שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[כוכב לכת]

איך היא מרגישה אני תוהה
אז זהו היא מרגישה מאד מוזר
עולות לה זכרונות מהעבר
עוד מהתחלת הסמינר
הם לוקחות אותה למקומות לא טובים
היא כואבת את הבת הקטנה שבה
שמרגישה כל כך קטנה בעולם ובודדה
שמנסה להראות את עצמה גיבורה
ששותקת ולא אומרת כלום
רק העינים מביעות את הכל
עינים חלולות והפה קפוץ
רק הלב בוכה כואב שותת דם
אף אחד לא מבין את הבדידות
אף אחד לא מושיט ידו לעזרה
ובבדידות היא מתחילה לקרוס אט אט
להשיל ממנה עוד קומה מכבידה
חושבת שזה יבוא לה לעזרה
אך כשהקושי מכביד עוד יותר
היא כמעט מחליטה לוותר
אלא שאז מתוך המערבולת
והחוסר אונים
היא מבינה שהכל בא מבפנים
היא מחליטה לחזק את עצמה
בלי לחכות לעידוד מאחרים
וכך היא ישבה וחפשה משמעות לחיים
ומצאה את אלוקים

כי השם עוזר תמיד
והשם אף פעם לא מוותר
בכל נשמה הוא בוטח
שתעשה את תפקידה באופן בטוח
הוא מבין שלפעמים נכשלים
שהכל פה מלא מכשולים
הוא אוהב אותנו אהבה בלתי מוסברת
שבין שתינו מחברת
יש לו סבלנות וסובלנות
לכל נפילה הוא נותן עוד הזדמנות

וכך היא עלתה וגבהה
מתוך הנסיון היא צמחה
לא נתנה לעצמה לוותר
דרשה מעצמה יותר
אתם חושבים שהיא לא נפלה???
היא נפלה!!
אך מכל נפילה היא לא התרגשה
נערה את האבק מהברכים
והמשיכה לעלות כפלים

כי צדיק זה ההוא שקם
אחרי נפילה הוא לא נרדם
מחפש מה אפשר לתקן ולשפר
מטפס ומתאמץ ולעולם לא מוותר

יום טוב לכולם!!!

[אפרת גלבוע]

ב"ה

ניואנסים
מילה אחת
הבדל גדול
מכאיב,
מפלה,
מיותר.

למה?
למה אי אפשר
להתחבר לנשמה
לעזוב החיצוניות
להתמקד במהות
באישיות

יהיו שיטענו כנגד
בחברה הכל חשוב
אפילו צבע הבגד
אך אני אחזור ואומר
לא זה העיקר!

יש מקום
אולי מזערי
לקודים חברתיים
אך נפש האדם
היא הדבר העיקרי
והחשוב ביותר בחיים

ובל לא נשכח
זכות השפיטה
ביד בורא עולם
ועלינו הוא ציווה
לאהוב את כולם.

Spoiler

זהו נושא שמאוד חשוב לי... קשה לי שיש שפיטה כלפי אנשים מסוימים בגלל ניאנסים וקודים חברתיים... נושא זה קיים בכל חברה ומגזר... אני מקווה שהמסר הועבר..

[שמעק]

ימים עוברים שנים חולפות,
ילדים גדלים אמהות בוכות,
מה עם הילדות שמתבגרות,
האם לא נאמר, די לדרישות,

תגידו מה פה חשוב באמת,
כמה נתעסק עוד במה יגידו,
עד מתי הם בשבילך יחליטו,
בא נהיה, מי שאנחנו באמת,

במה תחליף את בחירת ליבך,
האם כסף או כבוד יקנו אותך,
תבין, שום דבר לא יעמוד לצידך,
רק אשה טובה תסייע בעדך,

תסתכל על המציאות בעיניים,
יש טובים שלא מכניסים אלפיים,
אולי הם גם לא גרים בירושלים,
אך האיכות שלהם שווה כפליים,

אל תחשבן רק כמה תכניס בחודש,
וכמה ישלמו עליך, שליש או חומש,
לא מחפש טובות ולא תולה תקוות,
כי אתה יודע, לא כל המתנות שוות,

ההיסטוריה כבר לא חוזרת,
והזמן לא יעצור לך מלכת,
כי הבת קול בשבילך מכרזת,
לא תבוא עוד הזדמנות אחרת,

אל תדפוק חשבון לאף אחד,
שלא תישאר בסוף אתה לבד,
כולם יסתכלו עליך ככה מהצד,
מה נשאר מהדרישות, הכל נכחד,

כל הרגשות יהפכו עוד למקצב,
אל תאמר 'לעולם אין שום מצב'
תחשב מסלול מחדש עוד עכשיו,
שבחתונה תרקוד, עד בא הסתיו.

Spoiler

את השיר הזה אני מעלה כהמשך לשיר הקודם על דרישות וכו' בשידוכים.

[1122]

אני רוצה לכתוב שיר מיוחד
שיר שאותו יפזם כל אחד ואחד
שיר שאותו בגנים ילמדו
שהקטנים ישמעו מהרגע שיוולדו

שיר חדש

לקחתי דף והתיישבתי ליד השולחן
להתחיל במשימה אני מוכן
מחפש להתחלה חרוזים קליטים
שלכל הגילאים יצליחו להתאים

הלב געש

אז בשיר המיוחד שלי
אני חייב להיות מקורי
נושא שאותו כבר לא חרשו
כותרת שגדולי המלחינים ירעשו

כולי נרגש

בשיר שלי יכול להיות
לכל כובע אפילו 5 פינות
וסבא אליעזר מגדל בכלל לימון
הכל הכל כיד הדימיון

זה מתחיל ממש

ירח, שמש, שמיים
בורח, אמש, טיפות מים
החרוזים זורמים כמו נהרות
אבל... העלילה קשורה חזק בצרורות

אכזבה חש

מקפל את הדף, גונז החלום
ואז מבליח רעיון פתאום
פותח הדף ולמעלה כותב:
ה', אני אותך אוהב!!

החלום ימומש

אני אותך אוהב
באמת מכל הלב
אבל יש לי חלום
גאולה רוצה היום!

נפגש בבית המקדש!!!

Spoiler

המשפטים הקצרים בין לבין קשורים לעלילה, אבל גם יוצרים שיר חדש ביחד

[עופר האיילים]

מנסה לשמוח
באמת רוצה
כבר אין לי כח
להיות חמוצה

להתנער מהסרקסטיות
לחייך בלי סיבה
להנהן בטקסיות
לקבל הכל באהבה.

וכשמנסה
שוב נופלת
מכה שמביסה
עלי לא חומלת

מחייכת בכח
זה ימשיך מאליו
וזה כבר לא בכורח
האושר אלי שב : )

[אדמילים]

כחוללים
ומה ידמה
לשירה
של בין ערביים
מול הר ובית
שחרב
וכאב נושב
עם הרוח
מבדר את השיער
יונים חגות
ממעל
סיבוב אחרון ליום
ואנשים
כסאות ואנשים
ילדים שלך
ולכל אחד
ולכל אחת מילים
על שפה
דמעה על ריס
או חיוך
ויונים, חגות
אוספות אותיות שפרחו
יוצרות מהן שירה
למעל
וגם אני
שרה

[מנאששש]

לא שלי

לעיתים
קשה ללכוד
מילה
לפני שחמקה
מקצה הלשון

או מנגד, לעמוד
ולאמץ
שתיקה
ולא להיות
נחשון
ראשון

לעיתים
קשה לבלוע
רעיון
ולא לרוץ
לפעול

לשמוע
לתמוה
כשיש הגיון
ואפילו לא
לשאול

אבל קשה יותר
לקחת מילה
שנאמרה
בלי
מחשבה וחזון

מאוחר
פי כמה
להסיג לאחור
תולדות
של מעשי חפזון

[שבור אור]

זה עלול להביא תגובה
אתה לא מפחד מהסלמה?
למה בכלל לתקוף חזרה
אם האויב לא ישר ייכנע?

אני דואג לכל המגזרים
שווים אצלי גם חרדי וערבי
ואם יקומו עלינו אויבים
נצא למלחמה במחבל ישראלי

פעם הייתה גאוות לאום
פעם עוד הייתה רוח
היום אנשים כוספים לשלום
ואז פונים לברוח

היום לאנשים לא אכפת
מאין באו ולאן הולכים
היום אוהבים לשכוח בבלי דעת
שאנחנו הובדלנו משאר העמים

אני אענה על שאלתך
הי, הנה ציפור
תודה על הריאיון, היה נחמד איתך
בקיצור, תזכרו רק בי לבחור

צה"ל יפעל בזמן המתאים
אני אעשה מה שטוב לישראל
אל תיכנס ההמון לפרטים
רק סמוך עלי והכול יסתדר

"עמי נגשיו מהולל
ונשים משלו בו"
התעורר כבר עם ישראל
או לפחות אשר רוח בקרבו

היה זה כבר לפנים
והשם שלח למען ידעו
"עמי מאשריך מתעים
ודרך ארחתיך בלעו"

[מרב]

דמדומי שקיעה
ניראו מחלוני
מבשרים
על עוד יום
שלסיומו מתקרב
עת ערב
מביטה
אל השמיים
פורשת ידיים
ומחכה
לשפע שירד
שאשמע קול
הד
יעביר המסר
יראה
שהוא ער
ועדיין איתי
בכל התלאות
עומד לצידי
משקיף מלמעלה
עד עכשיו
והלאה....
התבוננתי בהן
שקעתי
לתוך הסיפור
שלהן
נשאבתי
לעוצמה שבהן
נשרטתי
מהעצבות שבתוך
אישוניהן
ראיתי
את דמותי
נשקפת
בדמעותיהן
הבטתי
לתוך עינייך
היפות
הזדהיתי
ונתמלאתי כוחות

[טותיייי]

הלב שלי לא מבין מה קורה
למה הוא מרגיש קור שכזה
למה העולם הזה כלכך מעצבן
למה היצר שבי כל היום מתלונן

האנשים שאני רוצה נעלמים
לפעמים מרגישה בין הנאשמים
ואז הדמעות זולגות כמו זרם מים
ועדיין לא מבינה להרים עיניים לשמיים

ואז מבינה שתמיד הכל לטובה
אם הם הלכו יש לזה כנראה סיבה
יום אחד החלק האחרון של הפאזל ימצא
ואני אבין שכל זה עשה אך ורק הבורא!

טוהר

[אילן פ]

חפץ חיים

מביט בי
מתמונה שעל הקיר
כל ילד בשכונה
אותה מכיר
מבט עמוק
שנוגע בשמיים
ואת דרכנו הוא מאיר

הזכורונות מילדותי
לא נותנים
ללב מנוח
לכל מקום
הולכים איתי
ונותנים לי את הכח
לסגור חלון
לפני הסערה
שלא תחדור הרוח הקרה
כי קר פה
והגשם מתחיל
ולעוף עם הרוח
זה לא עניין של גיל

מי האיש החפץ חיים
אוהב ימים לראות טוב
רודף שלום
ושוקל את המילים
ואת כל האדם לאהוב

נצור לשונך מרע
ושפתיך מדבר מרמה
סור מרע ועשה טוב
בקש שלום ורדפהו

[אדמילים]

פסיעות
מסע וחיים
עוד רגע
שתיקה
יד בכיס
ראש מושפל
רגשות
בשחור

פסיעות לב
ואני מול
סדוקה
לא תדעי
כמה לבד
נשאר
מאחור

[כ.פ.]

פוסט זה נמחק!

[שלום לכם]

אם נטרקה עליך דלת,
אם סגרו עליך שער,
אם לקחו לך בית,
וגם הקרקע נעלמה,

דעי,
שיש ארמון,
שלך מצפה מחכה וקורא,
אל תתייאשי,

נכון שקשה כואב וקורע הדרך,
בסוף תגיעי לשביל,
המצופה זרעים ושושנים,
שאליך קוראים ושרים,
הידד הצלחת,
את הדרך לבית האמיתי -צלחת!!!

[אייל גלבוע 4]

אחח.. איזה ריח
חופש גדול בפתח

אין לימודים, תלמידים חופשיים
ילדים חוזרים, מאושרים
תעודות וציונים טובים

קייטנות מחנאות
קעמפים וטיולים
העיקר שנהנים
הילדים עייפים אך מרוצים

איך אומרים?
הזמן טס כשנהנים
ילקוטים חדשים קונים
מוכנים לתחילת הלימודים

מחר חושבים הילדים
מתרגשים, מחר ללימודים חוזרים!!

[1122]

אני כותב
זה עוזר לי לפרוק

ומוחק
אולי זה יעבור על החוק

אני כותב
שהיום יום כל כך מתוק

ומוחק
כי מעדיף ריגושים לדחוק

אני כותב
כי יש על מה לצחוק

ומוחק
הכל בדיחה, אין במה לדבוק

אני כותב
ונהנה מנוף ירוק

ומוחק
כי הנוף יותר מידי רחוק

אני עוצר
ומסתכל על כל מה שכתבתי

ואוהב
כי מהאכזבה עם שיר עליי יצאתי!

[שריוש]

חופשייה

כבר לא ילדה
שפחדים גידלה,
מודה בחולשה
זו לא בושה,

שורפת ת'פחדים,
בונה ת'דרכים,
מגשימה חלומות,
לא רוצה רק להיות,

כמו ציפור חופשייה
נוסקת אל השמיים
לא עוצרת לשנייה
מסיתה אל קו המים

מכוונת לירח,
מנימום על כוכבים,
קוטפת עוד פרח,
צומחת מכאבים.

הופכת מתוק למר,
נשארת גם כשנגמר,
אוספת תשברים,
מנציחה רגעים.

כמו ציפור חופשייה
נוסקת אל השמיים
לא עוצרת לשנייה
מסיתה אל קו המים

כבר לא מפחדת,
בזריחה רוקדת,
נושמת אוויר,
מביטה אל העיר.

[חינדיקיקי]

זה בא פתאום
כובש כל תא בגופי
הנה הוא, מר דיכאון
מפיל אותי ברשת של עצמי

שום דבר כבר לא מעניין
עזבו אותי לנפשי
תנו לי להתבכיין
תבינו, אני בדיכי!

יום עובר, עוברת המוזה
קבלו אותה: מחלת המדוזה
צוחקת מכל דבר
גם כשלפעמים זה מיותר...

החיים תותים בשבילי
נהנית מכל פטפוט
בואו, תשתגעו איתי
נעשה קצת בלגן

וכשעובר גם מצב הכפית
מגיע מצב המזלג
אין מה לעשות כבר
אלא רק על עצמי ללגלג

הבו נא לי עצה
איך על מצבי הרוח אני מתגברת
שתהיה לי רפואה למכה
בטרם רוח הפיוט עוברת...

[שלום לכם]

פוסט זה נמחק!

[אדמילים]

ולמה
יֵשׁ גּוּשׁ
בָּעוֹלָם
אוֹקְיָינוֹס
שֶׁל קֶרַח
פַּעַם
קָרְאוּ לוֹ
לֵב

זֵר כָּמוּשׁ
וְיָבֵשׁ
אָמְרוּ לִי
זֶה פֶּרַח
בִּכְלָל הוּא
מַזְכִּיר לִי
כְּאֵב

רָקִיעַ
שְׁקִיעָה
רַק כָּתֹם
שֶׁנִּמְרַח
עוֹד יוֹם
הוֹלֵךְ
וְנוֹבֵל

מַגִּיעַ
לוֹ רֶגַע
עוֹלָם
מְדֻכְדָּךְ
עַל גַּבּוֹ
הוּא נוֹשֵׂא
וְסוֹבֵל

כַּמָּה
דְּאָגוֹת
וְחֹסֶר
וַדָּאוּת
יֹפִי שֶׁלֹּא
יִהְיֶה עוֹד
שָׁלֵם

וְלָמָּה
שֶׁנִּשְׂמַח
וְנִרְקֹד לְךָ
מְצִיאוּת
כְּשֶׁהִיא
לֹא פֹּה-
יְרוּשָׁלֵם?