שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

מרב

דימעה אז נשקה לדימעה,
כך עלית לקרבן השמימה.
יתומים רכים הם עדיין בדילמא,
השארת בביתך.
היכן את אמא?
מי יקלף את קליפת הכאב העבה?
שחוללה מהפכה חרדה,נקמה.
הבכי,הדמעות שיורדות על רטוב.
היכן את אמא?
הרי ברור כי את בעולם שכולו טוב.
תנוחי על משכבך,ואל תפסיקי להתפלל.
כי הוא אב רחמן,הוא עלינו ירחם!
ואת,
~אמא~
את,תכפרי על העוונות העם.
מפורקים אנו בלעדייך.
אך שלמים כי משגיחה את עלינו משמים.
ואל תרפי מתפילות
~אמא~
כי זה ייתן לנו את כל הכוחות!

יש לכם הורים,פשוט תודו על זה תמיד!
מי ששמע על הסיפור הטרגי של אם המשפחה שרכבה התהפך עליה וגמר אותה,אתם לא מבינים מה זה היה...
אותה אמא הבת שלה חברה שלי ואני הייתי עצמי בלוויה וכשאני חושבת במחשבה לאחור אני אומרת "לפני כמה שעות האמא הזו לקחה את הילדים שלה למוסדות לימוד,ועכשיו הקב"ה לקח לה את הנשמה לעולם שכולו טוב.ולמשפחה עם 12 ילדים אין עכשיו אמא...תחשבו על זה שניה...
שהשיר הזה יהיה לעילו נשמתה הטהורה
'גלית בת חווה',ת.נ.צ.ב.ה.

מא1

בס"ד

דברים המסורים ללב

הלב שלי יודע, הלב שלי מרגיש
שצריך קצת לנקות, כמה דקות להקדיש
לדברים שאין רואה ואין שומע עליהם.. איש,
זכיני לתקן בימים קדושים אלו שהנחלת לנו- בניך.

שאגמול חסד בגופי ובממוני
ללא שום פניות, ומה ארוויח מכך אני,
מבלי נקמה או התחשבנות האחד לשני
ובלב שלם- אוהב כל אחד מילדיך.

שאתאזר בגבורה, ואדע לוותר ולשתוק
וכשפוגעים בי אבליג, גם אם בא לי לצעוק-
ומעיני דמעות מלוחות, בלב מר ולא מתוק
"ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"... שאדבק במידותיך.

שאבחר בכל יום "בכל לבבי", בדרך איש תם
שהיא- "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם",
ויהא מורא שמים עלי- לפחות, כמורא בשר ודם
"לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי" תפילתי אליך.

שאמשיך להילחם ביצרי , לעולם, לנֶצַח
גם אם לא תמיד אזכה אותו לנַצֵֵּחַ,
ובמיוחד- שיקשה עלי לכעוס, ולרצות- נוח
ככתוב- "הסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך"...

שאהיה מתלמידיו של אהרון- מידת הוד
שארדוף וארבה שלום בעולם עוד ועוד,
שאכבד את כולם, אפילו שונה ממני מאוד
"בלבבי משכן אבנה" ותביא גאולה כבר לבניך..

שאוציא מליבי כל שמץ קנאה, נטירה ואיבה
שאכניס בתוכי מחשבות טובות, זכות ולא חובה,
כי זה היסוד לדיבורים טובים- עין טובה
"ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך."

שאקבל עלי באהבה עול מלכותך
גם אם קשה ולא מבינים את דרכך,
שאאמין בכל לב שאין שום מקרה, הכל ממך.
כי כל תיקון המידות-
מתחיל ומסתיים בהבנה שאין עוד מלבדך..
אז, שיהא הכל נחת רוח אליך!!!

אפרת גלבוע

@אייצ-ית
מעלה פה שיר שכתבתי... לא מידי עמוק אבל הביע בדיוק את מה שהרגשתי. כתבתי אותו בתקופה שהיו לי הרבה קשיים וזה השפיע על ההתנהגות החיצונית שלי לאנשים... זה תסכל אותי וכתבתי על זה שיר.
(את השיר כתבתי מאוד בקצרה כי לפעמים זה מבטא יותר מדויק את התחושות)

אני.
אי נצלנית,
אני עצלנית.
אני יודעת ,
שאני פוגעת.
אני חוצפנית,
אני דיכאונית.
אני יודעת,
אני מודעת.
אני נוראית,
אני מעצבנת
אבל- אני לא מתכוונת...

הדרי

פוסט זה נמחק!

הדרי

פוסט זה נמחק!

תום

שיר שכתבתי לפני מלא זמן עכשיו לקראת סוף בין הזמנים אמרתי שאולי הזמן לעלות אותו.

א' ב' ג'
מי מילל מי פילל
ד' ה' ו'
נולד כוכב
ז' ח' ט'
הזמזום משוטט
י' כ' ל'
בכיתה זוכה להתלמד
מ' נ' ס'
אדם שת אנוש ולמך
ע' צ' ק'
החלומות הכיסוף
ר' ש' ת'
הכל מתגשם עכשיו.
בסה"כ בו ארבע
יודע את כל הא-ב
בלי חַת ומורא
גדל והגיע לגיל שבע
והתחיל ללמוד חומִיש
מסים את החיידר כבר באחד ורבע
מפי זרעך ולא ימִיש
הילד גודל ולומד גמרא.
כיתה חי"ת וישיבה קטנה
לישיבה הכי טובה הלך
צמח גדל ופרח
עתידו לאילני רברבֶי
כך עלה על כל פֶה
ובישיבה הגדולה
לשם הלך וגלה
בשביל לגדול בתורה
אבל אז זה קרה!!
"היצר היכה
עד עכשיו חיכה
כואבת המכה
התורה שקעה"
הצדיק פזל
אמרו עליו ז"ל
היה עמוד הישיבַה
ונפל ובירא עמיקתַא.
היתה לו ברכה
בעִסקו כל היום ספר כספו
לא חסר מה לעשות
והרבה כאב ראש
אבל שווה לחכות
מיליון שתיים שלוש
בסוף כל חודש
לבנק נכנס.
אבל הבחור כל יום מחדש
בעצמו מכונס
איפה הייתי:
במעין עולם הבא
עוד מילה של גמרא
עוד סברא של אמורא
עוד פשט של רש"י
עוד תוס' של תקשי,
והיום מנהל מפעל ענק
כזה צעיר, והמצפון שתק.
קם ממקומו וטרק את הדלת
"תכף אשוב" תלה שלט
נכנס לרכב ונסע
אל הבלתי נודע
בכה ודמע
אוי אבא רוצה לחזור בתשובה
לחזור לספסלי הישיבה
ולגמרא האהובה
נעצר ברמזור
רוצה לחזור
אבל...
דפיקה על החלון, בחור שואל
דבר ראשון לילה טוב מאחל
אבל אולי אתה מגיע לשם
או אולי לאזור שם
למרות שלא ענה שכן
ויקח את הבחור להיכן שמשתכן
והביאו אל הישיבה-
ששם ישב ולמד
לפני קצת יותר משנה-
והיה בטוח שישאר שם לעד
הבחור הלך ונעלם
והצדיק קם בעקבותיו
לראות האם מקומו עדין חי וקים
כל הדרך תפילה מילותיו
"ה' שמע תפילתי
והבאני לישיבתי"
נכנס לבית המדרש
מאוחר בלילה, שקט והאור חלש
אבל הפינה המוכרת
היתה כ"כ מוארת
ולא נפרד מהגמ' המחובקת
והכי קרובה
עד שהשחר עלה.
למחרת הוא כבר ידע
מקומו הוא אך ורק בישיבה!!!
מ.קילורין

הנשמה היא חלק אלוקא ממעל-היא תמיד תחזור הביתה

Music breathes

שיר שכתבתי בעקבות שהייה מחוץ לכיתה בזמן שיעור כשהמסדרון היה ריק שקט וכייף...

זמן למחשבות
לרוץ
לתפוס
לעוף
לקפוץ

זמן לדקות
לחכות
לשהות
לעבור

זמן לתהיות
לשוב
לחוש
לחוות
לתהות
לטעות

זה הזמן
מאחורי הכיתה
אני התלמידה
מתארת בשירה
מנטרת בכתיבה
ואם לא עכשיו אז-
חבל על הזמן
...

שריוש

שואה סיפור -נקמה
אש עולה ,להבות
נשרפו כליל נשמות
דם כמים נשפך
שיעבוד מזמן נרקח
רשע רוקד בעיניים
חיוך מותח שפתיים
שטן בדמות אדם
ללא רגשות אשם
חומה גבוהה מבוצרת
מול עיר יפה ומעוצבת
ופנימה רעב שורר
וחיל רשע מורר
חוטי תיל מרתעים
לברוח משוועים
פחד עטוף עלטה
מהעתיד הנורא
מהלכים כצלליות אדם
ליבם טבול בדם
כפופים הם נהיו
אך גיבורים היו
נקמה ערבה
לצורר הנורא
לטפח השורשים
אנו לא שוכחים!

️️️

שיר שכתבתי על קודשי השואה
נזכור לעד ולא נשכח !
אור נשמתם לא יכבה לעולם !

ברוריה

שיר לזכר שש מליון יהודים הי"ד

ללא צלם אנוש
ללא מלבוש ראוי לשמו
השתדלו על יהדות לשמור
להניח תפילין
למול בנים

ללא עתיד והווה
העבר כבר רחוק
ללא תקווה
אין במה להאחז

בלב שממה
אין קול דממה
אין תקווה או נחמה
התהיה תקומה?

ללא מילים ללא דמעות
יבשו השפתיים
כי לא באו מים
שוכבים על דרגשים ללא כוח
איך נצא מכאן והאם?

רואים את הסוף
בבנין עם ארובה גבוהה
יודעים מה שם מחכה
לא חושבים שיהיה אחרת

אך ה' רצה
ואודים עם מספר על היד
עם תקווה שסוף סוף יגאלו
אוספים כוחות
הרגליים כושלות
אבל עם רצון לחיות

.why not

פוסט זה נמחק!

יהודה התותח כותב ומלחין

תאמין בעצמך!

מתהפך לי במיטה בלילות
כל החיים שלי הם רצף כישלונות
את היצר לא מצליח להכות
כל כולי נאבד לי במחשבות

שוב צועד לי ונתקל
איך חשבתי לתומי שהמסע הזה הוא קל
העולם הזה הוא כמו גלגל
והכל פה מבולבל

פזמון:
אבל קול קורא לי מהדממה
אל תיפול אל תיכנע
החיים עוד לפניך
קול קורא לי בדממה
שולח לי עוצמה
תאמין בעצמך

הגלים מכים ולא מרפים
מנסה לשחות והמים כה קרים
הימים ארוכים לא נגמרים
עננים אפורים מאיימים

חושב להתייאש להרים ידיים
לעזוב הכל ליפול על הרגליים
אבל מחזיק בכל כחי בינתיים
מפחד ליפול עמוק לתוך המים

פזמון:
אבל קול קורא לי מהדממה
אל תיפול אל תיכנע
החיים עוד לפניך
קול קורא לי בדממה
שולח לי עוצמה
תאמין בעצמך

ממשיך לעלות אפילו שקשה
צעקתי ונפלתי אבל עדיין מנסה
לא ליפול כשבוי בשדה
ולראות את האור בכל מה שקורה

כל הזכויות שמורות

מחפשת מקום

פוסט זה נמחק!

ארי גולד

זה שיר שכתבתי על המיתולוגיות הרבות שקיימות ועל כל האלים שלהם, כמובן שלא סיכמתי כאן את כל האלים או את כל המיתולגיות... כי יש אלפים...
אגב מי שזה מעניין אותו כדי לקרוא קצת על המיתולגיות שלהם, זה פשוט לייצנותא דעבודה זרה גמורה, זה ממש יחזק לכם את האמונה לראות את השטויות שהם חשבו...

עם ישראל חי!

זה התחיל מהמצרים
מהחרטומים המהוללים
אשר האמינו בהכל
חוץ ממנו כל יכול,

מרע אל השמש רב העוצמה
עד להורוס אל המלחמה,
להם וכדומיהם סגדו
ולכוחתיהם ייחלו והתפללו,

משם זה עבר אל היוונים
את זאוס המליכו על כל האלים
וכן העריצו גם את פוסידון
אשר האמינו שעל הים הוא אדון,

ואחריהם הרומאים המשיכו לטעות
וסגדו לאותם האלים בשינוי שמות,
יופיטר את מקומו של זאוס החליף
ונפטון לפוסידון היה כתחליף,

ובל נשכח את המיתולגיה המוזרה
שהנורדים האמינו באמונה תמימה,
עוד שמונה עולמות יש ביקום
ועליהם אודין ות'ור שולטים... אוי איזה טימטום,

אבל היה שם עוד אומה מוזרה
קטנטנה כל כך כלל לא נספרה,
אך צאו וראו מה לבסוף היה
אומתינו ואמונתינו היחידה ששרדה,

אם היום תנסו קצת לברר
אין מי שאותם כמעט זוכר,
אין הרבה שמות שתוכל לנקוב
אולי אחד שניים אם אתה ממש טוב,

והיה אלפים
אם רק תבדקו בספרים
תביטו בהלם במספרים,
ויש עוד המון אחרים
שאפילו ההסטוריונים
לא יודעים ומכירים,

מכל האימפריות האדירות לא נותר מאומה
אפילו שהיה להם ''אלים רבים ועוצמה'',
רק אומתינו הקטנה במרוצת הימים שרדה
בזכות א-ל אחד ויחיד כביר גדול ונורא,

אפרת גלבוע

פוסט זה נמחק!

Music breathes

פוסט זה נמחק!

אריה 93

פוסט זה נמחק!

מנאששש

לא שלי

גם אנו כך
מתרוצצים
בעקבות
שאיפה

בלי נשימה
אצים רצים
אל על
בתעופה

חלומותינו
מתאמצים
לקטוף
בשמי קטיפה

רגע קט
וכבר עולצים
הרקיע
כחופה

זה בידינו
הנה פורצים
רגשותינו
כמניפה

בתוך ידינו
כבר נוצצים
ההשגים
בעטיפה

אך לו נביט
בשעת השקט
על חלומות
שכן הגשמנו

על שאיפות
שאל הסל
במרוצה
אסוף אספנו

ולואי
לא נעמוד
מול שוקת
אין בה מים

נדהמים
מול בועות
מתפוגגות
אל שמי שמים

כי רדפנו
בחפזון
דולקים
בלי נשימה

אצנו רצנו
כדי לקטוף
אך בלי דעת
אחרי מה

קשור יותר לפסח אבל החפזון ....

טותיייי

כל מה שידעתי בעבר
נהיה סגור לא נשאר
איפה המפתח ללב שלי
שיחזור אלי להכיר את עצמי

למה הדלתות נסגרו בפנים
למה מרגישה ריקה מבפנים
איפה האושר שהיה ונעלם
מרגישה לבד שאני עם כולם

פזמון:
הלוואי והחלומות יתגשמו
שהכישרונות שלי לא ייעלמו
אדע תמיד לאן ללכת
לא ארגיש כמו עלה בשלכת

בלב שלי היו סדקים
הם נעלמו שכתבתי שירים
בלילה הגיעו הפחדים
הם נעלמו שהבטתי בכוכבים

הסתובבתי שעות בין הקירות
חיפשתי תקוות בין הדמעות
ורק רציתי להמשיך לחיות
וכמו שאני תמיד להיות

טוהר

מישהי מיוחדת

איך אין יום פנוי
הכל כל כך עמוס
בשכל לכאורה אין שום שינוי
אבל החומר-כבר לעוס

אין חופשים
לא היעדרויות
שום פיקשושים
בלי בעיות
חייבים ללמוד
להעמיס עוד ועוד
אחרת לא נשרוד
וב"חוץ" לא נעמוד...

יאללה הגזימו
מה כבר רצינו
יכולת ללמוד נורמלי למבחן!
בלי שיעורים נוספים
לא ביקשתי שחרור קטן
רק יכולת להשלים!!

להשלים חומר שהחסרתי
להבין דברים שלא הבנתי
ולהצליח גם לעזור בבית-
בלי שיגידו לי שאנ'לא נורמלית...

טוב הכל לטובה
תמיד ידעתי
שבשנה הקרובה
החומר יהיה בעייתי
השכל יפגין יכולות מרשימות
שלא יעזרו מול כל ההשלמות
שיאלץ להשלים ולדחוס
עד שהחוץ אותו יתפוס

זו תהיה תקופה קשה
ממש מלחמת התשה-
כי התהליך יהיה פרך
ללא תוצאה כמעט בדרך

יורדים עד לעמקי הטירוף
ואז עושים חוץ חצוף
אח"כ מנסים להשתקם
ופתאום החוץ הבא מתפרסם...
אוי השםםםם!!!!

השם ישמור
ויעזור
לי בתוך כל עמך בנות יעקב
להצליח אחרי כל החומר לעקוב
ולהצליח
בטירוף המגיח...

טוב תכל'ס אני יודעת שסתם הגזמתי אבל.... מה לעשות שזה התחושה???

shoval

שיר שידוכים במנגינת 'עומד לו עץ בצדי דרכים' (אברהם פריד) שהגיע אליי ואין לי מושג מי המחבר.תהנו!

מסמינר לסינר

יושב לו בחור בין דפי ספרים,
משניות, גמרות ומפרשים,
ולפתע ביום בהיר נפגש
ומשם לחתונה גלש.

עומד לו שם צדיק ומתפלא,
ואל החתן הצעיר פונה.
אמור נא, מדוע ועל מה
הושלכת לחתונה?

והחתן לצדיק עונה,
לא אני כאן הממונה.
אבי לפתע פתאום נלחץ,
ובנישואי מאד חפץ.

אבי החתן הממונה,
אולי תתן לי מענה.
מדוע לפתע אתה נלחץ,
ולחתונה כבר רץ?

ואבי החתן לצדיק עונה,
לא אני כאן הממונה.
אשתי לפתע פתאום חשבה,
ואותי היא סחבה.

אמא, אמא הממונה,
אולי מענה תתני לי נא.
מדוע לפתע פתאום חשבת,
ואת בעלך סחבת?

והאמא לצדיק עונה,
לא אני כאן הממונה.
השדכן הציע הצעה,
לא עיכבתי את התשובה.

שדכן, שדכן הממונה,
אולי תתן לי מענה.
מדוע על אמא תצווה,
לבנות לבנה נווה?

והשדכן לצדיק עונה,
לא אני כאן הממונה.
בורא העולם, הגדול והנורא,
לעשות זאת לי הורה.

בורא עולם, שליט עליון,
אולי תסביר לי בהגיון.
בחור צעיר זה מפני מה,
הושלך לחתונה?

והבורא הוא בכבודו,
מסביר לצדיק ברוב חסדו.
לסמינר מיד עלה,
ומה ששם תגלה...

תלמידה יושבת מול המורה,
לחוצה מהמבחנים נורא.
ספרים, דפים ומחברות,
בראשה מסתחררות.

סיימה כבר הר של ספרים,
אך נותרו עוד מבחנים.
אז, קראה אלי: בורא רחמן,
שלח לי במהירות חתן.

מיד הורתי לשדכן,
את הבחור בעיניו בחן.
את האם שיתף במחשבה,
ואת בעלה היא סחבה.

והבחור לפגישה הלך,
כי אביו אותו שלח.
וכשחזר מיד ענה,
אני הולך לחתונה.

את הכלה הציגו לכולם,
וכבר הזמינו את האולם.
ואת הלימודים בסמינר,
החליפה בסינר....