שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
-
עמוק בנפילה
היית לי חברה לכיתה,
עד שעזבת...
ולא מבחירה..)המשכנו לחיות
ללמוד, לצחוק
ואת-
נעלמת מהרקע,
עזבת את הקרקע...עד שהלכתי ברחוב
ועמדה מולי בת
וסרבתי להאמין-
שזו את!!
קלטת אותי-
קלטתי אותך-
ובפנים הלב נשרף..ההלם אחז בי-
לאן הגעת?
לאן ירדת?
זאת בטוח את?
סרבתי להאמין..שלא תטעי-
אני אוהבת אותך
איך שאת..
ואפילו לא מנסה-
לשפוט אותך
לא ידעת מה עבר עלייך
אבל שדברתי איתך-
העצב הרגש..נשמה,
את כעת בנפילה
מתפללת עלייך
שתשובי אלינו בחזרה
לכיתה, לחברה
לדרך הטובה!
שתהיי-
אחריי הנפילה-
בעליה--מוקדש לאותה החברה..
שמזמן לא אתנו בכיתה..., והשיחה ביני לבינה לימדה אותי המון דברים...
ובעיקר- לא לשפוט אדם אחר!!
ושאנחנו לפעמים יכולים להיות כלי קיבול לנפש שבורה...
) -
-
|| חבר'ה, אני מתרגשתתתת!!!!
הרב מאיר שמואלי (אחיו של ראש ישיבת המקובלים, הרב בניהו שמואלי)
הודיע אתמול שהרב דוד אבוחצירה הודיע שהמשיח פהההה!!!
(מי שרוצה לשמוע אותו אומר- זה בקו של מוסיוף: 036171068, שלוחה 12, מקישים 1 ואז מחכים לשמוע את השיעור האחרון)
שמעתי את זה אתמול ומאז אני פשוט מרגישה שאני חייבת-חייבת-חייבת לכתוב איזה משהו כדי להרגיע את כל הרגשות שהתחילו להשתולל אז קבלו את השיר שלי... ||
תכל'ס, זה שקוף שזה קורה
כל מי שלא עיוור יכול לראות
משהו בעולם הזה הולך ומתהווה
רואים כבר את האור רק שהעיניים עצומותיש פה שינוי שדוהר לפה במהירות על קולית
יש אמת שמחייבת רצינות והקשבה אמיתית
יש פה אור גדול כל כך שזורח על כל העם
יש שמירה לא נורמלית מקיפה אותנו כל הזמןהמשיח, כבר פה!! זה ברור לי כשמש
רק הלב שלי משום מה קצת מדחיק
יש אמת אחת, והיא בוערת אצלי מאמש
רק המוח הזה עוד לא מבין מספיקכי הניסיונות קשים, קשים בטירוף
העולם הזה צורח מול צירוף על צירוף
קשה להחזיק, החבל מתנדנד!
אבל המשיח כבר פה, אין עוד הרבה להתמודד!!!רק לנסות, עוד קצת! עוד קצת!
להישאר שלך בלבד!
רק לבקש ממך עזרה להיות שלך
ולנסות תמיד לחפש אותך!!!כי המשיח כבר פה, אין זמן לטעויות!
צריך להתבגר להפסיק עם השטויות!
נכון שזה מפחיד אבל תכל'ס זה רק טוב!
אז בואו נתאחד ואז נראה אותו בקרוב!!! -
פוסט זה נמחק!
-
ילד קטן בעולם גדול
מרגיש מושפל ולא יכול
אם הכול תלוי בכוח הרצון
אז איך הוא נמצא עוד באותו מקום?ילד קטן בעולם ענק
בתוך הלב שלו יש מאבק
תקוע במקום ומרגיש אבק
בתוך הראש שלו יש רצון חזקהוא רוצה כבר שינוי
רוצה כבר ללכת מפה
העולם כה צפוי
הוא רוצה לשנות אותווכמו ילד קטן שלא מבין דבר
רק יודע לבכות ודי
כך הוא עושה, נשכב על הכר
ומרגיש שהעולם כבד מידיכי כבר מידי הרבה זמן יש רצון שבוער
וכבר מידי הרבה זמן שהוא עוד תקוע
המוח בין כל המחשבות די מסתחרר
ובלב שלו כל רגש משתולל וזה פרועהוא רק רוצה לזוז כבר
אבל לא יודע איך
מרגיש שהוא נתקע במדבר
אין כלום עד האופקואז מתוך השקט, מתוך השיברון
ואז מתוך הצדק חסר ההיגיון
ואז מתוך התופת של רגש כישלון
דווקא משם הוא מתחיל ת'ניצחוןעוזב את הכרית ופותח ת'סידור
עוזב את התחתית ומתחיל בשיפור
כרגע אין לו מושג עדיין מהיכן להתחיל
אבל יש מישהו שמנהל והוא אותו מוביל -
כנגד הטבע
השחר עולה
ואני שוקעתהשמיים מאירים,
ואני עם שברים.הציפורים מציצות
ואני במחשבות..-על העתיד,
כמה שהוא מדאיג
שוקעת בעבר-
ובמה שנגמר...מנסה להיות-
בקצב הזריחה-
לזרוח, ולא לשקוע
לצוף ולא לטבוע
לקום ולא ליפול
לזנק לגבהים
בלי לחדולוגם כשאני
"כנגד הטבע"
ממשיכה לחיות
וזורמת עם הטבעהשחר עוד יעלה בי
והשמיים יאירו גם לי
והציפורים המציצות
יהיו למנגינה בשבילי
ואני-
יהפוך את כל הקשיים
להרמוניה אחת גדולה
שהאזין לה-
בימים החשוכים..)מוקדש לכל אלה- ששוקעים בזריחה, שמרגישים שברים..., ששוקעים במחשבות,-
והלוואי,
שתחברו את כל הקשיים למנגינה אחת- שתתנגן לכם בזריחה ובשקיעה..
@הדרי -
חורבן
ישבתי בדד על חומה עזובה / מול אופק צבוע כתום
שקט סביבי דממה עצובה / ויד שנוגעת פתאוםהוא עמד לצידי פניו אל ההר / והעצב בעיניו - איום
נדמה היה כקרון בלי קטר / דוהר הישר אל תהוםישבנו שתקנו שעה שעתיים / עד השחור שלט במרום
ובשתיקתינו סיפור בן אלפיים / סיפור של כתום ואדוםלפתע עצר והחל מדבר / על העם שחי בחלום
ואיך מילדותו דבר אינו זוכר / מלבד את אותו המקוםשהלך עם אביו על ההר לצפות / להבין קצת מהו הצום
ואיך לא פסקו עיניו מלבכות / ולא פסקו עד היום’שיבנה בית המקדש במהרה בימינו’
ועד אז - שנזכה להתאבל על החורבן כראוי...
D. A. S. -
אורות דמדומים, השמש מתעתעת
קולות רחוקים, צרחה שנבלעת
נבואות מתגשמות, העיניים עצומות
שינויים מתרחשים, עיננו לא רואותהלב קצת אדיש וקצת מנסה להתאבל
הגלות זה כבר רגיל, אבל החסר מחלחל
זה נהיה כזה מאבק בין אבלות לשיכחה
איך בתוך כל היומיום עוצרים את הבריחה?קוראת ספרים מעובדים על החורבן
המוח קורא ומבין אבל הרגש נעלם
ואז תפילת קטנה שמנסה להתחבר
ופתאום אי אפשר בכל הקושי לא להיזכרזה כואב איך התרחקנו
נעה ונדה בין מחשבות
אבא'לה איך חטאנו
היום הכל זה בחזקותובכל זאת, אנחנו ממשיכים לנסות
אני רואה אותנו, אנחנו עם עִם סבלנות
למרות כל הניסיונות, עם כל הנפילות
אנחנו נשארים עם הנצח, גם בגלותואוטוטו, למחר, כשיבוא קץ הגאולה
נזכה לשמחה האמיתית והשלימה
וכל דקה של יאוש, של חורבן ושל גלות
כל דקה של ניצחון, גם המאבק על האבלות-כל דקה כזאת תאיר את כל העולם
ואתה תהיה גאה בנו יותר מכולם.עכשיו אנחנו נלחמים עליך
מחר אנחנו נבוא אליךאמן!
-
לא שלי
ככה אומר
הפתגם הישן
(מאז שאני
עוד ילדונת בגן)
בכל מבוגר
יש ילד קטןמאז,
גדלתי מהחיים
בקומה
רק השארתי
פינה חמה
לילדה תמה
שיושבת רוב
הזמן בתוכי בדממה...ולפעמים
כבדה הכתף,
אני יורדת למרתף:
מפנקת אותה
בתופין
מְשֻקלָד
אומרת לה
'בואי!'
נותנת לה יד...
בוכה אתה
בפתע פתאום
אם נפתחת
משומקום
התהוםו...אם מישהו
פתח לי, נבר
והציץ
לא יראה
שום דבר:
הוא חלם
בהקיץ.... -
לקרב את המשיח, מהמקום שלי.
סתם חשבתי לעצמי, לו היה לי כסף
איך הייתי רוצה לתלות באמצע ישראל
איזה מין שלט ענק גדול ומהפנט
שכל מי שיעבור שם יהיה חייב להסתכל
שיהיה כתוב בו באותיות ענק
'השם הוא האלוקים-אין עוד מלבדו!'
וכל מי שיחלוף ליד יראה ויזעק
"השם אנחנו יודעים שאתה פה!"סתם חשבתי לעצמי, לו היה לי אומץ
אולי הייתה לי יכולת להתקשר לנדיב
לבקש ממנו שיביא לי קצת כסף
שאפרסם באיזה בניין בניו יורק או פריז
"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח"
שכל יהודי שיעבור שם יחשוב ויתבונן
"מה עשיתי אני כדי לראות אותו מגיח?"
ומיד יצטרף ויזעק את השלט בכל הלבסתם חשבתי לעצמי,
אבל ידעתי את המציאות
אני בן אדם ריאלי
ואין לי כסף או אומץ בכזו כמותאז חשבתי לגנוז את המחשבות
ומיד התחלתי להתבאס
כי כמה אני רוצה להיות
מאלו שאת הגאולה זוכים לקרב!ואז נזכרתי בפורום הזה,
שפה כן יש לי קצת במה
ואולי בכמה מילים אני אתן את זה
כי זה כל מה שאני יכולה.תודה!
-
לא שלי
בין גלי אימה
לשגרה מדומה
בין אבק של - כוחי
למילה שנחצבת מתוכי
בין בִתְרֵי בִּלְבּוּל
לביצור חומה וגבולשם,
בתווך
בעורף שהוא
חזית
במלחמת הקיום
האישית
שבע נופלת
ואולי
גם יותר...
אבל קמה
שוב קמה
בלי לוותרויום יבא
ובת קול תבשר
בזכותך, אשה בקרב
נגאלו ישראל -
מנותקת.
מזמן לא הרגשתי את הלב שלי
משהו בתוכי לא מבין אותי
יש בי משהו תוסס וכל כך לא רגוע
המוח שלי פועל על אוטומט בקבועתפילה אחת-עוד אחת-עוד אחת. יופי!
תהילים. שיעור תורה. לימוד מִסֶֶפֶר. הצלחתי!
יש יום מלא, ויש סיפוק, ויש שמחה, ואושר.
מרגישה רק טוב. אתה קרוב. הכל מוצלח. סוּפֶּר!אז למה הלב מתעקש למרוד?
למה הוא מפריע לי ללמוד?
למה כל תפילה זה מאבק?
למה הלב שלי מרגיש נחנק?רק רציתי אותך, תבוא אלי.
קשה לי, למרות שבסוף כן טוב.
בסופו של דבר, טוב לי כל הזמן,
רק היצר מבלבל פה את הכל.תעזור לי אבא, כי אני לא יכולה
הרגש שלי נעלם ונהייתי כבויה
תעזור לי אבא, כי כבר אין לי כוח
רוצה להרגיש אותך ולא מעצמי לברוחתעזור לי אבא, כי יודעת שאתה אמת
יודעת שזה נכון, שהעצב מגיע מחטא
זה גורם לי לבלבול, כי היכן אני טועה?
תעזור לי אבא, אני לא רואה!תעזור לי השם, זה קשה לבד
אני רוצה לזכור שאתה פה ליד
רוצה להרגיש אותך מחזיק לי ת'יד
אומר-את גיבורה, את יכולה, הידד! -
לא סתם חגיגה-
יום הולדת-
זה כבר לא בלונים
מתנות עם סרטים
ממתקים ופרסים..
זו לא עוד מסיבה
ללא מטרה-זה יום,
שלפני שנים
החליטו שם--
שאני צריכה
לרדת לעולם..ובכל בוקר ובוקר-
שהחזרת לי ת'נשמה
יודעת שיש לי מטרה-
ואתה לא מתייאש ממני
גם כשאני נופלת
ולפעמים נשברת
ודווקא מזה גודלת...יום הולדת-
זה הזמן שלי להודות
על שנה שעברה-
שבה הגשמתי חלומות!וזה גם זמן-
לבקש--
שאבצע את שליחותי בעולם
באופן המושלם!!אז יש לי יומולדת
...
וזה באמת זמן להסתכל על השנה שעברה- ולומר פשוט תודה!!
על שהגשמתי את שתי החלומות הגדולים שלי בשנה האחרונה-ובדרך להגשים ב"ה את החלום הבא!!!..))
על זה שאני ב"ה פה, חיה, בריאה, שלמה!
וזמן לבקש--על העתיד..
והלוואי, שנזכה להבין את השליחות שלנו פה בעולם- לא באנו לפה סתם... -
היית חבר
היית לי כמו אח
לפרק את הלב
מכיל כלכך
ופתאום
תפנית
הזמנת מונית
וברחת
למקום
בלי עומס רגשות
בלי התפרקות של שעות קשות
אולי נתפסת על ,,,,,
מילה שאמרתי ,,,
אולי על החצי חיוך שלא גמרתי
ולמדתי שגם לדבר
זה לא פשוט
מילה מיותרת
ואתה סמרטוט
מי ישיב את המילה
מי יחזיר אותי להתחלה
וצריך ללמוד
עוד ,,,
ועוד ,,,
ועוד ,,, -
עיניים ירוקות
היא עומדת ליד החלון הפתוח,
נזכרת בדבריו: "אני אשוב בטוח."
מחכה לעיניים הירוקות השובבות,
ולבגד הזית שיחזור עם התקוות .אבל זה לא קרה, הוא עלה בסערה,
והיא בוכה בכאב, שואלת למה זה קרה
היא לא מבינה, למה דווקא הוא נלקח,
העצב חודר עמוק, כמו סכין, לא נשכח.באים, תומכים, והיא מסרבת להתנחם,
וקול חזק כרעם, "למה הסכמת לו להילחם?"
המצפון ממשיך לזרוע מלח ולתעלל,
ואיו לה מזור לראשונה מחליטה להתפלל,יושב המרומים, רפאני מכל המכאובים,
מעניה ניגרות דמעות ללא מעצורים.
"אנא תן בליבי המצולק נחמה,
אות שתפיח בי תקווה, ושלווה."בחלום הוא מגיע, עיניים ירוקות נוצצות,
"אמא, הגעתי אני כאן ,די לדמעות,
אוהב אותך ויודע שהכאב קשה,
מבטיח לך, עוד יגיע יום יפה,אני ואת נפגש בקץ הימים
ואת כל הרע יימוג כמו אדים.
, אני תמיד איתך,נותן לך את הבטחתי,
אני אחזור אלייך, אל תדאגי, אמא שלי". -
לא שלי
בין הרצוי למצוי
בין שלם לחצוי
בין ההצֵעַ לביקוש
בין התקוה ליאוש
בין עשיה להמנעות
בין תהיה לטעות
בין 'לא רע' ל'טוב'
בין יבש לרטוב..ממששת
מרגישה
מושיטה
שתי כפות...
משתמשת
בתחושה
הולכת
בין טיפות -
המאבק על עצמי.
עייפות, זה הנשק החדש
מן אדישות, כי הגוף שלי מותש.
ומה אכפת לי אם הפסדתי בקרב?
הגוף עייף, וכל השאר לא נחשב.עייפות זה הנשק היעיל שלו
משתלט על הגוף ומסבך אותו
וכשאני רוצה לתת מקום לנשמה
מוצאת כמעט רק פיהוק וחלום על מיטהוזה מגוחך, כי העייפות באה רק בזמנים מסויימים.
בזמנים של התחזקות, של מצוות, מעשים טובים.
זה מעיד יותר מכל על השקר ועל האשליה-
אני לא באמת עייפה, רק היצר מנהל מלחמה.ואם זה מלחמה אז אסור להיכנע
וגם אם הגוף עייף אני עדיין מנסה
כי יודעת שזה מה שאלוקים רוצה
ויודעת שאת הכוחות שלי רק הוא ימלאולא השינה.
-
לפעמים אחרי תקופה
שהתרגלנו לטוב
שוכחים שצריך
להמשיך להודותלפעמים אחרי החושך
קשה את האור לראות
כי התרגלנו לצמצום
ולא להרבה טובותלפעמים אחרי שיש קשיים
קשה עליהם להודות
אבל זה היופי בחיים
גם על זה להתוודותלפעמים אבא מביא קשיים
כי ממנו אנחנו מתרחקים
אם נצעד יד ביד עם אלוקים
נראה רק טוב כל החיים!טוהר
