שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

דודו

מסתובב לי בחוצות
איה הוא האדם
בשלטים ובחולצות
עולם ספוג בדם

לחם מלחמה
מים הדמעות
מי מתי ומה
מה עם התמיהות

האין קץ לסבל
העם שלי נשחק
מחזיק חזק בחבל
יציב ככלי משחק

תכלית הכל שלום
ככלל ששוב מופר
והיוצא ללמד
סיפור שלא סופר

עם ששרד גלות
בזכות גוילים וקול
לקראת ההתגלות
אז יאבד הכל

הספר הרוח כחרב לטושה
הנחו הדרך אזרו עוז דקדושה
ועוד קט ויתמלא עולם בטוב
אז בא לא נעצור את הסיפור לכתוב

יהודי זה הכי

זה בסדר לבכות
כשמרגישים עצב
עולם מלא נסיונות
אין כמעט שקט

אני רואה את הכל
העיניים שלי פקוחות
אחים שלי נפלו אתמול
היום מתרחקים עוד עשרות

זה שורט לי את הלב
לראות כמה חללים
כשלא עמדו מול הכאב
נפלו בצידי דרכים

החבל מתנוענע
והיצר משכנע
ואיך אנחנו יכולים?
כולה בני אדם קטנים!

והאמונה קשה
והעולם מסנוור
וכמעט אין תחושה
של טוב ממכר

ואיך אפשר לחיות
כשאני רואה
כאלו שנפלו לתהומות
כאלו שאיבדו את התקווה

הגלות קשה, וארוכה
וכמעט נאבדנו כולנו
העם הזה במצוקה
אלוקים תגאל אותנו!!!

מקווה שהצחתי להבהיר את התחושות שלי.

אנחנו רוצים-משיח עכשיו!!!

טותיייי

כדאי לי לוותר ואפילו לא לנסות
יש דברים שאם לא עושים
זה הכי טוב שיכול להיות להיות

לא להכניס ללב כדי לא לשבור
לא לחשוב יותר מידי כדי לאהוב
לא לברוח כדי לא לנסות לחזור

כדאי לי לחשוב על עצמי
לפני שאני דואגת לכל העולם
כי הלב שלי יותר חשוב מכולם

לא לבכות יותר מידי
כדי להמשיך להצליח לנשום
ואפילו לפרגן לעצמי ולחלום

הלוואי ויגיע היום הזה
שהלב שלי לא יהיה כלכך רגיש
אם בכלל יגיע יום כזה

הלוואי שאם אני אפול
לא אתן לעצמי לאותו מקום לשוב
צריכה להזכיר ללב שהוא יכול

יכול להמשיך להתקדם בחיים
גם אם לפעמים יש קצת קשיים
כי תכלס בלעדיהם לא היינו מתקדמים.

טוהר

המחבל המחופש

לא רוצה לדעת
שלי אין דעת,
לא רוצה לזכור
מה שעשיתי בלי לחשוב.

עשיתי, טעיתי
אבל בסוף לעצמי עשיתי,
מה שאדם עושה
לעצמו עושה,
משפט שלא אני אמרתי,
אם אז לא ראיתי אתזה,
אז עכשיו זה בא להוכיח לי.

מתחרטת,
מנסה לתקן
את מה שהחרבתי
את מה שהרסתי.

רוצה להאמין שבסוף
יתחפר לי על מעשי,
רוצה לחשוב שאלוקים
יקבל את תפילותי,
יודעת שאצל אלוקים
הכול יתקבל
התשובה, החרטה והתפילה
אבל את המצפון שלי
אין דרך לטהר.

הדרי

דמות של מגדלאור

זוכרת את המבט שלך
את החיוך הענק שלך
את הלב הרחב שלך
את המידות המיוחדות שבך!

התייחסת לכל אחד-כנכד יחיד
באהבה, בסבלנות
פשוט רגעים של איכות!

הקוסקוס סולת שהכנת במטבח
ריח החלות שהיה עף למרחק
האוירה הטובה והחמימה
שאת רק רוצה להשאר קרובה..

החריצות והיוזמתיות
הנתינה שהייתה..
הנפש והרוח הצעירה
המסירות למשפחה.

איך הלכת לנו?!
אבדנו את היקר לנו!
בכינו, לא עיקלנו
מה קורה לנו? היכן אנחנו?

היה לי איתך קשר חזק
כן, גם עכשיו במרחק..
מרגישה אותך חזק!
בפרשות דרכים-
שההתלבטויות קשות
לאן לפנות?
הדמות שלך מהדהדת
ומייד מגיעה ההחלטה
לבחור באפשרות הטובה.

עולות בזכרוני שבתות ילדות
עם ריח של אחדות
הלכת לנו- והשארת המון!

היית לנו מגדלאור
היו בך המון קרני אור
ןהלוואי,
ותמליצי יושר בעדנו
ויבוא משיח צדקנו
ותשובי להיות איתנו- את-
דמות של מגדלאור!!

כתבתי את השיר לע"נ של סבתי,- הסבתא הכי טובה בעולם!!
שנפטרה לפני כחמש שנים..
וככל שהזמן עובר- מתחילים להבין מה הפסדנו..
שהיה לעילוי נשמתה הטהורה!

@הדרי

אביעזרי

שיר לא שלי שראיתי בחוברת לע”נ קרוב משפחה שלי שהיה ניצול שואה, ולרגל יום השואה ראיתי חובה לשתף את הציבור;

כל יהודי

כל יהודי נולד
עם מספר דמיוני על היד
שהולך תמיד אתו -
לאורך חייו,
לאורך מותו

כל יהודי נולד
עם רכבת שקופה בין ידיו
ועליה בכיו,
ועליה צחוקו
ועליה צחוק ילדיו

כל יהודי נולד
עם משא כבד על גבו
וטלאי צהוב מרופט
שנעוץ על דופן לבו

כל יהודי חייב לשאול
כל יהודי חזר מהשאול
כל יהודי הוא ניצול

כל יהודי נולד
עם מספר דמיוני על היד
שעוזר לו לזכור-
מאיפה הוא בא
ולאן הוא לא יכול להרשות לעצמו
לחזור.
️

מישהי מאמי

לפעמים זה קשה ולא הגיוני
ללהטט ולרוץ בין הרצוי לעצמי.
בין לתת, להקריב,
לבין להסתכן, לריב...

הבחירה קצת קשה
ואני לא מבינה,
מה רצונו של הבורא ממני
ולאן הדרך מובילה.

עצוב לי בלב
בלי דמעות בעיניים,
על זמן שאבד והלב גם, בינתיים.
על עצמי והסביבה
נעדרת אהבה
הכאב רוצה לצאת
אבל נקבר באדמה.

אדמה של כאב
אדמה של הדחקה
של רצון לחיות
להפר את הדממה.

לצעוק את קולי לשמיים
לפרוש כנפיים
ולדעת שיש מי שמאמין בי,
עדיין.

אשמח לביקורת...
(גם לא חיובית... אני מסכימה... )

המחבל המחופש

התיסכול
ממלא בבילבול,
גדול,עמוק.

אופף אותי במחשבות
עמוסות, פגועות, ואוהבות.

מרגיש רע
בלי קשר למה שקרה,
מוציא מפופורציות
את הרגשות.

מגדיל כל דבר
גם את הקטן,
זה שמזמן עבר.

התיסכול מפוצץ,
צריך לא להתפוצץ
אחרת נאבד את מי שהיינו.

יהודי זה הכי

חושך עמוק שעוטף הכל
פחד עצום והחשש ליפול
ואם הלב שלי כבר לא נאבד
מי יזכיר לי שאתה ליד?

אתה זה שמזכיר,
אתה זה שמרים
כוכב קטן מאיר,
משנה לי את החיים.

גם בתוך החשיכה
כשכמעט נפלתי
מצאתי אותך
כשממש ברחתי...

תמיד אתה ליד,
אתה מחזיק לי את היד.
גם במצבי קיצון היית איתי.

אני אף פעם לא לבד,
גם כשהלב שלי נאבד,
בכל מצב, אתה היית איתי.

והיו ימים שברחתי
ששכחתי את עצמי
היו ימים שצרחתי
שהרגשתי לבדי.

אבל תמיד בסוף, אתה איתי.

והכול מסתדר,
והטוב מתבהר,
ואז אני רואה
שהכל היה לי לטובה

רוני 2

פוסט זה נמחק!

מישהי מיוחדת

לברוח

דחס את הרב קו לתיק
נעל את הרגשות בנרתיק
היום הזה היה קצת מעיק
הוא החליט את הכול להשתיק

רץ אל התחנה
הגיע בלי נשימה
רצה לברוח רחוק
רצה את עצמו למחוק

על האוטובוס הראשון שהגיע
הוא מצא את עצמו עולה
וגם אז הוא עוד לא הרגיע
הלב שלו היה קצת חולה

הוא התיישב אי-שם בסוף
ניסה את עצמו לאסוף
החופש פעם לו בעורקים
ליבו כמה למרחקים.

הכאוס ששרר לו בגוף,
שהבריח את ההגיון.
בסוף הוא נפל בטירוף,
היצר הכריז ניצחון.

ניסה למחוק את עצמו
להיכנע לעצב משחית
אבל פתאום משהו זז בו
לרע הזה אין שום תחתית

הוא חייב לקום, לנסות עוד פעם
אם הוא ייפול אז הוא לא יתייאש
זה קשה נכון, וכבר נגמר הטעם
אבל הוא חייב להמשיך לגשש.

עד...
עד שהוא ימצא סוף סוף
את הדרך שלו, המקום שלו.
כשהאוניה שלו תגיע לחוף
והוא יעבוד את השם בדרכו.

#וואו, מזמן לא כתבתי פה. סוף סוף הצלחתי להתחבר למחשב עם סינון אחר מנטפרי-ולשחרר---

הדרי

נשמה ישנה

הנשמה ישנה
ואני ערה...
חיה, נושמת,קיימת
אך היא מורדמת

צריכה להתנער-
והכי מהר...
והזמן עובר

והנשמה כבולה בגוף
כציפור דרור בכלוב
שרוצה לעוף-
וחסומה!

ראי,
אך הזמן עובר
ואיך הכל שובר
מתנחמת במחר
שלא יהיה מאוחר

קומי אורי, נשמה
ושובי בתשובה
הוא חפץ בך
בנשמה שלך
התכבסי והתנקי
ואליו תחזרי!!

את השיר כתבתי בהשראת השיר "ישנה בחיק ילדות" של רבי יהודה הלוי
(שאגב כתוב בספר "עלה כותרת" שלומדים בשיעורי ספרות בכיתות ט' עד י"ב...,
שממש תוך כדי שאני לומדת את השיר הזה למבחן מחר- אז נכתב לי כזה השיר ..)
וסתם התחברתי למסר והעמיקות שבתוכו, אז כתבתי בהשראתו...

@הדרי

מישהי מיוחדת

הקטע שכואב ונשרט לי הלב
וקשה לי לראות אותי בתוך הכאב
אני חשבתי שניצחתי אבל טעיתי בסוף
אין לי כוח עוד פעם את עצמי לאסוף.

אני שוקעת, טובעת, ואין מי שיציל.
חיה כמו משוגעת עם לב כל כך דביל
ומה ביקשתי? להצליח לחיות?
האם אין לי אופציה להיות מהטובות?
לא! מה פתאום! לא יכול להיות!

אז מה? למה אני כל כך למטה?
ולמה אתה כל כך רחוק?
ואיך אני שוב משיגה שליטה
ומצליחה את הרע ממני למחוק???

אז מה? מי יציל אותי עכשיו?
האם כל המאבק היה לשווא?
אני נופלת שוב וזה לא נורמלי
כל כך לא רוצה לעשות רק מה שבא לי!!!

הדרי

חולמת לגדול

כבולה בתוך עצמך
חלום גדול בתוכך
יודעת שהוא טוב עבורך

חולמת להגשימו ביום בהיר
"כרגע אני עדיין בגיל צעיר"
וממשיכה לחיות כרגיל..

והחלום?!
הוא זועק מבתוך
הוא רוצה כבר לפרוץ
רוצה להתפרץ
ומבחינתו להתפוצץ!
ואת- דוחה ודוחה
ולא מבחינה-
אך הזמן לא עוצר לשניה
ממהר, בורח, חומק
הוא לא מתחשב- הוא מתקתק!

בלילות, בחלומות
את כבר שם עמוק
ואין דרך לחמוק
מבטיחה לעצמך להתקדם
ועל החלום לא לוותר.
ובימים העמוסים-
שאין זמן לחלומות מיותרים
את במרוץ אחר המטלות
והחלום אליו את שואפת-
כלל לא נראה באופק...

אז קחי את היום
ואל תדחי למחר
כי מחר יהיה מאוחר,
הגשימי חלומך
כי הוא שם בתוכך
גם שהעולם סוגר לך דלתות
ועברת אין ספור נסיונות
על החלומות שלך אל תוותרי
כן, עד להצלחה- אל תרפי!

ועוד תראי-
שלאחר עבודה של שנים
תהיה דרכך סוגה בשושנים

@הדרי

טותיייי

יש אנשים שמכאיבים
יש אנשים ששורפים
יש אנשים שמקפיאים
יש אנשים שבורחים

יש אנשים שאוהבים
יש אנשים שמורידים
יש אנשים ששונאים
יש אנשים שמעלים

אני צריכה להתחזק
לדעת ממי להתרחק
אני צריכה לאהוב
גם מי שלא נמצא קרוב

לפעמים אני שורפת
וזה אולי נקרא ששורדת
כי לפעמים אנשים מטביעים
אני במלחמה על החיים
ואני גם פעמים-
אש מאנשים קרים

טוהר

המחבל המחופש

מילים: במנגינה של באמצע החורף של מתניה
בית א':
ביום רגיל, של שגרה רגילה
שחיפשתי ליהות בת מלך מרצון
נפלתי שוב לאותו מקום,
ואיבדתי את הטעם והרצון,
שחיפשתי ת'צמי, במקומי הטבעי
איפה ששמת אותי,
פרצתי את הדלת
ונפשי נחשפה לעולם שמסביב.

פזמון:
שהרגשתי לבד שבכיתי בחדר,
שניסיתי לשדר שהכל בסדר,
מחפשת את הדרך הנכונה
בינתיים נאבדת בדרכים ברחוב,
בבקשה רק תראה לי את הדרך הביתה,
תדע שלמרות הכל אני מנסה לשמור,
ותשמע אותי בשקט לוחשת
שאין לי כבר כוח אבל לא מתייאשת.

בית ב':
לא היה לי כבר כוח רק חיפשתי נחמה
הכנסתי שוב את עצמי לסערה
קיבלתי שוב מכה חזקה
ורק שם חיפשתי אותך.

פזמון: כפול 2
שמצאתי אותך, קיבלתי נחמה
לנפשי הרעבה, שחיפשה קירבה
שלפת אותי משאול התחתית
שמרת עליי כל כך קרוב,
בבקשה רק תראה לי את הדרך לחזור
תדע שלמרות הכל אני נסיתי לשמור,
ותשמע אותי אותי בשקט לוחשת
תודה אבא שעזרת לי לחזור.

רוצה להגיד רקע לשיר
אני חושבת שלכול בחורה יש את התקופה עם עצמה שביא בוחרת להישאר חרדיה.
להתקרב יותר להקב"ה ומוצאת את דרכה בעולם.
השיר די מתאר את זה
ובעזרת ה' אני הולכת כניראה להוציא אותו.

כוכב לכת

בתוך מערבולת צבעים
אלפי אלפים של גוונים
מאירים

היא יוצאת החוצה
מוגלתית
ודוקרת
התמקמה באמצע
חלילה לא בפינה

בלי להתחשב
ביופי מסביב
בא לה
והיא תוציא
את הזבל מבפנים

אז היא יצאה היבלת
שמראה על לחץ פנימי
או חוסר התחשבות
בדבר בסיסי
ואיך היא תתרפא
אם היא באה מתוכי
נושאת בתוכה
את האני השלילי?!

יום אחד לא יבוא ואשתנה
זה כמו לחיות בסרט בהווה
עם מודעות עצמית והכלה
עוד אצליח לשנות את התמונה
ולפעמים אני מקנא
כן זה נכון
קשה לי להתמקד בישר ובטוב
שאלוקים דואג לי כל רגע בחיי
אך זאת עבודת מידות שלי עכשיו
לחשוב חיובי
לאהוב את עצמי
ובסיעתא דישמיא
להיות אדם בריא

הדרי

לנצל את הימים..

ימים עמוסים
שעות לחוצות
מבחנים ותירגולים
שיתנו לנשום לפחות!

לוח מבחנים עמוס
סדר יום צפוף
פרויקטים להגיש, בגרויות
מה לעשות?!

לפעמים בא לי
לשרוף את הספרים
ללכת לארץ של גמדים
ששם- אין לימודים!
לחיות ולהנות מהנעורים
ופשוט לחיות בלי לימודים
בלי מתמטיקה, בלי אנגלית
יהיו חיים יפים בתכלית...

יודעת,
שבעוד כמה שנים
שאסיים לגמרי את הלימודים
התגעגע- לספסל הלימודים
למורות, להעתקות במבחנים
לבגרויות, לשיעורים
לפרויקטים ולכל הדברים
לחברות- גלגל ההצלה
לכל דבר ודבר-
אפילו למזכירה..)

לכל גיל בחיים
יש את התרגיל שלו-
כל גיל-
והקשיים שבו
אז אדע לנצל
כמה שיותר
את המציאות הזו,
את הלחץ הלימודי
והחשוב מכל-
החברות שאיתי!
כי יודעת,
שיש רגעים
שלא חוזרים בחיים
זה הכל עניין של זמן-
והכל נגמר..

תופעות לוואי של העומס..
מקווה שתבינו אותי...
ובאמת- חשוב שננצל כל רגע, מבטיחה לכם שבסוף נתגעגע לכל זה,
אז במקום שנבכה על השנים האלו שלא נצלנו- בואו נהנה..- לא רק מהפעילויות והחברות.., אלא מכל דבר הכי קטן- אפילו מלימוד למבחן..
בהצלחה לכולם!!

@הדרי

אדמילים

ואיך קרח נשבר
על כל המילים
שעדיין לא נכתבו
וטיפות של מים
נשרו מהעין
שעדיין לא דמעה
ורסיסים קרים
נספגו באדמה
שעדיין לא הושקתה
ופרח מת שם
בין הקוצים
שעדיין לא נוכשו

טותיייי

לפעמים אחרי החושך רוצים
גם בלילות עם הכוכבים
את הירח הלבן לקחת
כי הכוכבים כבר קטנים

את מרגישה בתוך סערה
ולשחות את לא יודעת
את רוצה לקחת נשימה
ואת בינתיים טובעת

יש מילים שאת לא מכניסה
הם שורפים לך את הנשמה
כי לפעמים מילים יכולות לחדור
גם אם יש אש יהיה גם את הקור

טוהר