין שהכל כבר קרהזה לא זה
לא מה שהייתי מקווה
מרגיש את הרצון אך לא רוצה
מה שכן זה בטוח לטובהאלוקים רק אתה יכול ...
רוצה קרוב אבל רחוק
שומר דברים שבא למחוק
מפחד מאד אבל שמח
הכל אפור וגם בורח
זה משתלט על כל כולי
זורם בדם שבתוכי
מעלה בי זכרונות
מוריד דמעות
כואב לי!!! -
פוסט זה נמחק!
-
האשכול הזה מיועד לשירים להלחנה בלבד?
-
@חובבת-מוזיקה נראה לי תעברי לפוסט של הביקורת והטיפים ...
