שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
אני בדרך כלל לא מעלה שיר אחרי שהרבה כבר מעלים כי זה כבר 'נמאס' אולי;)
אבל זה שיר ממש ממש טרי שהייתי חייבת לשתף....
תדמיינו אותו בסצנה. הוא עצוב נורא.
מגלם מציאות שרבות ורבים מאיתנו חווים, יום יום, ואף אחד מלבדם אינו מודע לכך.בדד
אז מה.
אז מה אם היא לבד,
מוטלת על צוק גבוה.
דמעה חמה, ליבה בגד.
רק קרבה, הוא משווע...שמלתה כך מאובקת,
עשן ייאוש היא זועקת.
עיניה נוהרות, מדממת,
אבדן של תמימות מסמלת.למי אכפת.
למי אכפת שתתרפק,
שתבכה ללא הפוגה.
הרי ממילא ליבה מנתק,
כל קשר למציאות ההזוייה.והיא נשארה שם, בדד.
חובקת רגליה בחזקה.
ראשה מוטה, כילד מעד,
לא מסוגל לשאת תחושתה.השמים השחירו, ושוב,
השמש עלתה כמשקרת.
אך ליבה עודו צורב, כאוב,
טיפה נוספת, רותחת, נושרת. -
פוסט זה נמחק!
-
שיר שלא אני כתבתי
העולם
בנוי
מעגלים, מעגלים.
והחברה
(כמה) מורכבת
מקשת גוונים.ולכולם רצונות,
שאיפות,
משאלות,
שעיתים מתנגשים
בחלומות של אחרים...וברגעים של
מבחן
כשיש סיכויים
לכאן או לכאן,
ובשבריר של שניה
עלולה הזירה
להפוך לתאונה
אחת גדולה...זה הזמן
שבו החכם,
שעיניו בראשו,
ישכיל לעצור,
ולבחורלראות.
רק לראות,
קצת מעבר לקו,
למעגל המצומצם
של כאן ועכשיו.ולהרגיש.
רק להרגיש,
שיש מולו עוד
אדם.
והוא, למרות הכל,
לא יחיד
בעולם. -
-
עוד שיר שלא אני כתבתי
בשוק
של החיים
יש המון דוכנים,
ומבחר אינסופי
של צורות וצבעים.מגון טעמים
מוצעים למכירה,
מנסים
את כוחה
של בחירה.ומעבר לשביל,
כמו ביקום
מקביל,
יש טעם נוסף
ואחר.בלי קולות וצלילים
הילה ואורות,
מוכן לרוצים
להתמלא עד גדותבמתיקות
של אמת
וטעם
של חיים. -
לא חשבתי על כלום
החלטתי רק לעזוב ולקום
לא משנה לאן העיקר ללכת
עפתי כמו העלים בשלכת
סך הכל רציתי לחיות
נמאס לספק את הציפיות
למה לשתוק לסבול בשקט
רואה את את האישיות שלי נשפכת
חושב על עצמי
אל תשאל אותי מי
בחר בשבילי
עתיד שלא כמוני
שחור ולבן
בורח מכאן
תבינו בחיים שלי יש שוניהיי זה אני כן ההוא שחשבתם שהוא פריקי
במקום לנסות להבין ולמצוא לי מקום בו אהיה אני
כן זה אני ההוא שדפקתם עליי סטיגמות
הורדת אותי גרמתם להיות אחד שלא מוצא טעם לחיותהלב שלי נקרע ממלחמות
מרוב בכי נגמרו לי הדמעות
מיליארדי אנשיםואני לבד
התרגלתי כבר להיות הילד שאבד
מחפש את האור
שימלא בי את החור
בתוך השחור שנהיה מחיי
אבל זה נגמר
מה שהיה בעבר
זורק כל דבר
שמפריע לי מעלייזה שיר שכתבתי בתקופה דיי קשה אבל הרמתי את עצמי מתוך זה פשוט ישבתי לכתוב וזה מה שיצא בלי תיקונים בלי כלום
-
(לא שלי)
ועליך לדעת
לעשות צעד
בארץ השינויים
לעקור, וגם לטעת
ולהעז לגעת
אולי תפיח בה חיים.לנטוש מולדת המוכר
גם אם אתה נדקר
מהתחלה קוצנית,
ותעתיר,
להאמין: אפשר אחרת...
ואולי הקוץ הוא ורד,
רק מסך ההסתגלות
הסתיר?תקע יתד
שנה שנתיים
חיה גם
על כרעי בינתיים
תן לארעי
קרקע של קבע
אולי תחרוש בדם
שביל חדש, לך אדם
שבו תצלח
מעל הטבעתן למכחול
ההשגחה לטבול
בגון אחר, הלא תבין,
אם בתמונה נולד חידוש,
רק לצייר ישנו החוש,
ליפותה, רק תאמין-- -
השיר מוקדש לכל המקוננים על העבודה
ומשתדלים להשלים עם עצם קיומה. (כמוני)היא לא עוצרת לא נגמרת
ה-ע-ב-ו-ד-ה.
יום ועוד יום
אני בפה מודה.
אלו החיים - החיים הם עבודה,
אי אי אי איזו קללה.כל יום - 9 שעות,
מצאת החמה.
שעות שלא זזות
ואני שואלת - למה?
כל רגע צריכה להיות בפעולה,
כי כל שעה כאן מתוגמלת כל שעה כאן ספורה
אוי אוי אוי אפשר קצת מנוחה???הי, האין זה עולמינו – נרשמת הפנמה,
כל דקה כאן ספורה, כל דקה כאן עצומה.
רק ד' ועמי יודעים עד כמה.
האם אצליח להשריש בליבי ההבנה? -
(לא שלי)
אלף פילים
אל חנות חרסינה
נכנסו
וחמסו
ורמסונפלו חללים
כלי נוי מוויטרינה
נהרסו
נדרסו
נדחסוהוא ניצב מול חורבן
משותק, מאובן
פעם הייתה לו חנותלא רוצה להשתקם
רוצה להתנקם
לו רק תקרה הזדמנותלו יכול להכות
בשבט מלקות
רק אחד מאלפי מחריביםאת אותו פיל ראשון
שהיה הנחשון
והשאר-נסחבים ונלוויםהיה כלל וחוק
פיל מחרסינה רחוק
ואין מי שהעז לערעראך כשפרצה מוסכמה
אז נוצרה מהומה
האמבטיה צינן וקיררכי שובר הכל(ל)ים
גורר בלי מילים
אחריו-עדר פילים -
ישבתי לכתוב משו אתמול בלילה בסוף יצא שיר וזה התוצאה (אם למישו יש רעיון לשם לשיר אני אשמח)-
בית א'
אבא קשה לי ואני יודע שאתה שומע
כשאני צועק בלי קול משווע לעזרה
שאף אחד לא יכול לתת לי מלבדךאבא כואב לי במקום שרק אתה רואה
מרוב צלקות לא נשאר כמעט כבר לב
תרפא אותי תן לי להרגיש אותךפזמון
אבא תאיר לי את הדרך
תן לי רק סימן מה לעשות
אין לי כלום לקחת מעולם שאין לו ערך
תזכיר לי מה למה אני כאן ומה אני צריך להיות
אבא נשבר לי מבערך
להיות בחיים אבל לא ממש לחיות
על דבר קטן לשתוק לכרוע ברך
תגיד לי להיות אני לא לנסות להשתוותבית ב'
אבא חסר לי מה שרק אתה יכול לדעת
רגשות של כאב געגוע ואכזבה
מציפים את מה שריק מאהבהאבא בודד לי אך מרגיש כאילו אתה כאן
קר לי מבחוץ ומבפנים יש נשמה
עם ניצוץ קטן שלוחש לי הכל לטובהפזמון...
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
ילד של סופות שקטות
רוצה לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפניםאבל עכשיו רק באלי לברוח
מכל השקרים ואין לי כבר כח
לחיות עם אנשים אז תן לי לשכוח
מכל מה שהיה וכל מה שעבר
מה שכבר אמרו עליו טוב שנגמר
יודע תגלוי אבל גם תנסתר
האמת שאצלי זה כל מה שנשארילד של סופות שקטות
קשה לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפניםאחרי הכל אצלי זה לא עובר
אם תרצה תאמר game over
אני לא רק רואה אני גם זוכר
מי היה שם כשהייתי צריך עזרה
ומי אהב לראות שנכנסתי לצרה
העיקר בסוף לדעת מי הטוב ומי הרעילד של סופות שקטות
אי אפשר לכתוב דמעות
כמו זאב חי בלילות
צועק מבפנים
אבל עכשיו שובר את הגבולות
ממני אין יותר שתיקות
אני לא מהנשמות האבודות
שלא יודעות להתבטאות
ריקות מבפנים! -
פוסט זה נמחק!
-
אני לא משוררת אבל תמיד כשאני באה לים (בחיפה יש חופים נהדרים) עולים בי שירים ומילים ותמיד הים לוחש שירים רק צרכים להקשיב להם
תגידו לי מה דעתכם על השיר פעם ראשונה שאני מפרסמת שירעומדת על חוף
מול ים ללא סוף
גלים מתנפצים
עולים יורדים
לא מפחדים
סוכת המציל בודדה
אין מציל
אין עוזר
דגל שחור
ים סוער
השמים אפורים
הכול סוער
גם בלב פנימה
יש אפילה
קצת חשוך
איפה האור
אולי מחר תזרח השמש
ויאיר יום חדש
הגלים ירגעו
ינוח הים מזעפו
ואני אשוב לביתי -
זהו חיבור על כל אדם..שקיים בתוכו הילד הקטן ההוא ש'חטף' מכות. ההם שקוראים להם "הכיבשה השחורה" או "הילד השונה", "המוזר בכיתה". ו...לא נשכח את "המסכן שהתקלקל"....
סואו..
לפי שאתם תוקעים תגיות על אנשים...
ולפני שהסטיגמות עפות באוויר...
קחו שניה אולי לקרוא את הצד השני... זה יכול להפוך את כל התמונה.
ילד כאפות
הלילה ארוך-נראה שלא נגמר
הכרית ספוגה, הנשמה מדממת
זועק לשקט-רוצה לחיות כבעבר
חולצתי רטובה, דמעתי נושרתכמו עלה בשלכת עף
זרוק על הארץ יבש
כל יום בתוכי נישרף
למציאות הזו מתכחשאני ילד כאפות
לא כי אני רוצה
אני ילד כאפות
כי הגעתי לקצה
אני ילד כאפות
שמעצמו לא מרוצה
אני ילד כאפות
שאף פעם לא התרצהערכתם סלקציה-אני בצד הניטבח
העברתם עלי ת'אצבע ,אני כאוויר
כיוונתם קליע-אני חש במיטווח
אז אל תשאלו למה ברחתי מהעיר...הצבתם גבולות-אמרתם "מיינסטרים"
ניסיתי לחזור בדרך לא הכי מקובלת
הילכתי צולע בין הקודש לסטנדרים
אמרתם 'סגור' אתה נראה אחרת...אני ילד כאפות
לא כי אני רוצה
אני ילד כאפות
כי הגעתי לקצה
אני ילד כאפות
שמעצמו לא מרוצה
אני ילד כאפות
שאף פעם לא התרצהאז.. בסה"כ-
רוצה להטביע ת'דחף הראשוני
לחשוב בהיגיון של ראש בריא
רק אל תיתקעו לי מקלות בגלגלים
גם ככה סוערים בי שני יצרים.... -
פוסט זה נמחק!
