שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
כמה זמן לא הייתי כאןן,
שנים של מסע ואכזבה:
עברו שלוש שנים,
שלוש שנים של רצון,
של כמיהה,
של חיפוש, ו.. אכזבה.לפני שלוש שנים יצאתי לדרך,
והתחלתי לחפש סימן,
סימן שאת דואגת,
סימן שאת אוהבת,
וסימן שאת מקבלת,
ללא תנאי, סתם כי אני הבת שלך,ביום הולדת 16,
ניסיתי להתאבד,
כששוב לא הצלחתי למצוא סימן,
ולך? לך זה לא אזיז,
זה לא עניין,
לא מה אני מרגישה,
לא מה אני רוצה,
העיקר שעליך לא נפל האשמה,
העיקר שלא מדברים,ומשם המשכתי,
המשכתי לחפש ולחפור,
אולי אמצא משהו שקבור עמוק,
ולא לא מצאתי,
ומדי פעם ניסיתי למות,
אבל הפחד היה חזק ממני,
לא הפחד מאלוקים,
לא הפחד של המה אחרי עושים,
אלא מהפחד,
שאותי יותר תשנאי,
ועלי תצעקי,
מלמטה, למעלה לאלוקים,ועכשיו לקראת 18,
התחלתי להבין,
אין לך את זה,
אין לך דבר ששמו - אהבה ללא תנאי,
אין לך דבר ששמו קבלה,
ואין לך דבר ששמו דאגה כנה,
לא מעניין אותך מה אני עושה,
לא מעניין אותך מה אני רוצה,
העיקר שאת תוכלי לחיות בשקט,
בלי הבושה של עוד בת סוררת,
וכשהבנתי,
התרסקתי, התרסקתי חזק,
נפלתי עמוק,
לתוך יאוש אל הדיכאון,
לא רוצה לחיות,
לא רוצה להיות,
והרשתי, הרשתי לעצמי,
כי כבר אין לי כח,
אני בלי סמינר,
כי את לא מסכימה,
אני בלי עבודה,
כי את לא מרשה,
וזה סבבה לך שאני כל היום במיטה,
ורק ישנה,
וחושבת מתי הוא יבוא..אבל עכשיו אחותי התארסה,
ואין לי ברירה,
אלא לקום,
להכין, ולארגן,
כי אם לא אני,
זה פשוט לא ייעשה,
אז קמתי, בלי כוחות,
ואני יודעת שיכול להיות,
שסופית, אותי זה יגמור,
אבל לפחות שלה,
יהיה את ההרגשה,
השלימה של אהבה,
כי אותה את אוהבת ולה את מראה,
אז לא אני תהיה,
זאת שתהרוס את החגיגה,ושתדעי שאני השלמתי,
לפחות מנסה להשלים,
שלי יהיה אהבה,
רק מזויפת ולא מהלב,
כי ככה את,
וזאת מחלתך.
(ואני לא באמת השלמתי!!,
אני רוצה אותך, אמא).