הלכתי רחוק
ופתק השארתי על המקרר
"הלכתי, אני לא יכול יותר"
וברחתי
הכי רחוק שאפשר התמקמתי
עברו ימים, חודשים, וכמעט שנה
המצפון דרש את שלו
והתיישבתי לכתוב מכתב לאבא שהשארתי בבית
"אבא היקר שלי
אני באמת רוצה לחזור
אבל איך אדע שאתה לא כועס
שעזבתי ככה בלי להודיע, בלי לבקש
נעשה ביננו סימן-
אם רצונך שאחזור
תתלה לי בבקשה אבא על העץ צעיף אדום
אם הוא יהיה שם כשאבוא
אדע להכנס
ואם לא
אחורה בחזרה אפנה"
ועבר קצת זמן
והתקדמתי
לאט לאט
לעבר הבית בגעגוע פסעתי
וכבר למרחוק
ראיתי אותו
את העץ
עטור במאות צעיפים אדומים
כמה בכיתי
כמה חיכיתי
"אבא, אתה באמת כבר לא כועס?"
מקווה שהמסר מובן... זה משל שנכנס לי ללב כל כך חזק בימים אלו
והרגשתי צורך להעלות אותו על הכתב... מקווה שתהנו 
: 