שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
-
-
@תמר כתבתי את זה כבקשתך;)
אז זהו שיר המדבר על קנאה בחלקה ה'טובה' יותר של השני, ועל הכדאות לאהוב את הפלאנטה בה אתה חיי, ולשמוח בה.איזהו עשיר השמח בחלקו
אור זורח, בוקע לאיטו,
ה'עבר השני' פורח מהר.
מקומך מתקדר כהרגלו,
עמלך מתכלה מול החבר.כך את מאמציך הרבים -
נוטה אתה לשכוח, להדחיק.
הרי צופה אתה ברבדים,
הנותנים יד לקנאה להעיק.שחרר, שמח בהצלחתו.
שכן גם הוא טרח ועמל.
זכור!
כי אין נבנה מעצמו פארו,
ומשמים נקצב הכל, אז חבל...עת שתתן אף ידך עבורו,
תראה כי אליך החיים יאירו.
'ואהבת לרעך' נכתב בשבילו,
ומתוך כך - לבך כביר הוא.הקנאה, התאווה והכבוד -
מוציאים את האדם מן העולם.
אז...
כדאי שתתנתק מהרצון ל'עוד',
כי רצוי אתה פה, שמח עם כולם. -
משתפת דואט שכתבנו @אייצ-ית המדהימה ואנוכי בצ'אט,
ברוח התקופה, על החופש והבעיתיות שבו---כבלי הדרור
כל הזמן אנחנו מחפשים
בריחה למציאות אחרת
הראש שלי מלא מילים
השיגרה שלנו משקרתרצון להתפרק, להשתגע
נראה שהמחסומים התאדו,
אין מי שיעצור, יפריע
רצונות ישנים בסחף אבדו.השפיות הולכת וחוזרת
גבולות ברורים מטשטשים
לפעמים השיגרה מבורכת
על פני רעיה בשדות זריםחלום החופש נמוג לאיטו
מסיר מעלי את קליפות האבק,
מחדש את הברית שוב, איתו
להחזיר לו ולי ת'ברק.אז שוב בסוף היום אני לבד-
עובד להשיב את מה שכבר אינינו
רוצה את דרכו איתי לעד
גם במה שנראה כדרור בעינינו...קרדיט מלא -התחלה, אמצע וסיום - @אייצ-ית ,
היה לי לתענוג להפריע עם כמה מילים באמצע---
שאפו!! -
השיר הבא נכתב על ידי ועל ידיי @אייצ-ית היקרה - בהשראת נושא שהוצף באתר בזמן האחרון. על החילוקים בין החסידי למזרחי ומה שביניהם.
גזענות זה מושג כל כך כואב, צורב.
אז בואו ביחד ננסה להיכנס לרובד העניין - ולנסות להבין האחד את דעתו של השני.
תכוונו את החיבור למקום טוב, והלוואי שנפיק ממנו תועלת!!!!פסגה חרוצת שברים
ימיי מרגוע, שמיי תכלת,
פיסת שלום פרוסה בלבן.
רוח איחוד, הכל מקבלת,
עקביי מירוץ אותתו בסימן.עבר מצולק עומד מאחור
כברת הדרך מספרת-
על ימים ששרדנו בקור,
ורוח פרצים עודה משברת...שנים שהטשטשו, כלו,
באבחה כאובה נשכחו.
ידיי אחים לאיטן התפרדו,
כח ואהבה בלהבה נשרפו.ברית? שלום? רעים?
מילים שהפכו זרות.
נותר ת'שברים להרים,
במירוץ לעתיד לדדות.כן. אחים שהפנו עורפם,
שרטו כך לבבות מדמם.
הן לפני רגע - היו לעם,
אחיד, ללא שוני דת ודם.השפיות אבדה מרוב עשן,
כלום כבר כאן אינו ברור.
היכן הוא חבוי לו החיישן,
שיוריד לשקר ת'איפור. -
קרבתך אלוקים.
קרוב אליך יותר מתמיד
מקריב מעצמי ומעבר
אם בסולם מדורג
גבוה עומד
מודד -
לא את מספר השלבים
לא את אורכם ורוחבם
את הלב שרוצה אליך
ההוא ששואף למושלם
ואותו אשר רצוי - שוכן למעלה
גבוה בשחקים
ואלו שוחקים
הבלי העולם והזמן שמתקתק
את הרצים אל הפחת -
והוא מהם לא מתרחק
ואנוכי -
מנין אדע שכאן הזוהר דרוש ביעור
והאבנים הכבדות שזכות לאוספם בשמיים גדולות לאין שיעור
אלוקים שלי זכני
להמשיך לעלות
בלי לסגת
לטפס כל שלב
בלי להביט לאחור
לשאול מלמעלה לבוז
לטעום טעמו של האור!!! -
שימו לב מיועד לנשים בלבד!!!!!!!!!!!!!
(אני לא רואה כמעט אף פעם תמונות לכן אין לי מושג אם רואים או לא מצרפת גם במגקוד)
https://send.magicode.me/send-file/file/74a61f2a5b39
e89f43a9d78a558d2398f2a7cc24/view -
@אחות-קטנה
בנטפרי- חסום...עצי אורן מתוחים
חיבוק אוויר נושב
הרי עד מכסים
רקיע חף מאורברוח קדים
משברת עצבות
שמש נוגהת בגלים
מותחת כתפי ביציבותרגליים שוקעות בחול
זרועות מחבקות ברכיים
ולב קטן- גדול
מנסה להכיל את השמייםעד אחרון הימים
אוכל כאן לשבת ולבהות
על הגלים שבאים והולכים
על הרגשות שנפתחים בלי תהיותעל שקיעות צבעוניות
וכוכבים שנוצצים בחשיכה שאחרי
על אלפי דמיונות
שרצות בראשי בלי לחשוב לפניעל אמת שמשתקפת
דווקא כאן מול האינסוף
על הבריאה המתחדשת
ועל מהות המושג "חוף"על דפים שמתמלאים
ברגשות קשים וחלומות
ומשאירה אותם כאן
מרוקנת ממני וחוזרת עם כוחות--- -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
לקראת חודש אלול - ישלי משהו קטנטן להעביר לכם שקרה ממש בימים אלו. אם תתחזקו - והיה זה זכותי.
היום הייתי באוטובוס - עדה למקרה קטנטן שהביא לי המון תובנות לחיים. חייבת לשתף בזה - על מנת שתסיקו את המסר דרך חיבור.
אמא ובנה -בן כ-4- ישבו במושבים על ידי. האמא שואלת את הילד, נפוח הלחיים בעל עיניים התמימות ביקום - "תגיד, התחלתם ללמוד 'אוצרות הלשון?".
והוא עונה לה באגביות, "כן".
אורו עיניה. "וואו. יש לנו בבית ספר נוסף מיותר. יכול להיות שלאחד הילדים חסר עדיין?"
"כן". ידיו ממששות את ידית המושב בסקרנות. "ליאיר".
"מצויין!" ההתלהבות בולטת מתנועותיה הנמרצות. "אם כך נוכל למכור לו את זה ב25 שקל!"
ידיו פסקו מהתעסקותן בעצם השחור, והוא נשא אליה זוג עיניים גדולות שואלות. "למה לא בחינם, אמא?"
היא התחייכה קלות. "מותק שלי. ספר עולה כסף".
"אבל אמא...." קולו תמה באמת, מבטו הכן כובש בתמימות מנותצת. "מצווה לא עושים עם כסף...."את המסקנות - יסיק כל אחד ואחד לבדו. אותי המקרה הזה לימד המון.
אז ישבתי לכתוב משהו....מרוץ, החיים סביב טרפת,
הכל נע על ציר המאה.
חלק רב כבצלחת מעופפת,
אף לא מביט שמאל וימינה.הידיים הפשוטות קדימה,
משוועות למתן, מענה.
העיניים הללו, תשוקה לאמא,
קיבלו יחס קר, ולבם מעונה.חוסר מודעות לזולת, אין.
הפיכת הרגל רע למוטב.
איחוד אחים - יגיע מאין?!
הרי כל כך קשה להיות נאהב.אז כל אחד לחוד - בעצמו,
יסיר את מסיכת
ה'אני'.
יביט ישירות לראי ממולו -
ויבין שגם הוא כלול כ'עני'. -
פוסט זה נמחק!
-
אז חודש אלול כבר תכף בסיומו-
משו חשוב שרציתי להדגיש-
בטוח שלכל אדם יש משעולים בחיים-
ולא תמיד הכל נגיש...הזדמנות:
קר וחשוך- עיינים כבויות
עונת שלכת בשיאו של אלול
עייפתי בדרך- רגלי בוערות
להיות 'קירח' הגזע עלולמזמן כבר לא ילד תמים
המהנהן בחיוב לכל בקשה
האם עודני ממשיך להחכים?
או שמא רק משיב בהקשה...יש מצב שאולי גם טעיתי
בדרכי 'הבטוחה' מפקפק
תשובות כנות לעצמי עניתי
חאלס!! מספיק להתרחק...רוצה לשפוך את שעל הלב
על אף שסטיתי...וזה נכון-
אני יודע שאותי אתה אוהב
כל התקופה הייתי בשיכרוןושוב בלילה כמעט ונשבר
כי הכל בסוף צריך להאמר
אתה אומר לי תירגע! נגמר!
לא חשבתי שככה זה יגמר..ואז אותי מחבק ולא בטעות-
מלטף בחום ולי הוא לוחש
מגיע רק לך בני! הזדמנות!
אני רואה את שבליבך רוחש...עפעפי נעצמות לאיטן-
עכשיו חש בטוח.אני שב אליך אבא אהוב ויקר-
כי בלעדיך יום יום גם בקיץ-קר... -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
משו קטנטן נוסף לאלול-
הרהורי תשובה
לחש, הכל כאן דומם,
ניצבים הכתלים בבכי.
רחש, הן בפנים הומה,
כן. בין כולם נאבדת אני.הנה יום תהפוכות, עבר,
אולם הכל שב על מקומו.
והלוואי שבאמת יועבר,
מצפון נקי רוטט על עמדו.כי ניסיתי, ו.. גם אתה.
אני יודעת, זה יותר קשה.
הנה את, איתי על הסירה,
וההם שם, חלשו במבנה.אז מה אם---
שוב הבטחת, מספיק.
לא אפול שוב לעולם.
אבל מוצף הרגש, מעיק,
כי שבע יפול צדיק וקם.אז...
חזקו מצנף, חגרו מתנים,
הן סולח האלוקים ומרחם.
זקפו ראשכם, שלבו ידיים,
כי אהובים אתם ל'בוראכם'.
