תגיד אתה,
לא בא לך לפעמים
לצרוח עד כדי כאבים?
לא בא לך לפעמים
לפרק מישהו לפרקים?
מה עושים בכאלו מצבים?
מה עושים כשאין כבר עצבים?
פעם תהיתי
תשובות חיפשתי
והיום כבר הבנתי
יש בורא לעולם
שאוהב אותי יותר מכולם
אני הבת האהובה שלו
וכשכואב לי כואב גם לו
וגם אם ביום בהיר
פתאום מגיע רעם
יהיה לי ברור ונהיר:
גם לקושי הזה יש טעם!

הסתובבתי סביב הזנב
ידעתי שבאיזה שהוא שלב
בסוף אבכה על החלב
אמרתי- אני מבינה
הכל בסדר, מאמינה
אבל בלב ריקנות
וזה מציק בעקשנות
אז ברחתי שעה שעתיים
לא העזתי להסתכל לפחד בעניים
התכחשתי לרגשות כואבים
הדחקתי הכל בפנים
עד שהסכמתי להיות אמיצה
ולהודות חרישית:
אני אנושית
אפילו שיותר קל לי להרגיש חזקה
להשתיק כל פעם את הצעקה
ולהתעלם מהזעקה
אפילו שקשה לי לחשוף את הלב
לשפוך את הכאב
לספר מה שקשה לבורא עולם
לקבל ממנו חבישה לפצעים כולם
להפסיק להצטעצע בפניו
להעמיד פנים שאני מסתדרת בלעדיו.

אז לא, אבא. לא עוד.
אני כן צריכה אותך
לא יכולה בלעדיך
מסכימה להרגיש ילדה שלך
להתרפק על החיבוק שלך
להפסיק לנסות להסתדר בעצמי
ולהבין שהכאב הוא לגיטימי
בסוף הסכמתי להיות אני
בדיוק כמו שאני
בלי מסכות
בלי הצטעצעויות
בסוף הבנתי
שאולי אני לא גיבורה כמו שחשבתי
אבל אני גם לא רוצה!
לא רוצה להסתדר לבד
טוב לי להשען עליך
להרגיש ילדה שלך
סוף סוף לא צריכה להסתתר
לא צריכה לשקר
יכולה להסיר את הלבוש
להרגיש בן אנוש
ולתת לך את פצעי לחבוש

||יצא לי קצת מבולבל, מקווה שתבינו את מה שרציתי להעביר...||

היא יושבת על החוף
מתבוננת לה בנוף
הגלים למולה מתנפצים
וחם, אבל קר לה מבפנים

היא חושבת על עצמה
מחפשת נחמה
מרגישה כ"כ לבד
לא חשובה לאף אחד

ואני רוצה לומר לה- תתחזקי ילדה
התקווה עוד לא אבדה
תביני שאת גיבורה
לד' את כ"כ יקרה

את גיבורה בכך שאת לוחמת
לא מוותרת, תמיד חולמת
את מלאה בטוב
תתחילי עליו לחשוב

את גיבורה בעצם היותך
על שמצאת את דרכך
אל תתני לרגעי דכדוך לנצח
תרגיעי את הלב הצורח

תזכרי יש בך אוצר
חשבי לשם מה הוא נוצר
תראי שיש תכלית וסיבה
ויום יבוא ותחושי את האהבה

כי את גיבורה...

לא פעם הרגשתי
שאני נשחק
כל מי שאהבתי
פתאום תפס מרחק
כל מה שידעתי
לפינה נדחק
כל מה שעשיתי
כאילו ונמחק
כל מה שרציתי
עודנו נחשק
ועדיין לא הבנתי
את כללי המשחק
אבל אף פעם לא שכחתי
על הכל עוד נצחק

שומעים בחדשות
על פיגועים ורציחות
גרזנים ויריות
באריאל, בבאר שבע,
בבני ברק, בחדרה,
וכעת גם באלעד
כל תושב נרעד
קשה להישאר רגועים
החששות מכרסמים
מחבלים מסתובבים
כשהם חופשיים
אבל אסור לנו לשכוח
שעוד יגיע היום
והכל יבוא על מקומו בשלום
כל הרע יגמר
ורק הטובה תישאר
אנחנו נסתכל לאחור
ונראה איך מתבהר השחור,
אנחנו נצחק על כל הרע
ונבין שלהכל היתה מטרה.

וזו לא סתם קלישאה
זו האמת לאמיתה
רק תחכו עוד שעה
תראו שתעלם הבעתה
ובמקומה תמצאו שמחה ורווחה
כי הכל הכל בהשגחה!

כמה פעמים כבר הכרזתי
בתוך ליבי אמרתי:
גם אם עובר מה שעובר
לשם אנ'לא חוזר

אני לא רוצה שוב
אל תהום הייאוש לשוב
כי כבר היו מקרים ולא חד פעמיים
שנפלתי ברשת הרחמים העצמיים

כמה פעמים כבר הכרזתי
אך עדיין לא קיימתי
אני עובר מה שעובר
ועוד פעם לשם אני חוזר

אפילו שאני לא רוצה שוב
אל תהום הייאוש לשוב
אני נופל עוד פעמים
ומתחיל עם הרחמים

אולי תגידו אתם- מה עושים?
איך לא מתיאשים?
איך ארגיש את השם
כשמרוב נפילות אני כבר לא נושם?

כתבתי על תמונת הפרופיל של @הדסה -
כמויות של נסיונות,
תוצאות שלא נראות,
הצלחות שלא מגיעות,
אוף, זה קשה!
כמה עוד אנסה?
מזמן נמאס מלחכות
כמעט שהפסקתי כבר לרצות
אבל לא מתיאשת
אני לא מוותרת
האש שבי בוערת
כי אני זוכרת
שגם כשאני נופלת
ונכשלת,
אהבת ד' אינה נגמרת

          **ילדה קטנה של אבא**

תתבגרי, כולם דורשים
את כבר לא ילדה, הם אומרים
מצפים לראות אותי משתנה
לא עוד ילדה קטנה

ואני כאן מבקשת
תנו לי כמה רגעים
לפני שאני נכנסת
לעולם המבוגרים

אני רוצה עוד ילדה להישאר
לפני שהזמן יחלוף ויגמר
אני רוצה עוד להנות
לפני שאתודע למהומות

קצת מפחיד אותי
הרבה מלחיץ אותי
אבל החיים לא שואלים
הם כאן והם בועטים

אני רוצה לצעוק להם
רגע, אני עוד לא מוכנה
אני רוצה לבקש מהם
תנו לי עוד להיות ילדה קטנה

ואז אני מרימה את עניי לשמיים
והדאגה מתמוססת כמו קרח במיים
כי יש לי אבא אוהב
שאותי אף פעם לא עוזב
הוא עליי תמיד שומר
ובכל מצב לי עוזר
ילדתו אני תמיד נשארת
גם אם פיזית אני גודלת
ודאגתו אליי לעולם לא נגמרת

אבא, פעם מישו סיפר לי
על משו רע שקרה לו,
שאל אותי למה זה ניהיה לו,
ואז גם אני נזכרתי
במשו רע והתעצבתי.
הצטערתי. התעצבנתי.

אבל אבא,
אני לא רוצה שזה יהיה ככה
אני רוצה לזכות להאמין בך!
אבא, בשכל אני יודע
שמלמעלה לא יורד שום רוע
כי אבא שאוהב את ילדיו
רוצה רק בטובתם.
אבל זה קשה להרגיש בלב
כי לפעמים כואב
ואז קשה לזכור
מי ומה המקור
לכל הצרות והבעיות
שהם בעצם טובות גדולות

אז אבא תלמד אותי
לראות את האור
גם במה שנראה שחור
אבא תזכה אותי
לא לשכוח
שהכל אתה שולח
וגם מה שנראה רע
יש לו מטרה
וגם כשנראה לי שאתה לא איתי
בעצם הכל אתה עושה לטובתי
אבא תן לי להרגיש בלב
שותי אתה אוהב
שאזכה ל-"והשיבת אל לבבך"
ותמיד אמשיך להאמין בך.

שלהבת

חושך בנשמה
שקט, דממה
הריק ממלא את כולי
לא רואה כלום למולי

קומי,צאי מזה, אומרים כולם
אין בי כח! אני עונה למולם
מרגישה קצת תלושה
מבפנים אני כמושה

וכשאני כמעט מתיאשת
כמעט מחליטה שאני פורשת
הנשמה שבי פתאום צועקת
מבקשת, מתחננת
תאיר בי את השלהבת!

ואבא- הוא מקשיב
ולילדתו מיד משיב
השלהבת נמצאת אצלך
ובאפשרותך להאירה בליבך
בכך שתתני לאחר מעצמך

ופתאום אני מבינה
כמה גדולה המתנה
שקוראים לה נתינה
כמו השלהבת
שמעצמה לכולם נותנת
ועדיין מערכה לא מאבדת
כך גם אני ואת וכולנו
כשנלמד לתת משלנו, מעצמנו
נזכה להאיר את השלהבת בתוכנו

וניסתי
ונכשלתי
ושוב ניסתי
ושוב נכשלתי
מה עכשיו?
תמיד זה יהיה המצב?
באמת אין לי סיכוי?
הרי הטוב מבחינתי רצוי?!
ואחרי ששוב נפלתי
פתאום הבנתי
הרצון הוא העיקר
בעניי ד' הוא כ"כ יקר
לכן לא אמשיך לחכות
ליום שבו אקצור הצלחות
אלא אמשיך לנסות,
אשאף רק לרצות
להתחיל, לפחות,
את חלקי לעשות
ולהשאיר בידיו ת'תוצאות

כבר אין לי כוחות להילחם!
צעקתי בקול אילם
רוצה להרים ידיים ולפרוש
נמאס כל הזמן לנסות יעדים לכבוש
איך כל החומה שבניתי נפלה?
זה מה שנקרא כאבי גדילה?!
האמת שאין לי מושג מי כתבה את זה
אני רק זוכרת שכשקראתי את זה מאוד התחברתי

שיר שכתבתי מזמן בעקבות מקרה שקרה לי עם חברה טובה

אמרו לי-
יש מושג כזה- חברות
טעמה כה מתוק
מרחיק מכל מרירות
בעזרתה תגיעי רחוק

להיות לבד זה מר
שהרי כבר נאמר:
אם לא חברותא
אזי עדיף מיתותא

אז הקשבתי לגדולים
ויצרתי קשרים
עכשיו נגמרו לי המילים
רואה צל הרים כהרים

אתם שואלים מה קרה?
אספר שהיתה לי חברה
לא סתם מכרה
שלפתע הפכה להיות קרה

היא אמרה שזה לא מתאים
וכדאי כאן להפסיק
זה היה יותר מלא נעים
וליבי ת'מסקנות הסיק

אמרו לי-
יש הרבה אנשים בעולם
אל תתני לאדם אחד
להרוס לך ת'אמון בכולם
אבל הלב שלי פחד

החלטתי לשנות את כללי המשחק
ומכולם לשמור מרחק
אין לי כח להיפגע שוב
עדיף לי אל הבדידות לשוב.

||השיר נגמר כאן אבל הסיפור רק מתחיל, היום אני כבר לא במקום הזה
מאז חוויתי חברויות רבות
והגעתי למסקנה שאמנם חבר טוב זה נכס
אבל "מרבה נכסים- מרבה דאגות"...||

כולם כאן כותבים
שירים עצובים
ממש דכאוניים
ואני-בא לי OVER
בא לי לשמוח
בא לי לכל עבר
חיוכים לשלוח
אז אל תהיו בדיכי
קחו ת'כל באיזי
קבלו באהבה מה שהוא שולח
גם אם תכשלו שוב
כי עדיף להיות משוגע שמח
מלהיות נורמלי עצוב
ותזכרו שבכל מצב
אבאלה לא יעזוב אותנו
גם כשההתקדמות בקצב צב
הוא תמיד איתנו
אז תנו חיוך, חברים
ואל תהיו עצובים

בכל מצב יש טוב, התפקיד שלנו זה למצוא אותו ולהתמקד בו!

בים החיים
הגלים סוערים
עזור לי, אלוקים
שלא אכנע לפתויים
שלא ארדוף אחרי הבלבולים
שלא אתמכר לחלומות
שלא אחיה בדמיונות
שלא יהיה לי קשה להודות
גם בטעויות הכי גדולות
שלא אוותר
שאשאף ליותר
שלא אתייאש
שלא תכבה בי האש
שלא אאבד את השמחה
שאודה לך על כל הצלחה
שלא אשכח להודות גם על הרע
שתתחזק בי האמונה שעוד נשארה
שאצליח לעמוד בניסיונות
ומכל קושי אקח תובנות

אבא, תרחם עליי
שארגיש תמיד ת'אהבה שלך
שאזכה להיות הגאוה שלך

שיר לאבא שבשמיים:

רוצה להתקרב אליך
לחסות בצל כנפיך
לשפוך ליבי לפניך
כי אותך אני אוהבת

ממך עד אליך אברח
במערב גם במזרח
את חסדיך לא אשכח
כי אותך אני אוהבת

אז אל תסתר פניך
אנא, משכני אחריך
וארוצה עד אליך
כי אותך אני אוהבת

אפילו אם נפלתי
על יצרי לא התגברתי
ולך אבי חטאתי
דע- שאותך אני אוהבת!

@איזה-קטע אני אישית פחות אוהבת לשמוע קאברים מהסיבה הזאת בדיוק
אחרי שכבר התרגלתי לשיר המקורי מאד מפריע לי לשמוע את הזיוף גם אם הוא לא כל כך גרוע
ולכן אני לא כל כך מתחברת לקאברים למיניהם

אומרים שזה הגיל
אומרים שזה נורמלי ורגיל
אומרים גם שזה יחלוף
אבל זה מרגיש כמו בלוף

כי הזמן עבר
והשיגעון רק גבר.
מהו הדבר
שעליו מדובר?

תקראו לזה שגעון גדלות
תקראו לזה גיל ההתבגרות
לא משנה מהי החזות
תמיד זה מלווה ברצון לעצמאות

רוצה לעשות הכל לבד
גם אם התוצאה היא בדיעבד
רוצה להרגיש גדול
יכול לעשות לבד הכל

לפעמים זה בעוכריו
כשהוא עקשן בדעותיו
ולפעמים זה מקדם את שאיפותיו
ואף מרחיב את ידיעותיו

לכן צריך לשים גבול
כדי שלא יגרם תסכול
כך העצמאות תיהיה כלי קיבול
ולא תוביל לבלבול

יש תקופות בחיים
בהן מתרבים הקשיים
הכל נראה שחור
כאילו אין שום אור
הכל פועל לרעתי
כאילו אפ'חד לא איתי

אני מנסה בכל הכח
לשפר ת'מצב רוח
אבל זה לא מצליח
והחיוך יוצא מרוח

איך אפשר את הכאב לאחות?
נגמרו לי כבר הכוחות!!
אני אובדת עצות
לא יודעת מה לעשות

אני רוצה לצרוח
שאין לי עוד כח
אבל הצעקה יוצאת חלשה
דומה יותר ללחישה

אף אחד לא שומע
אף אחד לא יודע
מי בכלל שם לב
שלי כל כך כואב?

השאלה מהדהדת במוחי
והתשובה עולה מתוכי-
אבא שאוהב אותי הכי
הוא מרגיש אותי
ומצטער יחד איתי

התשובה הזו נותנת לי כח
להמשיך לפרוח ולשמוח
ובע"זה לא לשכוח
גם כשאין לי מצב רוח:
אבאלה אוהב אתי
ותמיד תמיד נמצא איתי!

הביקורת הייתה מדהימה, כרגיל...
כמו בכל פעם- הבאתם אותה בגדול!
נהניתי ממש לקרוא!