שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

אדמילים

כחוללים
ומה ידמה
לשירה
של בין ערביים
מול הר ובית
שחרב
וכאב נושב
עם הרוח
מבדר את השיער
יונים חגות
ממעל
סיבוב אחרון ליום
ואנשים
כסאות ואנשים
ילדים שלך
ולכל אחד
ולכל אחת מילים
על שפה
דמעה על ריס
או חיוך
ויונים, חגות
אוספות אותיות שפרחו
יוצרות מהן שירה
למעל
וגם אני
שרה

מנאששש

לא שלי

לעיתים
קשה ללכוד
מילה
לפני שחמקה
מקצה הלשון

או מנגד, לעמוד
ולאמץ
שתיקה
ולא להיות
נחשון
ראשון

לעיתים
קשה לבלוע
רעיון
ולא לרוץ
לפעול

לשמוע
לתמוה
כשיש הגיון
ואפילו לא
לשאול

אבל קשה יותר
לקחת מילה
שנאמרה
בלי
מחשבה וחזון

מאוחר
פי כמה
להסיג לאחור
תולדות
של מעשי חפזון

שבור אור

זה עלול להביא תגובה
אתה לא מפחד מהסלמה?
למה בכלל לתקוף חזרה
אם האויב לא ישר ייכנע?

אני דואג לכל המגזרים
שווים אצלי גם חרדי וערבי
ואם יקומו עלינו אויבים
נצא למלחמה במחבל ישראלי

פעם הייתה גאוות לאום
פעם עוד הייתה רוח
היום אנשים כוספים לשלום
ואז פונים לברוח

היום לאנשים לא אכפת
מאין באו ולאן הולכים
היום אוהבים לשכוח בבלי דעת
שאנחנו הובדלנו משאר העמים

אני אענה על שאלתך
הי, הנה ציפור
תודה על הריאיון, היה נחמד איתך
בקיצור, תזכרו רק בי לבחור

צה"ל יפעל בזמן המתאים
אני אעשה מה שטוב לישראל
אל תיכנס ההמון לפרטים
רק סמוך עלי והכול יסתדר

"עמי נגשיו מהולל
ונשים משלו בו"
התעורר כבר עם ישראל
או לפחות אשר רוח בקרבו

היה זה כבר לפנים
והשם שלח למען ידעו
"עמי מאשריך מתעים
ודרך ארחתיך בלעו"

מרב

דמדומי שקיעה
ניראו מחלוני
מבשרים
על עוד יום
שלסיומו מתקרב
עת ערב
מביטה
אל השמיים
פורשת ידיים
ומחכה
לשפע שירד
שאשמע קול
הד
יעביר המסר
יראה
שהוא ער
ועדיין איתי
בכל התלאות
עומד לצידי
משקיף מלמעלה
עד עכשיו
והלאה....
התבוננתי בהן
שקעתי
לתוך הסיפור
שלהן
נשאבתי
לעוצמה שבהן
נשרטתי
מהעצבות שבתוך
אישוניהן
ראיתי
את דמותי
נשקפת
בדמעותיהן
הבטתי
לתוך עינייך
היפות
הזדהיתי
ונתמלאתי כוחות

טותיייי

הלב שלי לא מבין מה קורה
למה הוא מרגיש קור שכזה
למה העולם הזה כלכך מעצבן
למה היצר שבי כל היום מתלונן

האנשים שאני רוצה נעלמים
לפעמים מרגישה בין הנאשמים
ואז הדמעות זולגות כמו זרם מים
ועדיין לא מבינה להרים עיניים לשמיים

ואז מבינה שתמיד הכל לטובה
אם הם הלכו יש לזה כנראה סיבה
יום אחד החלק האחרון של הפאזל ימצא
ואני אבין שכל זה עשה אך ורק הבורא!

טוהר

אילן פ

חפץ חיים

מביט בי
מתמונה שעל הקיר
כל ילד בשכונה
אותה מכיר
מבט עמוק
שנוגע בשמיים
ואת דרכנו הוא מאיר

הזכורונות מילדותי
לא נותנים
ללב מנוח
לכל מקום
הולכים איתי
ונותנים לי את הכח
לסגור חלון
לפני הסערה
שלא תחדור הרוח הקרה
כי קר פה
והגשם מתחיל
ולעוף עם הרוח
זה לא עניין של גיל

מי האיש החפץ חיים
אוהב ימים לראות טוב
רודף שלום
ושוקל את המילים
ואת כל האדם לאהוב

נצור לשונך מרע
ושפתיך מדבר מרמה
סור מרע ועשה טוב
בקש שלום ורדפהו

אדמילים

פסיעות
מסע וחיים
עוד רגע
שתיקה
יד בכיס
ראש מושפל
רגשות
בשחור

פסיעות לב
ואני מול
סדוקה
לא תדעי
כמה לבד
נשאר
מאחור

כ.פ.

פוסט זה נמחק!

שלום לכם

אם נטרקה עליך דלת,
אם סגרו עליך שער,
אם לקחו לך בית,
וגם הקרקע נעלמה,

דעי,
שיש ארמון,
שלך מצפה מחכה וקורא,
אל תתייאשי,

נכון שקשה כואב וקורע הדרך,
בסוף תגיעי לשביל,
המצופה זרעים ושושנים,
שאליך קוראים ושרים,
הידד הצלחת,
את הדרך לבית האמיתי -צלחת!!!

אייל גלבוע 4

אחח.. איזה ריח
חופש גדול בפתח

אין לימודים, תלמידים חופשיים
ילדים חוזרים, מאושרים
תעודות וציונים טובים

קייטנות מחנאות
קעמפים וטיולים
העיקר שנהנים
הילדים עייפים אך מרוצים

איך אומרים?
הזמן טס כשנהנים
ילקוטים חדשים קונים
מוכנים לתחילת הלימודים

מחר חושבים הילדים
מתרגשים, מחר ללימודים חוזרים!!

1122

אני כותב
זה עוזר לי לפרוק

ומוחק
אולי זה יעבור על החוק

אני כותב
שהיום יום כל כך מתוק

ומוחק
כי מעדיף ריגושים לדחוק

אני כותב
כי יש על מה לצחוק

ומוחק
הכל בדיחה, אין במה לדבוק

אני כותב
ונהנה מנוף ירוק

ומוחק
כי הנוף יותר מידי רחוק

אני עוצר
ומסתכל על כל מה שכתבתי

ואוהב
כי מהאכזבה עם שיר עליי יצאתי!

שריוש

חופשייה

כבר לא ילדה
שפחדים גידלה,
מודה בחולשה
זו לא בושה,

שורפת ת'פחדים,
בונה ת'דרכים,
מגשימה חלומות,
לא רוצה רק להיות,

כמו ציפור חופשייה
נוסקת אל השמיים
לא עוצרת לשנייה
מסיתה אל קו המים

מכוונת לירח,
מנימום על כוכבים,
קוטפת עוד פרח,
צומחת מכאבים.

הופכת מתוק למר,
נשארת גם כשנגמר,
אוספת תשברים,
מנציחה רגעים.

כמו ציפור חופשייה
נוסקת אל השמיים
לא עוצרת לשנייה
מסיתה אל קו המים

כבר לא מפחדת,
בזריחה רוקדת,
נושמת אוויר,
מביטה אל העיר.

חינדיקיקי

זה בא פתאום
כובש כל תא בגופי
הנה הוא, מר דיכאון
מפיל אותי ברשת של עצמי

שום דבר כבר לא מעניין
עזבו אותי לנפשי
תנו לי להתבכיין
תבינו, אני בדיכי!

יום עובר, עוברת המוזה
קבלו אותה: מחלת המדוזה
צוחקת מכל דבר
גם כשלפעמים זה מיותר...

החיים תותים בשבילי
נהנית מכל פטפוט
בואו, תשתגעו איתי
נעשה קצת בלגן

וכשעובר גם מצב הכפית
מגיע מצב המזלג
אין מה לעשות כבר
אלא רק על עצמי ללגלג

הבו נא לי עצה
איך על מצבי הרוח אני מתגברת
שתהיה לי רפואה למכה
בטרם רוח הפיוט עוברת...

שלום לכם

פוסט זה נמחק!

אדמילים

ולמה
יֵשׁ גּוּשׁ
בָּעוֹלָם
אוֹקְיָינוֹס
שֶׁל קֶרַח
פַּעַם
קָרְאוּ לוֹ
לֵב

זֵר כָּמוּשׁ
וְיָבֵשׁ
אָמְרוּ לִי
זֶה פֶּרַח
בִּכְלָל הוּא
מַזְכִּיר לִי
כְּאֵב

רָקִיעַ
שְׁקִיעָה
רַק כָּתֹם
שֶׁנִּמְרַח
עוֹד יוֹם
הוֹלֵךְ
וְנוֹבֵל

מַגִּיעַ
לוֹ רֶגַע
עוֹלָם
מְדֻכְדָּךְ
עַל גַּבּוֹ
הוּא נוֹשֵׂא
וְסוֹבֵל

כַּמָּה
דְּאָגוֹת
וְחֹסֶר
וַדָּאוּת
יֹפִי שֶׁלֹּא
יִהְיֶה עוֹד
שָׁלֵם

וְלָמָּה
שֶׁנִּשְׂמַח
וְנִרְקֹד לְךָ
מְצִיאוּת
כְּשֶׁהִיא
לֹא פֹּה-
יְרוּשָׁלֵם?

שבור אור

שאלה למשוררים (2)

אליכם המשוררים אפנה בשנית
לשאול האם לדבריכם תכלית
האם חורז את הכול עיקרון
חזון חלום או איזה רעיון

פעמים בקוראי שירים
התהייה אצלי עולה
אני רואה מוטיבים ידועים
ולא רואה להם מטרה

עושה רושם שהאדם שכתב
ערבב כמה מושגים שאהב
סידר בתוך חרוזים
ובנה מהם כמה בתים

וכאן אשא דברי
אל רעי המשוררים במחילה
אם נכונה הבנתי
יש פה טעות קלה

דבריו של אדם צריכים כוונה
אך על דיבורו להיות חופשי
לכן אפשר לבזבז איזו מילה
או להגיד משפט שטותי

אך בדרך כלל
ובפרט כשאומרים אמירה
לא להילחץ אבל
יש להשקיע מחשבה

צריך לחדד הרעיון
ואז להלבישו במילים
ולא לגבב או למרוח
אלא להרחיב הדברים

שיהיה בהצלחה לכולם
שפיטת הרוח מוגבלת
אין אלו דברי זעם
קחו אותם ברוח אוהבת

orly

רק מילה אחת/#ORLY#
ורציתי לכתוב.
ויצאו לי,
גיבובי שטויות.

ורציתי לדבר.
ויצאו לי,
הברות קטועות.

ורציתי לחשוב,
ובסוף,
טובעת בים של מחשבות.

ורק חיכיתי,
למילה אחת,
שתפרוץ את כל הגדרות.

#ככה זה כשנפש של משורר חסרת מילים#

1122

האנשים הרעים
תמיד הכרתי
ידעתי שהם דואגים לעצמם
וכסף הם מרוויחים על הדרך
אבל שזה מתנפץ בפנים
זה קשה הרבה יותר
כשלפתע האנשים הכי קרובים
השקיעו בדבר כל כך חשוב
ואם איקס אדום התבטלו התוכניות
לכולם

והאנשים הטובים
בשבילם נפגעתי
פתאום הברור מאליו נגמר ודמם
עם כל ההשקעה שדבר לא ישווה לה ערך
ובשבילם אני נקרעת מבפנים
על שנאלצו בשביל קירוב האחר לוותר
ולדחוק את מה שכל כך אוהבים
חולמים שהכל יחזור להיות שוב
אך בלב לא ישתנה סדר העדיפויות
לעולם

אגב מעניין אותי- זה נקרא שיר עם חריזה??

אפרת גלבוע

שיר יפה שאחותי כתבה:

אנשים טובים
בפשטות דובקים
את עצמם אוהבים
ללא צורך ביחס מאחרים

במעשיהם שלמים
לנצח מאושרים
לא חוקרים ולא דנים
את השני מבינים
הם ימצאו חן בעיני האלוקים!

חסידייה אוטנטית

סליחה טאטע!!
מבטיחה שאחזור
רק תושיט לי יד
שיהיה לי כוח לאזור

הלכתי רחוק
הכי רחוק שיש!
מהמקום אליו נפלתי-
אפשר רק להתבייש...

מתחננת ממעמקים
לקצת עזרה
הקול שחוזר ממרחקים
מבשר על אפס אהבה

בוכה על הריחוק
מתאמצת לחזור,
כאילו נאחז בי שיתוק
מתרסקת עמוק יותר לבור----

מחכה ליום
בו אלך איתך תמיד
מחכה ליום
בו אוכל לצעוק---
אבא, חזרתי!