שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

shoval

ככה זה שהלב מפסיק להרגיש...

אתה בתרדמת
אני כבר לא נלחמת
להחזיר תייחסים הטובים שלנו

חי את הרגע
לא מתייגע
להשיג ת'חלומות שאז ציירנו

לא אכפת לך מכלום
שכפל לי בבקשה איזה תצלום
חיקוי של מה שהיה, לפני שעצרת

אתה בכלל לא מרגיש
ואני מתענה לראות אותך אדיש
מחפשת דפיברילטור
כי אין בי חיות
שאתה לא איתי
באלי למות
נזכרת במי שהיית, מבכה
אז תשוב הביתה, אני מחכה.

מרב

הוא עמד שם בתחנה.
בוהה,מסתכל,מתעניין.
בוקר טוב,בהיר
אותו הוא גם העיר/האיר.
גלגלי המכוניות אף הן מתגלגלות על הכביש,
והוא עדיין בוהה ומביט.
כמה יפה,כמה נעים.
פלאי הבורא,הכול פה תקין.
ואז,
הוא מוציא מהתיק,מהתרמיל.
את הסידור העתיק.
מודה.
מעלה תפילה לשמיים.
הוא בריא.
הוא מודה לאלוקים.
יש אנשים שאף גם את זה הם לא יכולים
כן להודות,הם חסרי אונים.
דקות חולפות להן,
ואז זה קרה.
המכונית איבדה שליטה.
והוא זה שהיה הניספה.
אך זה היה אחרי התפילה

כל יום שאתה/ה בריא/ה,פשוט תודי/ה לאלוקים!

טותיייי

תודה עולם על כולם
על כל מי שפגע בי
כדי שאהיה יותר חזקה
על מי שאעליב אותי
כי שאלמד להוציא בחזרה
על מי שהיה איתי
באש ובמים
על מי שהעיף אותי
ישר לשמיים
על מי שנתן לי
להרגיש לבד
כדי שאדע להתבודד
על מי שנתן לי
כדי שאלמד לתת
על מי שהביא לי
כדי שאלמד לקבל
על מי שהחזיק לי תיד
כדי שאלמד ללכת
על מי שאמר שיהיה איתי לעד
והרגשתי כמו עלה שלכת
על מי שקילל
כדי שאלמד לברך
על מי שחיבק
שאלמד לאהוב
על מי שאמר מילה טובה
כדי שאלמד להחמיא
על מי שהבטיח
כדי שאלמד לקיים
תודה לכם עולם
תודה לכולם
שלמדתם אותי
להיות אני
שלמדתי אותי
הכל
שאלמד את הלב שלי
שהוא הכל יכול
תודה על הכישרונות
על הכישלונות
תודה על הדמעות
על התפילות
תודה על המעידות
על המדרגות
תודה שלמדתם אותי
איך לחיות!
טוהר

אנה

שאפו לפורום הזה שמפרגן, ומדרבן..
שמחה שגיליתי אותו

נמאס לי מעצמי,
לרוץ אחרי הרוח,
לרפא את הפצעים,
ואת כל משפתוח.

נמאס לי מהרגש-הסוחף,
שבוגד בי לא מעט,
מגרד ולא עוטף,
את מה שבי נבעט.

נמאס לי מהמוזות -
שמובילות לי את הדרך.
פועלות לפי הכריזות,
ואין להן שום ערך.

נמאס לי מלחשוב,
ולנבור בבור פעור,
להעמיק לא לפי הרב,
ולסדר ת'מחשבות בטור,

נמאס לי מלרוץ,
בלי רגע מנוחה,
הגוף שלי רצוץ,
מלחץ כבר שפוכה.

נמאס לי ולא נמאס לי כלום.
עצוב, שמח, אוהבת את היקום.
אבל א'פחד לא יעצור אותי מלקום!!
ולהעיר בתוכי כל תא רדום.

ארי רוזנבלט

מי שמאמין שאי אפשר לקלקל
שירים את היד בלי להתבלבל

אהמ.. נראה שאף אחד לא הרים
אז כנראה שכולם מסכימים...

שגם אנחנו הקטנים,
מול האלוקים האדירם,
יכולים לקלקל בעולמות העליונים.

אז אם אנחנו מאמינים שאפשר לקלקל
אז למה לא להאמין שיש אפשרות לתקן?

עכשיו בימי הספירה, זמן תיקון המידות
ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות

טותיייי

כל החיים הם עליות
אמנם פעמים יש ירידות
כל החיים הם רק תפילות
ויש מקום גם לדמעות

לא לרדת בגלל אנשים
לא לשים לב למה אומרים
להכניס את הדברים הנכונים
ורק את הרגעים שבונים

תמיד יש לאן להתקדם
וזה לא משנה מה הקודם
תמיד יש לאן לשאוף
ואם לא כנראה שזה לא הסוף!

טוהר

אנה שיינר

מי שנמאס לו מעצמו אולי צריך ת'אחרים
במקום לרוץ אחרי הרוח להציק ל...
חלף תוקעו כל פעם טריז אף בראשית הביכורים
לנסות ולהרגיז להחליף את הפנים
הוא לא צריך לרדוף אחרי הרוח לא לרפא את הפצעים
רק להפסיק ולא לברוח מהשמציק לו מבפנים
אין טוב מרגש רק במידה - כשהוא מתאים
לא לנסות נשמות לא ללטוש בו מבטים
לא להרעיד עולמות על כל שטות להניע הסיפים
לא פחד מהצל של עצמו לא לדוש בהבטים
היי רק לא לעשות שטויות לא לרוץ ברהטים
לא להחליף כל רגע צד לערב ת'חברים
לא להפסיק לבחור בטוב - גם לא לשסף את הקוצים
להפסיק להדס אחרי תינוקות לפטפט עם הפוצים
פה ומצפצפים ומה הם כבר יודעים
הרי אין להם ולו קימעא מהרגש של הניצים
הן רק בשל כך רבו נתקעו קצת בעצים
הרבה ואולי רק בגלל אחר - בשל אחיתופלי-יועצים
וכעת הם כבר רוצים על עצמם כה כועסים
איך הרסו כזה דבר איך שברו השמתאים
אוי זה כ"כ עצוב כה חסר במועדים
מה בכלל גרם לו להם למנוע זאת את עצמם הם שואלים
וכמו הד צועק להם עונה את שיודעים
אולי רק בגלל כמה מחבלי כרם שועלים מעט קטנים
שבאחת רגע הסירו רשת פרמו כל החוטים
טענו שאין כלום כי לא היה כלום רק שכבר ראינו את תיקי האלפים
וכמה תיקים מכך יצרו הם מה הם כ"כ אלופים
ומה בער להם ומה רצו מה הציק לנוספים
ורק צמרור קלוש שאריות של החיים
מתנשא אל-על מחכה לשירים
שרק יפנים הענינים ובתמים - ירים השנותרים
ילך אחרי הלב בשלטון בלי מצרים
נכון נסתרות דרכי הק-ל אך השאיר מקום לבוחרים
מי אם לא הוא הציע זאת פרם את הקשרים
מי אם לא הוא יציל מזאת ישיג השמתאים

ומידי דברי בו אנה אמצאהו
הזה הוא או השנעים
הו אין מתוק ממנו גדול שבא-לים

מרב

לפעמים הדרכים קשות,
לפעמים הם בכלל לא מובנות.
קשה לטפס,קשה להגיע.
אך הוא נותן לך סולם,
לפחות זה מרגיע!
אבל את,בעמדתך נישארת.
לא מנצלת,לא מתפללת.
הזמן יעבור,
יגיע זמנך השמיים לעלות.
ומה תגידי לו???
נצלי את זמנך,נצלי את ליבך.
אל אבא המשיכי להתקרב.
תפילותייך הוא תמיד יקבל
בכל זמן ובכל עת.
רק תתפללי,רק תבקשי.
והוא הכל יגשים
אל תתיאשי!
רק תתקרבי
הוא מחכה לך בזרועות פתוחות.
הוא אוהב אותך לא פחות.

מאיר f

פוסט זה נמחק!

מרב

פוסט זה נמחק!

יאיא

לתת לך

כמה פעמים הלכתי וחזרתי הרמתי מחשבות ותוכניות
ולא עלה דבר בכל נשבר
התאכזבתי לא קיבלתי הצצתי ונפגעתי שללתי וחדלתי מלעשות
חייתי בעבר רציתי אותו כאן

אבל עכשיו אולי קצת התפכחתי אולי כבר התעוררתי אולי את הזמן לנצל

לתת לך לנהל
להיות שלך לשחרר
בלי דאגה לפזר
את האפילה
תמיד אותך לחשב
וכל הזמן להתקרב
לא חשוב היכן
אני נמצא

כמה פעמים באף אחד לא האמנתי התייאשתי ולקחתי הפסקה
מלהיות בתנועה מלהדליק את הנשמה
על קצות האצבעות לא ידעתי לעשות מה להיות ולא להיות בלי מנגינה
וזה לא נגמר גם לא נשאר

אבל עכשיו...

לא הכל טוב אבל הכל לטובה

אבא שלי---

ברחתי מהטוב שלך.
היה לי קשה להפנים.
שאתה,-"אוהב אותי".
אז, בחרתי בדרך הקלה.
לחיות בלי אה*בה.

שנאתי את הטוב.
ולא באשמתך.
אתה היית קרוב.
זה אני שהתכחשתי,
לקיום שלך---

למדתי לחיות בלי חיוך.
ללכת בצד ההפוך.
לחיות בלי אף אחד.
פשוט-התמכרתי ללבד.

ועכשיו---
אני מנסה. להתחיל מהתחלה.
להרוס, חומות של הגנה.
להתקרב אליך מאה*בה.
אתה תרפא אותי, אני מאמינה.

מוכשרת על

היא לא חיפשה מותרות,
ולא ניסתה לעשות בעיות.
לא חיפשה אוצרות,
ולא טיול חוצה יבשות.

לא טיפוס על האוורסט,
או שיגור אל הירח,
להצמיח קרניים,
או טיסה בכדור פורח.

לא לקפוץ טנגו,
או להסתובב במעגלים.
לאכול ולאכול ולאכול,
או לשכב כל היום מול הגלים.

היא לא חיפשה חופש,
וגם לא עבודה ושיעבוד.
לא בריחה מאחריות,
או להישאר שם ברָדוּד.

מה היא כבר חיפשה?
מהי המשאלה?
בכנות כזאת ביקשה -
לקרוע את הים שלה!

משורר מבולבל

רגעים קטנים

רגע קטן
רגע קטן מאושר
להקפיא לרגעי השטן
להוציא ולהגיש מופשר

שניה ראשונה
לגמוע עד תום רביעית
ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה
אחת משישים אז נעבור לשלישית

דקה ואהבה
מרחיבה מוציאה מצרה
שמחה לנפש משיבה
מקלקלת- מתקנת את השורה

שעה ארוכה
שעה של קורת רוח בעולם הבא
מימד הזמן צועק שתיקה
אין לך אדם שאין לו שעה

טותיייי

די נמאס להיות מכורה
כל היום במחשב שקועה
מחפשת דברים
שאסור בחיים
נהייתי מכורה
למילים לסרטונים
מפחדת להיות
מכורה לאנשים
רוצה כבר לחיות באמת
לא זוכרת תחיים של לפני
תאמת,
רוצה כבר להרגיש
מזה משחוררת
מרגישה שלכאן
תמיד נשאבת
מתי אהיה
באמת מי שאני
לעצמי
ולא ירוץ לדברים שאסורים
את עצמי
לא מכירה
מרגישה מכורה
וזה הרגשה נוראה
למה לא מכורה
לדברים שמותרים
למה לא מכורה
לרוץ אחרי אלוקים
למה מכורה
אחרי דברים שאסורים
מתי אהיה מכורה
לדברים האמייתים!
טוהר

אפרת גלבוע

פוסט זה נמחק!

טותיייי

פוסט זה נמחק!

אנה שיינר

פוסט זה נמחק!

עופר האיילים

המשחק סנייק במשל.

השקר
הוא כמו סנייק
בתוך עצמו הולך ומסתבך
הוא מתנפח וגדל
את עצמו אוכל
המקום שבלב נגמר ונשחק
וכך לבסוף מסתיים המשחק
עדיף מראש לחשבן צעדים
לא לחתוך מהצד כמו טיפשים
אולי בתחילה זה נראה שווה
אבל בסוף כנראה תתקע בקצה.
בין הטיפות נסה לזחול
למרות הקושי וערמות החול
רק ככה בלי לחפש קיצורים
תגיע במשחק לשיאים חדשים.

אנה

אציין שמדובר פה בפורום מהמם שבתור מתחילים מדרבן אותנו רק להתקדם!

שיר שמסתתר מאחוריו הרבה עומק-בתחושה שהוא נכתב ..
כל אחד יקח אותו לפי תחושתו!!

חיפשתי השראה לעצמי -
מתחושות, וממילים.

חיפשתי תבונה בעצמי-
מהרגשות ומהרורים.

חיפשתי לגדול, ולפרוח -
מניסיונות וממעשים.

חיפשתי להספיק לברוח -
מחסרונות ומכעסים.

חיפשתי רוגע נפשי -
בסערה וברעשים.

חיפשתי להרגיש חופשי -
בכבלים, ובאזיקים.

חיפשתי ולא מצאתי,
ניסיתי ורק שאפתי,
התאמצתי ולא התעצלתי,
האמנתי ורק קיוויתי!!!!