שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
המלך בשדה!!
דמעות-
מרטיבות הסידור
מרטיטות את הלב.שנה שחלפה,
תמה כבר, אזלה.
והלב אפוף-
במחשבה-
על שנה,
שבאה לסיומה.כמה חטאים,
כמה נפילות,
כמה טעויות,
כמה עברות."המלך בשדה..."
רצה בשדות הפתוחים
מחפשת את דודי
בין הקוצים.ריח של צמחים
בשיא פריחתם
מגיע לאפי,
ממכר,
משכר.ניחוח של אהבה
מתגלה בפניי,
ידיים רחומות
פתוחות, מצפות!!רצה אליך--
היישר לזרועותיך-
ואתה מחבק,
מקבל, מרחם..,ואני-
כמו ילדה קטנה
בוכה.., מתוודה.ואתה?-
מרים אותי,
מהקוצים
מנקה-
מהבוץ, מהחטא.
מקבל אותי,
ככה...
כמו שאני.@הדרי
שעות ספורות לפני יום הדין, ויום ההמלכה למלך האחד והיחיד שלנו!!
כמה אהבה יש לנו אליו, כמה הערכה...
היחיד שמקבל אותנו ככה.., עמוסים בחטאים, בוכים , מודים בחטאים.
"אין צדיק בארץ אשר לא יחטא..", רק נשאר לנו לחזור בתשובה,
הוא מחכה לנו!!שנה טובה ומתוקה:)
-
ד', אני רוצה לדבר איתך.
יש פעמים שאני מרגישה רחוקה מידי.
איך הטוב שלך לא מפסיק אפילו דקה,
ואיך אני נשארתי כמעט אותו דבר.
ונכון שגדלתי וניסיתי להשתנות,
אבל יש מרחק עצום בין מי שאני למה שצריכה להיות.
ואיך אעמוד מולך בכל הזמן הקרוב,
כשאני כל כך רחוקה ממך אבי הטוב?
היצר אומר לי שאין לי סיכוי.
אנ'לא באמת אשתנה, זה קצת אבוד.
מרגישה שאני משקרת, וד' לא טיפש!
הוא יודע שאחרי יום כיפור אני אחזור אל החטא!
אז מה אני מנסה לעבוד עליו?
אומרת לו שאני שונה עכשיו?
שנינו יודעים כמה זה משחק,
ילדה טובה... מעניין שזה רק עכשיו.
ואני ככה מסתובבת, עם ביקורת אמיתית,
אבל כ"כ לא מתחשבת, לא נותנת לי עתיד!
והגוף קצת בורח, כי קשה לו לעבוד
ואני כזו קטנה, רוצה לשכוח הכול.
חבל שאין לי דרך לישון איזה חודש...
כך לא אראה ת'פער ביני אל הקודש.אוף אין לי כוח, אני עומדת צמוקה.
אהה אבא... אני כל כך רחוקה!
ואשכרה עכשיו אתה הולך לבדוק בי הכול-
תראה שוב איך ברחתי, איך בחרתי ליפול...
לא יכולה. אני פשוט מתביישת.
הלוואי ויכולתי להיות בת אחרת.
אני מרגישה מתוסכלת, מתזזת בין המחשבות,
מבולבלת מידי, לא יודעת מה לעשות,
היצר טורף אותי, לא נותן לי מקום.
אהה אבא. אין לי סיכוי להשתנות!
ואז, פתאום, עולה בי מחשבה אמיתית-
חושבת עליך, אבי אהובי.
איך נתת לי כל יום מחדש לחיות,
איך האמנת בי שאצליח לעלות!
כשנפלתי בחורף לא שברת ת'כלים,
עמדת וחיכית עד שאשוב ממרחקים.
אז נכון, טעיתי. נכון, חטאתי.
אבל אתה אוהב אותי גם ככה.
אז לא אתייאש. כי אתה כאן. מחכה לי!
ובעזרתך-אצליח לחזור חזרה.
אוהבת אותך.
הבת שלך. -
קשה לי לתאר את הכאב
את כל המרחק שהלכתי
את הימים שנפלתי לחטא
את הימים שברחתי ממניקשה לי לתאר ת'מרחק
את העצב שכמעט ושלט בי
את העולם שלי שכמעט ונחרב
ורק עוד שנייה ולא הייתי אני...ונתת לי טוב, תמיד נתת!
אבל אני כ"כ פחדתי...
לא העזתי, להסתכל עלייך,
פחדתי שתאמין בי ותאכזב אותי.וכמה שבפנים אהבתי אותך-
ככה בחוץ הייתי רחוקה
ברחתי ממני כדי לא להרגיש ת'סתירה-
כדי לא לאהוב ולחטוף שוב סטירה.הייתי לבד.
ממש לבד.
והלכתי דרך ארוכה.
והגוף שלי בגד.
איך הוא בגד.
ואיך התרחקתי ממך.נפלתי אבא. באמת שנפלתי.
לא רציתי, וכלום לא היה שווה לי!
אבל נפלתי אבא, וזה כ"כ כאב לי.
לא הכרתי אותך. לא הכרתי ת'צמי.פחדתי מהעולם, כמה פחדתי!
כל לילה מחדש חנקתי ת'דמעות,
לא רציתי שיראו שהגוף הזה לא אמיתי,
לא רציתי שיראו אותי ככה, רחוקה עד כלות.הייתי לבד. באמת לבד.
והדרך הייתה ארוכה כל כך.
נשברתי אבא, ולא פעם אחת.
והכי קשה היה לי בשבת.ואתה היית. תמיד היית.
וכשברחתי ממך חיבקת אותי.
פתאום קלטתי, שבעצם אני טובה.
פתאום קלטתי ש... אתה אוהב אותי.לקח לי זמן, אבל הבנתי מי אתה.
חזרתי אליך. הרמתי ת'מבט.
הגוף היה לבד, אבל הלב כבר קם.
הדמעות שטפו אותי. כ"כ הרבה כאב.
אבל מצאתי אותך אבא שלי, סמוך אלי, בלב.וחיבקתי אותך. חיבקתי חזק.
לא יכולתי לחשוב שתלך לי עוד פעם.
תפסתי אותך, וצרחתי אלייך-
אהה אבא! אני לא יכולה!אל תלך לי!!!
ולא העזתי לבקש שום דבר. אז שתקתי.
פחדתי להתאכזב, עוד לא בטחתי.
אבל חיבקתי אותך חזק, לא וויתרתי.
ידעתי שבסופו של דבר, אתה מחזיק אותי.ועברו עוד ימים, ומצאתי נחמה.
מתוך כל החושך אני מצאתי אותך.ופתאום אני רואה שמשהו בי השתחרר
נכון עוד מפחדת, אבל יש עם מי לדבר.
ופתאום העזתי אפילו לבקש.
אפילו שעוד מפחדת שאני אתאכזב...פתאום מבינה אבא, מי אתה.
פתאום מרגישה רגש אהבה.
ולפני יום כיפור אני צורחת לך,
תעזור לי לא לפחד, להאמין בך.כל כך רוצה לחזור בתשובה,
כל כך מפחדת להיתקע בדלת נעולה.
בבקשה אבא, תמציא לי מחילה,
תתן לי תקווה שבסוף אני שלך.תודה.
-
לילה אפור
שוקעת בים הדמעות,
כמו שמש מדממת,
נשטפת לחוף הצרחות,
בשתיקה רועמת.כמו ברק מסנוור -
הכה בי הרעם,
תמו ימי החום והחסד,
הקיץ נדם וחלף.
עכשיו תור של המרד,
החל עידן המרדף.בלילות קרים,
סביבי שורקים הכדורים
ולי אוזתל התחמושת,
נקטעה לי מציאות---
מי יביא לי תחבושת...תקופת החורף,
הלילות נהיו ארוכים.
מלחמה ללא הרף,
כוחות האופל דרוכים.הציפורים המאושרות,
בציוץ גווע, עזבו משכנן.
עתה מטרי הבדידות,
שוטפים שברי קינן.הנשמה עכשיו צורחת,
מעמקי טהרתה,
הנשמה כבר לא זורחת,
אני שרויה בעלטה.קרני האור,
נכנעו לסהר עצוב.
ולילה אפור,
מעמעם לחי רטוב.לא רואה אור בקו האופק,
מרגישה גופה עם דופק---
רק האופל נראה כשולט,
ולאבא הטוב אני קוראת.ומתחת לסהר הכבוי,
בחדרי ליבי להבה,
אור האמת ממשיך -
עוד בוערת התקוה!כל יום אני שורדת,
מקדשת בשקר מלחמה,
ונשמתי האבודה,
בסוף תמצא את מקומה.עוד יחלוף כלא היה, הכאב והכפור,
ובסוף תבוא גם השמחה.
את חשכת הלילה האפור,
יחליף חיוך הזריחה!כתיבה וחתימה טובה לכל המשתמשים!
תכלה שנה ונפילותיה - תחל שנה וברכותיה -
"אל תדברו על אמת
על תדברו על שקרים
אם אני בחרתי בחטא
אז אין מי שיריםאל תדברו על הטוב
על תדברו על הרע
אם אני לא רוצה לחשוב
אז זהו, נגזרה הגזירהואל תגידו שזה יחלוף
ואל תגידו שזה סתם
תאמינו שהגעתי לסוף
והכוח שלי נגמר..."עומדת לבד מול השמיים
טרקה את הדלת, נעלה פעמיים
עכשיו היא לבד, עם תיק על הגב
החיים שלה בערך, שכל הגוף שלה סחב.הרגליים הולכות על הרצפה במהירות
מנסות לקצר את השביל לטירוף
ושנייה לפני שהיא קורסת על ספסל
היא מתחילה לבכות על העולם שלה שנגמר"ואל תזכיר לי דבר!
לא ממה שהיה, לא ממה שיהיה.
אין לי כוח כבר.
מחכה שהכול ייגמר..."העיניים נעוצות באופק רחוק
הדמעות שוטפות כל סימן לאיזה צחוק
אין כלום. הכול נגמר.
והיא לבד. ברחוב הקר.ורק לאלוקים היא פונה פתאום,
כי גם שם הוא שומע אותה.
ממעמקים היא זועקת, מעמקי התהום.
"אבא, אני לא באמת רעה!"היא יודעת הכול, כמעט.
דבר אחד היא שכחה לחשבן.
הלב שלה טהור, והוא מעולם לא ברח.
זה רק הגוף שהתלכלך."אוקי, אני חוזרת"
היא שוב מרימה את התיק.
"מוכנה להתאמץ.
כי אתה תבנה לי עתיד."
