שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[איזה קטע]

רוצה להגיע לטוב לבד

אנשים אותי מנסים להרגיע
כי הרי הטוב בסוף יופיע
אומרים לי חכי בסבלנות. למה למהר?
תראי איך הכל פתאום יסתדר!

צוחקים עלי-למה את מתביישת?
גוערים בי "ממה אתה חוששת?"
מה יקרה אם תחכי בסבלנות
את הרי לא באמצע תחרות

במצב ירוד כמו שיש לך עכשיו
את על כל אבן קטנה תמעדי
חכי עד שיעבור המצב
ועם הטוב יד ביד תצעדי

אבל אני לא יכולה לשמוע לעצתם
כי שום יום שעבר אלי לא יחזור
עדיף לי ליפול ולהתקדם כל הזמן
מאשר לחכות שידלק כבר האור

אצלי יום שלא נלמד בו שום דבר חדש
הוא יום מפוספס/מבוזבז/מקושקש
הרי ימי הם קצובים ולעולם לא יחזרו
איך אוכל לחכות שיעברו?

אז יש לי שאלה שאולי נשמעת טיפשית
אבל מה לעשות שהיא הכי אמיתית
תסבירו לי איך אוכל לחכות תקופה
עד שאתחזק ואגרוף את כל הקופה?

[7 באניאגרם 0]

פוסט זה נמחק!

[Nabi]

פוסט זה נמחק!

[רבקה]

הרבה זמן לא העליתי--- קצת מוזר לי;)
אבל בהשראת כמה וכמה שירים פה - עלה לי החיבור הבא.
הוא קצת קשוח.... לקרוא בזהירות---

---

מתגעגעת

לימים האלה, נראלי לפניי נצח,
עוד לא ידעתי מה היא 'התחכמות'.
לשעות האלה, בהן חקרתי שטח,
ולא התעניינתי ברשת, בתמימות.

חברה שלי סיפרה סיפור, האזנתי.
ויומיים אחר כך כבר לא התעניינתי.
כי יש דברים ש 'יאאלה, עברתי',
אז, כטפשה, התגאיתי שהתבגרתי.

ואיזו מין בגרות זו, זו מסכנות.
נטלה ממני יכולת הבחירה.
שנותיי מתקדמות הן, במהירות,
ובלב התחושה, פספוס של בחירה.

אבל מבטיחה, במבט לאחור - 

שמכל ה'סיוט', אך ורק התחשלתי,
לעולם לא הייתי מוותרת על שום נסיון,
אמנם כל כך הרבה עברתי,  סבלתי,
אבל את מה שקיבלתי, לא אחליף בהון.

כן, נכון, היו ימים.
ייזכרו המה לטוב.
אף לא עברו שנים,
ולמדתי אותן לאהוב.

[שיר נולד]

יש אנשים שקיבלו את הנסיון המושך והבכלל לא קל הזה ,אך עמדו בגבורה והישירו מבט כלפי מעלה-
מעריכה אותם מאד (מנסיון..)
לכל אחד זה יכול לקרות כל אחד בקטע שלו...
אז הנה השיר:

נדמה לכוכב
נשמע נוצץ, נשגב
זה פותח לי פתח
לעולם של השבח

הלחץ ממוטט
המתח גובר
הקונפליקט זועק
הרגש כמעט שולט

אבל-
כשהשפע יורד מהשמיים
למה לקפוץ אל תוך המים
כמו סוכריות מתוקות הן יורדות
אל כל נשמה שרק בוחרות

וכעת,צריך רק:
לדעת איך לבלוע נכון
לדעת איך להשתמש נכון
בכל מתנה שקיבלת מלמעלה
רק תאמר תודה
ותפעל ע''פ הדרך הנכונה

ולמה כשאני בוכה
כשגנזתי חלום וורוד
אני לא בא ומוצא
חלום אחר, יותר מתוק

ואז, פתאם:
אתה בא ומלטף
ולוחש ליד קרוב קרוב
"בני, אתה בדרך אל האור"

ואז ניצוץ, ברק נדלק
העיניים זורחות, זוהרות
ולפתע שם לב לקרני השמש
הארוכות מחייכות:
ילדי, אתה צועד בדרך הנכונה
לא טעית בגן המבוכה

[7 באניאגרם 0]

פוסט זה נמחק!

[איזה קטע]

יש ימים קצת קשים
אבל הרבה לא
לא תמיד הכל נעים
אבל עדיין זה סבבה

גם אם לא הכל הולך
עדיין יש תקווה
אם נפלת אז תחייך
ותראה כמה עברת

כי-
יש מקום לטעויות
אין בעיה בכשלונות
לא נורא הכל עובר

החיים הם כמו רמזור
באדום יש לעצור
ואם המשכת זה יגבה ממך
מחיר כבד

[שמח תמיד]

סיפור עצוב:

הוא יצא לעבוד,
בגיל יחסית  צעיר.
התקשה קצת ללמוד,
והקורונה -היתה כביש מהיר.

הוא נשמה טובה,
וזה חבל לראות.
אמנם לומד טיפה,
אך רוב היום בתעסוקות.

הוא ירא שמיים כן.
אך היכן הוא מעביר תזמן?
משתדל לשמור על עצמו, ייתכן.
אבל אייפון זה אייפון למרות ה "מוגן".

בחור כמוהו צריך מסגרת,
מי יודע איפה משוטט.
אך מה לעשות הייתה אופציה אחרת?
כשאיחר את הגמרא להבין,
וחיפש לו מקום מעודד.

מקום של שילוב, תורני ,
שיתאים לבחור שמרני,
הרוצה את עצמו להחזיק ולהוכיח,
גם כשבלימוד לא כ"כ מצליח

[פודרה 0]

@שמח-תמיד
אם הוא רוצה בסוף הוא יצליח
מנסיון אני יכול להבטיח
רק שימשיך לרצות
ולא יפסיק לקוות

[מוש בן דוד]

אבא
לפעמים רוצה ליפול
בשביל לקום

ומפחד למצוא בזה
את המיקום

ונוח למרוח
הישר בעקום
בתוך מבוך אחד המסתבך

אבא
בלילות חולם לגדול
וקם קטן

לא זוכר עוד להאמין
שהלוקח נתן

ונוח לברוח
אל פיתוי השטן
מחוץ מבוך אחד המסתבך

ונדמה שכבר נפלתי בדרך
עוד כששכחתי להיכן אלך
ומאז השביל בו פסעתי התארך
כאדם אדיש הייתי מתהלך

אבא
במקום אותם מילים
הקשב לדממה

לא תספר על כישלון
יותר על שממה

ונוח לצרוח
לאיים במלחמה
במקום מבוך אחד המסתבך

ונדמה שכבר נפלתי בדרך
עוד כששכחתי להיכן אלך
ומאז השביל בו פסעתי התארך
כאדם אדיש הייתי מתהלך

*חיינו הם כמבוך מסתבך
ונוח לנו למרוח לברוח ולצרוח
העיקר שלא לחפש את השביל הנכון

וכשהתהלכנו כאדישים
שכחנו שחייבים אנו להתקדם בהליכתנו
שכחנו את מטרתנו במבוך...*

[7 באניאגרם 0]

אני לא אוהבת את האלה
שאומרים לי לחייך
כשאני לא שמחה
אני לא אוהבת את האלה
שחושבים שאם חשבתי על משהו
זה רציני וזה קרה
אני לא אוהבת את האלה
שמשוות עצמן אלי
כאילו אנחנו גוש אחד
אני לא אוהבת את האלה
שלא רואות באף אחד
משהו מיוחד

קצת אכפתיות, אהבה לזולת.

קצת רחמים, תהיי כמו שאת.

אין טעם אחרי הזולת לרדוף

אין טעם בחיוך העצב לעטוף!

[חיה במקרנצ'יק 0]

פוסט זה נמחק!

[אסתר. ה.]

פוסט זה נמחק!

[הלב שלי]

פוסט זה נמחק!

[7 באניאגרם 0]

פוסט זה נמחק!

[חיה במקרנצ'יק 0]

פוסט זה נמחק!

[לולי]

פוסט זה נמחק!

[א.ה. 2]

איחורים| לבחורים שבינינו...
הוא רץ מהר
טרוף נשימה,
את זיעתו ניגר
במטלית לחה.

הן גם כבר אתמול - לתפילת השחר -
את הרגעים זכר,
כשלא הגיע בזמן,
הראש ישיבה - מתחת לשפמו רטן.

לא נעים להגיע ל"ובא לציון - אשרי",
הרהר הוא בבושה,
טוב שהוא כבר אחרי -
ניחם עצמו בתקווה.

הנה- בשערי הישיבה הוא נכנס,
לאַחֶר - כבר נמאס.
את ההרגשה הטובה - שהיום קם הוא מוקדם,
לא ישכח לעולם.

נ.ב. עוד איני בחור ישיבה...

[אסתר. ה.]

פוסט זה נמחק!

[זברה]

פוסט זה נמחק!