שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[אדמילים]

פסיעות
מסע וחיים
עוד רגע
שתיקה
יד בכיס
ראש מושפל
רגשות
בשחור

פסיעות לב
ואני מול
סדוקה
לא תדעי
כמה לבד
נשאר
מאחור

[כ.פ.]

פוסט זה נמחק!

[שלום לכם]

אם נטרקה עליך דלת,
אם סגרו עליך שער,
אם לקחו לך בית,
וגם הקרקע נעלמה,

דעי,
שיש ארמון,
שלך מצפה מחכה וקורא,
אל תתייאשי,

נכון שקשה כואב וקורע הדרך,
בסוף תגיעי לשביל,
המצופה זרעים ושושנים,
שאליך קוראים ושרים,
הידד הצלחת,
את הדרך לבית האמיתי -צלחת!!!

[אייל גלבוע 4]

אחח.. איזה ריח
חופש גדול בפתח

אין לימודים, תלמידים חופשיים
ילדים חוזרים, מאושרים
תעודות וציונים טובים

קייטנות מחנאות
קעמפים וטיולים
העיקר שנהנים
הילדים עייפים אך מרוצים

איך אומרים?
הזמן טס כשנהנים
ילקוטים חדשים קונים
מוכנים לתחילת הלימודים

מחר חושבים הילדים
מתרגשים, מחר ללימודים חוזרים!!

[1122]

אני כותב
זה עוזר לי לפרוק

ומוחק
אולי זה יעבור על החוק

אני כותב
שהיום יום כל כך מתוק

ומוחק
כי מעדיף ריגושים לדחוק

אני כותב
כי יש על מה לצחוק

ומוחק
הכל בדיחה, אין במה לדבוק

אני כותב
ונהנה מנוף ירוק

ומוחק
כי הנוף יותר מידי רחוק

אני עוצר
ומסתכל על כל מה שכתבתי

ואוהב
כי מהאכזבה עם שיר עליי יצאתי!

[שריוש]

חופשייה

כבר לא ילדה
שפחדים גידלה,
מודה בחולשה
זו לא בושה,

שורפת ת'פחדים,
בונה ת'דרכים,
מגשימה חלומות,
לא רוצה רק להיות,

כמו ציפור חופשייה
נוסקת אל השמיים
לא עוצרת לשנייה
מסיתה אל קו המים

מכוונת לירח,
מנימום על כוכבים,
קוטפת עוד פרח,
צומחת מכאבים.

הופכת מתוק למר,
נשארת גם כשנגמר,
אוספת תשברים,
מנציחה רגעים.

כמו ציפור חופשייה
נוסקת אל השמיים
לא עוצרת לשנייה
מסיתה אל קו המים

כבר לא מפחדת,
בזריחה רוקדת,
נושמת אוויר,
מביטה אל העיר.

[חינדיקיקי]

זה בא פתאום
כובש כל תא בגופי
הנה הוא, מר דיכאון
מפיל אותי ברשת של עצמי

שום דבר כבר לא מעניין
עזבו אותי לנפשי
תנו לי להתבכיין
תבינו, אני בדיכי!

יום עובר, עוברת המוזה
קבלו אותה: מחלת המדוזה
צוחקת מכל דבר
גם כשלפעמים זה מיותר...

החיים תותים בשבילי
נהנית מכל פטפוט
בואו, תשתגעו איתי
נעשה קצת בלגן

וכשעובר גם מצב הכפית
מגיע מצב המזלג
אין מה לעשות כבר
אלא רק על עצמי ללגלג

הבו נא לי עצה
איך על מצבי הרוח אני מתגברת
שתהיה לי רפואה למכה
בטרם רוח הפיוט עוברת...

[שלום לכם]

פוסט זה נמחק!

[אדמילים]

ולמה
יֵשׁ גּוּשׁ
בָּעוֹלָם
אוֹקְיָינוֹס
שֶׁל קֶרַח
פַּעַם
קָרְאוּ לוֹ
לֵב

זֵר כָּמוּשׁ
וְיָבֵשׁ
אָמְרוּ לִי
זֶה פֶּרַח
בִּכְלָל הוּא
מַזְכִּיר לִי
כְּאֵב

רָקִיעַ
שְׁקִיעָה
רַק כָּתֹם
שֶׁנִּמְרַח
עוֹד יוֹם
הוֹלֵךְ
וְנוֹבֵל

מַגִּיעַ
לוֹ רֶגַע
עוֹלָם
מְדֻכְדָּךְ
עַל גַּבּוֹ
הוּא נוֹשֵׂא
וְסוֹבֵל

כַּמָּה
דְּאָגוֹת
וְחֹסֶר
וַדָּאוּת
יֹפִי שֶׁלֹּא
יִהְיֶה עוֹד
שָׁלֵם

וְלָמָּה
שֶׁנִּשְׂמַח
וְנִרְקֹד לְךָ
מְצִיאוּת
כְּשֶׁהִיא
לֹא פֹּה-
יְרוּשָׁלֵם?

[שבור אור]

שאלה למשוררים (2)

אליכם המשוררים אפנה בשנית
לשאול האם לדבריכם תכלית
האם חורז את הכול עיקרון
חזון חלום או איזה רעיון

פעמים בקוראי שירים
התהייה אצלי עולה
אני רואה מוטיבים ידועים
ולא רואה להם מטרה

עושה רושם שהאדם שכתב
ערבב כמה מושגים שאהב
סידר בתוך חרוזים
ובנה מהם כמה בתים

וכאן אשא דברי
אל רעי המשוררים במחילה
אם נכונה הבנתי
יש פה טעות קלה

דבריו של אדם צריכים כוונה
אך על דיבורו להיות חופשי
לכן אפשר לבזבז איזו מילה
או להגיד משפט שטותי

אך בדרך כלל
ובפרט כשאומרים אמירה
לא להילחץ אבל
יש להשקיע מחשבה

צריך לחדד הרעיון
ואז להלבישו במילים
ולא לגבב או למרוח
אלא להרחיב הדברים

שיהיה בהצלחה לכולם
שפיטת הרוח מוגבלת
אין אלו דברי זעם
קחו אותם ברוח אוהבת

[orly]

רק מילה אחת/#ORLY#
ורציתי לכתוב.
ויצאו לי,
גיבובי שטויות.

ורציתי לדבר.
ויצאו לי,
הברות קטועות.

ורציתי לחשוב,
ובסוף,
טובעת בים של מחשבות.

ורק חיכיתי,
למילה אחת,
שתפרוץ את כל הגדרות.

#ככה זה כשנפש של משורר חסרת מילים#

[1122]

האנשים הרעים
תמיד הכרתי
ידעתי שהם דואגים לעצמם
וכסף הם מרוויחים על הדרך
אבל שזה מתנפץ בפנים
זה קשה הרבה יותר
כשלפתע האנשים הכי קרובים
השקיעו בדבר כל כך חשוב
ואם איקס אדום התבטלו התוכניות
לכולם

והאנשים הטובים
בשבילם נפגעתי
פתאום הברור מאליו נגמר ודמם
עם כל ההשקעה שדבר לא ישווה לה ערך
ובשבילם אני נקרעת מבפנים
על שנאלצו בשביל קירוב האחר לוותר
ולדחוק את מה שכל כך אוהבים
חולמים שהכל יחזור להיות שוב
אך בלב לא ישתנה סדר העדיפויות
לעולם

Spoiler

אגב מעניין אותי- זה נקרא שיר עם חריזה??

[אפרת גלבוע]

שיר יפה שאחותי כתבה:

אנשים טובים
בפשטות דובקים
את עצמם אוהבים
ללא צורך ביחס מאחרים

במעשיהם שלמים
לנצח מאושרים
לא חוקרים ולא דנים
את השני מבינים
הם ימצאו חן בעיני האלוקים!

[חסידייה אוטנטית]

סליחה טאטע!!
מבטיחה שאחזור
רק תושיט לי יד
שיהיה לי כוח לאזור

הלכתי רחוק
הכי רחוק שיש!
מהמקום אליו נפלתי-
אפשר רק להתבייש...

מתחננת ממעמקים
לקצת עזרה
הקול שחוזר ממרחקים
מבשר על אפס אהבה

בוכה על הריחוק
מתאמצת לחזור,
כאילו נאחז בי שיתוק
מתרסקת עמוק יותר לבור----

מחכה ליום
בו אלך איתך תמיד
מחכה ליום
בו אוכל לצעוק---
אבא, חזרתי!

[טותיייי]

המחשבות נהפכו לזיכרונות
ההפסדים שלי מול הניצחונות
מחזיקה חזק מנסה שלא ליפול
וכשקשה לי מפחדת שוב לשאול

והדמעות בלילה שורפות את הלב
מפחדת להתייאש אחרי שאתלהב
הפעימות שלי מרעישות כמו מנגינה
אבל למה אני בוכה כשהיא עצובה

והשורות של המחברת נשארו ריקות
מנסה לשכוח את כל החוויות הרעות
בכל פעם כשאני במערבולת של רגשות
אני מנסה להחזיק חזק שלא לבכות

כי בין הטוב לבין הרע אני מתבלבלת
ונמאס לי להגיד שטוב לי, אני משקרת
כי לפעמים מי שאוהבת יכול להיות כזר
ולמה העולם הזה יכול להיות כל כך מוזר?

טוהר

[אליש]

הוא טרק את הדלת
בפנים חתומות
ובחלון עוד עומדת
דמעותיה חמות

והם עצובים
והוא בשלו
הימים הטובים?
כבר אין הם אצלו.

והוא ברחוב
והם כועסים
יש להם חוב
עצות מטכסים

הלא הם התחייבו
לדאוג לו תמיד
בחוטי משי טוו
עולם שהשמיד.

הוא חיפש את דרכו
בעולם כה סוחף
והדרך שלו
ליבו הדוחף

רצו שיבין
שייטוש הרגליו
שיפחד מהדין
אימתו כבר עליו.

ירא מעצמו
מגבולות שאינם
תוסס הוא דמו
מזכיר שהוא בנם

של אבות, אמהות
שלא נכנעו
עיניהם כבר קהות
זועקים הם: דעו

שיש שם אחד
ואוהב הוא אתכם
לנצח, לעד
ידו בידכם

וגם אם עזבתם
זרקתם אחור
הן בנים אתם
יודעים במה לבחור.

[אייל גלבוע 4]

מרגיש כמו "אויב באדמת ידיד"
מסתקלים עלי מוזר
אני כל כך מפחיד,מטריד?!

"מבוקש" ברוסיה, אוקראינה,ואפילו טורקיה
מרדף אופנועים,רובים ובעיקר שפיכות דמים
איזה אנדרלמוסיה..
לכלוא אותי כולם חפצים!

חלק מ"לוחמי הצללים"
ונלחם למען עמי
ולפעמים תוקף אותי פחד אימים
שאולי יגלו אותי

ב"התנקשות" הוכרחתי להשתתף
חטופים בארץ רחוקה כמעט סוף העולם דרומה
ואפילו התחבאנו במרתף
המשטרה חקרה והתענינה

"שתול" עמוק מבפנים
ולכפר הקטן מנסה לתת מזור
בתוך בועת טבע משל עצמם הם כלואים
מנסה לאתר את האיזור

מ"טווח אפס" הם יורים
רוצחים ב"דם קר"
האיברים הם קוצרים
שומרים הכל במקפיא הקר

צריך" מגן אנושי"
בין כל המשימות והמבצעים
מישהו שימור אותי מפני עצמי
שיזכיר לי שכולנו אחים
השיר בהשראת יונה ספיר

[שלום לכם]

בסופו של דבר בא לי לברוח,
בסופו של דבר נגמר לי הכח,
מחפשת מקום בו יהיה לי נוח,
מתרחקת ממך ואין לי מנוח,

לא מצליחה להתחבר,
יודעת שאתה אוהב,
רוצה להישאר,
ומתרחקת יותר,

אני באמת משתדלת,
רוצה אותך יותר,
אבל החוט נמתח לי הרחק הרחק,

תחזיק בי חזק,
כדי שלא העלם,
תחזיק בי חזק,
כי הכאב רק עולה,

אוהבת אותך אבא,
אוהבת באמת,
מאמינה רק בך,
מעומק הלב...

[איציק דדיה]

אני סתם שלומיאלי מסונוור

מכל הבלאגן שכאן נשאר

מהשטויות שעשיתי בעבר

והטעויות שעדיין לא נשכחו כבר

אבל אל דאגה כי יש דרך חזרה

כי אני בן של מלך שמחכה שנשוב בתשובה

שיר על כל נער שעושה שטויות וחוזר לאבא שבשמיים

[Anne]

כוכב נופל

כוכב נופל נוחת לידי בחבתה
מביטה בו, מתחברת
מרגישה בדיוק ככה

נופלת לי רחוק, יותר מאי פעם
מרגישה צורך לחמוק
ולא לחזור אף פעם

אבל תמיד אני חוזרת
ולא משנה הסיבה

תמיד אני שבה
לשדה המערכה

מבולבלת ושבורה
מתמודדת כאובה

אין איש שמבין
רק השמים איתי בוכים

הלב שלי צועק אליך
מתחנן שתעצור
תבין שכל כך רחקתי
בבקשה
תעזור לי לחזור