שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[Music breathes]

אוקיי, אז לפני שחנוכה הולך ממנו עד לשנה הבאה
אני מעלה פה שיר באווירת חנוכה
וואי התגעגעתי לכתוב פה...

מי שזוכר את @אסתר.ה -אז חזרתי בשם אחר...

בזמן הזה
#הם פורצים ופורצים
לרגע לא מפסיקים
הם ממשיכים וממשיכים
לרגע לא עוצרים.
במה חשקה נפשכם
ותקבלו לידכם
כל מה שירצה ליבכם
תעלו לעצמכם,
וכבר לא משנה
כמה שמנים מתחוללים
הכל מישנה
המקור הולך למחוזות רחוקים...

#ובעולם כזה
עם קטן מחפש
כד אחד טהור
שיהא מפלט ואור
מול מלחמות
שיעשה תשועות.

#ובזמן הזה
עם קטן מבקש
נר אחד דולק
שיהא כח,- חוזק
לקרב הישועה
כי-
ארכה לנו השעה.
...

[מישהי מיוחדת]

מושלת
היצר בפח
נאחזת
במעקה מלוכלך

נופלת
קשה לי כל כך
צוחקת
על עתיד מופרך

וכמה נח לי
לספר שזה נגמר
כמה בא לי
לדעת שכבר מותר
לי לאחוז
בקרני המזבח
לי לארוז
עוד חג רותח

כופרת
לא מכירה בקושי
אוכלת
אותו נא כמו סושי

שומרת
על הלב שלא יפול
שותקת
עוד לא יודעת הכל

וכמה נח לי
לספר שזה נגמר
כמה בא לי
לדעת שכבר מותר
לי לאחוז
בקרני המזבח
לי לארוז
עוד חג רותח

מוחלת
מותר לי לשאול
פועלת
מותר לי גם לגדול

[צופיה ג.]

שמונה ימים יש בחנוכה ובכל יום ישבתי וכתבתי בית על מה שאני רואה בתוך הנרות.

אש בעניים בוערות
שרוצות לספר סיפור
אש של אינספור שאלות
שמחכות לקבל אישור

אש שמכילה ים גוונים
אותם לא ניתן לראות
אש שצועקת מבפנים
עמוק בין כל השמיכות

אש שמתחברת למנגינה
תו ועוד תו יוצרים שיר
אש ששולחת נחמה
לתוך הלב בקו ישיר

אש שמסדרת את הראש
מהמחשבות והתסכולים
אש שנותנת מקום לנפוש
בין הנסיונות והייסורים

אש של הודיה לאלוקים
על אותן הלהבות
אש של שפע ניסים
שלנו ניתן לחיות

אש של הבנה פנימית
על העולם והחיים
אש של הכרה עצמית
בכולם, בי ובאחרים

אש של אושר ושמחה
על היום הקודם שחלף
אש של ניסיון ותהיה
על העבר ששתף

אש של חזרה לשיגרה
אחרי שמונת הימים
אש של כוח ועוצמה
לעבר הימים הבאים.
צופיה.

[לא הכל טוב אבל הכל לטובה]

וְאֵיפֹה הָאֵשׁ
שֶׁשָּׂרְפָה לִי תלב
שֶׁהַשֵּׂכֶל אוֹמֵר נוֹאָשׁ
הִיא לֹא הָלְכָה לְהִשְׁתַּלֵּב

רַק בָּאָה וְשָׂרְפָה
כָּל חֶלְקָהּ טוֹבָה
וְאֵיפֹה הַסְּלִיחָה
אֲפִלּוּ לֹא מְצַפָּה
לֹא שָׁוֶה תְּ'אַכְזְבָהּ

הַלֵּב שֶׁלִּי מְנֻפָּץ
הָרְסִיסִים שֶׁלּוֹ זְרוּקִים
אֲבָל תָּמִיד נִשְׁאַר
אַפְשְׁהוּא שְׁבָרִים
שֶׁמּוּכָנִים לְהַשְׁלִים

אֲבָל הַגַּב שֶׁלִּי
נִשְׁבַּר מִלְּהִתְכּוֹפֵף
רק כי כבר נמאס
לְהִסְתַּכֵּל עַל מָה שֶׁיֵּשׁ

#אילה#

[TALY]

Spoiler

משברים קטנים

הכנפיים מרוטות
והראש כואב
האמרות הם כה פשוטות 
והלב חושב

הסביבה לי מטושטשת
לא בתלם, מתעקם
את התקוות כבר נוטשת
שוב אני לא, רק הם

ההתנפצות הייתה כואבת
כי הכל היה ורוד
מאיפה כח אהיה שואבת
רוצה כמו פעם, עוד

בפנים עמוק יודעת
זה עניין של זמן וסבלנות
לקפיצת הדרך משוועת
או להתעורר מהחלום, בכנות.

[המחבל המחופש]

חזרה לשיגרה

חוזרים לשיגרה
לחיים בלי מנוחה
בלי הפסקה
בלי נשימה.

ולא אוחזים
שכל היום רצים
אחרי דברים
יום יומיים
בלי הסתכלות
על הדברים הקטנים.

לפעמיים הדברים הקטנים
זה בעצם לעצור תמרוץ
לנשום עמוק
לקחת הפסקה
לצאת לחופשה

כי בלי הפסקה
השיגרה לא שווה

[מיכל f]

פוסט זה נמחק!

[LOVE ME]

איך פתאום הלכת,
הרי לי הרבה כח תמיד נתת.
בהיותך, דמותך,
ובעצם מילותיך, דבורך.

הלכת מבלי להודיע,
ואני, שגדלתי על ידע.
ותמיד אמרתי אולי יהיה יום,
והיום הלכתי לי פתאום.

אותך רציתי לפגוש,
לדבר ולשוחח מבלי לחשוש.
עליך התפללתי ששמעתי על חולייך,
וכמעט באתי עד אלייך.

עכשיו אני רוצה רק לבקש,
עם תוכלי בעדי למעלה להתעקש.
הלוואי שנפגש עוד באותו היום,
שקרב ובא ולספר על אותו החלום.

Spoiler

נכתב בהלם מפטירתה של הרבנית שולמית אזרחי
אשת חבר לראש הישיבה ר' ברוך מרדכי אזרחי שליט"א
יהיו הדברים לעילוי נשמתה

[מישהי מיוחדת]

אני מניחה את החבל
נותנת לי להתקפל
אני מזניחה את השכל
נותנת ללב להתבלבל
הולכת אחרי ההבל
אחרי היצר המחבל
נופלת מהכבל
הישר אל מדבר עצל

לא אכפת לי
לסבול
כן בחרתי
ליפול
אל תגידו לי
לגדול
לא מגיע לי
לצהול

דווקא חשבתי שעליתי
אבל בכלל לא תקדמתי
אז גיליתי
שמאסתי
ובחרתי
ליפול שוב
אל הביוב

סורי על הדימויים
אני רעה קצת לפעמים
ועכשיו זה מכוון מול עצמי
כי אני הורסת אותי
ולא אכפת לי להתרסק
התחתית כל כך קרובה
אני בטוח לא אתפרק
כי אני כבר רגילה

[המחבל המחופש]

פוסט זה נמחק!

[טותיייי]

כבוד זה לא רק גדולה
כבוד זה להגיע לדרגה
שאחד את השני מכבדים
לא רק במעשים ודיבורים

כבוד אחד לשני זו מעלה
שאפשר לנהל שיחה
בלי משחקי כבוד וגאווה
כל אחד לא משנה מהו ומה

כבוד אחד עם השני זה רגש
שלכל יהודי צריך להיות ברור
שאת הכבוד הזה לא צריך לבקש
זה יהיה מול עיניו כמו תמרור

המושג של כבוד בין השני
לא מדבר רק על עצמי
כי כשאת השני מכבדים
אנחנו בשנייה נהיים יותר חשובים

טוהר

[מישהי מיוחדת]

פוסט זה נמחק!

[orly]

פַּסִּים שֶׁל זָהָב/ #ORLY#
צַלֶּקֶת
עַל יַד
תּוֹכִיחַ⁠
נִצָּחוֹן.

צַלֶּקֶת
עַל לֵב
תְּסַפֵּר
עַל שִׁבְרוֹן.

וְצַלֶּקֶת
תָּמִיד
תִּכְאַב
עוֹד יוֹתֵר.

וְצַלֶּקֶת
בַּסּוֹף
תִּתְמַלֵּא
בְּזָהָב. שֶׁחוֹדֵר.

Spoiler

כשכתבתי את הבית הסופי. עמד לנגד עיני משפט שפגשתי פעם.
שיום אחד הצלקות יראו בתור הדבר הכי יפה שבי. ובכל אחד ואחד.
כי הצלקות בסופו של דבר. זה הדבר הכי יפה שבנו.
כי זה מוכיח שנפלנו. והתגברנו על זה.
והיום אנחנו חזקים למרות כל הנפילות שבנו.
ובעצם... דווקא בזכותם.
ושיום אחד הצלקות האלו יהיו מקום. להתמלאות. בזהב.
אז.. תיהיו חזקים אנשים!
גם המכות. יהיו צלקות. והצלקות.
זה הדבר הכי יפה שקיים בכם!
זה רק מראה כמה גיבורים אתם. כמה גיבורים הייתם!

[סודי 0]

פוסט זה נמחק!

[המחבל המחופש]

פוסט זה נמחק!

[סודי 0]

פוסט זה נמחק!

[המחבל המחופש]

פוסט זה נמחק!

[סודי 0]

פוסט זה נמחק!

[המחבל המחופש]

פוסט זה נמחק!

[orly]

הָאוֹר לֹא מְוַתֵּר לַחֹשֶׁךְ/ #ORLY#
וְהִנֵּה.
כּוֹכָבִים. נוֹצְצִים.
מְחַיְּכִים אֵלַי.
מֵחֲשֵׁכָה.

וְהִנֵּה.
כּוֹכָבִים. מְאִירִים.
מַבְטִיחִים לִי.
תִּקְוָה.

וְשָׁמַיִם שְׁחוֹרִים.
יִגְרְמוּ לָהֶם.
לְנַצְנֵץ
עוֹד יוֹתֵר.

וְשָׁמַיִם שְׁחוֹרִים.
יַבְטִיחוּ לִי.
שֶׁהָאוֹר
לֹא מְוַתֵּר.

בְּקָרוֹב.
תַּפְאוּרָה תִּתְחַלֵּף.
שָׁמַיִם שְׁחוֹרִים.
יְפַנּוּ מְקוֹמָם.
לְשָׁמַיִם. מְאִירִים.
לְשָׁמַיִם... מוּאָרִים.