שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

עננים

פעם פעם חיכיתי לגדול,
להיות גבוהה, שאוכל לראות הכל
אח"כ רציתי להגיע לביצ'פר,
ללכת עם ילקוט, קלמר וספר
רציתי להיות כבר בסמינר,
לצאת לאמא מתחת לסינר
ואז כבר להתחיל ללמוד מקצוע,
להרגיש חשובה ויודעת לבצע
חיכית אח"כ כל כך להתחתן
להיות כבר כלה בלבן, עלמת חן
עכשיו, לסיים את הלימודים הכי ביקשתי
להתחיל התמחות – כך פרשתי
והיום, מתי כבר אסיים התמחות?
אזלו לי כבר לגמרי הכוחות
רוצה להתחיל להרוויח בגדול,
אולי לפתוח משרד, להתחיל באמת לגדול
מחכה לילדים רוצה ללטף,
לאהוב, לחבק ולתת מכל הלב.
פתאום אני אוחזת משהו מוזר
למה אני כל החיים במרדף אכזר?
תנו לי להנות מהרגע, השנייה
לשבת בשקט, לאכול עוגיה
ולהבין, שבורא עולם מסדר לי את הכול
ואני יכולה לנוח בגדול
סומכת עליו שהוא טוב ומיטיב
ואת אירועי החיים רק הוא מכתיב.

יונתן 7

פוסט זה נמחק!

גיטי ה.

פוסט זה נמחק!

יונתן 7

פוסט זה נמחק!

גיטי ה.

פוסט זה נמחק!

יונתן 7

פוסט זה נמחק!

פונץ' בננה

@גיטי-ה פה מעלים שירים שמשתמשים כותבים בלבד!
את יכולה להגיב בנושא הזה-
https://miktzav.com/topic/8836/%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%A4%D7%99%D7%93%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9D/1144

@יונתן-7
לפי חוקי הקטגוריה, ניתן להעלות שיר פעם ב5 ימים!
אם מחקו לך, אין טעם לנסות לשלוח שוב.

ממליצה לכם לקרוא את חוקי הפורום כדי להימנע מהרחקות.

הדרי

אמא של כולם\י"א חשוון התשפ"ה

ברגע הגדול-
ידעת לשתוק-
למסור הסימנים-
לאחות,

להתגבר ולוותר,
על משהו גדול
לוותר על חלומך,
להנשא ליעקב.

בלמת את פיך,
ולא רק-
גם דברת,
את הסימנים מסרת
בנית עולמות-
באותן שניות!

ואני הקטנה-
שואלת-איך?!
ויתרת, ושתקת
ומסרת--
ואיתה שמחת?

ושבנה הביא לה הדודאים
בקשת אותם,
והיא כעסה
שהם שלה!
ומספיק את יעקב
"לקחת לה.."

ואת-
שתקת,
והבלגת-
וגדלת!!

ובזמן-
שעמינו היה בצרה,
באת להעתיר,
ולבטל הגזרה-

אמר לך השם-
"מנעי קולך מבכי
וענייך מדמעה
יש שכר לפעולתך.."
שתיקתך גדולה!

ובזכותך-
שבו בנים לגבולם,
זכויותייך הן לעולם
את אמא-
לא רק של יוסף ובנימין
אמא של כולם-
אמא של העם!!

טיפטיפ בדילאי, אבל עדיף מכלום...
אמא רחל- היא דמות ענקית בשבילי, השראה ודוגמה.
הלוואי- ונלך בדרכה.., נצליח להלחם ברצונות שלנו, לוותר, לשתוק ולדבר מתי שצריך...

@הדרי

הדרי

אבא- כמו אבא-

מה שעברנו כעם,
גלויות שחוינו יחדיו,
גזרות ומלחמות-
מאבק רק לחיות...

ובשעות הקשות הללו-
שהכל "קרס לנו..."
נלחמנו ונאבקנו,
בכינו והתפללנו-

ואבא-
כמו אבא...
אתה-
הרמת אותנו,
בשתי זרועותיך,
עטפת אותנו-
ישר אליך,
שמרת עלינו-
הכי קרוב אלייך

גם בקושי הגדול
היית לנו האור!

ומתי שהרגשנו שבורים,
שאין טעם להאבק בחיים
שעניים אכזריות
אבדו לנו תקוות,
היית שם--
ואבא-
כמו אבא...
אתה-
הרמת אותנו,
נתת לנו כח,
להמשיך במסע-
לראות אמונה!

כי -
אבא כמו אבא...
לעולם לא עוזב!
אין לנו משהו אחר-
שתמיד שומר ואוהב,
מביט מלמעלה-
נותן כח להמשיך הלאה...

אין כמוך אבא-
מתהומות לגבהות
הרמת אותנו-
אתה-
האבא היחיד שלנו

תום

פעם הייתי ילד
והיום קצת גדלתי
התנועות נהיו חלד
ולא אקרובטי

פעם תמיד היה חיוך
ועכשיו חובות ומחתן ילדים
כל דבר בסבל כרוך
וזיוף ידידים

והנה עוד חתונה
שולח הזמנות
סוגר זמר ונגינה
ומספר מנות

וכשהאולם לאט מתמלא
אז הבנתי כמה נאה
חביב אדם שנברא בצלם
אך תמיד יהיו מלאי מהמורות בדרך לתלם

מ. קילורין

עופר האיילים

יוזמה/

מחכה למישהו
שיבוא, ויעזור
מחכה למישהו
שאת הבדידות הזו
יגזור
ממתינה לו,
שיבוא, ויכניס
את הלבד שלי
יניס.
חיכיתי,
והמשכתי לחכות.
מחכה
ואין שום תוצאות.
ובסוף היא באה,
תובנה.
היא כעסה,
לקחה אותי
וטלטלה.
לחכות,
זה לא פתרון
מה זה יעזור לך
להתאבל על זיכרון?
תפתחי את הדלת
תוציאי ראש
תטיילי את בחדר
את לא עץ ברוש!
בלי יוזמה,
דבר לא ישתנה
הפסיקי לחכות,
כי הפתרון בידך
וזה רק את,
את בעצמך.

יוכבד

ישנו בית

בלאגן שורר בו בחדווה
ואני כמו זאבה
משחקים בכל פינה
מלגו וקליקס מגדל נבנה

אי אפשר לדרוך
אפילו על מרצפת
זה ממש ברוך
ואני מוצפת

על הקרוקס ג’לי דביקי
ואיגלואים שפוכים
הילדים קופצים לי
במים דלוחים

חשבו כמה זמן יקח להמציא
את הגמד שיבוא פה לעזר
תגידו לי איך להביא
להטוטן שיעשה פה סדר

יוכבד

פוסט זה נמחק!

Anne

בדידות זה דבר שאוכל אותך
מכרסם
לאט לאט אבל בטוח
ותכף לא נשאר ממך כלום
ככה. בשקט סמיך ומסוכן את מתאדה.
אף אחד לא שם איתך. אף אחד לא רואה. לא יודע.
ואף אחד גם לא מרגיש.
לא מבין איך זה לראות את עצמך נעלמת. לא להצליח לעשות דבר.
מתישהו האוויר נעשה דליל. קשה לנשום.
ושוב, אף אחד לא שם. להשם פתרונים.
את קמה, הולכת,מנסה לזוז. להסיח את דעתך, מנהלת שיח עם עצמך.
מנסה לברוח מהכאב הזה שצועק לך בלב "את לבדד. לבדדד"
מנסה לרוץ למקום אחר, יפה. מזמין.
תמיד מוצאת את עצמך לבד שוב.
בוכה.
שואלת את הדממה, את מי שברא אותה, למה? למה זה ככה?

הדרי

שנעוף על זה?!
תפרשי כנפיים,
תעופי למרחקים
תחפשי, תנסי
לגעת בשחקים.

תעופי רחוק,
כי יש לך על מה,
תזרחי עם השמש,
ואל תשקעי איתה.

תחפשי לך מקום,
שיכיל את כישורייך,
תהיי עם האלה-
שעוזרים לחלום,
שיודעים גם-
לכוון, לא רק בדמיון.

תחלמי רחוק,
ותעופי למרחקים,
גם שיש לך חלומות-
לא מציאותיים..
את בדרך להגשים אותם?!
או משתגעת מעצם היותם?-
חבל לך לבזבז זמן,

זכרי-
ללכת לישון עם חלום-
ולהתעורר עם מטרה
לעבר הפסגה-

ועכשיו תפסיקי לישון,
קומי מהחלום,
תצאי למסע-
לעבר המטרה,
היא לא רחוקה..)

שנעוף על זה?!

עופו על החלומות שלכם- גם אלו שנראים רחוקים, כמו העננים...)
תציבו לעצמכם מטרות, תכבשו עולמות- כדי לגעת בחלומות שלכם,
אל תוותרו לעצמכם!!- אתם יכולים..., חבל על כל רגע-
עופו על זה חבר'ה .., נפגש בפסגות שעוד נכבוש...)

@הדרי

הדרי

תפילה - הצלה!

הוא החל להדרדר,
לעבר התהום,
המבטים והצרחות
רק חבטו במחשבות,
חסר הגיון,
אבל חכם ביותר
להיות "ההוא" שקפץ,
ההוא שאת חייו הציל,

מוצאת את עצמך,
באמצע ההר,
שקט, חושך-
כאב עצום,

מסביבך-
צרחות איימה,
חברותייך צועקות-
מילות פרידה.
והלב מזועזע...

זרוקה ובודדה,
אף אחד לא שמע..
אף אחד גם לא ראה.

מחשבותייך רצות-
על אלו שהיו יחד איתך-
ולא קפצו, אלא נשארו
לתהום כנראה הדרדרו.

מה מכאן, אבא???!!

עשן מתגבר עלה בפנייך,
ואת- לא רוצה לסיים את ימייך!

דווקא שם,
במקום הנורא הזה
מהזוית האכזרית הזו,
של לראות גיפ מדרדר
וחברות שאולי- לא יותר.
הקול רק גובר-
ולא דווקא קול של בכי
קול של תפילה,
שיציל אותם מזו הסערה.

התמונה משתנה-
מתבהרת יותר,
הם בחיים!- בבית החולים)
התפילה הגיע-
היישר למרומים!!

עברו מאז 16 שנה,
הטראומה לא נשכחה,
הצלקת נשארה,
היא עמוקה...

ונשאר לך זיכרון-
מאותם הרגעים,
מסקנה לכל החיים-
גם בזמנים האלו-
שהכל חשוך,
התפילה- היא כלי ההצלה!
איפה הם היום,
ואיפה את-
אם לא התפילה הזו
שאז זעקת?-

בכוחה של תפילה לשנות מציאות,
בכוחו של האדם-
להתפלל ולבקש!

התפילה היא כמו פעמון בבית רב קומות.
מצלצלים למטה ושומעים למעלה.
הפעמון-
פועל בכל שעות היממה,
הוא לא מחובר לחשמל או בטריה,
הוא מופעל מבריאת העולם,
ואבא- מחכה שנצלצל,
הוא שומע, הוא עוזר!

את הסיפור של הג'יפ שהדרדר לתהום,לא אני זו שחויתי ב"ה, אלא המורה שלי..)
מהסיפור הזה קבלתי תובנה משמעותית לחיי על תפילה,
כמה כח יש לה.
כל אלו שיצאו מאותו הגי'פ לפני 16 שנה חיות פה היום ב"ה- ובנס,
בטוחה שהתפילה הזו עמדה שם בשעת הדין- והצילה אותם.
כלי התפילה בידינו, הפעמון,
בואו נצלצל בו, ומלא..)

@הדרי

Anne

יש לי את עצמי
תמיד
אבל לפעמים זה לא
מספיק
יש לי חיים ולב פועם
אבל בכל זאת הכאב
מציק
ערימת השריטות מתגבהת,
כמעט קוברת אותי למטה
ואני
כמעט אינני.
מנסה לחיות לצידה

להרגיש את הכאב
לבכות כשצורב
ולצעוק אל הדממה
להתייאש לפעמים
וכשאין לי מילים
להקשיב לקול הנשמה

לתת לעצמי זמן
וכמובן כמובן
לא לרוץ
אם היעד לא רצוי
לחבק את ליבי
גם אם זאת רק אני
ולחכות
גם אם הלב חצוי

והעיקר
לזכור
שכל החלקים שלי שווים
גם אם יש בינהם שברים
וזאת אני
הנני

אילן פ

כשאגדל

חושב על עצמי
אולי יותר מידי
מביט מרחוק על עולמות
שחמקו מתוך יידי
שואל מה אעשה שאגדל
האם גם אני יכול ?
האם אני מסוגל ?
"ה יתברך תמיד אוהב אותי "
האם יהיה לי רק טוב ?
העתיד נעלם
ולא יודע כלום
עבר הוה ועתיד
שוים קליפת שום
שעמום שמכה חזק
קם ונופל
מחכה לגואל
כי מה שנשאר
זו רק ההשתדלות
להתפלל ,,,
ושוב להתפלל ,,,

יוכבד

שיר מלחמה

שומעת את הזוועות ולא מזדעזעת
רואה את התמונות והעין לא דומעת
מקשיבה לתיאורים וכלל לא מושפעת
קרה כמו קרח מרגישה מרושעת
אל נא תכעסו גם אני מעצמי מופתעת
"נעלתי" את ליבי לפני שאני משתגעת

המחבל המחופש

מתנתק מהכול
יום, יומיים
ושוב חוזרת בגדול.

נופלת שוב ושוב
בטוחה שלשם אני ישוב
ולא אצליח באמת לנתק
מכול מה שכבר חייבת לנתק.

נמאס לי כבר לחטוף מבעיות
מנסה לא להתפס לשטויות
אולי קצת להתנתק מטעויות.

אבא אני לא מצליחה
אבא אני מכורה?
אבא אני צריכה עזרה
אבא אני צריכה אותך!!