שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[מצט]

אז הנה עוד שיר(...)שכתבתי מזמן חלק ראו אותו כבר בהמנגן(אגב הוא מוצע למכירה... )
קרדיט ל @אייצ-ית ...
נכתב על הקושי לקום בבוקר לתפילה אני בטוח שכמעט כולם מזדהים עם זה.

הנה הבוקר עלה
ושם כבר התחילו תתפילה
ואני עדיין באמצע השינה
מתקרבל בתוך השמיכה
אח...כמה קשה לצאת מהמיטה

השעון על מצב נודניק
והמעויירער אותי מנענע
אבל גם זה לא מספיק
כי היצר אותי חזק מונע
אז על תחפור לי שאני שבבניק
כי אתה לא יודע לאן זה יגיע

וגם אם אני מצליח להתעורר
בתוך הלב שלי אני אומר
באסה הגיע כבר הבוקר
ולכרית עוד פעם חוזר

בסוף מחליט לקום
אבל מרגיש עדיין רדום
חבל שא"א להתפלל בזום
וחושב-עוד בוקר שלא הולך כלום
היצר כל פעם עם מהלך יזום
יאלה די המצב הגום

אז תן לי הדרכה
וגם אולי איזה שיטה
רוצה לקיים את ההלכה הראשונה
חייב לבנות תעצמי גם אם הדרך קשה
וגם אם הגעתי אחרי קדושה
שכבר אבדתי בזה את הבושה
קבל נא את תפילתי בבקשה
כי רק אתה יודע שזה מלחמת התשה

וואלה זה מזה לא מסודר...

[רבקה]

אני בדרך כלל לא מעלה שיר אחרי שהרבה כבר מעלים כי זה כבר 'נמאס' אולי;)
אבל זה שיר ממש ממש טרי שהייתי חייבת לשתף....
תדמיינו אותו בסצנה. הוא עצוב נורא.
מגלם מציאות שרבות ורבים מאיתנו חווים, יום יום, ואף אחד מלבדם אינו מודע לכך.

בדד

אז מה.

אז מה אם היא לבד,
מוטלת על צוק גבוה.
דמעה חמה, ליבה בגד.
רק קרבה, הוא משווע...

שמלתה כך מאובקת,
עשן ייאוש היא זועקת.
עיניה נוהרות, מדממת,
אבדן של תמימות מסמלת.

למי אכפת.

למי אכפת שתתרפק,
שתבכה ללא הפוגה.
הרי ממילא ליבה מנתק,
כל קשר למציאות ההזוייה.

והיא נשארה שם, בדד.
חובקת רגליה בחזקה.
ראשה מוטה, כילד מעד,
לא מסוגל לשאת תחושתה.

השמים השחירו, ושוב,
השמש עלתה כמשקרת.
אך ליבה עודו צורב, כאוב,
טיפה נוספת, רותחת, נושרת.

[נשמה יהודית]

פוסט זה נמחק!

[מנאששש]

שיר שלא אני כתבתי

העולם
בנוי
מעגלים, מעגלים.
והחברה
(כמה) מורכבת
מקשת גוונים.

ולכולם רצונות,
שאיפות,
משאלות,
שעיתים מתנגשים
בחלומות של אחרים...

וברגעים של
מבחן
כשיש סיכויים
לכאן או לכאן,
ובשבריר של שניה
עלולה הזירה
להפוך לתאונה
אחת גדולה...

זה הזמן
שבו החכם,
שעיניו בראשו,
ישכיל לעצור,
ולבחור

לראות.
רק לראות,
קצת מעבר לקו,
למעגל המצומצם
של כאן ועכשיו.

ולהרגיש.
רק להרגיש,
שיש מולו עוד
אדם.
והוא, למרות הכל,
לא יחיד
בעולם.

[אייצ'ית]

@מנאששש אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

לא יודע אם זה חוקי (מצד הפורום) לפרסם את זה פה. כי לא אני כתבתי את זה.

אם אין על זה זכויות יוצרים- אין בעיה!
כללית עדיף לציין אם אתה כתבת או לא..וזה מופנה לכלל המשתמשים..

[מנאששש]

עוד שיר שלא אני כתבתי

בשוק
של החיים
יש המון דוכנים,
ומבחר אינסופי
של צורות וצבעים.

מגון טעמים
מוצעים למכירה,
מנסים
את כוחה
של בחירה.

ומעבר לשביל,
כמו ביקום
מקביל,
יש טעם נוסף
ואחר.

בלי קולות וצלילים
הילה ואורות,
מוכן לרוצים
להתמלא עד גדות

במתיקות
של אמת
וטעם
של חיים.

[טיטו]

לא חשבתי על כלום
החלטתי רק לעזוב ולקום
לא משנה לאן העיקר ללכת
עפתי כמו העלים בשלכת
סך הכל רציתי לחיות
נמאס לספק את הציפיות
למה לשתוק לסבול בשקט
רואה את את האישיות שלי נשפכת
חושב על עצמי
אל תשאל אותי מי
בחר בשבילי
עתיד שלא כמוני
שחור ולבן
בורח מכאן
תבינו בחיים שלי יש שוני

היי זה אני כן ההוא שחשבתם שהוא פריקי
במקום לנסות להבין ולמצוא לי מקום בו אהיה אני
כן זה אני ההוא שדפקתם עליי סטיגמות
הורדת אותי גרמתם להיות אחד שלא מוצא טעם לחיות

הלב שלי נקרע ממלחמות
מרוב בכי נגמרו לי הדמעות
מיליארדי אנשיםואני לבד
התרגלתי כבר להיות הילד שאבד
מחפש את האור
שימלא בי את החור
בתוך השחור שנהיה מחיי
אבל זה נגמר
מה שהיה בעבר
זורק כל דבר
שמפריע לי מעליי

זה שיר שכתבתי בתקופה דיי קשה אבל הרמתי את עצמי מתוך זה פשוט ישבתי לכתוב וזה מה שיצא בלי תיקונים בלי כלום

[מנאששש]

(לא שלי)

ועליך לדעת
לעשות צעד
בארץ השינויים
לעקור, וגם לטעת
ולהעז לגעת
אולי תפיח בה חיים.

לנטוש מולדת המוכר
גם אם אתה נדקר
מהתחלה קוצנית,
ותעתיר,
להאמין: אפשר אחרת...
ואולי הקוץ הוא ורד,
רק מסך ההסתגלות
הסתיר?

תקע יתד
שנה שנתיים
חיה גם
על כרעי בינתיים
תן לארעי
קרקע של קבע
אולי תחרוש בדם
שביל חדש, לך אדם
שבו תצלח
מעל הטבע

תן למכחול
ההשגחה לטבול
בגון אחר, הלא תבין,
אם בתמונה נולד חידוש,
רק לצייר ישנו החוש,
ליפותה, רק תאמין--

[מוכשרת על]

השיר מוקדש לכל המקוננים על העבודה
ומשתדלים להשלים עם עצם קיומה. (כמוני)

היא לא עוצרת לא נגמרת
ה-ע-ב-ו-ד-ה.
יום ועוד יום
אני בפה מודה.
אלו החיים - החיים הם עבודה,
אי אי אי איזו קללה.

כל יום - 9 שעות,
מצאת החמה.
שעות שלא זזות
ואני שואלת - למה?
כל רגע צריכה להיות בפעולה,
כי כל שעה כאן מתוגמלת כל שעה כאן ספורה
אוי אוי אוי אפשר קצת מנוחה???

הי, האין זה עולמינו – נרשמת הפנמה,
כל דקה כאן ספורה, כל דקה כאן עצומה.
רק ד' ועמי יודעים עד כמה.
האם אצליח להשריש בליבי ההבנה?

[מנאששש]

(לא שלי)

אלף פילים
אל חנות חרסינה
נכנסו
וחמסו
ורמסו

נפלו חללים
כלי נוי מוויטרינה
נהרסו
נדרסו
נדחסו

הוא ניצב מול חורבן
משותק, מאובן
פעם הייתה לו חנות

לא רוצה להשתקם
רוצה להתנקם
לו רק תקרה הזדמנות

לו יכול להכות
בשבט מלקות
רק אחד מאלפי מחריבים

את אותו פיל ראשון
שהיה הנחשון
והשאר-נסחבים ונלווים

היה כלל וחוק
פיל מחרסינה רחוק
ואין מי שהעז לערער

אך כשפרצה מוסכמה
אז נוצרה מהומה
האמבטיה צינן וקירר

כי שובר הכל(ל)ים
גורר בלי מילים
אחריו-עדר פילים

[טיטו]

ישבתי לכתוב משו אתמול בלילה בסוף יצא שיר וזה התוצאה (אם למישו יש רעיון לשם לשיר אני אשמח)-
בית א'
אבא קשה לי ואני יודע שאתה שומע
כשאני צועק בלי קול משווע לעזרה
שאף אחד לא יכול לתת לי מלבדך

אבא כואב לי במקום שרק אתה רואה
מרוב צלקות לא נשאר כמעט כבר לב
תרפא אותי תן לי להרגיש אותך

פזמון
אבא תאיר לי את הדרך
תן לי רק סימן מה לעשות
אין לי כלום לקחת מעולם שאין לו ערך
תזכיר לי מה למה אני כאן ומה אני צריך להיות
אבא נשבר לי מבערך
להיות בחיים אבל לא ממש לחיות
על דבר קטן לשתוק לכרוע ברך
תגיד לי להיות אני לא לנסות להשתוות

בית ב'
אבא חסר לי מה שרק אתה יכול לדעת
רגשות של כאב געגוע ואכזבה
מציפים את מה שריק מאהבה

אבא בודד לי אך מרגיש כאילו אתה כאן
קר לי מבחוץ ומבפנים יש נשמה
עם ניצוץ קטן שלוחש לי הכל לטובה

פזמון...

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[davidovsk]

פוסט זה נמחק!

[מוכשרת על]

@דוד-ישראלי אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

סתם שאלה למה אתם לא מתקדמים עם כל החיבורים למשהו יותר רציני?

בעיקרון כאן מתדיינים (פה רק מפרסמים שירים)

[טיטו]

ילד של סופות שקטות
רוצה לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפנים

אבל עכשיו רק באלי לברוח
מכל השקרים ואין לי כבר כח
לחיות עם אנשים אז תן לי לשכוח
מכל מה שהיה וכל מה שעבר
מה שכבר אמרו עליו טוב שנגמר
יודע תגלוי אבל גם תנסתר
האמת שאצלי זה כל מה שנשאר

ילד של סופות שקטות
קשה לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפנים

אחרי הכל אצלי זה לא עובר
אם תרצה תאמר game over
אני לא רק רואה אני גם זוכר
מי היה שם כשהייתי צריך עזרה
ומי אהב לראות שנכנסתי לצרה
העיקר בסוף לדעת מי הטוב ומי הרע

ילד של סופות שקטות
אי אפשר לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפנים
אבל עכשיו שובר את הגבולות
ממני אין יותר שתיקות
אני לא מהנשמות האבודות
שלא יודעות להתבטאות
ריקות מבפנים!

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[ברוריה]

אני לא משוררת אבל תמיד כשאני באה לים (בחיפה יש חופים נהדרים) עולים בי שירים ומילים ותמיד הים לוחש שירים רק צרכים להקשיב להם
תגידו לי מה דעתכם על השיר פעם ראשונה שאני מפרסמת שיר

עומדת על חוף
מול ים ללא סוף
גלים מתנפצים
עולים יורדים
לא מפחדים
סוכת המציל בודדה
אין מציל
אין עוזר
דגל שחור
ים סוער
השמים אפורים
הכול סוער
גם בלב פנימה
יש אפילה
קצת חשוך
איפה האור
אולי מחר תזרח השמש
ויאיר יום חדש
הגלים ירגעו
ינוח הים מזעפו
ואני אשוב לביתי

[אייצ'ית]

@ברוריה אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

תגידו לי מה דעתכם על השיר פעם ראשונה שאני מפרסמת שיר

כאן נטו שירים. חוות דעת זה בנושא של הטיפים לכתיבה.

---

שימו לב שגלשתם אובר מהנושא. גם שאפו לניהול הוא במקום אחר..

[אייצ'ית]

זהו חיבור על כל אדם..שקיים בתוכו הילד הקטן ההוא ש'חטף' מכות. ההם שקוראים להם "הכיבשה השחורה" או "הילד השונה", "המוזר בכיתה". ו...לא נשכח את "המסכן שהתקלקל"....
סואו..
לפי שאתם תוקעים תגיות על אנשים...
ולפני שהסטיגמות עפות באוויר...
קחו שניה אולי לקרוא את הצד השני... זה יכול להפוך את כל התמונה.

---

ילד כאפות

הלילה ארוך-נראה שלא נגמר
הכרית ספוגה, הנשמה מדממת
זועק לשקט-רוצה לחיות כבעבר
חולצתי רטובה, דמעתי נושרת

כמו עלה בשלכת עף
זרוק על הארץ יבש
כל יום בתוכי נישרף
למציאות הזו מתכחש

אני ילד כאפות
לא כי אני רוצה
אני ילד כאפות
כי הגעתי לקצה
אני ילד כאפות
שמעצמו לא מרוצה
אני ילד כאפות
שאף פעם לא התרצה

ערכתם סלקציה-אני בצד הניטבח
העברתם עלי ת'אצבע ,אני כאוויר
כיוונתם קליע-אני חש במיטווח
אז אל תשאלו למה ברחתי מהעיר...

הצבתם גבולות-אמרתם "מיינסטרים"
ניסיתי לחזור בדרך לא הכי מקובלת
הילכתי צולע בין הקודש לסטנדרים
אמרתם 'סגור' אתה נראה אחרת...

אני ילד כאפות
לא כי אני רוצה
אני ילד כאפות
כי הגעתי לקצה
אני ילד כאפות
שמעצמו לא מרוצה
אני ילד כאפות
שאף פעם לא התרצה

אז.. בסה"כ-

רוצה להטביע ת'דחף הראשוני
לחשוב בהיגיון של ראש בריא
רק אל תיתקעו לי מקלות בגלגלים
גם ככה סוערים בי שני יצרים....