אני רוצה לגעת בשמים
אבל בינתיים
אני רק מנסה לצוף מעל המיים

אני נלחמת
עם עצמי
ולצערי
גם מתייאשת

ושוב קורה לי
הבאסה
ואיך אין לי
ת'פוזה

ואיך מכל הדברים שבעולם
דווקא אותך אני שוכחת?
תסביר לי חי וקיים
ממה אני בורחת?

ושוב בורחת במקום להתמודד
ושוב מתייאשת במקום להילחם
ושוב כושלת ונופלת
וגם בוכה

ושוב שוכחת שאני יכולה
ושוב מכבה את המדורה
שוב מקפיאה את הזירה
ונעלמת

ואיך מכל הדברים שבעולם
דווקא אותך אני שוכחת?
הסבר לי מלך חי וקיים
ממה אני בורחת?

ושוב השמיים נכבים
ויחד איתם גם הלב שלי
ואין בי עוד שום נצנוצים
מחכה רק לאבא שלי

תביא כבר ת'גאולה
יש לי את הגלות הכי איומה
ואני פשוט לא מבינה
איך את זה אני אשרוד?

אני מהלכת בחשיכה
ואולי אני עושה ת'הגזמה
אבל בינתיים חשוך לי נורא
וקר לי מאד

מחכה כבר לגאולה
שאז גם תבוא השמחה השלימה
בינתיים...
מנסה להרבות
אהבת חינם

||במוצאי שביעית בן דוד בא. תביא אותו כבר אבא'לה!||

למה קשה לי להחליט
בסופו של דבר מה התכלית
למה קשה לי לומר מילים
אם אני יודעת שהם ישנו אנשים?

למה אני לא יכולה להוכיח
אפילו אם המציאות אותי תכריח
למה אני לא יכולה להבטיח
שבסופו של דבר אני אצליח?

מי יענה לי על כל השאלות?
למה אני מחפשת אותן בנרות?
הלוואי ואצליח כבר ללמוד מטעויות
כי כבר נמאס לי. נמאס מכישלונות...

אואו אואו

מי יחבק אותי כשארגיש חלשה?
מי יבטיח לי שאנצח במערכה?
מי אומר לי שאני חזקה?
מי לא שואל אותי ללמה אני ככה?

מי אוהב אותי למרות הכל?
מי יכול לתת לי בלי לשאול?
מי אומר לי שאני שווה את הכל?
איך אני אצא מהאתמול?

מי יענה לי על כל השאלות?
למה אני מחפשת אותן בנרות?
הלוואי ואצליח כבר ללמוד מטעויות
כי כבר נמאס לי. נמאס מכישלונות...

אואו אואו

ואולי אני בכלל לא צריכה תשובות
אולי אני יכולה לתת סיבות
למה מותר לי גם לפעמים לטעות
למה אני יכולה להפסיק לשאול שאלות

מי יענה לי על כל השאלות?
למה אני מחפשת אותן בנרות?
הלוואי ואצליח כבר ללמוד מטעויות
כי כבר נמאס לי. נמאס מכישלונות...

אואו אואו

האם ידעתם
כמה ילדים
לומדים בבתי ספר
ממלכתיים?

כמה ילדים
מנותקים מהמסורת
מלמדים אותם בקושי
מיהו אלוקים?

הידעתם כמה ילדים
יושבים שעות על מסכים
סובלים ומחפשים
מחפשים וסובלים?

למה ניתקו אותם מהיהדות?
למה גורמים להם לחשוב שזה עול?
למה לא נותנים להם הזדמנות
לדעת יותר ולשאול?

יש ארגונים נהדרים
שעוסקים בקירוב רחוקים
אבל עדיין יש עוד המוני ילדים
שהם עדיין מנותקים

האמת שקצת
התרגלתי
ולא שמתי לב
שקצת פחות כאב לי

האמת שקצת
עצוב לי
ובכל זאת
לא השתניתי

ולמה?
שאלת השאלות.
למה אני בורחת?
למה אני לא כדרכי-
נלחמת ומנצחת?

האמת שבסופו של יום
אני בדיכאון
אני חושבת על איך עברתי
ולא מרוצה מהחשבון

האמת שכשאני לבד
והמחשבות צפות
אני מנסה מעט
להשתנות
ולא שאני מידי מצליחה

ולמה?
שאלת השאלות.
למה אני בורחת?
למה אני לא כדרכי-
נלחמת ומנצחת?

אני טובעת
בים של רגשות
אני נבוכה
מול כל השאלות
ומתבלבלת
מול כל הקושיות

אני רוצה
להצליח להחיות
את עצמי
מול כל התובנות
והאמת
שזה דווקא די קל
ולמרות זאת...

זה מוזר.

||פה בעיקרון השיר נגמר אבל אני רוצה להוסיף לו סוף אופטימי אז הנה:
אבל לכל יום יש מחר
ובסוף הטוב יבוא
כי זה חוק הטבע||

לא הייתה לי משמעת עצמית
וכלפי חוץ לא היה אכפת לי
אני שיחקתי אותה נהנתנית
אבל בלב קצת כאב לי
אי אפשר להיות מכור לתאוות
זה העונש הכי קשה שיכול להיות

עבר זמן, חזרתי בתשובה,
ופתאום נדרשתי לבחור בין טוב לרע
פתאום נאלצתי להתאפק ולחכות
פתאום הרגשתי כמה טוב יכול להיות

בתחילה היה לי קשה נורא
התייאשתי ורציתי להפסיק החזרה
אבל חברה טובה לי אמרה
שה' מקבל כל תשובה

וכמה שנפלתי
תמיד נצרתי
בכיתי ושבתי
וגם אם לסורי חזרתי
עדיין לא הייתי
אותו הדבר
כי למדתי
קצת להתגבר
והתחזקתי
וככל שהזמן עבר
חיכיתי יותר
וראיתי
איזה כיף להתגבר...

אני מרחמת על חברות מהעבר
איך הן חיות בלי שום דבר
מכורות לתאוות
עושות כל מה שהן רוצות

העצב העמוק
שחונק
בחוץ יש צחוק
אבל זה לא באמת...

בתוך הלב הנשמה מתייסרת
רוצה לצאת בית הסוהר
כל יום אני מתפללת
השם תפתח לי צוהר
אני רוצה טוהר
פתח לי את השער

אני רוצה באמת ובתמים
להיות צדיקה
שבני יהיו תלמידי חכמים
שבעלי ישקד רק על התורה
אני רוצה...

די אבאל'ה כמה?
די אבאל'ה למה?
כמה צרות למה רדיפות
שבעתי מספיק

מה ביקשתי?
לשבת בבנינך
לחזות באורך
להיות בקרבתך.

תתן לי את בקשתי?
בבקשה!!

הלוואי
שהפחד יעדר
הטוב יתבהר
השקר יגמר

הלוואי
שתיעלם כבר העצבות
נעזוב את הגשמיות
ונתמכר לרוחניות

הלוואי....

הזמן עובר מידי לאט
או שאני סתם משועממת
רוצה לרצות רק עוד קצת
לשיבוא כבר הגואל

לא מרגישה את בין המצרים
לא יודעת מתי תשעה באב
עסוקה בשיעמום ולהתעצבן על השירים
וכמה אני רוצה אותו?...
הלוואי שהייתי יכולה לומר בפה מלא
שהוא מעסיק את כל כולי
אבל במציאות אינן מה לעשות
אני לא חושבת עלי בכלל ולא שמה אותו במוחי

אני קוראת ספרים על החורבן והשואה
אבל הלב שלי אטום
לא מצליחה להזיל אפילו לא דמעה
זה לא מזיז לי במאומה

@מישהי-רגשנית אמר במשמעת עצמית ביהדות היא פרס:

לא הייתה לי משמעת עצמית
וכלפי חוץ לא היה אכפת לי
אני שיחקתי אותה נהנתנית
אבל בלב קצת זהכאב לי
אי אפשר להיות מכור לתאוות
זה העונש הכי קשה שיכול להיות.
עבר זמן, חזרתי בתשובה,
ופתאום נדרשתי לבחור בין טוב לרע
פתאום נאלצתי להתאפק ולחכות
פתאום הרגשתי כמה טוב יכול להיות
בתחילה היה לי קשה נורא
התייאשתי ורציתי להפסיק החזרה
אבל חברה טובה לי אמרה
שה' מקבל כל תשובה
וכמה שנפלתי
תמיד נצרתי
בכיתי ושבתי
וגם אם לסורי חזרתי
עדיין לא הייתי
אותו הדבר
כי למדתי
קצת להתגבר
והתחזקתי
וככל שהזמן עבר
חיכיתי יותר
וראיתי
איזה כיף להתגבר...
אני מרחמת על חברות מהעבר
איך הן חיות בלי שום דבר
מכורות לתאוות
עושות כל מה שהן רוצות

יושבת לבדי על המחשב
היידים זזות במהירות האור
חושבת על ההווה שמתקדר
מקווה לעתיד יותר טוב
והעבר כזה נורא
שאני לא נזכרת בו כי רע לי מספיק

אני כזו מוזרה או שכולם ככה
נופלת ללא הפסקה
מנסה לנשום בין צניחה לצניחה
קופאת, אין לי כמעט הצלחה
מרגישה איך ליבי נמס
ויחד איתו גם המח

בוהה באופק, חושבת
נמאס לעמוד מתיישבת
אין כח להתקדם עוצרת
ושוב פעם מתרוקנת

והאוויר לח וחם
והשמש קופחת
וכמה מים שאשים
אני עדיין אשאר רותחת
כואב לי הראש, כנראה מכת שמש
מרגישה כמו באיזה סרט

אבל לא מתייאשת
אני אנצח
בעזרת השם
מחר יהיה לי שמח

"העבר אין ההווה עין והעתיד כהרף עין!"

צעקה שקטה
קורעת הדממה
מתוך החשיכה
מזנקת ומאירה

זעקה אמיתית
בלב הישימון
אמירה של יהודי
שנתקע בלי פיתרון

הקניבלים
כמעט לידו נמצאים
חיות טורפות
מתקרבות, נוהמות.

הוא לבד
בדד
אין מי שיעזור
ולא מי שיביא מזור

כולו מסוחרר
איבד את המחר
עסוק בלקדוח
לא מצליח לנוח

שאגות מפחידות
צרחות פראיות
בתוך הראש דופקים פטישים
בצרה הוא זועק אל הממרומים

"שמע ישראל"
הוא מתבלבל
זה היה הוא שזעק?
הוא, שמבית אבא כל כך רחק?
"השם אלוקינו השם אחד!"
כן, זה הוא, האתאיסט
הוא זעק! אין עוד אף אחד!

השם אם רק תוציא אותי
אני אאמין בך באמונה שלימה!
השם בבקשה תגאל אותי!
אני תקוע בארץ עוינת וזרה!

ולפתע,ניצוץ אור מבליח במוחו
מחליט לפסוע לאורו
הולך לאורך דרך לא ברורה
תוהה אם הוא סתם עושה ההליכה

הכל שמם, אין אות חיים
הוא מפחד שילך ישר לקניבלים
אבל אין שום תועלת בלהיתקע
אז הוא ממשיך ללכת, על אף החשיכה.

ואז הוא מגלה סימן חיים
כביש, יש פה אנשים!
הוא הולך בצידו נזהר מבורות
ובסוף הדרך מגיע לעיר החלומות

החיים שלי
כן הם קצת מאתגרים
לא רוצה לומר קשים
אבל הם לא כל כך קלים

החיים שלו
קשים פי אלף
ושלה פי מליון
אז למה אני מתמסכנת?

לא-זה לא שלי כל כך קל!
זה שלאחרים יותר קשה-
לא אומר שאני מתמסכנת

אני לא חושבת שזה דבר טוב
אני חושבת שזה אומר רק למה
אנחנו חייבים עכשיו את הגאולה!!

למה אני עצובה?
תסביר לי קלי, מה קרה לי? מה?
אני רצתי אחריך, ציפיתי לאור
והוא הגיע, אבל אחריו בא גם השחור

החושך עמוק
ואין לי איך לראות
אני מנסה על דלתך לדפוק
אבל לא רואה שום נפלאות
אני בתקופת הסתר איומה
השם! רחם! אנא!

נטשתי את הכל בשבילך
אין לי שום דבר נוסף
אני רוצה רק אותך
רק אותך בלי שם דבר אחר!

רצף של אשליות, מחזות מדומים
אוסף שאלות שרק לאלוקים עליהם פתרונים
אינסוף קושיות, המון נעלמים
אבא תעזור לי! איך מכאן זזים?

הנשמה בוכה, היא מרגישה ריחוק.
אין לי הצלחה, אין לי שום סיפוק.
כל מה שעמלתי וכל הצלחה שהצלחתי
מרגישה איך הכל נוזל לי מבין האצבעות
ואני אותך לא מצליחה להרגיש או לראות!

אני הולכת בחשיכה
מחפשת אותך
תועה, טועה,
מי יאיר לי את הדרך?

אבא תרחם עלי
אמור לצרותי די
אני מאמינה שהכל לטובה
אבל אני רוצה גם להרגיש זאת!!!!

שהחינו
וקימנו
והגיענו
שהצלחנו
ועברנו
ונשארנו
למרות סבלנו
על אף קשיינו
שרדנו
ולבסוף אמרנו
שהחינו

די נמאס לי
לחשוב כל היום
כמה כואב לי
כמה אין לי כח
די מידי קשה לי
המרוץ נהיה קשוח
רוצה קצת לנוח

אין הפסקה
לא לרגע מנוחה
אין נשימה
אין הדרגה
הכל בבום סוער ושוצף
ואני-אנה אלך?

אודה ולא אבוש
לפעמים אני מקנאה באנשים
אני מקנאה קנאת סופרים
אני רוצה להיות כמותם
ואני גם מנסה
וככה עולה

אודה ולא אבוש
אני חייבת מחמאות
אני לא יכולה לעבור יום
בלי כמה מילים טובות
אני חייבת אהבה
חייבת הצלחה

עברתי שינויים בחיי
חלק דרסטים חלק פחות
עוצבתי בדייקנות מרשימה
על ידי ימים ולילות
הרבה צחוק ואנחות

אולי לכן אני ככה
לא מבינה מה הפחד
עברתי הרבה אני יודעת
אין לי ממה לחשוש
ואני כן מפחדת
מדברים כל כך קלים
כי אני חוששת
שהם קשים

אני מתחזקת באמונה
שהכל הוא לטובה
ומנסה לשרוד
ולקחת באיזי
להיות הכי
שאני יכולה

איזה צום ארוך
קצת השתגעתי
אני עדיין חדשה
זה לא וויראלי
ביום הזה היה אסון
אני יודעת
והצום סמל לעצבות
אני שומעת

וזה לא אומר שיותר קל לי לצום
אני יודעת שזה לא טוב
שאני מחכה רק לסוף הצום
אני יודעת שאני צריכה להתאבל
ולא לכתוב שיר במקצב
אני צריכה לקרוא/לשמוע סיפורים על החורבן
ולא להתלונן שאני רעבה

אני לא יודעת למה אני ככה
אבל זו המציאות כמה עצוב
בלי המוזיקה אני משתגעת
והצום שלי כל כך עלוב....

||אולי זה בעצם החורבן האמיתי, שאני אפילו לא מצטערת על החורבן אלא רק על התקנות שהתקינו לזכרו ||

העצב חודר
קצת מדי עמוק
מתקשה להגן
על עצמי
הוא חודר כל שריון
שאני שמה
ואני לא יודעת
מה לעשות
הוא מתעקש
לפרק אותי
לכבות אותי
לא מותיר לי ברירה

ואני
מה אני
ילדה קטנה

עברתי הרבה בחיים
ומול כזה דבר קטן
אני נופלת

ובכל זאת אני לא רוצה ליפול
אני מנסה להישאר למעלה

וזה קשה
כי אני לא יודעת איך
וגם לא יודעת למה

כל החסרונות שלי
הירידות והקשיים שלי
כולם באים אלי בלילה
מחפשים אותי
ולא מניחים

כל השטויות שלי
הכישלונות וגם הבעיות שלי
כולם באים אלי בלילה
מחפשים אותי
ולא מניחים

כל האכזבות שלי
התמיהות השאלות והבושות שלי
כולם באים אלי בלילה
מחפשים אותי
ולא מניחים

מתי ההצלחות שלי
התשובות והמעלות שלי
מתי הם יבואו כבר בבוקר?
מחפשת אותם
ולא מניחה

זה שיר פעוט
מתחנן לעוט
רוצה לצוף
להיות אלוף
לא מוכן
להיות אומן
כן רוצה
להיות מרוצה

זה לא שיר רגיל שלי
זה שיר מהנשמה מהלב
זה השיר קצת לא מובן לי
כי זה שיר על הכאב