שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
שמונה ימים יש בחנוכה ובכל יום ישבתי וכתבתי בית על מה שאני רואה בתוך הנרות.
אש בעניים בוערות
שרוצות לספר סיפור
אש של אינספור שאלות
שמחכות לקבל אישוראש שמכילה ים גוונים
אותם לא ניתן לראות
אש שצועקת מבפנים
עמוק בין כל השמיכותאש שמתחברת למנגינה
תו ועוד תו יוצרים שיר
אש ששולחת נחמה
לתוך הלב בקו ישיראש שמסדרת את הראש
מהמחשבות והתסכולים
אש שנותנת מקום לנפוש
בין הנסיונות והייסוריםאש של הודיה לאלוקים
על אותן הלהבות
אש של שפע ניסים
שלנו ניתן לחיותאש של הבנה פנימית
על העולם והחיים
אש של הכרה עצמית
בכולם, בי ובאחריםאש של אושר ושמחה
על היום הקודם שחלף
אש של ניסיון ותהיה
על העבר ששתףאש של חזרה לשיגרה
אחרי שמונת הימים
אש של כוח ועוצמה
לעבר הימים הבאים.
צופיה. -
וְאֵיפֹה הָאֵשׁ
שֶׁשָּׂרְפָה לִי תלב
שֶׁהַשֵּׂכֶל אוֹמֵר נוֹאָשׁ
הִיא לֹא הָלְכָה לְהִשְׁתַּלֵּברַק בָּאָה וְשָׂרְפָה
כָּל חֶלְקָהּ טוֹבָה
וְאֵיפֹה הַסְּלִיחָה
אֲפִלּוּ לֹא מְצַפָּה
לֹא שָׁוֶה תְּ'אַכְזְבָהּהַלֵּב שֶׁלִּי מְנֻפָּץ
הָרְסִיסִים שֶׁלּוֹ זְרוּקִים
אֲבָל תָּמִיד נִשְׁאַר
אַפְשְׁהוּא שְׁבָרִים
שֶׁמּוּכָנִים לְהַשְׁלִיםאֲבָל הַגַּב שֶׁלִּי
נִשְׁבַּר מִלְּהִתְכּוֹפֵף
רק כי כבר נמאס
לְהִסְתַּכֵּל עַל מָה שֶׁיֵּשׁ#אילה#
-
||משברים קטנים
||הכנפיים מרוטות
והראש כואב
האמרות הם כה פשוטות
והלב חושבהסביבה לי מטושטשת
לא בתלם, מתעקם
את התקוות כבר נוטשת
שוב אני לא, רק הםההתנפצות הייתה כואבת
כי הכל היה ורוד
מאיפה כח אהיה שואבת
רוצה כמו פעם, עודבפנים עמוק יודעת
זה עניין של זמן וסבלנות
לקפיצת הדרך משוועת
או להתעורר מהחלום, בכנות. -
חזרה לשיגרה
חוזרים לשיגרה
לחיים בלי מנוחה
בלי הפסקה
בלי נשימה.ולא אוחזים
שכל היום רצים
אחרי דברים
יום יומיים
בלי הסתכלות
על הדברים הקטנים.לפעמיים הדברים הקטנים
זה בעצם לעצור תמרוץ
לנשום עמוק
לקחת הפסקה
לצאת לחופשהכי בלי הפסקה
השיגרה לא שווה -
איך פתאום הלכת,
הרי לי הרבה כח תמיד נתת.
בהיותך, דמותך,
ובעצם מילותיך, דבורך.הלכת מבלי להודיע,
ואני, שגדלתי על ידע.
ותמיד אמרתי אולי יהיה יום,
והיום הלכתי לי פתאום.אותך רציתי לפגוש,
לדבר ולשוחח מבלי לחשוש.
עליך התפללתי ששמעתי על חולייך,
וכמעט באתי עד אלייך.עכשיו אני רוצה רק לבקש,
עם תוכלי בעדי למעלה להתעקש.
הלוואי שנפגש עוד באותו היום,
שקרב ובא ולספר על אותו החלום.||נכתב בהלם מפטירתה של הרבנית שולמית אזרחי
אשת חבר לראש הישיבה ר' ברוך מרדכי אזרחי שליט"א
יהיו הדברים לעילוי נשמתה|| -
אני מניחה את החבל
נותנת לי להתקפל
אני מזניחה את השכל
נותנת ללב להתבלבל
הולכת אחרי ההבל
אחרי היצר המחבל
נופלת מהכבל
הישר אל מדבר עצללא אכפת לי
לסבול
כן בחרתי
ליפול
אל תגידו לי
לגדול
לא מגיע לי
לצהולדווקא חשבתי שעליתי
אבל בכלל לא תקדמתי
אז גיליתי
שמאסתי
ובחרתי
ליפול שוב
אל הביובסורי על הדימויים
אני רעה קצת לפעמים
ועכשיו זה מכוון מול עצמי
כי אני הורסת אותי
ולא אכפת לי להתרסק
התחתית כל כך קרובה
אני בטוח לא אתפרק
כי אני כבר רגילה -
פוסט זה נמחק!
-
כבוד זה לא רק גדולה
כבוד זה להגיע לדרגה
שאחד את השני מכבדים
לא רק במעשים ודיבוריםכבוד אחד לשני זו מעלה
שאפשר לנהל שיחה
בלי משחקי כבוד וגאווה
כל אחד לא משנה מהו ומהכבוד אחד עם השני זה רגש
שלכל יהודי צריך להיות ברור
שאת הכבוד הזה לא צריך לבקש
זה יהיה מול עיניו כמו תמרורהמושג של כבוד בין השני
לא מדבר רק על עצמי
כי כשאת השני מכבדים
אנחנו בשנייה נהיים יותר חשוביםטוהר
-
פוסט זה נמחק!
-
פַּסִּים שֶׁל זָהָב/ #ORLY#
צַלֶּקֶת
עַל יַד
תּוֹכִיחַ
נִצָּחוֹן.צַלֶּקֶת
עַל לֵב
תְּסַפֵּר
עַל שִׁבְרוֹן.וְצַלֶּקֶת
תָּמִיד
תִּכְאַב
עוֹד יוֹתֵר.וְצַלֶּקֶת
בַּסּוֹף
תִּתְמַלֵּא
בְּזָהָב. שֶׁחוֹדֵר.||כשכתבתי את הבית הסופי. עמד לנגד עיני משפט שפגשתי פעם.
שיום אחד הצלקות יראו בתור הדבר הכי יפה שבי. ובכל אחד ואחד.
כי הצלקות בסופו של דבר. זה הדבר הכי יפה שבנו.
כי זה מוכיח שנפלנו. והתגברנו על זה.
והיום אנחנו חזקים למרות כל הנפילות שבנו.
ובעצם... דווקא בזכותם.
ושיום אחד הצלקות האלו יהיו מקום. להתמלאות. בזהב.
אז.. תיהיו חזקים אנשים!
גם המכות. יהיו צלקות. והצלקות.
זה הדבר הכי יפה שקיים בכם!
זה רק מראה כמה גיבורים אתם. כמה גיבורים הייתם!
|| -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
הָאוֹר לֹא מְוַתֵּר לַחֹשֶׁךְ/ #ORLY#
וְהִנֵּה.
כּוֹכָבִים. נוֹצְצִים.
מְחַיְּכִים אֵלַי.
מֵחֲשֵׁכָה.וְהִנֵּה.
כּוֹכָבִים. מְאִירִים.
מַבְטִיחִים לִי.
תִּקְוָה.וְשָׁמַיִם שְׁחוֹרִים.
יִגְרְמוּ לָהֶם.
לְנַצְנֵץ
עוֹד יוֹתֵר.וְשָׁמַיִם שְׁחוֹרִים.
יַבְטִיחוּ לִי.
שֶׁהָאוֹר
לֹא מְוַתֵּר.בְּקָרוֹב.
תַּפְאוּרָה תִּתְחַלֵּף.
שָׁמַיִם שְׁחוֹרִים.
יְפַנּוּ מְקוֹמָם.
לְשָׁמַיִם. מְאִירִים.
לְשָׁמַיִם... מוּאָרִים.
