ח
הדמעות זולגות
הלב לרגע לא עוצר
מנסה לחשוב
הלחץ רק מתגבר
משהו פה קורה
עוד רגע
אף אחד לא רואה
לא יודע
והאם זה טוב
וזה הדבר הנכון
מהו האות
המח- קרחון
והלב פה שואג
מבלבל וסוחף
אז אני רק אתפלל
אל הטוב אדחף
ואבא שלי
שתמיד איתי
יחבק מלמעלה
זה בשבילך, ביתי
יש בחיים
רגעים מפתיעים
ישנם ימים
שלעד נשארים
יש דמיונות
שקורים במציאות
יש חוויות
שאורזים בעדינות
יש איזו דקה
שמעצבת את היום
יש איזו שניה
שמביאה אל פי תהום
יש רגעים
שאני לא מבינה
יש רגעים
שלעצור לא מצליחה
יש רגעים
שאני מבולבלת
יש רגעים
שאני מטורללת
יש רגעים
להם אני מחכה
יש רגעים
אותם אני מכבה
יש רגעים
בהם אני עומדת דמומה, המומה.
ובפי אין אף מילה כתגובה
יש רגעים
שאני לא יודעת מאיפה להביט
ואיך להמשיך, לא יודעת להחליט
יש רגעים
ויש
יש רגעים
שהם אש
ואש היא טובה
ואש היא רעה
וצריך לגלות בכל פעם מה.
לפעמים אני מתגעגעת
ולא יודעת למה
לפעמים אני שוכחת
כבר לא מחכה
לפעמים אני יודעת
וכל כך רוצה
לפעמים אני קובעת
עד התנפצות הבועה
והכל מתערבל
בפנים מתבלבל
והים סוער
את הגדרות שובר
והחלום מתנפץ
ככדור מקפץ
בורח
והאור שחדר
גם אם כבר נשבר
זורח
לפעמים, כשמרוב כאב לא רואים את האופק, ואין שום תקווה.
לפעמים, כשהכל מציף, ואני כל כך אבודה...
כשהלב משתולל
שם בין הצלעות
הכל מתבלבל
מי ביקש רגשות
לא מצליחה
להשתלט שם בפנים
להיות חזקה
לרענן נהלים
להחזיק את הראש
טיפה מעל המים
לא להיכנע מראש
לשאוף לשמים
לנשום עמוק
ולהחדיר פנימה
עכשיו זה רחוק
אל תמשיכי קדימה
תעצרי ומהר
את הסערה
שלא תפר
הצעקה
את האיזון
שאיכשהו הגיע
משום מה
במפתיע
איך פתאום ברגע
הלב התעורר
הציף לפתע
היכן השומר
למה הוא נרדם
דווקא עכשיו
למה לא דמם
מה השכל חשב?
השחר עלה הפציע
ברחוב עוד עלטה
קול צלול משמיע
תקיעה, שברים, תרועה
הנה אלול הגיע
אף דגים רועדים
אמנם הוא לא הפתיע
אך אנו לא מוכנים
וימס הלב
שברים, יבבה
נבוא, נתקרב
בשדה הוא נמצא
מחכה לנו שם
הוא הולך עוד מעט
תבואי גם
הוא מחכה לך, בת.
מתמקם ברוגע
מסדר תאוזניות
יש כאן ארומה
גם לתה ועוגיות
את המיקרופון מכוון
שיעמוד במקום
לשירה מתכונן
מכחכח בגרון
והנה נכנס הפסנתר
אך קופא הוא פתאום
הוא צריך לזמר
אך איך הגיע הלום
השיר של אבא
שיר השבט
שאומר לך כמה
התרחקה הרכבת
והוא שר
והדמעות זולגות
אף פעם לא מאוחר
לחזור למקורות
||מקווה שלא נסחפתי מהתמונה... זה מה שדיבר אליי...||
רציתי לשנות
ולא ידעתי איך
חיפשתי תשובות
אמרו לי לך
וכל כך פחדתי
להתחיל לצעוד
אז קצת התעכבתי
לא רציתי למעוד
ופתאום מצאתי
את עצמי לבד
אחרון נשארתי
סביבי אין אף אחד
רק אז התעוררתי
ניסיתי לרוץ
למה לא התחלתי
רק מסרתי תירוץ
עכשיו כבר לא
יכול לשנות
בסיבוב הזה נכשלתי
זה בכלל לא
יכול להיות
אך מאחור, לבד נשארתי
כשהיה קצת מדי חשוך....
כשהאור שוטף
מציף את הכל
הגל שוצף
מתנפץ על החול
אני מסתנוורת
מהשמש שזורחת
את עיניי מעוורת
הקרן שנשלחת
אי אפשר
מול שמש להביט
אור שלא נגמר
צריך להמעיט
כדי לראות את הטוב
צריך קצת חשכה
תפסיק לחשוב
שהכל יתמלא אורה
כי מטוב מושלם
אתה רק תסתנוור
וכשהוא קצת יעומעם
תראה טוב יותר
כשהשמש שקעה
הספינה גם עגנה
העננים הבהירו
והירח עלה
רוח נעימה
בשיער בעטה
כוכבים הציצו
חייכו לקראתה
ובליבה אין חיוך
יש קצת כאב
בפנים קצת מעוך
נעלם לו הלב
והגלים ששוצפים
על הסלע מתנפצים
את פניה מרטיבים
והדמעות לא זולגות
והמים יורדים
פנימה מחלחלים
את הלב מעירים
באלף זריחות
שמש שלי
שקעת לך בשקט של בין הערבים
והשארת אותי רק עם שאריות
ניצוצות זוהרים אליי משמים
ואני יודעת- אילו נשיקות
ולא שכחת, גם באפילה
שולחת לי חיוכים
לפעמים זה רק נפילה
אך את ליבי צובטים
ועכשיו כשהתקטן הירח כל כך
ונשארתי כאובה לבד
אני יודעת, פרצופי לח
החלום לי אבד
תבטיחי לי שתשובי
ותבקיעי בזריחה מפעימה
תבטיחי לי שתגיעי
גם אם תשקע שוב חמה
@הללויה אמר בשיר משותף | הרגע הזה:
@אנונימית אמר בשיר משותף | הרגע הזה:
@netanelhareven אמר בשיר משותף | הרגע הזה:
@אייצ-ית
ראיתי צבע שחור,
ראיתי גם צבע לבן-
לימדו אותי שאפור,
זה עירוב... בלאגן...@margalit
ראיתי את השקיעה
ראיתי את הצבע
לימדו אותי שלביאה
משמרת זה הרגע@רבקה
נזכרתי במראה אור,
חיפשתי תמיד לאן,
למדו אותי שהכפור,
לעיתים חודר גם כאן.@AVITAL-1
הבטתי בנטיעה
באנשהוא בטבע
לימדו אותי ש'הקוצרים ברינה'
את פרים זרעו בדמע@נגינתי
צפיתי בזריחה
בשמש מבליחה
והתפללתי שהבוקר
לא אהיה כעדר@LOVE-ME
לא אהיה כעדר,
אלא אסתכל מעבר.
כי אני לא אשקע,
וזו כלל לא בושה.אני -
גם אם עדר הולך,
יום בא ולא ישוב.
לא מרשה להתלכלך,
לא איבדתי את החישוב.ראיתי עולם ראיתי כולם ראיתי את הדרך לחזור,
וברגע בקיעה ותמונות של שקיעה מקדים לכאב שלי מזור,
אני שבפנים בפנים שאני
אני עוד אדם
איש של דורראיתי חיוך של ילד
תמימות טהורה וזכה
נזכרתי בילד שהייתי ,
עברתי דרך ארוכהאפשר להתחרט
אפשר להתלבט
אפשר גם לחזור חזרהכל עוד אני עומד
רק ממשיך ולומד
לעשות מכל שיר שיירהלראות בכל זיק את הזיק הנוסף
ובמקום להזיק בליבי רק נכסף
לחיות לעוד צעד, עוד צעד אחד, בלי לשים לב שהוא מיוחד.
להמשיך את השיר, וקצוות להשאיר, אז בואו נשיר כאחד.
אז בואו נשיר
שוב ושוב
את הסוד שנלחש זה מקדם
את הרגע נאיר
נראה בטוב
ואל תהיו לי בהלם
כן הרגע הזה
גם אם הוא קשה
זה רגע ששוב לא יקרה
אז תנציחו לעד
תשמרו עליו ליד
תקראו לו ששנייה יחכה
ישנם שני איברים
בתוכנו הם שוכנים
אותם אנו לא רואים
סביבם חיינו סובבים
את מזג האוויר הם קובעים
וגם- איך אליו מתכוננים
יחד החיים קצת קשים
אחד אחד אנו מבקשים
למי נקשיב הם נלחמים
אם נפעל בקור רוח
על פי כללי ההיגיון
אם נריץ נתונים במוח
נגיע לפתרון נכון
או שמא ואולי
נקשיב מעבר למילים
את שריר הלב כדאי
להפעיל להרצת נתונים
האם התנהגותנו תהיה על פי ספר
או שמא תנוע על קו התפר?
האם אשים לב
האם אאזין לכאב
אשמח תמיד אתי
פתוח כל עת ליבי
והאם תוכל לראות
את ההבדל בעיניך
ללא כל הוראות
כי זה בידיך
להפעיל את שני האיברים
ולהוסיף גם את עצמך
להקשיב לכללים הברורים
אבל לתת את כל כולך- בשבילך
כי שכל ורגש אולי הם אויבים
אבל אם תפעלו נכון יסתדרו הקשרים
ואתה ועצמך תהיו חברים
אוהבים- כמו שרק אתם יודעים
קו חוצה
כשהלב שלי בוכה
ומסכה אני שמה
כשהשכל לא מחכה
רוצה הסבר, למה
ואני אבודה
בין שניהם קרועה
דרכי לא ידועה
ואני מחפשת
מכולם מסתתרת
לאן מכאן אני הולכת?
כשהאירה השמש
התפזרו העננים
האפלה מאמש
נבהלה מהגלים
הבטתי סביב
את האושר חיפשתי
את פריחת האביב
אך במקום השתזפתי
הים סער
ובחוף דגל אדום
החול בער
לא עמדתי בחום
דשא קצוץ
ערימות של תבן
פרח מצוץ
נותר על האבן
יש מישהו כאן
שמוכן לומר לי
היכן האושר לן
מתי יתעורר בי
היכן הוא מסתתר
אני לא רואה
ואם הסלע ישתחרר
נגלה שם מערה
והיכן הוא האור
היפה המושלם
כי כאן יש חור
האושר כה מופנם
ומתי את עיניי אפקח
את האושר אגלה
בליבי באמת אשמח
אל השם אקווה
ואאמין ואבטח
ואליו אקרא
הוא רוצה שאשמח
ובאמת אדע
ואראה את היופי שבחיי
כי טבולים בצבע הם ימיי
ביופי אינסופי שהוא נותן בעצמו
אז אפתח בשיר ואודה- לכבודו
וואו זה באמת מרתק לחזור אחורה לשירים הבוסריים הראשונים...
אני התחלתי לכתוב בכיתה ט'. היה אצלינו סטייל של מחברות שירים לכל מי שרק חשבה שהיא יודעת לכתוב.
השיר הראשון במחברת מתאים לזמן והוא ממש בוסרי:
כשבערב פסח, בתוך הניקיונות
אמא שלי שלפה ספר זיכרונות
ונתנה לי לקרוא את השירים שהיא כתבה
אי שם לפני עשרים וחמש שנה
החלטתי שזה מה שאני עושה
משמרת את כישורי הכתיבה
ושהבת שלי תתחיל לכתוב
הראה לה שגם לי הי כישרון טוב
גם אני פעם כתבתי
את אוצרותיי שמרתי
ואת זה מאמי למדתי
אבל השיר שלי מהתקופה הזאת זה זה:
שיר-
זה דבר הלב
שבו פורקים כל כאב
אפשר גם לקרוא לסדר
כל מיני מחשבות בלי פשר
בוער בי העט
והשיר מפכה
כי מעת לעת
גם אני מחכֶה
לכתוב, ליצור
על מחשבות לגבור
ולהראות לעולם
שהשיר שלי מושלם!
בכל אופן בתקופה הזאת הייתי בחיתוליי...
ומאד רציתי להשתפר, להשתפשף, ולהיות יכולה להשוויץ באמת...
איזה כייף להסתכל אחורה ולומר לעצמי: "הצלחת!"
תדעי לך ילדה
בתוכך נשמה
חיים לך ניתנו
כדי להתקדם עוד פסיעה
וחברה לה דקה
ועוד אחת לשעה
וכבר עברו ימים
ותמה לה שנה
ועברו להם כבר
כל כך הרבה ימים
כל כך הרבה אפשרויות
ונודע לך דבר
זמנים ושנים
ותום כל הלילות
ויודעת את
כי יבוא עוד הקץ
ותקראי לבית דין למעלה
ונודע לך בת
גם אם בליבך חץ
יכולה להתקרב את לאבא
וכל פסיעה
צעד בחיים
וכל שניה בה
אצרת רגעים
נשמרים לך שם
לא נשכחים
מצטרפים הם גם
דרך לך מישרים
||לפני יומיים נפלו עליי השמיים כשגיליתי שהפסדתי את ההזדמנות,
התחננתי על נפשי שאני אנסה שוב, והפעם באמת,
אך התשובה הייתה: הייתה לך הזדמנות, והפסדת אותה.||
רציתי לשנות
ולא ידעתי איך
חיפשתי תשובות
אמרו לי לך
וכל כך פחדתי
להתחיל לצעוד
אז קצת התעכבתי
לא רציתי למעוד
ופתאום מצאתי
את עצמי לבד
אחרונה נשארתי
סביבי אין אף אחד
רק אז התעוררתי
ניסיתי לרוץ
למה לא התחלתי
רק מסרתי תירוץ
עכשיו כבר לא
יכול לשנות
בסיבוב הזה נכשלתי
זה בכלל לא
יכול להיות
אך מאחור, לבד נשארתי
עוצר התו
מפסיקה המנגינה
עבר הסתיו
גם הסערה חלפה
בשקט מפציע
משב של דממה
הנה הוא מגיע
חג של תורה
ובינתיים סופרים
כל כך מחכים
למוזיקה מתגעגעים
בדממה ממתינים
היה לי השבוע סיטואציה שנורא עצבנה אותי,
ובכל זאת, הצלחתי להודות באמת,
שגם אני יכול להיות הייתי עושה את זה...
לפעמים כשאנשים חושבים
שהם עושים דברים טובים
ולא תמיד הם מבינים
למה אנחנו מתעצבנים
ולפעמים דווקא אנחנו נמצאים
בצד של האלה הדפוקים
שתמיד תמיד טועים
וקבוע בהכל מפשלים
ולפעמים אנחנו סתם
רוצים שלא יסתכלו
ולפעמים אנחנו גם
מאלה שהובכו
ולפעמים לפעמים
כשאף אחד לא יודע
לפעמים אנחנו מודים
כשאף אחד לא שומע
שאנחנו לא מושלמים
אנחנו אנושיים
חמודים ומתוקים
לפעמים.
כל אחד שרק מביט
מסווג מידית
לא חושב לרגע
רק רואה הנגע
כן יש לי כתם
והוא ניראה
ואין קסם
להסתיר הבעיה
רק בקשה קטנה לי אליכם-
תראו אותי
את מי שאני
ילדה רגילה
עם כתם לידה
מותר לומר
שהתפרקת
שתמה נגמרה
התקווה
מותר לומר
שנרדמת
שחלום מר
השחירה
מותר לומר
שבכית
שלחשת את כל
שרצית
מותר לומר
שאהבת
ונזנחה השושנה
ראית