שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
#anchor(הם רק הקליפה)
חיים בעולם עם אפשרויות
עם המון שחקנים שרוצים רק לחיות
בכל חלקיק יש משהו אלוקי
וזהו בעצם האני שבתוכי
מבחוץ הכל נראה ממש חיצוני
הזמן להכיר את האני הפנימי
בגד, תסרוקת, ואפילו כיפה
אינם אלא דוגמית הם רק הקליפה
אך ביום מן הימים משיכנס אדר
לא תוכל הדוגמית לשקף את העיקר
נשמה שנתן בנו אלוקים נתן לה שליחות
שבעולם כה חומרי תשוטט בבהילות
היא שנחצבה מתחת כסא הכבוד
צריכה היא לעמוד לפני מלך הכבוד
לספר ולפרט על מעללי איש ואיש
על בן המלך שאת שם אביו הבאיש
אנו בחיינו נזהר לבל נחדול
מלעסוק בעסק חיינו עסק הכל -
צדק צדק תרדוף
אבל הצדק בורח
את כל הרע תהדוף
אבל הרע חודר למוח
קדש עצמך במותר
אבל באסור אני מתמודד
אמור ליצר אתה מפוטר
אבל איתי לכל מקום הוא נודדזה רק שאור שבעיסה שמעכב
מטמטם את הלב
לא נותן להתקרב
אליך אבא
וכמה שרציתי לעשות
הרגלים שלי תפוסות
אבל מבטיח לנסות
מכאן להבאשני הבתים נכתבו בזמנים שונים וגם שונים בתבניתם, הבית הראשון מציג איזה מונולוג עם המטיף שבי והמגן שבי לעומת החלק השני שכולו עידוד ותקווה, אך לבנתיים חשבתי לחבר אותם.
-
|-תודה לך שליח ה'-|
|-תודה על הסכמים
תודה על תקציבים
תודה על בלי מיסים
ושאת דעתנו לא שואלים-||-תודה על הנהגה יציבה
על תמיכה ביראי ה'
על החלטות ללא חשיבה
ושבהכל אתה אשם.-||-תודה על התמיכה!
(גם אם נובע מאינטרסים...)
את צעדינו נשקול
וגם נסגור את התריסים...-||-התודה מגיעה אך לא לזה ציפינו 2,000 שנים.
מחכים ומצפים ומקווים לשליטתו של מלך המלכים!-||-הקדוש ברוך הוא!-|
[תודה ענקית ל @אייצ-ית על העריכה!]
-
נשמה ירדה לעולם
הוא כל כך נאלם
מסתרי וחידתי
איך תבין?
הלא הייתה בנעשה ונשמע
איך היא כך אשמה?
נפלה התלכלכה
באבק התכסתה
נלחמת נאבקת
לקבל הכרה
וכשמשהו קרה?
אוי ויי זועקים
כל הסובבים
איך כך מתנהגת
בת בית יעקב
מנסה ושואלת
את כל הקרובים
הם אותה אוהבים
אבל קצת מתרחקים
לא חושבים שבה פוגעים
אז מה עם שאלה?
מותר לקבל תשובה
זאת לא עברה
היא בתוך מסע
מלא מכשולים
כולם תוקעים מקלות בגלגלים
מונעים ממנה
להגיע לייעד
קצת חשוך מסביב
אבל עדיין מחכה לאביב -
פוסט זה נמחק!
-
@ברכיי אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
@אינספריישן מה התרגום לעברית
אני לא מבינה, @ברכיי - זה לא היה מספיק ברור ההודעה הקודמת שלי?????
קיבלת היום מספיק הערות - ולא רק בעניין הנושא הזה.
חוקיי הפורום אינם ליופי. חבל שהגענו למצב הזה.
-
יש אנשים שמותחים את החבל
מהלכים על חבל דק
על סף תהום
לא מפחדים מה פתאום?
מנסים למשוך עוד קצת
עד הקצה
מתנדנדים ונעמדים
עוד רגע צונחים
יש אנשים שבאש משחקים
לא מתרחקים
גם אם להם מסבירים
היא חמה ומאירה
מה הבעיה?
היא שורפת אומרים להם?
ובכל זאת לא מקשיבים
רוצים לנסות לבד
את התוצאה לחוות -
מחפש בקצוות ארץ
מרפא לרוחי הגלמודה
מטפס על גבעות במרץ
מרפה בתוכי, אל מודעברגע שליו מתהפך
משהו קורה לי בפנים
פגע, הלב משתפך
מישהו קורא לי תפניםגלגל חוזר בעולם
בסוף הכל לטובה
גם גל סוער נעלם
לחשוף את קול התקווהמה לי נותר
לפקוח עין
אני עוד תר
אך כח איןהו אז כשאמצא התרופה
אסק עד לשמי מרומים
אוחז בעצה הצרופה
אצעק "את מי אתם מרמים" -
גבול שמתלפעמים בא לי לחיות
ללא גדרים ללא גבולות
מה שבא לי מיד לעשות
ללא מחשבה אפילו שניה לא לחכותושמישהו מניח מולי מראה
עוצר אותי שם לי גבול וחומה
זה כואב לי ומפריע
אני ממש משתגעאני כבר לא יכול
עוזב הכל
אני מתייאש
כיביתי את האשואז אני נזכר בימים שכן הצלחתי
גבול שמתי התגברתי
איזה אושר איזה שמחה אז הייתה
וזה נותן לי כוח להמשיך בעבודה -
החורף כבר כאן, ואיתו ההשראות המטורפות.
ראיתי עץ עירום מעלים
רוחות החורף קומתו מכופפים
והגשם מכה בו ללא רחמים
אבל אני ידעתי עוד יבאו ימים
חלף לו החורף הגיע אביב
שלחתי מבטים סביב
העץ השתנה ללא היכר
ענפיו ירוקים קומה מיתמראני לא רוצה פרחים מפלסטיק
שתמיד פורחים פריחה מלאכותית
אני רוצה פרח שלפעמים קמל
אבל כשהוא פורח הוא חי ואמיתיראיתי ילד עירום מערכים
רוחות המערב קומתו מקופפים
והגשם מכה בו ללא רחמים
אבל אני ידעתי עוד יבאו ימים
חלף לו החורף הגיע אביב
שלחתי מבטים סביב
הילד השתנה ללא היכר
פניו מאירות קומה מיתמראני לא רוצה ילדים מפלסטיק
שתמיד טובים טוב מלאכותי
אני רוצה ילד שלפעמים נופל
אבל כשהוא קם הוא חי ואמיתיעכשיו אני מבין במבט לאחור
שבעצם החורף הקודר השחור
הוא זה שחישל הכין והשקה
ומכל העלים היבשים את העץ הוא ניקה
שיוכל להניב עוד פירות מתוקים
ולהצל על כולם עם עלים ירוקים[כן גם אני הרגשתי שצריך פה ושם שיפוצים, אבל העיקר המסר ברור גם ככה ]
-
יום ראשון, שיר חדש. לא שיר משהו אבל מילים טובות.
[בית ראשון]
יש לי ימים שאני שוכח.
כל מה שלא צועקים באוזני
ימים שבהם אני בורח.
מכל מה שקשה בעיניייש לי שעות, הם דומים לי לנצח
שעות שכולם מערבולת חושים
זמנים שבהם גופי לי כמו קרח
זמנים שמוכר נשמתי לשטן
[פזמון]
ואם תשאל אותי רגע אחד מלפני - אני יודע
אני מיחל מכל צידי נשמתי - שלא יגיע
אבל ברגע שבא, זה ברור שנשאר
זה הזמן שכל השאיפות בעבר
[בית שני]
ויש לי שעות, הם פזורים על פני נצח
איך שאני תופס את ראשי
למה איני יכול לנצח
למה אני חותר באווירלָ֣מָּה נועדתי להיכשל שוב
למה אני טוב, איש נטול השגים
מתי סוף היום, מתי סוף הקרב
מתי יבלמו את מחול השדים?
[פזמון]
ואם תשאל אותי רגע אחד מלפני - אני יודע
אני מיחל מכל צידי נשמתי - שלא יגיע
אבל ברגע שבא, זה ברור שנשאר
זה הזמן שכל השאיפות בעבר
[גשר]
אבל מלחמת נצח זו נקודת המוצא
ולקרב שאין סוף בוודאי שאין שום התחלה
ואם אי אפשר לנצח אז גם אי אפשר להפסיד
והכול יחסי אז תקום חזק מתמיד
[פזמון 2]
ואם תשאל אותי רגע אחד מלפני - אני יודע
אני עדיין מקוה עבור נשמתי שלא יגיע
אבל ברגע שבא, בלוואי שנשאר
כל השאיפות מכוונות לדבר -
כל החלומות התקוות והמשאלות
שחלמתי בין כרית לשמיכה
נמוגו עם שחר
כשזרחה השמש
והקצתי לעוד יום
ונשכחו כל החלומות
התקוות והמשאלות
איינם עוד איתי
ורק החלום הוורוד והיפה
הראה לי שיש עתיד
אבל רק אם ארצה
אותו אגשים
אם רק אוכל והאמין ביכולותיי
ואוציא אותן לפועל
כי האור יאיר
והבוקר יזרח
ועוד חלום קטן יפרח -
אני חושבת שאין לי צורך לספק הסברים לגביי השיר הבא - הוא פשוט מדבר אל כל אחד ואחת. גם כשהוא כתוב בלשון נקבה;)
#anchor(בין תהום)
לפעמים אני מרגישה,
תלושה כזו, בין תהום.
הארץ תחתיי ברעדה,
ואני בבלהות של חלום.אלוקים, פליז שזה שקר,
בבקשה ממך שזה דמיון.
אל נא תכרה לי הקבר,
ליבי זה מכבר שבוי בקלון.צעד נוסף, והארץ נסדקת,
שברים של כאב נפערים.
ברגליי כסא כבודך נאבקת,
נימיי דמי זועקים, גועשים.אל תרפה ידך, ולו לרגע.
כי בין זרועותיך אני עומדת.
אל תשלך ביתך לפגע,
בין מחשבותיי עוד מבולבלת.הייה לי למשען,
בעת צרה.
ואל תמאן,
לקבל אותה -את התשובה.
