שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
מאז שמחת תורה עוד לא העזתי עדיין לכתוב שיר ולנסות לתאר תחושות!!!
הגיע הרגע, כתבתי מהלב...~א~
הלוך ושוב, ברחוב, השומם המדמם עדיין,
דמעות כבר לא זולגות, ושוב בושות פתאום לבכות, סתם כך יש מאין.
אבל הלב חצוי, עוד בלי פיצוי, רוצה לצעוק, רק לא לשתוק,
אומרים הזמן רופא, משכך כאב, אבל תאריך מהיומן הוא לא יכול למחוק.~מעבר~
אבא, ילדים שצועקים, נאנקים ומחכים עדיין,
כמה, עד מתי נהיה כאן מושלכים, בבור אחים שמושיטים ידיים.
עם שלם בנים של מלך המלכים, מציפים את העולם בדמעות של מלאכים.~פזמון~
אל ימעטו תלאותינו לפניך,
שוב כבר עלינו בהמון רחמיך,
ונשובה...
מלוך על כל העולם בכבודך,
תראה לכולם שאין עוד מלבדך,
ונשובה...~ב~
כמעט שנה, ולא השתנה, שום דבר לא עבר, עדיין,
צלקות שעוד מכות, שמשתקות, מרתקות ידיים.
אבל הלב כבר התרגל לשכול, גם באחים ללחום הוא כבר יכול,
אומרים הזמן רופא, משכך כאב, אבל צלקות עמוקות הוא לא יכול למחוק.~סיום~
בלב שבור, בלי שום דיבור,
יודע שאתה שומע,
נותן כוחות, להמשיך לצעוד,
עד שכבר יבוא משיח. -
פוסט זה נמחק!
-
פרידה, סוף י"ב:
4 שנים היינו ביחד
צלחנו את גיל ההתבגרות
הם השפיעו עלי יותר מידי
בהתקרבות ובהתרחקותאהבתי אותן, חטפתי בוקס
ברחתי מהן ואז איבדתי אותי
אחר כך התקרבתי, חזרתי בסוף
אבל עוד התרחקתי מהן בתוכיונהיה לי כאב, כי אני לא יודעת להיות חַבֵרה
ועלתה בי שמחה, כי סוף סוף נעלם קצת הרע
ושאלתי את עצמי, למה אני כל כך חסומה?
אהבתי אותן, אבל פחדתי להיות שוב בהן תלויה.זוכרת רגעים טובים כל כך, אבל גם קשים...
היו מחשבות, כמה זה הדדי?
זוכרת ימים שהתרחקתי או שניסיתי להרשים
תמיד זה כאב לי, לא הייתי אני.הלב התרסק, התפרק לשברים
וכמה הן היו נוכחות בתוך המשברים
אהבתי אותן אבל גם כל כך שנאתי
רציתי ללכת, אבל בסוף נשארתי.ואתמול... הייתה פרידה
וכמה שזה כאב לי
ופתאום, עלתה הבנה
שתכל'ס רוצה אותן איתיואיך פתאום זה כואב, הלב שלי נשרט!
אני אוהבת אותן, אבל למה עכשיו??? -
פה בשבילך...
היי אהובה..)
אני יודעת שעברה לך שנה קשה,
שנה של בדידות, הרחקה
שנה של בכיות מתחת לשמיכה,
שנה שנלחמת למעמד חברתי
שנה של מאבק יום יומי
שנה של קשיים שהתגברו
שנה של חלומות- שלא הגשמו.רוצה לומר לך-
שאני כאן בשבילך
וסליחה שזה לא היה לפני
סליחה שלא התייחסתי
ושיחות שלך "סיננתי.."
ומ-לצאת איתך התחמקתי
ומללמוד איתך נמנעתיזה לא היה בכוונה
זה היה מחוסר הבנה
שאת לבד, בודדה!
התמקדתי בחברות שלי
בעולם ובחיים שלי,
ושכחתי להביט גם בך
שרצית, ניסת וחפצת
להישען על מישהי
לפרוק למישהי..סליחה שסגרתי עלייך דלתות
אני אשמה, ולא פחות!
אני כאן בשבילך
ברגעים של אמת
שאת נושאת המון כאב
אני פה...
גם בשעות הקטנות
גם בשעות החשוכות..
מוזמנת להתקשר
כמו כל חברה אחרת שלי
ולשפוך את הלב
לספר, לדבר..
והפעם "לא אסננן.."לפעמים שאין לי מילים, אני פשוט כותבת, שופכת את הסערת רגשות הזו על הדף..
גם כאן- לא היו לי מילים, שקלטתי מה עובר עלייה, ואיך לא עזרתי לה?
זה קרה במחנה, היא התעלפה.., ושם המורות שאלו-
היא אכלה משהו, שתתה?- ואנחנו עמדנו שם, לא יודעות את התשובה..
כי פשוט לא הבטנו עלייה כ"כ, זה לא מרעות- זה מחוסר הבנה,
ומאותו הרגע המצפון שלי התחיל לפעול..., וההחלטה הייתה ברורה-
מהיום לשים לב אלייה יותר, לא לסננן שיחות- פשוט להיות איש במקום שאין איש..
אז אם גם לכם יש את "האחד הזה.."-
תעזרו לו, אל תחכו שחלילה יקרה משהו, ואז יהיה לכם מצפון... -
חדר המתנה
אז יושבים מחכים
בחדר המתנה שעות
בחדר המתנה שניםבשטויות משחקים
ולא יודעים מה לעשות
את הסבלנות מאבדיםשורות ומחשבות
ודמעות וסיפורים
ותמונות ומילים כואבות
וקולות ומעשים
נצחונות והפסדים
אבדות אבודות אבודיםמה יהיה הסוף כאן
לאן כבר עוד אפשר להמשיך
כבר ניסינו להפסיק ולהספיק
את מה שחשוב כאן
ששכחנו והשכחנו תמיד
לא הלכנו לא חדלנו להמתין -
חיוך
הי את, אל תסתירי ת'חיוך שלך
את לא יודעת כמה הוא מאיר
ואולי יש ילדה שצריכה אותך
החיוך שלך מזכיר לה שהיא לא אוויראין לך מושג כמה כוח יש לך
איך את יכולה להרים ולעזור
החיוך שלך, משהו חזק כל כך
תבטיחי לי שתנסי עליו לשמוראת יודעת, גדול המלבין שיניים
החיוך שלך עושה רעש גדול בשמיים
תשמרי עליו, בכל הכוח שלך
בשבילי, בשבילך, בשביל עוד בת.תשמרי עליו עד שתתרגלי לחייך
תמשיכי לשמור עליו גם אחר כך
יבוא היום והחיוך יחלחל
וגם הלב שלך ממנו ישמחתזכרי את זה!
-
הים ואני
הים
נושק לשמים
אך בסוף
מגיע לחוףאני
רגלי כאן בחוף
אך בסוף
ראשי בשמיםהים
סוער בו המים
למראה העיניים
אך בעמקו
רוגע אין סוףאני
למראה העיניים
רגוע בינתיים
אך בתוכי
כמה לשטוףמביט אל הנוף
אל העולם מסביבי
רועש כמו תוף
שקט ועקבי
הכל רגוע
הכל סוער
רוצה לנוע
להשאראינני הים
ודאי לא החוף
לא כמו כולם
לא חי בבלוף
עוד לא מושלם
עוד לא הסוף... -
פוסט זה נמחק!
-
ללמוד לגדול
היי, כתבתי שיר במנגינה של "ללמוד לעוף"- ואני מרגישה שיש עוד מה לשפץ אותו,
מה להוסיף לו וכד.., אשמח לעזרה מצדכם והערות -כדי שהשיר יצא מושלם
הנושא של השיר- זה ללמוד לגדול, מכל דבר- אפשר לצמוח....
(המטרה שלי- שהיה בשיר משמעות, לא רק למצוא מילים..)- בעז"ה שהשיר יהיה מושלם, אכנס לאולפן כדי להקליט אותו
עזבתי הכל
חפשתי משמעות
רציתי לגדול
אבדתי שפיותגדלתי מעט
חפשתי את דרכי
מצאתי ת'צמי
במאבק נפשיליפול, לקום
ישר, עקוםכשהנפש נשברת
זה לא בגללי,לבכות, לצחוק
ללמוד לגדול
לראות קצת שמיים**פזמון-
רוצה לגדול
להיות מגדלאור
מוצאת את עצמי
כמו בתוך פרוזדורנפילות, עליות
בכיות בלילות
הלוואי וידעתי מה מזה יוצאלגדול פשוט לשמור שפיות אולי
לפקוח ענייםלבכות , לצחוק
ללמוד לגדול אולי
לראות קצת שמייםבית ב
אמרו לי
גדלי, תעופי לך
עם הכשרונות
שטמונים רק בך
ואל תפחדי
להתגלות עכשיוהדרך למעלה
מתחילה מכאןלגדול, ליפול
ישר, עקוםכשהנפש נשברת זה לא בגללי
לבכות, לצחוק
ללמוד לגדול
לראות קצת שמייםפיזמון-
@כל הזכויות שמורות
@הדרי -
כמה מילים להתחלה-
מחר יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש
שיר זה נכתב מתוך געגוע עז לרבי ומתוך ציפייה לגאולה.
וכמובן השיר הזה נכתב גם מתוך תודה לרבי על מי שהוא
שהקדיש את עצמו כל השנים למען האומה בלי לבקש כל תמורה.30 שנה
ואני בוכה
בדמעות רותחות
מתי יתגשמו החלומות?!לא זכיתי
לא ראיתי לא שמעתי
רק בתמונות ובסרטים
אך לכל חיי נקשרתייש רגעים
שבאים הרהורים
על מי שאני
ועל מה שקיבלתי
ממי שתמיד דאג ליאין קץ מסירות
בלילות ובימים
נותן לנו באהבה
את כל שיכול במשך שנים
מנהיג את כל האומה!ולפתע מתוך געגוע
פורץ בבכי תמרורים
רבי עד מדוע
את פנייך אינו רואים?!אני יודע,שזו המלחמה האחרונה
אחריה תבוא הגאולה
הופכים את העולם בעוצמה
התפקיד יושלם
וNow מיד ממש
תרד גאולה
ונזכה לראותךתודה רבי
שאתה תמיד איתי
דואג לי. -
זה עוד יום שנבלע בקושי
עוד יום שעבר ללא דופי
והלב שלי עוד לא מסופקעזרתי לאמא, מילאתי אותי,
נתתי תשובה לסיבת היותי,
ועדיין, יש בי עצב לא מוצדקמה עשיתי שנהיה לי ככה
אין לי כוח כמעט לעצמי
נראה לי שהשמחה ממני שכחה
איכשהו מתישהו איבדתי אותיועכשיו, אין לי כוח פשוט לכלום
זה הלב שכבר נהיה אטום
הוא לא מוכן לקבל פשרה
לא טוב בעיניו זה כמו רעואני... רק מנסה לגשר
בין המוח אל הלב לקשר
להסביר את מה שסותר
להבין מה לא מסתדרואני... שוב נכשלת ובגדול
האמת שקצת בא לי ליפול
להרפות טיפה לשכוח ללחום
בא לי לשכוח כבר מהכולאיך זה בא לי, ולמה
מה עשיתי שזה ככה
ולמה זה מגיע לי, אבא
האם אני את זה צריכה?איזה טוב זה אני לא מבינה
העצב משתלט עלי בהגזמה
אם אני נופלת זה קצת בכוונה
אני אולי סתומהאין-לי-כוח-לנסות-להילחם-להיות-לפעול-להישאר
בא לי רק לבכות
בא לי רק ללכת
לרדת אל הסוף
לברוח למציאות אחרתבא לי לעלות
לא בא לי לסגת
רק כמה דקות
להתאפס להיות לוחמת -
כאב הגוף- קול הלב
אבא, קח ממני את המתח
מרגישה שכבר אין לי כוח
אני רק בהתחלה
וכבר מרגישה חסרת הגנהתנטרל ממני את הרגש לכמה זמן
שהלב ינוח מעט, הוא עדיין לא מוכן.
תן לו להיות בטוח מה הוא רוצה
וכשתיתן סימן ברור תפתח אותו שוב- כשזה יקרה...אבא, הגוף שוב חלש לשאת את המשקל
אז תן לי כוח להתמודד ולעלות על הגל
שלא אשבר ואצלול למטה
תחזיק בידי, הרי אתה מכוון מלמעלה!אבא יקר שלי, מחכה לך
שתיתן לי סימן שתמיד סחבת אותי על גבך
שכל מה שביקשתי יתקבל
ויישאר לי רק להודות ולהלל,
את כל הטוב שאתה עושה לזכור
ואף פעם לא לראות אפור . -
אחות- מתנה
כמה שאדבר, אספר...
אין לזה הסבר..
אך זה שאנחנו לפעמים רבות
אבל מבתוך אוהבות קשות
אך זה שאנחנו מדברות שעות
עד שהעניים נעצמות...אך זה שאני ירגיש אתך הכי פתוח בעולם
ואדבר איתך על כל נושא שקיים..
איך זה שלפעמים בימים קשים-
את ההצלה שלי...וגם שרבות, קצת
ומתווכחות מעט
עדיין אוהבות,
מחוברות, קשורותהאחים אומרים
שבשנה שתתחתני
אתחתן בעז"ה גם אני
כי יהיה קשה לי בלי האחיות שליבכל שעה-
בכל מצב-
בכל רגע-
אני אוהבת אותך*מוקדש לאחותי, שהיא אחת מהמתנות הגדולות בחיי,
שנתיים הבדל- ובלב- הכי קרוב בעולם...
מה הייתי עושה בלעדייה?!
האחים והאחיות שלנו- הם מתנות!!- חשוב לנצל את זה..) -
השיעמום הזה טורף אותי
אבל אני לא אכנע
העולם הזה פולט אותי
אני לא ארוחה טעימהרק השם יודע
כמה אני רוצה כבר
למצוא תעסוקהאבל זה לא הולך אז
מחכה רק למחר
ככה מעבירה את התקופהחופש--
שונאת ת'חופש!
אפס
אפס
אפס
ככה אני קצת מרגישהיובש
זאת תקופה ארוכה של יובש
אפס
אפס
אפס
תעסוקהאז בורחת כל היום
מהשטויות אל השטויות האחרות
זה מרגיש לי די איום
אז מנסה למצוא קצת עבודותזה לא עובד
אז מנסה לישון
זה שוב חופר
אז כותבת שיר קיצון... -
נפש של אומן
הוא נולד
בעולם הגדול,
המורכב מריבועים,
אין מקום לעגולים,
קצת מוזרים,
יצירתיים.השמיים בהירים,
מלאים עננים.
עף למרומים,
בין השמש לכוכבים.למרחקי ההרים נודד,
ובמסע שלו מרגיש בודד.
עם האינטליגנציה שבתוכו,
וביצירתיות שבנשמתו.
ילך לחפש לו מקום שמאפשר,
לכישרונות שלו לצאת.נשמה מיוחדת,
קצת יותר מידי גדולה.
יצירתית וחומלת,
הרבה נשארת בפינה.עיניים גדולות,
מביאות המון אהבה.
אך מחוץ לחומות,
נראית קצת מוזרה.חוכמה גדולה, בגוף קטן.
הבנת דקויות ורגש איתן.
חשיבה מקורית, מחוץ לקופסא.
התפייטות ועמקות בכל תקופה.והוא לא כל כך הבין את התדר,
מגיב לעלוות רק בצדק,
מתחבר לאנשים בגלל הנפש,
מסתכל על החיים בראיה מיוחדת.כי הוא נולד שונה ומוכשר,
הוא נולד עם נפש של אמן.אשמח להערות והארות, תודה מראש!
-
מה עושים כשרוצים
מהמציאות לברוח
בלילה בוכים
ולמחרת רוצים לרצוח
רוצים לפרוק
מחפשים אהבה
יודעים לשתוק
ואז להרגיש עם זה רע
רוצים לחלום
ושמים מטרה
לא רוצים לצפות
מפחדים מאכזבה
רוצים לצאת לעולם
אבל מפחדים ליפול
לא רוצים להיות כמו כולם
כי רוצים להראות ללב שהוא יכול
יודעים להתמודד
אבל מפחדים מהתחתית
מפחדים להתמוטט
ואז לבכות לכרית
מפחדים להיקשר
ולהיות תלותיים
כי כשהלב יישבר
מרגישים כמו מתים
טוהר -
עוד תראי
עוד תראי
שהתפילות שלך נשמעו,
עוד תראי-
שהדמעות שלך התקבלו
עוד תראי-
שהישועה לא תאחר מלבוא
למרות שעכשיו זה קשה מנשוא..
עוד תראי-
שתהיי אמא מאושרת
עוד תראי-
שתפתח לך הדלת
עוד תראי-
שהרגעים הללו יחזרו על עצמם
ותמצאי את עצמך עמוק שם
אוחזת בתינוק משלך
מלאה בנחת ובאהבה
ולא תפסיקי לומר לאבא תודה..
עוד תראי-
שיבואו רגעים יפים ומתוקים
כנגד הימים הקשים והארוכים
הבכיות יהפכו לצחוק
והשחור יהפוך ללבן-
כי החיים הם כמו שחמט-
אחרי החלק השחור
מגיע החלק הלבן.אני לא ידעת מה גרם לי לפתוח דף ולכתוב את השיר-- דחף פנימי....
מוקדש לכל אלו שמחכות-- בעז"ה שהיו רק שמחות
-
פוסט זה נמחק!
-
תחושות עזות מאד תוקפות אותי
זכרונות מימים רחוקים מודחקים
פחדים חששות דאגות שהבאתי
פחד מעתיד וכאב מהימים העובריםתחושות עזות מאד תוקפות אותי
אבל מרגישה שאני לקראת הטוב
האור שלך קורא לי ומושך אותי
מרגישה שאתה מחזיק אותי קרובמרגישה שעוד שנייה אני אהיה מאושרת
מאמינה בך. בלב שלם. מחוברת.
מרגישה שעוד שנייה ואני אתפוצץ משמחה
אבא תודה שנתת לי אותך!האמת, אני מפחדת להודות שאני כבר כמעט בטוב,
אבל ההשגחה של השם מקיפה אותי כל רגע
אז אין מה לפחד להודות, אין מה לפחד לעזוב,
הרי אתה השם שומר עלי מכל פגע!אז תודה
