שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
"להשקות צמאי חסדך"מתהלך אני בצידי דרכים
בבני ברק עיר התורה והחסדים
לפתע אני שם לב
לתופעה נפלאה שמתחילה לפרוח ללבלב
ברזים נקשרים בצדדים
לנפש עייפה מים קרים
ביום שקר בחוץ ביום שחם
הכל ללא תשלום הכל בחינם
אפילו הכוסות החד פעמיים
ובמודיעין עלית כבר שנים ניצבים
כלובים גדולים מיועדים לבקבוקים
סל בשבילם זה בקבוק עבורך
בקבוק ועוד בקבוק מצטרפים לשווה ערך
השכנים מחתנים היום את הבת
מזל טוב מזל טוב...
כל הבנין למופת מקושט
איפה עוד יש כאלה דברים
רחמנים וביישנים גומלי חסדים
אלו שלושת הדברים שבהם אנו מצוינים. -
מנסה לעמוד לא ליפול
אני יודעת שמילם הן לא הכול
יש רגשות מסתתרים עמוק בפנים
מתחבאים מאוחרי קירות וסורגים
יש רגעים מה קרה אותי שואלים
-''כלום לא קרה תודה לאלוקים...''
מנסה לחייך לעמוד יציבה
לא להראות את החולשה
כי מי שחלשה כבר לא חזקהלא אחשוף חולשותיי
לא אתן להם לראות
את דמעותיי
לא אתן להם לפתוח עוד קלפים עליי
במשחק הזה אני היא הזוכה
וזהו אני כבר לא ילדה אני לא בוכה
מסוגלת לפתור בעיותיי גם בלי עזרתם
לא אוהבת לשתף בכל דבר שזז וקםוכאשר עושה מאמץ ולשתף מנסה
לא מבינים אז למה,
למה בלשתף אני מתנסה?
עושה מאמץ נושמת נשימה
וברגע אחד מתחרטת חרטה
על שהתחילה השיחה
על שנאמרו בה הדברים
מה זה עוזר אם הם לא מבינים?
וחושבים שאני היא הטיפשה
עוד ילדה קטנה שתבקע מהביצה
היא עוד קטנה מה היא מבינה?
אך די אין אני יותר קטנה
גדלה ומפתחת דעה וחשיבה
יש לי דרך יש לי אומץ
הכול אני מנסה
ולפי כך לומדת על הטוב וגם הרע! -
פוסט זה נמחק!
-
**ילדה קטנה של אבא**תתבגרי, כולם דורשים
את כבר לא ילדה, הם אומרים
מצפים לראות אותי משתנה
לא עוד ילדה קטנהואני כאן מבקשת
תנו לי כמה רגעים
לפני שאני נכנסת
לעולם המבוגריםאני רוצה עוד ילדה להישאר
לפני שהזמן יחלוף ויגמר
אני רוצה עוד להנות
לפני שאתודע למהומותקצת מפחיד אותי
הרבה מלחיץ אותי
אבל החיים לא שואלים
הם כאן והם בועטיםאני רוצה לצעוק להם
רגע, אני עוד לא מוכנה
אני רוצה לבקש מהם
תנו לי עוד להיות ילדה קטנהואז אני מרימה את עניי לשמיים
והדאגה מתמוססת כמו קרח במיים
כי יש לי אבא אוהב
שאותי אף פעם לא עוזב
הוא עליי תמיד שומר
ובכל מצב לי עוזר
ילדתו אני תמיד נשארת
גם אם פיזית אני גודלת
ודאגתו אליי לעולם לא נגמרת -
"אל תהיה גולם"יום שישי הכל כבר מוכן שבת המלכה מתקרבת
כל עקרת בית עצובה ודואגת
כל התבשילים מוכנים רק הדגים חסרים
הדגים בורחים ומסתתרים לא העלו בחכתם הדייגיםבלית ברירה נשלח למשימה
יוסלה הגולם הנודע
הלך הוא אל הנהר וממנו לא חזר
שעה ועוד שעה חולפת
שבת המלכה יותר מתקרבתהולכים התלמידים לבדוק מה אירע
אולי תקלה פה קרתה
מגיעים אל המים
והנה יוסלה עובד בכפל כפליים
ממלא שק ועוד שק מלוא חופנים
דגים בשפע לשנה שנתייםאמרו לו די תפסיק
את הדגים לבשל צריך להספיקשמע זאת יוסלה השליך מידו
את כל טרחתו את כל עמלו
כל הדגים אל המים חוזרים
ואנה אנו באיםכבר ידוע ממשלי החפץ חיים
על אותה אישה וסל התפוחים
חמדו לצון ילדים שובבים
בסל התפוחים בועטים לכל עבר הם מתפזרים
והעוברים ושבים אוספים והולכיםואותה אלמנה יושבת ובוכה
התפוחים שלי... מה יהיה על הפרנסה
צועקת ובוכה יותר מזה כלום לא עושה
אדם חכם שם עבר
וכך לה הוא אמר
מדוע את יושבת ? כולם אוספים תאספי גם את
שלפחות יישאר לך מעט...כלום או הכל?
מושלם או שום כלום?
אל תהיה גולם!!! -
אם לא אנסה איך אדע?
איך אדע מה טוב לי ומה רע
איזה מעשים לעשות כדאי
ועל איזה מעשים לומר דיי!
איך לדבר אני אמורה,
איך להתלבש,
איך להתסכל על עצמי במראה
איך אדע אם איני מתנסה?לא אדע מה טוב ומה רע...
לטעום אני רוצה
אם זה רע
אז אני חפצה
ללמוד לבד
לא אושיט יותר את היד
לא אקח עזרה!ידע מוריד את התמימות
רק מטוב אפ'חד לא ימות
אז תשארי כאן
ללכת אין לאן
תשארי קרובה
תהיי ילדה טובהבסופו של יום עושה סיכום
מבינה בעצם לא עשיתי כלום
לא נתנו לי לגעת
אל תחפשי אקשן ושגעת,
לא ייתן לך כלום
לראות את כל היקום...עטפו אותי שמרו חזק
אל תצאי, אל תקראי את המבזק
את יהלום, דבר יקר
קחי מעיל שלא יהיה לך קר.
כבר חמש שנים אותו דבר!לא אצליח להבין
את דרך החיים
אם כל חיי
חייתי בנעימים
דיבורים של אחרים
אותי לא מספקים
אני רוצה לנסות
לראות בפנים
גם אם אפול
אלמד ממעשים! -
לחיבור הבא אין הקדמה.
הוא פשוט מדבר לכל אחד\אחת באשר הם. ועל כן - אני לא רוצה להרוס אם לאיי מי אם המחשבה קצת שונה. קחו את זה כל אחד - למקומו.#anchor(משבר אמון)
יום אחד זה קרה, הוא התנפץ.
אמונך נפגע, חסר תקנה.
את תמימותך הכובשת ניתץ,
באכזריות שיסע, חשדנותך קנה.מאז אתה לא סומך, חושש,
מפני אותן תוצאות שחווית.
את שדה הקרב אתה כך נוטש,
מותיר צלקות כאב בזו הפלנטה.יום אחד זה קרה, הוא התרסק.
את האמנת, אך נבגדת.
תמימה היית, ללא צורך להיאבק,
ובלילה שחור התגלתה הבושת.מאז את לא סומכת, חושדת.
מוותרת על פוסט טראומה מחודש.
את מסירה הכובע, דמעתך נושרת,
שיערך מתנפנף, נטשת המגרש.שניהם צועדים אל הלא נודע,
רוצים משכך, רפואה לנפשם.
אך חוששים, נרתעים להיפגע,
בלי משים נדחה מרפא חיותם.יום יבוא, ותקרקעו הפלטפורמה.
בעד לעיניכם רסיסים של שבר.
לאט-לאט תסתגלו לאוטוסטרדה,
האמון כך לאט יבנה התדר. -
השיר הזה אכזרי מידי.... מתנצלת... הוא פשוט נכתב בזמנים פוצעים מידי...
אבל בטוחה שכל אחד יכול להזדהות, נכון?
המלחמות של כולנו לעיתים מדממות מידי.דם חללים מרוח, תובע
והכל מסביב זירת מלחמה
חושך של שכול- יקום צובע
רגע של כניעה, ושוקעת חמהבקרבות אכזריים כבר נפלו טובים
ומי את למולם. ילדונת נטולת הגנה
את מפחדת להיות נעדרת, מחפשת קרובים
במלחמה על הנפש- מריחים סכנה!!אין בך כוחות. לא של לוחמים אבירים
בידך את אוחזת רק תקווה אבודה
ליבך כבר חצוי, לכלים השבורים
נשמתך הלוחמת מרגישה בודדהובקרב הזה, אין תירוצים,ולא דמעות
לא תוכלי למצוא לישותך מתחלפים
ולא תמלטי. לא תפדי נפשך במעות
תאלצי להאבק! בכוחות אסופים.
ברגשות חשופים.
לבד.
בשממה.
בדממה.חייב לבוא לזה המשך, אני יודעת.... זה בינתיים....
-
@מצט "תפילה על הזיווג"
"ובכן תרחם על כל עמך בית ישראל הצריכים למצוא זיוגם
שיזכו למצוא זיווגם במהרה זיווגם האמתי זווגם ההגון להם
מן השמיים
כי אתה יודע כמה קשה לאדם למצוא זווגו האמתי
כי כל הזיווגים הם שני הפכים ובפרט כי לפעמים הם בהפך
גדול מאוד אשר קשה לזוגן כקריעת ים סוף..."ריבון העולמים
היושב אי שם במרומים
יושב ומזוג זיוגיםכל כך הרבה יושבים ומצפים
יושבים בביתם ובוכים
מתי תגיע הישועה שואלי
אנא שלח נו זיוג נכון ומתאיםאנא המצא לי את אבדתי את החצי השני שלי בנחת ושמחה ללא צער ואנחה שישמע כבר קול השמחהמתי כבר אזכה לבנות את בית חלומתי
מתי כבר אזכה לילדים על ברכי
לבנות את ביתי על אדני התורה
יראת שמים ושמחה טהורה
פזמון
ליבי מלא באמונה
התקווה עמוק נטועה
אני יודע תגיע השעה
קול ששון קול שמחה עוד ישמע
קול חתן קול כלה
אני יודע אני לא לבד
אתה לא משאיר אף אחד בצד
אנא עזור לי להרגיש ולחיות
באמונה בך בורא כל העולמות -
א אינספריישן התייחס לנושא זה ב
-
כולם כאן כותבים
שירים עצובים
ממש דכאוניים
ואני-בא לי OVER
בא לי לשמוח
בא לי לכל עבר
חיוכים לשלוח
אז אל תהיו בדיכי
קחו ת'כל באיזי
קבלו באהבה מה שהוא שולח
גם אם תכשלו שוב
כי עדיף להיות משוגע שמח
מלהיות נורמלי עצוב
ותזכרו שבכל מצב
אבאלה לא יעזוב אותנו
גם כשההתקדמות בקצב צב
הוא תמיד איתנו
אז תנו חיוך, חברים
ואל תהיו עצוביםבכל מצב יש טוב, התפקיד שלנו זה למצוא אותו ולהתמקד בו!
-
@שירלי הנה - בדיוק כתבתי שיר שונה מכולם, שאפחד לא כתב בסגנון עדיין....
מקווה שתאהבו חבר'ה, הוא דיי מקורי;)
#anchor(בואו נסיר ת'מסיכה)
אא--ה----ממ.
הנה ה'חופרת' ההיא מהרדיופון האוטובוסי....
מה היא רוצה מהחיים שלי עודפעם-----
קלטתי אותה!!!!!! לא צריך להזכיר כל דבר אלף פעם!!!!עצרו שנייה.....
אתם בטוחים?!
תקשיבו טוב.... אבל הפעם טוב-טוב!שששש....
סליחה?!
מסיכה!
אין מקום לנגיף השקר בעולם שלכם!
אתם חיים בעולם, כזה שקרן,
אחד אחרי השני נופל כדומינו.
מסתובבים כטווס 'אדון עלמן',
ושקועים בסרט ה: 'תאמינו לו'.'אז מה אם הוא היה חייב אחרת,'
אז סילפנו כמה קצוות, ביג דיל.
נכון, ההוא אמון אך ורק על 'אמת',
אבל לאט לאט, 'השתקרן' עם הגיל.הרי אמרו חז"ל 'הגונב מגנב פטור',
וכן הוסיפו - ריבית על הימצא הגוי.
מי אמר שההוא, בעניבה יפה עטור,
לא היה פריץ בגלגולו?..... אבוי!!אז אנו משלבים ידיים, חוגרים כתף,
פנינו מועדות לקרב על הקרקע.
אנו נלחם עד עצם הנפש, יחד נעטף,
טבענו בהבל, וכבר נמאס לו ל'אבא'.אז.... קחו שנייה, הקשיבו בשנית
ייתכן כי הפעם ישתנה התקליט.סליחה?!
מסיכה!
אין מקום לנגיף השקר בעולם שלכם!
נשימ-מ-ה עמוקה, תהנהנו נחרצות,
הפנימו כי דרכיכם הינה טעות גדולה.
רדו, כן בזה הרגע - לבמת המלחמות,
והראו לה עד כמה ידכם על העליונה.וניצחתם אותה,
הרדיופונית.||ועכשיו רציני... תפיקו מסר... הרי לא לחינם כתבתי את כל החיבור לעיל... אני רוצה קצת זכויות
|| -
פוסט זה נמחק!
-
לקראת חודש שבט המתקרב
שיר על שבעת המינים
ִׁ
שבְעַת הַמִינִים, בָּם נִשְׁתַבְּחָה
אֶרֶץ יִשְרָאֵל, אֶרֶץ בְּרוּכָה.
שִׁבְעָה מִינִים, בָּם רְמָזִים יִשְכּוֹנוּ.
שִׁבְעָה מִינִים, לְמִצְוות הֵם יִסְכּוֹנוּ.
***
חִיטָה, מִמֶנָה לֶחֶם הַפָּנִים
חִיטָה, שְׁתֵי הַלֶחֶם, בִּיכּוּרִים.
דָגָן הוּא עִיקָר מְזוֹן הָאָדָם
כַּךְ עַמֵנוּ נִבְחָר מִכּל עַם.
***
קָרְבַּן הָעוֹמֵר, קְצִיר שְׂעוֹרִים
לְבֵית הַמִקְדָש, בֵּית עוֹלָמִים
רֵאשִׁית הַתְבוּאָה, לְאֵלוֹקֵינוּ נָגִישׁ
בְּגִיל וְשִמְחָה, נִקְצוֹר וְנַקְדִיש.
***
גֶפֶן לְבַב אֶנוֹש מְשַׂמֵח
עֵץ הַגֶפֶן, עַל מִשְׁעַנְתוֹ צוֹמֵחַ
כַּך עַם יִשְׂרָאֵל, עַל אַבוֹת מִשְׁעַנְתַם
בְכָל עֵת יַזְכִּירוּ בָּנִים זְכוּתָם
***הַתְאֵנָה, לַאֲכִילָה יָפָה כּוּלָה
גָם עַם נִבְחָר, עַם סְגוּלָה
כּוּלוֹ נָאֶה כּוּלוֹ יָאֶה
מִכָּל צְדָדָיו טוּבוֹ נִרְאֶה
***
מָלֵא הַרִימוֹן, גַרְעִינִים
מְלֵאִים מִצְווֹת, אַפִילוּ רֵיקָנִים
כֶּתֶר לָרִימוֹן, אַרְגָמָן יַעֲטוֹף
עַסִיס רִמוֹנִים מִמֶנוּ יִנְטוֹף
***
הַזַיִת, פְּרִי מַר הוּא מְאד
אַך בְּקִרְבּוֹ, נוֹצֵר אֶת הַסוֹד
שֶׁמֶן מֵאִיר, בִּכְתִיתָה הוּא נוֹצָר
חָכְמַת עַם קָדוֹש, מִתְגָלֶה הַאוֹצָר.
***
נִמְשַׁל הַצַדִיק לְתָמָר מָתוֹק
בְּדֻבְשָׁה שֶׁל תוֹרָה תָמִיד יַעַסוֹק
לֵב אֶחָד לַתָמָר, אֵין לוֹ שְׁנַיִים
כַּך לֵב יִשְׂרָאֵל לְקֵל שָׁמַיִם.
***
יְהִי רָצוֹן, , בִּמְהֵרָה
יִבַּנֶה בֵּיִת הַבְּחִירָה
עַל אֶרֶץ יִשְרָאֵל, נְשַׁבֵּחַ
אֶרֶץ בְּתוֹכָה, כְּבוֹד ה', זוֹרֵחַ
***
דָגָן תִירוֹֹש וְיִצְהַר, יְמָלְאוּ אַסַמִים
כִּדְקָלִים נִישָׂאִים, יִפְרְחוּ חֲכָמִים
לַמִקְדָשׁ נַעֲלֶה בְּשִׁיר וּרְנָנִים
לַכֹּהֶן נָגִישׁ, בִּיכּוּרֵי הַמִינִים.
***
אַז תָאִיר מְנוֹרָה
וְתָפִיץ אֶת אוֹרָה
בְּיִצְהַר מִן הַזַיִת, שֶׁמֶן כָּתִית
עַל יְסוֹדוֹת שֶׁל קְדוּשָה, עוֹלָמֵנוּ נָשִׁית.
***
אָז בַּתוֹרָה נַעֲסוֹק בְנַחַת
תַחַת גֶפֶן וּתְאֵנָה פּוֹרַחַת
קוֹל פַּעֲמוֹן וְרִימוֹן בִּמְעִיל כֹּהַנֵנוּ
בַּהֵיכַל נִשְׁמַע, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵנוּ. -
"שער הכניסה"
"אז אל תשאלו למה ברחתי מהעיר...
הצבתם גבולות-אמרתם "מיינסטרים"
ניסיתי לחזור בדרך לא הכי מקובלת
הילכתי צולע בין הקודש לסטנדרים
אמרתם 'סגור' אתה נראה אחרת..."אתה אומר הצבנו גבולות
אמרנו אתה נראה אחרת
אז הנה אני קושיא מקשה
אם זה באמת לא משנה
הלבוש והמראה
אז מה אכפת לך אותנו לכבד
לא אמרנו בבת אחת תשתנה?מדוע ברחת מדוע לא חיכית
מדוע את כל הכלים שברת
האם אתה בטוח שכולם סגרו עליך את הדרך פנימה
האם לא היה אחד שקרא לך בוא כנס הביתה
כי לפעמים אתה מרגיש כל כך רע עם עצמך
עד שאתה בטוח שכולם רוצים ברעתך?עדין לא אבדה התקווה
תמיד פתוחה דלת הכניסה
גם אם היא פלדלת תמיד אפשר לפורצה
טעינו נבקש גם סליחה
תמשיך באהלינו לשכון השלווה -
יושבת בקרון
מביטה בחלון
איך הזמן חולף
עף טס
לא הספקתי כלום
כולם חולפים מהר על פני
מספיקים המון
לא מביטים שיש מי שנשאר אחרון
לא מעניין אותם המצב של השני
שקועים בעצמם
בכיף של חיים
ורק אני באותו מצב נשארת
לא מבינה איך יוצאים מהבוץ
מנסה לצלצל בפעמון
שהנהג יפתח לי דלת
שיתן לי לרדת
אבל אופס הנהג לא שמע את הפעמון
ולא עצר לי בתחנה
ועוד פעם חוזר חלילה
רואה אנשים עסוקים בשלהם
לא נותנים דעתם על אלה שנתקעו מאחורה
למה לי זה קורה
כל פעם מחדש
שאני לא בקצב של כולם
ונשארת בפיגור אחריהם
מי זה הנהג הזה שלא נותן לי לרדת
למרות שצלצלתי בפעמון? -
למרות שבדרך כלל אני מפרסם ביום ראשון, אתמול היה לי עיסוקים מעניינים, אם יצא מזה משהו כנראה תדעו מזה שבוע הבא.
ועל השיר עצמו... https://miktzav.com/post/60991 אגב, המבנה שלו פחות מסודר מהרגיל, אבל זה יושב על הלחן בול! תאמינו לי...גם באבנים שבורות יש שלם בפנים
וחוץ מכל החסרונות יש טוב על הפנים
וזה נכון שאין מושלם
אבל זה רוב העולםנה נה נה לזכור לחשוב טוב
נה נה נה לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נה...זה לא אומר להיות נאיבי, זה לא
נאיבי מי שחי רק את הצד שלו
זה לא נקרא להיות פסיבי, זה לא
פסיבי מי שמאוהב בקולונה נה נה לזכור לחשוב טוב
נה נה נה לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נה...זה גם לא שאין בעולם רע
זה לא שהכאב הוא לא צרה
זה שיש בעולם בחירה
אני בטוב, אני לא ברע -לזכור לחשוב טוב
לראות ולחשוב טוב
נה נה נה נהבחלומות אני בדיוק כך
אני מאמין, אני לא ציני מלוכלך
ויש לי נשמה, אני לא עוד שורד
מה שעלה שוב לא ירדלזכור לחשוב טוב
לראות זה לחשוב טוב -
קצת התלבטתי אם לשתף, ובסוף החלטתי שכן, מקווה שתאהבו ותבינו את מה שמאחורי.
בין המיית גלים,
וציוץ של ציפורים.
לבד, מול ים גדול,
ולא ממש כחול.
וגליו קרבים,
מתנפצים ברעשים אדירים
כמו מזמינים להיכנס למעמקים
להוריד את הראש, ולהיכנע.
ככה, בלי שום מלחמה,
בלי לצחצח חרבות,
ובלי רעשי הקרבות.
ככה, בקול דממה דקה,
מתחלף הדגל בראש התורן
מלבן לשחור,
משלם לשבור.בין המיית הגלים
וציוץ של ציפורים
לבד, מול ים גדול
שכבר ממש לא כחול
רוצה להרים את הראש מהמיים
ולצעוק לשמיים,
שיישלח הכוח מלמעלה
וכבר לא אכנע בשניה
ששוב ישמע קול החרבות
ואעמוד בגבורה בקרבות,
וגם אם אפול למטה
עדיין יישאר הדגל למעלה
השחור יוחלף בלבן,
והשברים יתאחדו.ושם, לבד על החוך,
עם המיית הגלים,
וציוץ הציפורים
מול הים הכחול
אסתכל לבפנים
ואדע, שגם אם נפלתי
ישנה תקווה
זה יהיה קשה
אבל אני עוד אקום
ובליבי יתנגן מארש ניצחון...אבל עד אז, אני אמשיך ליפול
ומבוך של שאלות יקשה עלי לקום
לא תמיד אני ארגיש טעם מר של כישלון
כי לפעמים נוח להישאר בבור,
אבל בפנים עמוק
תמיד יישאר הזיכרון
של ים גדול, שלא תמיד היה כחול
ודגל שלפעמים היה שחור
ואז, כשכמעט יתפזרו השברים
ויראה כמעט בלתי אפשרי לאחד את הקרעים
אני אנסה לקום,
ולא תמיד אצליח,
אבל הסוף יהיה טוב, (כמעט) בטוח...
