זה השיר הראשון שאני מעלה לפורום, מקוה שתהנו, שיר שכתבתי ביחד עם @ארי גולד הקרדיט נתון גם לו...

|-להתפשר זה לוותר-|

נשארתי לבדי היחיד בישיבה
אלתע'ר בלשון בני החבורה
חברי נשואים כבר שנים בחדווה
לאיטי נזכר בחיי התהילה,

הנה אני במרכז המעגל
כמו מלך בגדוד, כמו סמנכ''ל
רק פותח ת'פה כולם משתתקים
במבטי הערצה אותי מלווים,

ראיתם אותו? מלהגים
זה גבר שבגברים
בחיר הבחורים,
חלום של כל אב כאלה ילדים,
מושלמים במידות וניהוגים,
מה שכל אמא מבקשת מאלוקים,

כרוח סערה יצאתי לשידוכים
כשעלי המוני הצעות ממטירים,
תוך יום יומיים בחופה רוקדים
יודעים בוודאות כל החברים,

די, אין לי כוח שעוד יום יבוא
לשמוע את אבא נאנח במחבוא
את אמא ממתינה לכלה שתבוא,
אוי אלוקים תעשה שתבוא,

עכשיו כולם בראשם נדים
איה העלם שכולם לו קדים?
ומה היה שכך עשה לו אלוקים
וכך חולפות מעליו השנים,

מתי תתפשר מתחכמים ואומרים
די כבר לחפש את מלכת המלכים,
כי אחד ועוד אחד שווה שניים
ואחד לבדו מושלך לשוליים,

לעולם לא תבינו, עונה בליבי
אין דומה בת מלך לבת כפר תימהוני,
מוטב שאשב לבדי וילבין שערי
מלקחת לאשה את שאינה לרוחי,

||שיר זה מוקדש לנושא שחלק יסכימו וחלק לא יבינו, אלתער'ס (רווקים) שלא מוכנים להתפשר אשמח לשמוע את דעתכם||

רגע לנשום, שקיעה בכתום,
הלוואי שרק אעשה שלום,
במחשבות שלי, די לחלום,
שלא ישגעו אותי כל היום,

אני מבולבל, מרגיש מוזר
הלב שלי מזמן כבר מפוזר,
כן, אני רוצה בית של תורה,
אבל מהיכן תגיע הסחורה,

כן, רוצה שבט של ילדים,
אבל איך אפרנס ת'חמודים,
אם אקח איזו מתכנתת,
שכל היום רק עובדת,

אולי תמלא לי את הכספת,
אבל מה עם הילדים שבמרפסת,
הם לא רוצים את אמא בתופסת,
פעם פה ופעם היא קורסת,

אם אקח מורה או איזה גננת,
שתשב איתם, גם לשיחה מרעננת,
איך אגמור ת'חודש בלי גיבנת,
הדרך לדירה, כבר לא תהיה מובנת,

רוצה גם וגם, הכל בחבילה
לא מוכן לוותר, אפילו על מילה,
הוי אלוקים, תן לי את הכלילה,
אבל עד אז רק אשא תפילה,

שאפסיק לדמיין דימיונות,
או שייתגשמו כל התוכניות,
שלא אחפש את החסרונות,
או שאקבל את כל המתנות,

עד אז, אמשיך לכתוב שירים,
ולהתבלבל בין המילים,
ואולי, באיזה יום מן הימים,
אעשה סדר במחשבות לעולמים.

||באתי להציג נקודת מבט, מה עומד מאחורי הדרישות של בחור (לפעמים...).
אם אתם לא מסכימים או לא נראה לכם, תגיבו...||

ימים עוברים שנים חולפות,
ילדים גדלים אמהות בוכות,
מה עם הילדות שמתבגרות,
האם לא נאמר, די לדרישות,

תגידו מה פה חשוב באמת,
כמה נתעסק עוד במה יגידו,
עד מתי הם בשבילך יחליטו,
בא נהיה, מי שאנחנו באמת,

במה תחליף את בחירת ליבך,
האם כסף או כבוד יקנו אותך,
תבין, שום דבר לא יעמוד לצידך,
רק אשה טובה תסייע בעדך,

תסתכל על המציאות בעיניים,
יש טובים שלא מכניסים אלפיים,
אולי הם גם לא גרים בירושלים,
אך האיכות שלהם שווה כפליים,

אל תחשבן רק כמה תכניס בחודש,
וכמה ישלמו עליך, שליש או חומש,
לא מחפש טובות ולא תולה תקוות,
כי אתה יודע, לא כל המתנות שוות,

ההיסטוריה כבר לא חוזרת,
והזמן לא יעצור לך מלכת,
כי הבת קול בשבילך מכרזת,
לא תבוא עוד הזדמנות אחרת,

אל תדפוק חשבון לאף אחד,
שלא תישאר בסוף אתה לבד,
כולם יסתכלו עליך ככה מהצד,
מה נשאר מהדרישות, הכל נכחד,

כל הרגשות יהפכו עוד למקצב,
אל תאמר 'לעולם אין שום מצב'
תחשב מסלול מחדש עוד עכשיו,
שבחתונה תרקוד, עד בא הסתיו.

||את השיר הזה אני מעלה כהמשך לשיר הקודם על דרישות וכו' בשידוכים. ||

לא מסוגל להכיל
עוד מחפש את השביל,
תוהה אני, לעצמי משליל,
איה האור שדלק בגליל---

את התורה קיבלתי
ובה גבוה שאפתי,
כי רק אותה רציתי
ואיתה נשמתי מיציתי,

כל הלילה לא עצמתי עין
מנודד משינה, לומד עדיין,
אור בעיניים, שיכור ולא מיין,
הלא זה הלילה, זה הדד ליין,

שואף עמוק את הגמרא
מלטש ומלבן עוד סברא,
רש"י ותוס' עם הגדרה
לעולם לא אעזוב ת'תורה---

אך עכשיו נשמתי הומיה
לעצמי שואל מה ניהיה,
היכן ההבטחה הטרייה
לשבת באוהל בלי הרפייה,

זה עתה חלף חג שבועות
רק עברו להם כמה יממות,
וליבי צונח עמוק לתהומות
מה השתנה, מה ליל מלילות,

תורה הקדושה התחנני בבקשה
שיישאר בקרבי הטעם והתחושה,
גם כשכבה האור וההרגשה כבושה
גם שנדמו הקולות ונופלת חולשה,

אבא, עשה רצונך כרצונינו
הערב את התורה בנפשינו,
תן לנו את הדחיפה קדימה
שיישאר העונג בנפש פנימה.

אז בתוכי לעצמי הסברתי
שאם לא ירדתי, לא עליתי,
כי זה המלחמה של הטומאה
לגרום לנפשי להיות חשוכה,

וזהו תפקיד של כח הקדושה
לראות את הטוב לזכור שהיה,
לדעת שכוחינו עוד לא דהה
כי עוד נכונו ימי עלייה.

||אני כתבתי את תחושתיי, איך זה שאחרי חג שבועות מרומם שהיה לנו כזה חשק בגמרא חשבנו זה יישאר ככה לעד,
אבל פתאום עובר שבוע שידוע בעולם הישיבות ברפיון שלו, ואנחנו לא מבינים מה קרה.
אז צריך לדעת שאם אין ירידה אז לא הייתה עלייה...||

תקראו את הספולייר, זה חשווב:

||מתנצל אם השיר נראה קצת שטותי בעיניכם (לא מכחיש...)
אבל האתגר הפעם היה יציאה מוזרה,
אז יאלה זרמתי עם זה.||

היה זה בזמן לא ממש ידוע,
אולי לפני, איזה כמעט שבוע,
ישבתי להנאתי, כולי רגוע
ופתאום באופן די תמוה,

רצה לכיווני אחייניתי הקטנה,
קראה לעברי בקול של בונבונה,
בא תראה, את העבודה החדשה,
שהביאה לנו הגננת הנחמדה,

רואה את הדף כולי משתאה,
"מה נעשה בגנינו הנאה"
ציורים מעוטרים בצבע כהה,
לא הבנתי? מה מצוייר בזה?

מסבירה לי בקול מתוק וצייצני,
ציירתי את הפרשה- בעצמי אני,
אבל תסבירי לי מתוקה שלי, תעני
מהי הפרשה? שואל בקול גמלוני,

תגיד, מה ת'לא יודע,
אמרה, בטון של קול קובע,
שלח, מרגלים, ואשכול ענבים!
אהה, חשבתי אולי פרשת נצבים,

יופי של יצירה אמרתי בכנות,
עלייך אפשר לסמוך בנאמנות,
שתביאי רעיון שיכניס חינניות,
ושיהיה לי מה לכתוב בהזדמנות.

רצה הקטנה, שובל אבק בין רגליה
לך תדע, עוד יצירה באה אליה...
אולי של טיטוס או אנטיוכוס
או סתם ציור בלי פונץ' ובונוס,
ככה היא, היא בננה...!

מלבו של שדכן

יושב וחושב בדפים כותב,
בודק רזומות משוה שמות
האם ההצעה תתקבל בתשואות
או שמא תתקל בכשלונות,

כל היום הוא הזיע
כל שיכול הוא מציע
הלוואי והבשורה תגיע
ובית בישראל יופיע,

על הקו אב הבחורה
פגישה שניה נגמרה
מצטער, לוחש בלי נשימה
אך ההצעה לא התאימה...

שמע השדכן את התשובה, ופיו נאלם
על מה עכשיו השידוך אינו נשלם
בקודמת אמרתם שהמשפחה אינה הוגנת,
ואת הבחור אפילו במבט אינה חוננת,
הוא אינו לרוחי ואיך אקים עמו את משפחתי
שקדן הוא ועמל אך אינו מבין הוא לדעתי,

ובראשונה הגיע התשובה, נחרצה בדעתה
מוזר הוא ומפוזר אולי תיקח אותו אתה,
הוא אינו יפה תואר וגם לא נראה כנער
נמוך הוא ורזה, אצלי לא יעבור בשער,

סוגר הוא את הטלפון באכזבה
פתאום שיחה נוספת נכנסה
מדברת אם הבחור מהישיבה
שמעתי משהו אודות הבחורה,
ולכן בהצעה זו לבני אינני חפצה,

והשדכן ליבו שקוע
הלא רק לפני שבוע,
נדנדו לי כל יום באופן קבוע
שלבנם הצעה חדשה אציע,

חוזר הוא הביתה מרגיש שליבו כבד בתוכו
אילו אנשים היו יודעים כמה משקיע בכל כוחו
לשמח אנשים לתת תקווה להורים, להודיע
שבהצעה הבאה תופיע, הנה הבחורה תגיע,

כמה שם הוא את עצמו לילות כימים
כמה את הבשורה רוצה להביא לרווקים,
כמה הוא רק בתים בישראל רוצה להקים
שיעמדו נאמנים עדי עד לעולמי עולמים,

לא אל הכסף משאת נפשו
ולא אל הכבוד שם מרצו,
רק באביו שבשמיים תולה יהבו
ובשביל האור בעיניים נותן את כולו,

שוב הטלפון מצלצל בנדנודו הקבוע
מאחורי הקו אדם ששמו אינו ידוע,
פותח האיש מגמגם הוא בהתרגשות
ליבו מעורב בשמחה מלאת השתאות,

התזכור את השידוך ששידכת לי
את הלב שנתת והחסד שעשית עימי,
ולכן ברצוני להזמינך לחתונתו של בני
ששלך היא השמחה כמו שהיא שלי,

הולך הוא לאיטו אל עבר החופה הפרושה
רואה את שבט ילדי מי שבשידוכו עמל ויזע,
השמיים נוצצים מן האפלה מספרים בדמעה
על מעשי האיש שהביא לבתים בשורות בגילה,

מרחוק נשמעים
קולות החוגגים
והזמר בקולו מנעים,

''כל הכוכבים יאירו,
כל המלאכים ישירו
בואי כלה, בואי כלה...

||ברצוני להבהיר שהשיר אינו נכתב על הרווקים או המשתדכים אלא הוא בא לגלות את הצד של השדכן שהוא בתכלס' עושה את העבודה בשבילנו...||

תקראו את הספולייר, זה חשווב:

||מתנצל אם השיר נראה קצת שטותי בעיניכם (לא מכחיש...)
אבל האתגר הפעם היה יציאה מוזרה,
אז יאלה זרמתי עם זה.||

היה זה בזמן לא ממש ידוע,
אולי לפני, איזה כמעט שבוע,
ישבתי להנאתי, כולי רגוע
ופתאום באופן די תמוה,

רצה לכיווני אחייניתי הקטנה,
קראה לעברי בקול של בונבונה,
בא תראה, את העבודה החדשה,
שהביאה לנו הגננת הנחמדה,

רואה את הדף כולי משתאה,
"מה נעשה בגנינו הנאה"
ציורים מעוטרים בצבע כהה,
לא הבנתי? מה מצוייר בזה?

מסבירה לי בקול מתוק וצייצני,
ציירתי את הפרשה- בעצמי אני,
אבל תסבירי לי מתוקה שלי, תעני
מהי הפרשה? שואל בקול גמלוני,

תגיד, מה ת'לא יודע,
אמרה, בטון של קול קובע,
שלח, מרגלים, ואשכול ענבים!
אהה, חשבתי אולי פרשת נצבים,

יופי של יצירה אמרתי בכנות,
עלייך אפשר לסמוך בנאמנות,
שתביאי רעיון שיכניס חינניות,
ושיהיה לי מה לכתוב בהזדמנות.

רצה הקטנה, שובל אבק בין רגליה
לך תדע, עוד יצירה באה אליה...
אולי של טיטוס או אנטיוכוס
או סתם ציור בלי פונץ' ובונוס,
ככה היא, היא בננה...!

תקראו את הספולייר:

||מתבסס על המשפט המפורסם
MONEY TIME - זמן זה כסף. אנחנו תמיד במרדף אחרי הזמן, כי זמן הוא דבר יקר.
בין זמן של העולם הזה ובין של העולם הבא...||

נופל רודף אחרי העושר
בדרך מאבד את היושר,
מה נשאר לי? הכל בוסר
כל מה שהשגתי רק חוסר,

רוקם דמיונות חולם בלילות
שוכח מעצמי מריץ תוכניות,
בונה בליבי מגדלים בחולות
אדריכל של כל הגבעות,

ים של תפילה בשתי עיניי
קורא לו לזמן שובה אליי,
פתאום הכל עומד ליפול,
איך אחזיק, אנ'לא יכול,

פזמון:
הנני איש העולם הגדול
רץ מכאן לאן כנווד בחול,
תוסס כמו איזה לימון ליים,
כי העולם הוא מאני טיים---
מאני טיים

במרדף אחרי הדים של כבוד,
איבדתי ידידים קרובים מאוד,
במרוץ המטורף, של רצון לעוד
עזבו אותי דמויות של הוד,

אולי אני, התנהגתי לא בסדר
נכון אולי גם, הפרתי את הסדר,
ומאז, המון דברים קרו בסתר,
אבל הבנתי, הפנמתי את המסר,

תבין תדע, בסוף הכל נשבר
העולם יקר ולא שווה דבר,
כל מה שהשקעת, נמוג נגמר
תלך רק על מה שתמיד נשאר,

פזמון:
הנני איש העולם הגדול
רץ מכאן לאן כנווד בחול,
תוסס כמו איזה לימון ליים,
כי העולם הוא מאני טיים---
מאני טיים

קח עצה, יש דרך אחרת,
אף אם מוזרה, לא מוסברת
תלך בה, גם בבוא השלכת,
עד שאבא יבוא באשמורת,

תשמור קצת על עצמך,
מהילד הקטן שבך,
תחשוב רק קדימה
תהיה מלאך של אמא,

עוד מכשול, האם אפול?
בוכה חזק, אל כל יכול,
שלא אתפרק כארמון בחול,
תחזיק אותי, תעזור לגדול,

פזמון:
הנני כאן איש העולם הבא,
רץ מכאן לשם, לעוד מצווה,
חטוף ואכול אחת ושתיים,
כי העולם הוא מאני טיים---
מאני טיים

הפכתי עצמי מנער קטן
שרק טייל על הסוס הלבן,
ששרף לעצמו את כל הזמן
לאדם בוגר שקול ומחושבן,

את החיים לקחתי ברצינות
להשקיע ללא התעצלות,
לשמור חזק על הסדרים
לעמוד כמו גבר בזמנים,

אבל הכתם עמד בעקשנות
לא נותן תקווה להישתנות,
מבריח אחורה ברישעות
לועג לי בהשתחצנות,

הכתם הסית את חבריי
שלא יאמינו ביכולותיי
נעקש לעמוד בעוכריי
הלעד תחנוק את חיי?

קמתי ונפלתי פעמיים
אך לא הרמתי ידיים,
בגבורה חשקתי שיניים
מוכן ללכת בשוליים,

צעקתי תנדוד למרחקים
תהדד עדי עד לעולמים,
תאמינו קצת יותר באנשים
אל תתנו לכתם לשנות חיים.

||תודה ענקית ל@פונץ-בננה על הנושא המטורף,
חברה, תקחו אנשים ברצינות די עם הסטיגמות, תנו לאנשים שסביבכם את היכולת,
תקבלו אותם בפן האמיתי שלהם.||

ברק אור בעיניים
רוקד לי ברגליים
עווית של התרגשות
ים של התממשות

מתענג, מתרפק
כל כולי בשמעק
מהצרות מתנתק
ומהציון מתמתק

ר' שמעון
ליבי מתרונן
כדאי להשען
ואצלו לחונן

אשרי עין ראתה
אלפי ישראל גילתה
זקנים ונערים בתפילה
נשים וילדים בתחינה

הוי, ר' שמעון
משכנך בצפון
ואורך מלא עולם
שוכן בלב כולם

ישועתינו תחיש
בצעקתינו תרגיש
ורפואה לנו תגיש
לנער וגם קשיש

בעדינו תמליץ
שמשיח יקיץ
ובחלונינו יציץ
ואותו לא נחמיץ

סיני סיני בתורה
ראה עמך באורה
בלי היסוס ופשרה
אליך יעלו בדהרה

בשבילך נפשנו נקריב
רק, עולמך אל תחריב
ולא ישמע עוד ריב
בעגלא ובזמן קריב,

מודה אני לך אבא שבשמים
גם שהכל נראה רחוק כפליים,
והזמן טס מתקרב לו בינתיים
עד מתי אחכה בכליון עיניים,

רוצה לצרוח אל השממה,
שיחזור אלי הד של דממה
הוי, למה ליבי כבד כחומה
הפחד מזדחל בעוד קומה,

תן לי קרן אור באפילה,
תן תקווה, כי היא חמקה
תפיח בי רוח של שמחה,
כשאתפלל אקבל תגובה

עד מתי אשב לבדי בחלון ביתי,
בלי השותפה שלי, העזר כנגדי
רוקד אני בחתונתו של חברי,
אך בתוכי יודע שליבי בל עימי

לכולם כבר ילדים, קטנים מתוקים,
רואה אותם נזהרים, ממני מסתירים
על הולדת להם עוד, בן בין הבנים
שלא יכאב, שלא לדרוך על הפצעים

בקרוב אצלך הם מאחלים,
את ביתך עוד תזכה להקים
די, עזבו אותי מכל הרחמים
בשבילי הם כלל לא מועילים,

דבר אחד ביקשתי
ועליו תמיד חלמתי,
כי אם כבר אין אותה
אז תדע שאין אותי,

כל הלילה כתבתי לך אבא
את המילים אני מגיש אליך,
בוטח אני רק בך, אבל אנא
תשלח בשורה, תן מאוריך.

כאובים ומבולבלים
איך נפלנו חללים,
אין לנו כבר מילים
הלב זועק לאלוקים,

משמים שולחים לנו אזהרה
איתות אלינו לומדי התורה,
דעו והשכילו אל הגזירה
שפרו מעשיכם בתשובה,

ענק שבענקים
גדול כל הזמנים,
הלב מחליף גוונים
אמור די, לעולמים,

איך בחטף נלקחו כל רבותינו
בשצף קצף נעלמו מנהיגינו,
עוד ביכינו את פטירת שר התורה
ועכשיו נלקח הארי שבחבורה,

אוי אבינו, ראה כאבינו
כי מתאמצים אנחנו
ללכת בדרכך כולנו,
שלח מזור לנפשינו ,
והבא את משיח צדקינו.

אור בא ואור דועך
גדלתי מזה, לא יודע איך,
רק תגיד לי לאן כל זה הולך,
את נשמתי להיכן לשייך,

לך תבין את הנפש שלנו,
את הרגש שלא עוזב אותנו,
טבע האדם שהערכה מחפש,
ולרצות את העולם הוא מבקש,

למה ?
אני לא אישן בלילה,
אם לא אקבל את החיבוק מאמא,
לא ארדם בלילה,
אם לא אחוש בהערכה של אבא,

למה ?
כשאני רוצה לחיות את החיים,
אני צריך לספור את האחרים,
ובשעה ששינוי לעשות מבקש,
תוהה אני ובעיקר חושש,

למה ?
את החברים מרגיש צורך לרצות,
משתדל ללכת רק בין הטיפות,
וכשעלי הם טענות משמיעים,
מנסה בכל כוחי לתרץ הסברים,

למה ?
אני רדוף אחרי הסטיגמה,
ממנה לא זז, כלל במאומה,
וכל מה שהסביבה החליטה,
מחשיב זאת כקודש פנימה,

למה ?
כל לייק שאני נותן לאחרים
זה רק בשביל לקבל בחזרה שבחים,
וכל מה שאני מעלה לעיני המשתמשים,
רק כדי להוסיף אחרי עוד עוקבים,

והתשובה מונחת עמוק בנפש פנימה,
צריך רק לגלות, וללכת עם זה קדימה.
להסתכל לאמת בעיניים בלי שום כלימה,
לדעת לקבל אותה, גם כשזה מביא דימעה,

מה שאת כל מעשינו אנחנו מסבירים,
האמת היא, שזה בשביל להרגיש שווים,
מדוע את אישור החברה אנו מבקשים,
כי נדמה לנו שבלא זה אנחנו אפסים,

את אחרים אנו מעונינים לרצות,
כי נדמה שזו הדרך, את הנפש למלאות,
ומה שכל נתינה נעשית ע"מ לקבל בחזרה-
כדי לספק לנשמה את הצורך להרגיש רצויה,

וכשאשכיל אבין, שמלא אני בתוכי
אדע ואזכור את כשרוני וכוחי,
ולא אזדקק את איש לרצות,
שאפנים, שאת רוחי עלי למצות,

וכשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים,
והנפש הגדושה מעצמה תקרין לאחרים-
את כל המעלות שיש לאדם מבפנים,
אם רק יבין שהאושר בתוכו כבר שנים.

|-|-מילת הקסם-|-|

פוסע לאיטי הולך וחושב
מה רוצים ממני איך אוותר על המחשב
מה רוצה אבא. מה רוצה אמא?
מתי כבר תשתנה? שואל סבא

לעשן זה מסוכן !
חורץ דוד מזוקן.
נדבקת למיטה ?
מצקצקת בבתא בלשונה.

עוף מוזר שנראה חייזר
לועגים החברים,
עד מתי תהיה מפוזר
פרייאר של אחרים.

כל לילה יושב ובוכה
אלוקים תעזור ואותי תשנה
אני לא רוצה חיים שחורים
הרגלים גרועים ושקרים

פתאום מגע רך אותי מלטף
מלאך של טוב אלי מעופף.
בני אהובי! דבר אחד תדע
ןתלך בו בעקביות ובהתמדה

כשהיצר אותך מפתה
אמור נא לו, ואל תטעה

"רק היום אנסה
רק היום אתגבר ואראה
רק היום בלילות לא אבלה
רק היום הרגליי אשנה"

כן, זה יהיה קשה
אבל את השינוי תראה.
מילת הקסם אמור בקול גאה:
רק היום אשתנה !

מהנפילות תקום והעבר יימחק
ההרגלים יחלפו, והעולם ישתתק.
הזהו האיש ישאלו בנימה כנה
מהו הקסם ? ילחשו בתדהמה.
העתיד באור ורוד ייראה.

והמלאך הטוב אל על ממריא
ללחוש את הקסם ולבבות לרפא.
לתת תקווה שעוד יום יבא ואשתנה
רק אל ייאוש, והשאר לא משנה.

בשעת לילה מאוחרת עמדנו לבדנו בשולי הדרך
קיטבגים ושקשי"ם העמסנו, לזמן לא שמנו ערך
פנינו לצפון יעדינו הוא מירון, הגולן הוא המלך
אצבעות הושטנו, חיכינו שיעצור כאן איזה הלך

פתאום עצרה בחריקה ב.מ.וו. חדישה, דלתות פתחה
לאלונית כביש שש אתה, עלו מאחורה השיב בשמחה .
עכשיו זה הבין הזמנים שלכם, שאל / קבע בלי מבוכה
כבוד הוא לקחת כאלה שבשבילם העוה"ז הוא בדיחה.

תוך כדי זגזוג בין נתיבים הוא אמר, מתנצל באמת
אבל עכשיו נזכרתי שאצטרך לצאת ביציאה אחרת,
לכיוון נתניה אסע, ואתם תרדו ומכאן תמשיכו במסע,
ירדנו על אם הדרך ולמולנו טול כרם על מסגדיו נישא.

עמדנו תוהים את צעדינו שוקלים האיך נצא מן האפילה
רכבים שועטים כלל לא עוצרים, ייחלנו אל הבורא בתפלה
את הלילה העברנו, אוהל על הצומת פתחנו בלית ברירה
מרחוק הדי המואזין נשמע, דופק ליבנו רעד בקול גרירה.

השחר עלה, האנשים עומדים בוהים בנו בתדהמה
עיניהם משתקפות למולנו ובפניהם כל מבטי שנאה
חשבנו על מוצא איך נצא מפה טרם נשמתינו יוצאה,
נלך ברגל לאלונית, נהיה שם בתוך כמחצית השעה.

צעדנו בעקביות בשולי הכביש הלכנו
את איש לא שאלנו, רק על דעתנו סמכנו,
טעות עשינו פזיזים היינו למה לא חשבנו
הלא זו הסתכנות, מה זה עלה בראשנו

להתייעץ היינו צריכים או לשאול אנשים
אבל צעירים אנחנו, עושים כל מה שרוצים
האיך ככה ההנו לסכן את החיים הקדושים.

לפתע ממרחק הגיעה, משאית ענק הגיחה
אורות מסנוורים, בווםם ,קול שבר נשמע
צרחות מקפיאות ואז דממה, פחד אימה
מה זה לנו קרה, הלב עצר מפעימה.

יללות אמבולנסים, משטרות בטראנסים
כוננים חובשים פראמדיקים ורופאים
אלונקות מביאים ציוד מעלינו פורשים,
על תאונה קשה בקשר הם מדווחים.

תקופה קשה שיקום ארוך, מציאות כאובה
אין את מי להאשים, המציאות עלינו טפחה
בנס יצאנו בחסד ניצלנו ברחמים נגאלנו
את המסר קיבלנו, והלוואי שנפנים כולנו.

הכביש אינו משחק
תזהר ואל תצחק
חשוב עד למרחק
שאת קיצך לא תדחק---

||הסיפור הינו אמיתי , שקרה איתי בעבר...||

החיים הם מבחן
תמיד תבוא מוכן,
אולי תהיה רחמן
אך לעולם לא תחמן,

לך באיזי כשתבוא המוז'ה
דלג על הקושי שנה ת'תזה,
רוץ קדימה תהיה בקריז'ה
נקה ת'ראש ברוח של בריזה,

אל תראה כלום בעין
תדע שהכל לפניך עדיין,
כי מה שהיה נעלם ואין
ומה שיהיה? עזוב פיין,

עבור את החיים בטסט ראשון
סלק ת'מכשולים באת או קלשון,
תשקיע מעצמך אל תלך לישון
תן למנגינה להתנגן על הלשון,

תראה למרחוק רק בהגדלה
תחיה בסטרס של התחלה,
דע כי בידך מונחת הבחירה
לצלוח את המשימה הכבירה.

@כ-פ
את כותבת מטורף , כל שיר שלך ברמה גבוהה.
אבל השיר הזה על המצב של משפחות האברכים שבדרך לא מובנת יש להם הכל ולא חסר לילדים שלהם כלום
ומצד שני הם בסופו של דבר גם משלמים על כל ילד סכומי עתק הוא מטורף, דבר שלא מובן מאליו
(ןלכו תספרו את זה לציבור השני שמכניס עשרות אלפי שקלים בחודש ובכל זאת לא גומר את החודש)

@ארי-גולד
ארי איזו יציאה הזויה!! שאפוו!!
אם יורשה לי גם אני מצטרף להנ"ל, באמת שכל החבר'ה בפורום הזה בין מי שהזכרת וגם מי שהוזכר בין השורות (ואולי לכן לא רואים אותם)
יש להם כישרונות בענק, והם גורמים לי ולכל אחד להקפיץ את הרמה בכתיבה של כל שיר....

||כשאני משווה בין השירים שכתבתי לפני שנכנסתי לפורום ובין מה שעכשיו אני בהלם, ואני יודע שהכל בזכותכם||

בלב שלי מתחילה סופה
אין לנו כבר דרך חזרה,
עזבנו את ארץ אבותינו
את המקום שבו גדלנו,

את המשפחה החברים
את המעמד והקשרים,
עלינו אל ארץ מולדת
ארץ אבותינו הנחשקת,

החלום הזה בער לי בנפש
כי עוד רגע משיח בדלת,
אז נחכה לו בארץ הקדש
בשבילו נעזוב ארץ כושלת,

גם אם בכל יום שעובר
אני קם בבוקר מתעורר,
וכל הפחד שבתוכי גובר
איך נסתדר במקום האחר,

השפה קשה לנו
והארץ זרה לרוחנו,
הכל משונה לעינינו
החשש זורם בקרבנו,

הכל שווה להגיע לארץ
שעיני ה' בה ללא הרף,
גם אם אין לנו שום שמץ
ורק נלך, נזרום בשטף

כך נחתמה לה תקופה
הסתיים פרק של חיים,
נתחיל התחלה חדשה
במקום שהוא שלנו לעולמים.

@shoval
זה בוודאי מובן שלא התכוונתי להתפשר על סגנון בית הרי זה החלק הכי חשוב בבניית בית.
ואני בטוח שאחרי שנתיים בשידוכים אנשים יודעים להתאים את הסגנון בהצעות שהם מציעים.
אולי את הנושא שהעלתי אני מכיר יותר בבחורים שמציעים להם באמת הצעות טובות וההורים מרוצים.
אבל הוא פוסל את זה כי היא לא עובדת בתכנות אלא רק (כביכול) גננת או גרפיקאית . כן זה אמיתי
או שהם לא משלמים את השש מאות שבע מאות שהוא דורש.
רק עכשיו אמר לי מישהו " תעשה טובה, תחזיר את ההצעות שהצעת אנחנו מוכנים להתפשר על ייעוץ מס או גרפיקאית "
זה לא נשמע מוגזם ??!!
וכל זה קורה כי החדירו לבחורי הישיבות שהם האליטות של הציבור הם מעמידי העולם ולהם מגיע הכבוד .
זה נכון וצריך לומר את זה , אבל לקחת כל דבר בפורפורציה .
ועוד משהו היום המצב הוא ששיש הרבה בחורות טובות ואיכותיות . אבל בחורים טובים שמורים יש פחות .
ולכן בחור שעונה על ההגדרה הזאת , אוטומטית הוא יותר מבוקש ויותר רודפים אחריו. ולכן הוא מרשה לעצמו לדרוש יותר
ולכן יש היום את כל העליהום הזה . אז תדעו את האמת ותעריכו את עצמכם קצת יותר ... |

|||כנ"ל תשובה למא1 את בעיקרון צודקת אבל תשימי לב שוב למה התכוונתי|||